חידוש מפתיע ממרן הסטייפלער - כוחה של תשובה

חילך לאורייתא

משתמש ותיק


כתוב בגמרא ביומא פו. דהשב מאהבה זדונות נעשין לו זכויות

והוא תמוה ביותר, הכיצד עבירה בנעשתה בזדון ובכוונה תחילה, נהפכת לה למצוה, היתכן??

ביאר בעל הקהילות יעקב (בקונטרס שערי תבונה בסימן א' - כמדומה שכתב בבחרותו) דהנה כתוב במסכת מכות ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה ואמרינן בקדושין לט דהוא דוקא בשהיה במקום הנסיון באותה אישה ובאותה שעה ובאותו תאוה וביאורו מכיון שנתגבר על יצרו במצב הזה יש לו מצוה
והנה כתוב בגמרא ביומא פו. דהשב מאהבה נעקר כל העבירה למפרע, אבל בתשובה מיראה האו רק מכאן ולהבא והרושם נשאר

(ובטעם הדבר כ' הקה"י שם דהשב מיראה אינו מצטער על עצם המעשה רק על העונש, ולכן מכאן ולהבא נחשב לו כשוגג. אבל השב מאהבה הוא מצטער על עצם עשיית העבירה, ותחרט על שכבר על רצון הבורא יתברך)

ממילא, מחדש לנו הקה"י, כיון דהשב מאהבה נעקר העבירה למפרע, נמצא שכשיבדקו  בשמים מה עשה באותו זמן העבירה, הרי שימצא שהיה יושב בטל, שהרי לא עשה לא מצוה ולא עבירה, והרי הנסיון בא אליו וכביכול נתגבר עליו, שהרי נמצא כתוב שלא עשה עבירה, וממילא מקבל על זה שכר של מצוה.

עד כאן דבריו המחודשים של הקהילות יעקב, ולענ"ד זה תמוה מאוד לומר דהתשובה מכפרת כל כך, ונחשב כאילו הזדמן לו העבירה באותו הזמן ולא עשה העבירה, דבפשטות עד כמה שנמחק העבירה למפרע, נמחק גם המצב והמציאות בה היה העבירה, ולומר שהמצב והנסיון נשאר ורק העבירה נמחקה, ומשום כך לומר שנתגבר על יצרו ומקבל על כך שכר מצוה זה וחידוש נורא שטרם נשמע כמוהו 
 

דרבמדיקר

משתמש ותיק
לא הבנתי למה חידוש נורא דטרם נשמע כמהו הרי זה פשט דברי חז"ל, אפשר לתת נקודת מבט נוספת שהרי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים ובפשטות אין סיכוי בעולם שהצדיק הגמור עשה פחות מצוות מהבעל תשובה אם לא יותר אך מצווה אחת חסרה לו והיא מצוות התשובה וראה שבת קנב: וקנג בשתי אגדתות של עבדי המלך ודוק ותשכח ויערב לחכך
 

יכילנא למימר

משתמש רגיל
בפשטות הוי חידוש נורא.
אחדד את מה שקשה לי בחידוש זה - לכאורה, כל הסיבה שאדם שיושב בטל מקבל שכר, הוא לגודל התגברותו והמנעותו מלעשות את העבירה, וזה לכאורה לא נמצא אצל בעל תשובה, שמכל מקום לא התגבר באותו זמן. וקשה לומר שעקירת המעשה הוי עד כדי כך כאילו באותו זמן התגבר על יצרו. וצ"ע.
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יכילנא למימר אמר:
בפשטות הוי חידוש נורא.
אחדד את מה שקשה לי בחידוש זה - לכאורה, כל הסיבה שאדם שיושב בטל מקבל שכר, הוא לגודל התגברותו והמנעותו מלעשות את העבירה, וזה לכאורה לא נמצא אצל בעל תשובה, שמכל מקום לא התגבר באותו זמן. וקשה לומר שעקירת המעשה הוי עד כדי כך כאילו באותו זמן התגבר על יצרו. וצ"ע.

בדיוק זה מה שהפריע לי
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
חילך לאורייתא אמר:
ולענ"ד זה תמוה מאוד לומר דהתשובה מכפרת כל כך, ונחשב כאילו הזדמן לו העבירה באותו הזמן ולא עשה העבירה, דבפשטות עד כמה שנמחק העבירה למפרע, נמחק גם המצב והמציאות בה היה העבירה, ולומר שהמצב והנסיון נשאר ורק העבירה נמחקה, ומשום כך לומר שנתגבר על יצרו ומקבל על כך שכר מצוה זה וחידוש נורא שטרם נשמע כמוהו 
יכילנא למימר אמר:
בפשטות הוי חידוש נורא.
אחדד את מה שקשה לי בחידוש זה - לכאורה, כל הסיבה שאדם שיושב בטל מקבל שכר, הוא לגודל התגברותו והמנעותו מלעשות את העבירה, וזה לכאורה לא נמצא אצל בעל תשובה, שמכל מקום לא התגבר באותו זמן. וקשה לומר שעקירת המעשה הוי עד כדי כך כאילו באותו זמן התגבר על יצרו. וצ"ע.
על תמיהתו של הרב "חילך לאורייתא" ש "עד כמה שנמחק העבירה למפרע, נמחק גם המצב והמציאות בה היה העבירה" - י"ל 
שהשב בתשובה ימוחק רק את מה שהוא שב עליו וזה על מעשה העבירה ולא על כל המצב מסביב, ולמה פשוט לך שתשובה מוחק בכל.
ועל תמיהתו ש הרב 'יכילנא לומר' י"ל שאכן זהו מה שנאמר כאן במאמר חז"ל זה, ע"פ ביאורו של בעל הקה"י זצ"ל שאפשר גם עכשיו בזמן התשובה להתגבר 'למפרע' על העבירה, וברור שעצם דברי חז"ל שזדונותיו נעשין זכויות זה חידוש, אבל אין לומר על זה שזה תמיהה על דברי הקה"י.
ואין הפשט כמו שכתב הרב הנ"ל בסוף דבריו ש- שעקירת המעשה הוי עד כדי כך כאילו באותו זמן התגבר על יצרו. אלא הפשט הוא שכיון שעכשיו בשעת התשובה הוא מתגבר על יצרו ושב ומוחק את העבירה למפרע מתקיים בו 'ישב ולא עבר עבירה' בהתגברות.
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
חילך לאורייתא אמר:
ולענ"ד זה תמוה מאוד לומר דהתשובה מכפרת כל כך, ונחשב כאילו הזדמן לו העבירה באותו הזמן ולא עשה העבירה, דבפשטות עד כמה שנמחק העבירה למפרע, נמחק גם המצב והמציאות בה היה העבירה, ולומר שהמצב והנסיון נשאר ורק העבירה נמחקה, ומשום כך לומר שנתגבר על יצרו ומקבל על כך שכר מצוה זה וחידוש נורא שטרם נשמע כמוהו 
יכילנא למימר אמר:
בפשטות הוי חידוש נורא.
אחדד את מה שקשה לי בחידוש זה - לכאורה, כל הסיבה שאדם שיושב בטל מקבל שכר, הוא לגודל התגברותו והמנעותו מלעשות את העבירה, וזה לכאורה לא נמצא אצל בעל תשובה, שמכל מקום לא התגבר באותו זמן. וקשה לומר שעקירת המעשה הוי עד כדי כך כאילו באותו זמן התגבר על יצרו. וצ"ע.
על תמיהתו של הרב "חילך לאורייתא" ש "עד כמה שנמחק העבירה למפרע, נמחק גם המצב והמציאות בה היה העבירה" - י"ל 
שהשב בתשובה ימוחק רק את מה שהוא שב עליו וזה על מעשה העבירה ולא על כל המצב מסביב, ולמה פשוט לך שתשובה מוחק בכל.
ועל תמיהתו ש הרב 'יכילנא לומר' י"ל שאכן זהו מה שנאמר כאן במאמר חז"ל זה, ע"פ ביאורו של בעל הקה"י זצ"ל שאפשר גם עכשיו בזמן התשובה להתגבר 'למפרע' על העבירה, וברור שעצם דברי חז"ל שזדונותיו נעשין זכויות זה חידוש, אבל אין לומר על זה שזה תמיהה על דברי הקה"י.
ואין הפשט כמו שכתב הרב הנ"ל בסוף דבריו ש- שעקירת המעשה הוי עד כדי כך כאילו באותו זמן התגבר על יצרו. אלא הפשט הוא שכיון שעכשיו בשעת התשובה הוא מתגבר על יצרו ושב ומוחק את העבירה למפרע מתקיים בו 'ישב ולא עבר עבירה' בהתגברות.

מידי קושיא לא נפקת, הא שכר יושב בטל הוא על ההתגברות, ולא מצינו כאן את גבורתו
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אולי לפי"ד הרמב"ם המפורסמים "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" יש ליישב בדוחק שאם אכן הואילה התשובה מאהבה, בהכרח העיד עליו יודע תעלומות שגם אם עכשיו יהא באותו מצב של עבירה לא יעבור אותה, וממילא יתכן כוונת הקה"י על המצב של עכשיו שמקבל שכר כעושה מצוה אבל מלשונו שם לא נראה אלא כמו שפירשנו בתחילה
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
חילך לאורייתא אמר:
הא שכר יושב בטל הוא על ההתגברות, ולא מצינו כאן את גבורתו
תשובה מאהבה הוא התגברות גדולה מאוד.

אני לא מתווכח על כך, אני רק טוען שההתגברות היא על עכשיו ותמוה לומר שמקבל שכר כאילו התגבר בשעת העבירה

ועמש"כ דקה אחר תגובתך זו
 

יכילנא למימר

משתמש רגיל
חילך לאורייתא אמר:
אולי לפי"ד הרמב"ם המפורסמים "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" יש ליישב בדוחק שאם אכן הואילה התשובה מאהבה, בהכרח העיד עליו יודע תעלומות שגם אם עכשיו יהא באותו מצב של עבירה לא יעבור אותה, וממילא יתכן כוונת הקה"י על המצב של עכשיו שמקבל שכר כעושה מצוה אבל מלשונו שם לא נראה אלא כמו שפירשנו בתחילה
הסבר זה קשה לא רק מלשונו של הסטייפלער אלא גם מסברא, דהרי אמרינן בקדושין לט דהוא דוקא בשהיה במקום הנסיון באותה אישה ובאותה שעה ובאותו ניסיון בדיוק, ולדבריך מדוע דוקא כשהאדם מתנסה באותה מציאות ממש מקבל שכר של יושב בטל, והלא כל אדם ולאו דוקא במצב של תשובה שיעיד עליו יודע תעלומות שלא יעבור באותו זמן על העבירה יקבל שכר של יושב בטל, וא"כ מדוע הוי דוקא בעושה תשובה, ולא באדם רגיל.
וליכא למימר שכיון שהוא מתגבר בזמן עשיית התשובה, התגברות זו חשיבא כשעת הניסיון. דאין אנו מסתכלים על שעת התשובה אלא על שעת העבירה עצמה, דאי נימא שאנו מסתכלים על ההתגברות של שעת עשיית התשובה, הלא גם בתשובה מיראה שמתגבר על עצמו בשעת עשיית התשובה, גם כן יקבל שכר של יושב בטל. [דהלא כל החילוק בין תשובה מאהבה ליראה, ביאר הסטייפלער, שהוא לענין עקירת העבירה למפרע שבתשובה מאהבה היא למפרע, ומיראה היא מכאן ולהבא, וכמשנ"ת, אבל מכאן ולהבא שניהם שוים, ובשניהם צריך 'שיעיד עליו יודע תעלומות', וא"כ לדבריך, כמו שהתגברות בתשובה מאהבה חשובה עד כדי שיחשב כיושב בטל, ה"ה בתשובה מיראה]. ועל כרחך, שכוונת הסטייפלער שעקירת המעשה בתשובה מאהבה חשיבא כאילו התגבר באותו זמן ממש של עשיית העבירה. וזה אינו מובן מסברא, וכמו שנתבאר לעיל.
(ומלבד זאת דמה בנפשך, אדם שעומד בשיא יום כיפור ומגודל קרבתו לקב"ה רוצה לשוב בתשובה מהאהבה העצומה שיש לו לבוי"ת, ומצד שני, אדם שהסיתו יצרו לחטוא באחד מימי חודש טבת האפלוליים והסגריריים, ואותו אדם התגבר על יצרו, איזה התגברות יותר חזקה? התשובה ברורה! וא"כ, אין לדמות את ההתגברות של עצם עשיית תשובה להתגברות על עבירה בשיא הניסיון באותו מקום וכו').
 

סתמא דמילתא

משתמש רגיל
מצאתי בהקדמה של  הגרב''ב לספר 'שיעורי הגרב''ב' על סדר נשים , שהביא ממורו הגר''ח שמה שבתשובה מאהבה זדונות נהפכים לו לזכויות הוא משום שלאחר שעשה תשובה נמצא למפרע שהזדונות הם היו ה'מכשירי מצווה' למצוות התשובה.
דהרי לא ניתן לשוב בתשובה ללא עשיית הזדונות.
והרי לן עוד הסבר נפלא על מה שזדונות נהפכים לו לזכויות.
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
סתמא דמילתא אמר:
מצאתי בהקדמה של  הגרב''ב לספר 'שיעורי הגרב''ב' על סדר נשים , שהביא ממורו הגר''ח שמה שבתשובה מאהבה זדונות נהפכים לו לזכויות הוא משום שלאחר שעשה תשובה נמצא למפרע שהזדונות הם היו ה'מכשירי מצווה' למצוות התשובה.
דהרי לא ניתן לשוב בתשובה ללא עשיית הזדונות.
והרי לן עוד הסבר נפלא על מה שזדונות נהפכים לו לזכויות.

צ"ע א"כ אמאי בתשובה מיראה זדונות נעשים לו כשגגות
 

אוי טאטע זיסער

משתמש ותיק
סתמא דמילתא אמר:
מצאתי בהקדמה של  הגרב''ב לספר 'שיעורי הגרב''ב' על סדר נשים , שהביא ממורו הגר''ח שמה שבתשובה מאהבה זדונות נהפכים לו לזכויות הוא משום שלאחר שעשה תשובה נמצא למפרע שהזדונות הם היו ה'מכשירי מצווה' למצוות התשובה.
דהרי לא ניתן לשוב בתשובה ללא עשיית הזדונות.
והרי לן עוד הסבר נפלא על מה שזדונות נהפכים לו לזכויות.
צריך להיזהר בטעמים כאלה לדייק מאוד בלשון, כדי שלא יבואו מזה ח''ו ל'אחטא ואשוב', עכ''פ בתת מודע.
בזוהר כתוב שמשיח 'אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא' כך שגם בלי עבירות ממש, יש דבר כזה לחזור בתשובה.

 
 

גופא דעובדא

משתמש ותיק
אני ראיתי ווארט זה בספר משנת ר' אהרן (אינו תח"י לציין מקור ברור)
ואחר זמן ראיתי דברי רבינו יונה בשע"ת ש"ג אות ט' שכתב שם אודות דברי הגמ' בקידושין בזה"ל "אולם ימצא דרך בשכר הנזהר מעבור על מצות לא תעשה, אשר השג ישיג לשכר עושה מצוה, כגון אם הזדמן דבר עבירה ליד האיש והתאוה תאוה לדבר ערוה וכבש יצרו כי זה מעקרי יראת השם יתברך; ... וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכות כג, ב): ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה, כגון שבא דבר עבירה לידו ונצול ממנו גם השכר הזה עיקרו ויסודו מצות עשה שכבש יצרו ביראת אלקים, כמו שנאמר (דברים י, כ): "את ה' אלקיך תירא"  ע"כ.
ולפי דבריו של הר"י נמצא כי המצוה באי עשיית עבירה היא מצוות 'את ה' אלוקיך תירא' בזה שנתגבר ולא עבר עבירה וזה לכאורה לא שייך בנידו"ד
[ולהעיר דברמב"ם פ"ה מיסוה"ת ה"י מבואר כי המצוה שנחשב למי שלא עשה עבירה למרות שנתאוה לה זה מצות קידוש השם עיי"ש ובפיה"מ מכות פ"ג מט"ז, ועכ"פ לכאורה גם זה לא שייך כאן]
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
הדברים צריכים ביאור, וקשה מאוד לקבלם. וכי יש איזה מצוה בעמידה בבטלה שנאמר שהוא הזכויות. ואם נאמר שכוונתו להתגברות המאוחרת על היצר והתשובה, א"כ מה צריך לחידוש זה. ובאמת שכבר יש מהאר"י על שאלה זו, מהי המצוה, ודן גם על מקורה בעולמות העליונים, וגם מהרש"ש אריכות בזה, ואם בפשט, הרי כמה פשוט ויפה התירוץ שכתבו כמה וכמה בסגנונות שונים, שעבירה גוררת עבירה, והוכבד הניסיון, ועכשיו כששב, התגבר על קושי גדול יותר. או שהעבירה היא חלק ממצוות תשובה, שהרי בלא זה לא יכל לשוב בתשובה. או בסגנון אחר שנפוץ בבתי המדרש שקרובים לעולם הקבלה, אך לא רק, שהשב מגלה את כבוד ה' ומוסיף קדושה, במקומות הטומאה, וזה מצוה רבה עד מאוד.
 

מאור עינים

משתמש ותיק
לא הבנתי את תמיהת הכותבים על דברי הסטיילער,
כתוב בגמ' שכל המנעות מעבירה, הנמצאת לפניך, חשיבא מצוה, ולא הנושא כמה הוא התגבר וכמה הנסיון [שודאי שיש בזה כמו בכל התורה הענין "לפום צערא אגרא"] אלא הציות לתורה בלא לעשות חשיבא ג"כ כמצווה, וע"ז באו דבריו שאדם שיש בידו עבירה ועכשיו הוא מונע עצמו הרי הוא נמנע מעבירה הקיימת אצלו,
החידוש היחיד לדידי שהסטייפלער אמר את זה, שמעתי כעי"ז מכבר מהגרח"י שרייבר שליט"א
 

יכילנא למימר

משתמש רגיל
מאור עינים אמר:
לא הבנתי את תמיהת הכותבים על דברי הסטיילער,
כתוב בגמ' שכל המנעות מעבירה, הנמצאת לפניך, חשיבא מצוה, ולא הנושא כמה הוא התגבר וכמה הנסיון [שודאי שיש בזה כמו בכל התורה הענין "לפום צערא אגרא"] אלא הציות לתורה בלא לעשות חשיבא ג"כ כמצווה, וע"ז באו דבריו שאדם שיש בידו עבירה ועכשיו הוא מונע עצמו הרי הוא נמנע מעבירה הקיימת אצלו,
החידוש היחיד לדידי שהסטייפלער אמר את זה, שמעתי כעי"ז מכבר מהגרח"י שרייבר שליט"א
אדרבה, אם הדברים ברורים לך, אשמח שתענה על התמיהות בחידוש זה (ולא רק תאמר שזה לא מובן...).
א. מה שכתבת ש'הציות לתורה בלא לעשות חשיבא ג"כ כמצווה', אינו נכון ככלל, כיון שכתוב להדיא בקדושין לט: ששכר בנמנע מלעשות עבירה הוי רק בכה"ג של בא דבר עבירה לידו ונצול ממנה, אבל כשהאדם לא התגבר על העבירה אין מצוה על זה כלל.
ב. לפי"ז, לא מובן מדוע כשאדם שב בתשובה מאהבה ונמחקה העבירה למפרע, חשיב כאילו עשה מצוה, דהא עכ"פ גם אם חשיב כאילו לא עשה כלל עבירה כיון שתהה על הראשונות, בכ"ז למעשה הוא לא התגבר. דאי אפשר לומר שהמעשה נמחק אבל הניסיון נשאר, דזהו חידוש עצום ואינו מובן כלל מסברא, כיון ש'בתכלס' לא היה כאן התגברות. ודו"ק.
יש כאלה שרצו לבאר בדברי הקה"י ש'ההתגברות' שעליה מדבר הסטייפלער אינה ההתגברות כביכול של שעת העבירה הראשונה [שעליה חזר בתשובה], אלא על התתגברות של שעת התשובה כיון 'שמעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם' וא"כ ההתגברות של שעת התשובה, היא הגורמת למצווה. וזה אינו נכון מהסיבות שכתבתי,
כאן - 
יכילנא למימר אמר:
הסבר זה קשה לא רק מלשונו של הסטייפלער אלא גם מסברא, דהרי אמרינן בקדושין לט דהוא דוקא בשהיה במקום הנסיון באותה אישה ובאותה שעה ובאותו ניסיון בדיוק, ולדבריך מדוע דוקא כשהאדם מתנסה באותה מציאות ממש מקבל שכר של יושב בטל, והלא כל אדם ולאו דוקא במצב של תשובה שיעיד עליו יודע תעלומות שלא יעבור באותו זמן על העבירה יקבל שכר של יושב בטל, וא"כ מדוע הוי דוקא בעושה תשובה, ולא באדם רגיל.
וליכא למימר שכיון שהוא מתגבר בזמן עשיית התשובה, התגברות זו חשיבא כשעת הניסיון. דאין אנו מסתכלים על שעת התשובה אלא על שעת העבירה עצמה, דאי נימא שאנו מסתכלים על ההתגברות של שעת עשיית התשובה, הלא גם בתשובה מיראה שמתגבר על עצמו בשעת עשיית התשובה, גם כן יקבל שכר של יושב בטל. [דהלא כל החילוק בין תשובה מאהבה ליראה, ביאר הסטייפלער, שהוא לענין עקירת העבירה למפרע שבתשובה מאהבה היא למפרע, ומיראה היא מכאן ולהבא, וכמשנ"ת, אבל מכאן ולהבא שניהם שוים, ובשניהם צריך 'שיעיד עליו יודע תעלומות', וא"כ לדבריך, כמו שהתגברות בתשובה מאהבה חשובה עד כדי שיחשב כיושב בטל, ה"ה בתשובה מיראה]. ועל כרחך, שכוונת הסטייפלער שעקירת המעשה בתשובה מאהבה חשיבא כאילו התגבר באותו זמן ממש של עשיית העבירה. וזה אינו מובן מסברא, וכמו שנתבאר לעיל.
(ומלבד זאת דמה בנפשך, אדם שעומד בשיא יום כיפור ומגודל קרבתו לקב"ה רוצה לשוב בתשובה מהאהבה העצומה שיש לו לבוי"ת, ומצד שני, אדם שהסיתו יצרו לחטוא באחד מימי חודש טבת האפלוליים והסגריריים, ואותו אדם התגבר על יצרו, איזה התגברות יותר חזקה? התשובה ברורה! וא"כ, אין לדמות את ההתגברות של עצם עשיית תשובה להתגברות על עבירה בשיא הניסיון באותו מקום וכו').
ואדרבה, אשמח בחפץ לב, לשמוע יישוב אמיתי ונכון בדברי הקה"י זיע"א.
 
 

מאור עינים

משתמש ותיק
כתבתי את ההסבר אולי בקצרה, ואנסה שוב,
אתה חוזר ושונה על ההענין של ההתגברות, לענ"ד זה ענין אחר, [וענין ההתגברות נראה שעיקרו לענין השכר בעלמא דאתי] כאן מדברים על "קיום מצוה", בן אדם עושה מצוה הרי יש כאן פעולה חיובית מקיים הוא את אשר נצטווה, מאידך שהוא נמנע מעבירה אין זה כאן קיום ציווי, אלא מניעה מלעשות ההיפך ממה שנצטוה, וע"ז חדשה הגמ' שבמקום שבא עבירה לידו, וכביכול המצב הפשוט הוא כן לעשות את זה, ואעפ"כ הוא נמנע מלעשותה מפני רצונו של מקום, הרי יש כאן קיום מצוה, ובעצם מניעתו מלעשותה קיים הוא כביכול מה שנצטוה [שלא לעשותה], וביאר הסטייפלער שגם היכן שכבר נעשתה עבירה, אלא שהעבירה עדיין קיימת, וע"י התשובה הרי הוא עוקרה לגמרי, שוב יש כאן "קיום מצוה" שעכשיו הוא נמנע מעבירה שבידו,
 

blof1000

משתמש רשום
למיטב זכרוני ולעניות דעתי-
מכל מעשה מצוה נברא מלאך מליץ יושר, ומכל מעשה עבירה- נברא מלאך חבלה,
אחרי שאדם שב בתשובה שלימה מאהבה, באים המלאכים שנבראו מהעבירות שעשה להמליץ עליו טוב, וזאת הכוונה שהשב מאהבה נהפכין לו הזדונות לזכויות
 

יכילנא למימר

משתמש רגיל
מאור עינים אמר:
כתבתי את ההסבר אולי בקצרה, ואנסה שוב,
אתה חוזר ושונה על ההענין של ההתגברות, לענ"ד זה ענין אחר, [אולי בעיקר לענין השכר בעלמא דאתי] כאן מדברים על "קיום מצוה", בן אדם עושה מצוה הרי יש כאן פעולה חיובית מקיים הוא את אשר נצטווה, מאידך שהוא נמנע מעבירה אין זה כאן קיום ציווי, אלא מניעה מלעשות ההיפך ממה שנצטוה, וע"ז חדשה הגמ' שבמקום שבא עבירה לידו, וכביכול המצב הפשוט הוא כן לעשות את זה, ואעפ"כ הוא נמנע מלעשותה מפני רצונו של מקום, הרי יש כאן קיום מצוה, ובעצם מניעתו מלעשותה קיים הוא כביכול מה שנצטוה [שלא לעשותה], וביאר הסטייפלער שגם היכן שכבר נעשתה עבירה, אלא שהעבירה עדיין קיימת, וע"י התשובה הרי הוא עוקרה לגמרי, שוב יש כאן "קיום מצוה" שעכשיו הוא נמנע מעבירה שבידו,
לענ"ד, נקודת המחלוקת ביני לבין הרב @מאור עינים היא על ביאור הגמרא בקדושין לט: דהרה"ג ר' 'מאור עינים' למד דחידוש הגמרא שגם אדם שלא עשה מעשה בפועל, ורק ישב ונמנע מלעשות עבירה בקום ועשה, גם כן חשיב מצוה, דצורת העשיה של 'מצוות לא תעשה' היא על ידי 'אי עשייה'. ואילו אני למדתי בכוונת הגמרא, שאין די בישיבה סתמית כדי שיחשב כעשה מצוות לא תעשה, אלא צריך מעשה של התגברות, ורק כשאדם מתגבר התגברות חזקה, ועשה 'מעשה התגברות' רק אז חשיב שקיים מצוה, אפילו שבפועל לא נראה שעשה מעשה, כיון שבפועל התגבר, חשיב כעשה מעשה.
והנה, בחסדי שמים מצאתי, שהויכוח הזה הוא ויכוח עתיק יומין בין רבותינו האחרונים.
הנה הגמרא בקדושין הקשתה על המשנה שכתבה 'כל העושה מצוה אחת מטיבין לו', ודייקה הגמרא 'עשה אין, לא עשה לא'. וע"ז הקשתה הגמרא על מה שאמרו בבריתא 'ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה' וע"ז ענתה הגמרא 'התם כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה'.
ויעויין בספר המקנה על הגמרא (קדושין לט:) שביאר להדיא דברי הגמרא, כפי שביאר רבינו הרב @מאור עינים שלמסקנת הגמרא, צורת עשיית 'מצוות לא תעשה' הוא על ידי אי עשייה, ועל ידי עצם זה שאדם יושב בטל כשבאה לידו עבירה, קיים מצוה. עיי"ש שהאריך הרבה לפי"ז לבאר הרבה פסוקים ומדרשים. ולפי"ז מבאר המקנה להדיא את מה שהביאו בשם הסטייפלער שהסיבה שתשובה מאהבה מוסיפים לו זכויות, כיון שבאותו זמן ישב בטל (אחר שנמחקה העבירה), ולכן מקבל שכר של יושב בטל כאילו קיים מצוות עשה. ונפלא. (עדיין הדברים מחודשים מעט, דהרי סו"ס הוא כן קיים את העבירה, אבל זהו בדיוק חידוש הגמרא, וזהו חידוש שמתקבל על הדעת והסברא).
אמנם, בהגהות הרד"ל (להגאון ר' דוד לוריא - בהוצאות עוז והדר ווילנא החדש נמצא בילקוט מפרשים אחר המהרש"א), על הגמרא הנ"ל פירש את דברי הגמרא בשונה מהמקנה, וכתב, שגם להו"א של הגמרא היה ברור שמה שאמרה הברייתא 'ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה', הכוונה דוקא 'בבא דבר עבירה לידו', ואעפ"כ הקשתה הגמרא, מדוע המשנה כתבה 'כל העושה מצוה אחת מטיבין לו', דמשמע שמטיבים רק לאדם שעשה מעשה בפועל, ולא לאדם שיושב בטל. וע"ז תירצה הגמרא 'התם כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה'. והיינו, שדווקא שבא דבר עבירה 'והתגבר על הניסיון', רק אז חשיב כעשה מעשה, אפילו שבפועל הוא לא עשה כביכול כלום כיון שעשה 'מעשה התגברות'. (עיי"ש שהאריך בזה טובא).
ולפי"ז נמצא, שבאמת להבנת הרד"ל, אין מקום לדברי הסטייפלער. אמנם הסטייפלער למד כהמקנה, וכפי שהמקנה כתב בפירוש.
תיתי ליה להרב @מאור עינים, שהאיר עיני בסוגיא זו, וכשמו כן הוא. ותיתי ליה להרב @חילך לאוריתא, ולהרב @יושב אוהלים, שעזרו לי בחידוד הדברים והעמדתם על דיוקם.


 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יכילנא למימר אמר:
תיתי ליה להרב @מאור עינים, שהאיר עיני בסוגיא זו, וכשמו כן הוא. ותיתי ליה להרב @חילך לאוריתא, ולהרב @יושב אוהלים, שעזרו לי בחידוד הדברים והעמדתם על דיוקם.
ויישר כח מיוחד להרב @חילך לאורייתא  על הבאת החידוש של הסטייפלרבתחילה. מעולם לא שמעתיו לפני שקראתי את זה פה, ואמרתי את זה שוב ושוב להרבה אנשים וכל אחד התפעל מזה מאוד!
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
חילך לאורייתא אמר:


כתוב בגמרא ביומא פו. דהשב מאהבה זדונות נעשין לו זכויות

והוא תמוה ביותר, הכיצד עבירה בנעשתה בזדון ובכוונה תחילה, נהפכת לה למצוה, היתכן??

ביאר בעל הקהילות יעקב (בקונטרס שערי תבונה בסימן א' - כמדומה שכתב בבחרותו) דהנה כתוב במסכת מכות ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה ואמרינן בקדושין לט דהוא דוקא בשהיה במקום הנסיון באותה אישה ובאותה שעה ובאותו תאוה וביאורו מכיון שנתגבר על יצרו במצב הזה יש לו מצוה
והנה כתוב בגמרא ביומא פו. דהשב מאהבה נעקר כל העבירה למפרע, אבל בתשובה מיראה האו רק מכאן ולהבא והרושם נשאר

(ובטעם הדבר כ' הקה"י שם דהשב מיראה אינו מצטער על עצם המעשה רק על העונש, ולכן מכאן ולהבא נחשב לו כשוגג. אבל השב מאהבה הוא מצטער על עצם עשיית העבירה, ותחרט על שכבר על רצון הבורא יתברך)

ממילא, מחדש לנו הקה"י, כיון דהשב מאהבה נעקר העבירה למפרע, נמצא שכשיבדקו  בשמים מה עשה באותו זמן העבירה, הרי שימצא שהיה יושב בטל, שהרי לא עשה לא מצוה ולא עבירה, והרי הנסיון בא אליו וכביכול נתגבר עליו, שהרי נמצא כתוב שלא עשה עבירה, וממילא מקבל על זה שכר של מצוה.

עד כאן דבריו המחודשים של הקהילות יעקב, ולענ"ד זה תמוה מאוד לומר דהתשובה מכפרת כל כך, ונחשב כאילו הזדמן לו העבירה באותו הזמן ולא עשה העבירה, דבפשטות עד כמה שנמחק העבירה למפרע, נמחק גם המצב והמציאות בה היה העבירה, ולומר שהמצב והנסיון נשאר ורק העבירה נמחקה, ומשום כך לומר שנתגבר על יצרו ומקבל על כך שכר מצוה זה וחידוש נורא שטרם נשמע כמוהו 


איני בה לבאר פשט בדברי הסטיפלר אלא פשט בעצם המימרא שעוונות נעשות לו כזכויות :
האוהב רוצה לעשות נחת רוח לאהובו ,שבמקרה דנן זה קיום מצוותיו ורצונותיו של בורא עולם ,והיה ובעבר פעל כנגד רצונו , כשאוהב זה מביא אותו לדחף כפול ומכופל לתקן עיוולתו ולגרום לו נחת רוח ומקבל עליו עולו מתוך אהבה הרבה יותר חזק ,והדבקות והאהבה מתחזקים ביחס שווה לעבירות שעבר והקרבה והאהבה הם פרי החיים והכלים להכיל את הנצח ,כלומר הם הם מהות הזכויות.כלומר דווקא המזיד והפגיעה במלכות השם שהיא מהות המזיד הופכת לזכות.
בתשובה מיראה האדם מצטער על כך שפעל נגד מלכות השם בעבירה שזה עניינו של המזיד ובכך נמחקת הפגיעה ותו לו. וזה עניין שוגג שאין פגיעה במלכות או כמעט אין ויש רק את הרע העצמי של העבירה מצד עצמה ולא מצד צוויה .  

 
 

יכילנא למימר

משתמש רגיל
יושב אוהלים אמר:
יכילנא למימר אמר:
תיתי ליה להרב @מאור עינים, שהאיר עיני בסוגיא זו, וכשמו כן הוא. ותיתי ליה להרב @חילך לאוריתא, ולהרב @יושב אוהלים, שעזרו לי בחידוד הדברים והעמדתם על דיוקם.
ויישר כח מיוחד להרב @חילך לאורייתא  על הבאת החידוש של הסטייפלרבתחילה. מעולם לא שמעתיו לפני שקראתי את זה פה, ואמרתי את זה שוב ושוב להרבה אנשים וכל אחד התפעל מזה מאוד!
גם אני מצטרף לדברים.
ואגב, כפי מה שנתבאר לעיל, החידוש נכתב לראשונה כבר בספר 'המקנה' (קידושין לט:).
 

יכילנא למימר

משתמש רגיל
אליעזר ג אמר:
איני בה לבאר פשט בדברי הסטיפלר אלא פשט בעצם המימרא שעוונות נעשות לו כזכויות :
האוהב רוצה לעשות נחת רוח לאהובו ,שבמקרה דנן זה קיום מצוותיו ורצונותיו של בורא עולם ,והיה ובעבר פעל כנגד רצונו , כשאוהב זה מביא אותו לדחף כפול ומכופל לתקן עיוולתו ולגרום לו נחת רוח ומקבל עליו עולו מתוך אהבה הרבה יותר חזק ,והדבקות והאהבה מתחזקים ביחס שווה לעבירות שעבר והקרבה והאהבה הם פרי החיים והכלים להכיל את הנצח ,כלומר הם הם מהות הזכויות.כלומר דווקא המזיד והפגיעה במלכות השם שהיא מהות המזיד הופכת לזכות.
בתשובה מיראה האדם מצטער על כך שפעל נגד מלכות השם בעבירה שזה עניינו של המזיד ובכך נמחקת הפגיעה ותו לו. וזה עניין שוגג שאין פגיעה במלכות או כמעט אין ויש רק את הרע העצמי של העבירה מצד עצמה ולא מצד צוויה .  
כעין זה ביאר המהרש"א את המימרא שעוונות נעשות לו כזכויות.
(כמדומני שהמהרש"א נמצא ביומא פו:).
 
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
חילך לאורייתא אמר:


כתוב בגמרא ביומא פו. דהשב מאהבה זדונות נעשין לו זכויות

והוא תמוה ביותר, הכיצד עבירה בנעשתה בזדון ובכוונה תחילה, נהפכת לה למצוה, היתכן??

ביאר בעל הקהילות יעקב (בקונטרס שערי תבונה בסימן א' - כמדומה שכתב בבחרותו) דהנה כתוב במסכת מכות ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה ואמרינן בקדושין לט דהוא דוקא בשהיה במקום הנסיון באותה אישה ובאותה שעה ובאותו תאוה וביאורו מכיון שנתגבר על יצרו במצב הזה יש לו מצוה
והנה כתוב בגמרא ביומא פו. דהשב מאהבה נעקר כל העבירה למפרע, אבל בתשובה מיראה האו רק מכאן ולהבא והרושם נשאר

(ובטעם הדבר כ' הקה"י שם דהשב מיראה אינו מצטער על עצם המעשה רק על העונש, ולכן מכאן ולהבא נחשב לו כשוגג. אבל השב מאהבה הוא מצטער על עצם עשיית העבירה, ותחרט על שכבר על רצון הבורא יתברך)

ממילא, מחדש לנו הקה"י, כיון דהשב מאהבה נעקר העבירה למפרע, נמצא שכשיבדקו  בשמים מה עשה באותו זמן העבירה, הרי שימצא שהיה יושב בטל, שהרי לא עשה לא מצוה ולא עבירה, והרי הנסיון בא אליו וכביכול נתגבר עליו, שהרי נמצא כתוב שלא עשה עבירה, וממילא מקבל על זה שכר של מצוה.

עד כאן דבריו המחודשים של הקהילות יעקב, ולענ"ד זה תמוה מאוד לומר דהתשובה מכפרת כל כך, ונחשב כאילו הזדמן לו העבירה באותו הזמן ולא עשה העבירה, דבפשטות עד כמה שנמחק העבירה למפרע, נמחק גם המצב והמציאות בה היה העבירה, ולומר שהמצב והנסיון נשאר ורק העבירה נמחקה, ומשום כך לומר שנתגבר על יצרו ומקבל על כך שכר מצוה זה וחידוש נורא שטרם נשמע כמוהו 


ידועים דברי הגר"א בהבדל בין "דין" ל"חשבון" ד"דין" הוא מעשה עבירה עצמו, ו"חשבון" הוא מה שהיה יכול לעשות מצוה באותו הזמן

ויש להקשות דלפי"ז מי שחזר בתשובה, אף שנמחק לו העבירה מ"מ עדיין יענש על מה שלא עשה מצוה באותו הזמן, וזכורני בשם החפץ חיים שיישב שיש לו מצוה של תשובה כנגדה (וחידש שם שמצות תשובה היא על כל עבירה ועבירה בנפרד ולכן לא יענש על ביטול המצוה)

אך לדברי הקה"י מיושב באופן פשוט יותר, שאכן כשחזר בתשובה מאהבה הוא מקבל שכר כעושה מצוה וממילא אין עליו אפילו תביעה של "חשבון"
 

יכילנא למימר

משתמש רגיל
חילך לאורייתא אמר:
חילך לאורייתא אמר:


כתוב בגמרא ביומא פו. דהשב מאהבה זדונות נעשין לו זכויות

והוא תמוה ביותר, הכיצד עבירה בנעשתה בזדון ובכוונה תחילה, נהפכת לה למצוה, היתכן??

ביאר בעל הקהילות יעקב (בקונטרס שערי תבונה בסימן א' - כמדומה שכתב בבחרותו) דהנה כתוב במסכת מכות ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה ואמרינן בקדושין לט דהוא דוקא בשהיה במקום הנסיון באותה אישה ובאותה שעה ובאותו תאוה וביאורו מכיון שנתגבר על יצרו במצב הזה יש לו מצוה
והנה כתוב בגמרא ביומא פו. דהשב מאהבה נעקר כל העבירה למפרע, אבל בתשובה מיראה האו רק מכאן ולהבא והרושם נשאר

(ובטעם הדבר כ' הקה"י שם דהשב מיראה אינו מצטער על עצם המעשה רק על העונש, ולכן מכאן ולהבא נחשב לו כשוגג. אבל השב מאהבה הוא מצטער על עצם עשיית העבירה, ותחרט על שכבר על רצון הבורא יתברך)

ממילא, מחדש לנו הקה"י, כיון דהשב מאהבה נעקר העבירה למפרע, נמצא שכשיבדקו  בשמים מה עשה באותו זמן העבירה, הרי שימצא שהיה יושב בטל, שהרי לא עשה לא מצוה ולא עבירה, והרי הנסיון בא אליו וכביכול נתגבר עליו, שהרי נמצא כתוב שלא עשה עבירה, וממילא מקבל על זה שכר של מצוה.

עד כאן דבריו המחודשים של הקהילות יעקב, ולענ"ד זה תמוה מאוד לומר דהתשובה מכפרת כל כך, ונחשב כאילו הזדמן לו העבירה באותו הזמן ולא עשה העבירה, דבפשטות עד כמה שנמחק העבירה למפרע, נמחק גם המצב והמציאות בה היה העבירה, ולומר שהמצב והנסיון נשאר ורק העבירה נמחקה, ומשום כך לומר שנתגבר על יצרו ומקבל על כך שכר מצוה זה וחידוש נורא שטרם נשמע כמוהו 


ידועים דברי הגר"א בהבדל בין "דין" ל"חשבון" ד"דין" הוא מעשה עבירה עצמו, ו"חשבון" הוא מה שהיה יכול לעשות מצוה באותו הזמן

ויש להקשות דלפי"ז מי שחזר בתשובה, אף שנמחק לו העבירה מ"מ עדיין יענש על מה שלא עשה מצוה באותו הזמן, וזכורני בשם החפץ חיים שיישב שיש לו מצוה של תשובה כנגדה (וחידש שם שמצות תשובה היא על כל עבירה ועבירה בנפרד ולכן לא יענש על ביטול המצוה)

אך לדברי הקה"י מיושב באופן פשוט יותר, שאכן כשחזר בתשובה מאהבה הוא מקבל שכר כעושה מצוה וממילא אין עליו אפילו תביעה של "חשבון"


לפי"ז, בתשובה מיראה כן יחשב לו לעבירה???
בגמרא כתוב שבתשובה מיראה נחשב כשוגג, ולא כמזיד לענין דברים אחרים.
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יכילנא למימר אמר:
חילך לאורייתא אמר:
חילך לאורייתא אמר:


כתוב בגמרא ביומא פו. דהשב מאהבה זדונות נעשין לו זכויות

והוא תמוה ביותר, הכיצד עבירה בנעשתה בזדון ובכוונה תחילה, נהפכת לה למצוה, היתכן??

ביאר בעל הקהילות יעקב (בקונטרס שערי תבונה בסימן א' - כמדומה שכתב בבחרותו) דהנה כתוב במסכת מכות ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה ואמרינן בקדושין לט דהוא דוקא בשהיה במקום הנסיון באותה אישה ובאותה שעה ובאותו תאוה וביאורו מכיון שנתגבר על יצרו במצב הזה יש לו מצוה
והנה כתוב בגמרא ביומא פו. דהשב מאהבה נעקר כל העבירה למפרע, אבל בתשובה מיראה האו רק מכאן ולהבא והרושם נשאר

(ובטעם הדבר כ' הקה"י שם דהשב מיראה אינו מצטער על עצם המעשה רק על העונש, ולכן מכאן ולהבא נחשב לו כשוגג. אבל השב מאהבה הוא מצטער על עצם עשיית העבירה, ותחרט על שכבר על רצון הבורא יתברך)

ממילא, מחדש לנו הקה"י, כיון דהשב מאהבה נעקר העבירה למפרע, נמצא שכשיבדקו  בשמים מה עשה באותו זמן העבירה, הרי שימצא שהיה יושב בטל, שהרי לא עשה לא מצוה ולא עבירה, והרי הנסיון בא אליו וכביכול נתגבר עליו, שהרי נמצא כתוב שלא עשה עבירה, וממילא מקבל על זה שכר של מצוה.

עד כאן דבריו המחודשים של הקהילות יעקב, ולענ"ד זה תמוה מאוד לומר דהתשובה מכפרת כל כך, ונחשב כאילו הזדמן לו העבירה באותו הזמן ולא עשה העבירה, דבפשטות עד כמה שנמחק העבירה למפרע, נמחק גם המצב והמציאות בה היה העבירה, ולומר שהמצב והנסיון נשאר ורק העבירה נמחקה, ומשום כך לומר שנתגבר על יצרו ומקבל על כך שכר מצוה זה וחידוש נורא שטרם נשמע כמוהו 


ידועים דברי הגר"א בהבדל בין "דין" ל"חשבון" ד"דין" הוא מעשה עבירה עצמו, ו"חשבון" הוא מה שהיה יכול לעשות מצוה באותו הזמן

ויש להקשות דלפי"ז מי שחזר בתשובה, אף שנמחק לו העבירה מ"מ עדיין יענש על מה שלא עשה מצוה באותו הזמן, וזכורני בשם החפץ חיים שיישב שיש לו מצוה של תשובה כנגדה (וחידש שם שמצות תשובה היא על כל עבירה ועבירה בנפרד ולכן לא יענש על ביטול המצוה)

אך לדברי הקה"י מיושב באופן פשוט יותר, שאכן כשחזר בתשובה מאהבה הוא מקבל שכר כעושה מצוה וממילא אין עליו אפילו תביעה של "חשבון"


לפי"ז, בתשובה מיראה כן יחשב לו לעבירה???
בגמרא כתוב שבתשובה מיראה נחשב כשוגג, ולא כמזיד לענין דברים אחרים.



אי"ז עבירה אלא ביטול עשה ואפילו פחות מכך, זהו "חשבון" המיוחד לעוה"ב שעושים למי שלא התעסק במצוה בזמנים שיכל לעסוק בהם..
 

יכילנא למימר

משתמש רגיל
חילך לאורייתא אמר:
יכילנא למימר אמר:
חילך לאורייתא אמר:
ידועים דברי הגר"א בהבדל בין "דין" ל"חשבון" ד"דין" הוא מעשה עבירה עצמו, ו"חשבון" הוא מה שהיה יכול לעשות מצוה באותו הזמן

ויש להקשות דלפי"ז מי שחזר בתשובה, אף שנמחק לו העבירה מ"מ עדיין יענש על מה שלא עשה מצוה באותו הזמן, וזכורני בשם החפץ חיים שיישב שיש לו מצוה של תשובה כנגדה (וחידש שם שמצות תשובה היא על כל עבירה ועבירה בנפרד ולכן לא יענש על ביטול המצוה)

אך לדברי הקה"י מיושב באופן פשוט יותר, שאכן כשחזר בתשובה מאהבה הוא מקבל שכר כעושה מצוה וממילא אין עליו אפילו תביעה של "חשבון"
לפי"ז, בתשובה מיראה כן יחשב לו לעבירה???
בגמרא כתוב שבתשובה מיראה נחשב כשוגג, ולא כמזיד לענין דברים אחרים.

אי"ז עבירה אלא ביטול עשה ואפילו פחות מכך, זהו "חשבון" המיוחד לעוה"ב שעושים למי שלא התעסק במצוה בזמנים שיכל לעסוק בהם..
צודק.
ועדיין, צריך לשים לב שתשובה זו מיישבת רק את ענין ה'תשובה מאהבה' ולא את ענין ה'תשובה מיראה'.
(אא"כ תאמר, שבאמת לגבי תשובה מיראה ישאר עליו התביעה של ה'חשבון', שלענ"ד, א"א לומר כן).
 
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
חילך לאורייתא אמר:
כתוב בגמרא ביומא פו. דהשב מאהבה זדונות נעשין לו זכויות

והוא תמוה ביותר, הכיצד עבירה בנעשתה בזדון ובכוונה תחילה, נהפכת לה למצוה, היתכן??

ביאר בעל הקהילות יעקב (בקונטרס שערי תבונה בסימן א' - כמדומה שכתב בבחרותו) דהנה כתוב במסכת מכות ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה ואמרינן בקדושין לט דהוא דוקא בשהיה במקום הנסיון באותה אישה ובאותה שעה ובאותו תאוה וביאורו מכיון שנתגבר על יצרו במצב הזה יש לו מצוה
והנה כתוב בגמרא ביומא פו. דהשב מאהבה נעקר כל העבירה למפרע, אבל בתשובה מיראה האו רק מכאן ולהבא והרושם נשאר

(ובטעם הדבר כ' הקה"י שם דהשב מיראה אינו מצטער על עצם המעשה רק על העונש, ולכן מכאן ולהבא נחשב לו כשוגג. אבל השב מאהבה הוא מצטער על עצם עשיית העבירה, ותחרט על שכבר על רצון הבורא יתברך)

ממילא, מחדש לנו הקה"י, כיון דהשב מאהבה נעקר העבירה למפרע, נמצא שכשיבדקו  בשמים מה עשה באותו זמן העבירה, הרי שימצא שהיה יושב בטל, שהרי לא עשה לא מצוה ולא עבירה, והרי הנסיון בא אליו וכביכול נתגבר עליו, שהרי נמצא כתוב שלא עשה עבירה, וממילא מקבל על זה שכר של מצוה.

עד כאן דבריו המחודשים של הקהילות יעקב, ולענ"ד זה תמוה מאוד לומר דהתשובה מכפרת כל כך, ונחשב כאילו הזדמן לו העבירה באותו הזמן ולא עשה העבירה, דבפשטות עד כמה שנמחק העבירה למפרע, נמחק גם המצב והמציאות בה היה העבירה, ולומר שהמצב והנסיון נשאר ורק העבירה נמחקה, ומשום כך לומר שנתגבר על יצרו ומקבל על כך שכר מצוה זה וחידוש נורא שטרם נשמע כמוהו
 
חילך לאורייתא אמר:
יכילנא למימר כתב: ↑30 אוגוסט 2020, 23:10
בפשטות הוי חידוש נורא.
אחדד את מה שקשה לי בחידוש זה - לכאורה, כל הסיבה שאדם שיושב בטל מקבל שכר, הוא לגודל התגברותו והמנעותו מלעשות את העבירה, וזה לכאורה לא נמצא אצל בעל תשובה, שמכל מקום לא התגבר באותו זמן. וקשה לומר שעקירת המעשה הוי עד כדי כך כאילו באותו זמן התגבר על יצרו. וצ"ע.

בדיוק זה מה שהפריע לי

מצו"ב הערת הקה"י

הצג קובץ מצורף שערי תבונה קושיית הקה''י.PDF
יכילנא למימר אמר:
חילך לאורייתא כתב: ↑31 אוגוסט 2020, 18:33
אולי לפי"ד הרמב"ם המפורסמים "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" יש ליישב בדוחק שאם אכן הואילה התשובה מאהבה, בהכרח העיד עליו יודע תעלומות שגם אם עכשיו יהא באותו מצב של עבירה לא יעבור אותה, וממילא יתכן כוונת הקה"י על המצב של עכשיו שמקבל שכר כעושה מצוה אבל מלשונו שם לא נראה אלא כמו שפירשנו בתחילה
הסבר זה קשה לא רק מלשונו של הסטייפלער אלא גם מסברא, דהרי אמרינן בקדושין לט דהוא דוקא בשהיה במקום הנסיון באותה אישה ובאותה שעה ובאותו ניסיון בדיוק, ולדבריך מדוע דוקא כשהאדם מתנסה באותה מציאות ממש מקבל שכר של יושב בטל, והלא כל אדם ולאו דוקא במצב של תשובה שיעיד עליו יודע תעלומות שלא יעבור באותו זמן על העבירה יקבל שכר של יושב בטל, וא"כ מדוע הוי דוקא בעושה תשובה, ולא באדם רגיל.
וליכא למימר שכיון שהוא מתגבר בזמן עשיית התשובה, התגברות זו חשיבא כשעת הניסיון. דאין אנו מסתכלים על שעת התשובה אלא על שעת העבירה עצמה, דאי נימא שאנו מסתכלים על ההתגברות של שעת עשיית התשובה, הלא גם בתשובה מיראה שמתגבר על עצמו בשעת עשיית התשובה, גם כן יקבל שכר של יושב בטל. [דהלא כל החילוק בין תשובה מאהבה ליראה, ביאר הסטייפלער, שהוא לענין עקירת העבירה למפרע שבתשובה מאהבה היא למפרע, ומיראה היא מכאן ולהבא, וכמשנ"ת, אבל מכאן ולהבא שניהם שוים, ובשניהם צריך 'שיעיד עליו יודע תעלומות', וא"כ לדבריך, כמו שהתגברות בתשובה מאהבה חשובה עד כדי שיחשב כיושב בטל, ה"ה בתשובה מיראה]. ועל כרחך, שכוונת הסטייפלער שעקירת המעשה בתשובה מאהבה חשיבא כאילו התגבר באותו זמן ממש של עשיית העבירה. וזה אינו מובן מסברא, וכמו שנתבאר לעיל.
(ומלבד זאת דמה בנפשך, אדם שעומד בשיא יום כיפור ומגודל קרבתו לקב"ה רוצה לשוב בתשובה מהאהבה העצומה שיש לו לבוי"ת, ומצד שני, אדם שהסיתו יצרו לחטוא באחד מימי חודש טבת האפלוליים והסגריריים, ואותו אדם התגבר על יצרו, איזה התגברות יותר חזקה? התשובה ברורה! וא"כ, אין לדמות את ההתגברות של עצם עשיית תשובה להתגברות על עבירה בשיא הניסיון באותו מקום וכו').

בעזה"י ובס"ד גדולה מצאתי שהקה"י בעצמו העיר בסוף הספר (עמ' לא.) הערה זו וכ' שם בהקדמתו להערותיו דלפי שנמצאו כמה שגיאות וט"ס בחיבורו ולכן הוסיף הערות (כנראה הערות אלו הודפסו בהוצאה מאוחרת יותר) וכתב שרבים העירו לו מגמרא דקידושין הנ"ל דמבואר דהעיקר צריך שיתגבר על יצרו ועכ"פ לא התגבר

וביאר שכוונתו היתה שעכשיו בזמן התשובה הוא מתגבר וכעין מה שביארתי ע"פ הרמב"ם, וברוך ה' שזכיתי לכוין לדבריו הקדושים.

אציין רק את אלו שהוקשה להם עצם הקושיא למען יוכלו לראות שאף הקה"י הסכים עם ההערה ואף היאר כוונתו באופן אחר מהפשטות הנראית מתוך דבריו והרי הם: @יכילנא למימר @יושב אוהלים @דרבמדיקר 

הוספה קטנה: בזכות הרב @יכילנא למימר התוודעתי לכך שאף המקנה בקדושין לט: כתב חידוש זה, ושם נראה ג"כ כאופן הפשוט שמקבל שכר כיושב בטל ולשיטתו עדיין לכאורה קושיא במקומה עומדת

וייש"כ לכל אלו שנשאו ונתנו בהערה עצומה זו שבאמת מעיקה עלי זה כמה שנים (ולענ"ד גם בפן המוסרי יש כאן מוסר השכל עצום מהו כוחה של תשובה)
ולתועלת הלומדים אצרף גם מה שהדפיס בסוה"ס

 
 

קבצים מצורפים

  • שערי תבונה הערת הקה''י על דבריו.PDF
    215.7 KB · צפיות: 9
חלק עליון תַחתִית