מה רוצים ממנו? משפט?! לא מה שחשבת!!

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
האם יש משהו בעולם שהוא לא צרך תשובה?
התשובה לא.
א"כ לכאו' מה בו"ע רוצה ממנו, הרי אם כולם כך זאת אומרת שיש באג  ח"ו בביראה,
וא"ת שהוא בסך הכל רוצה את מצוות תשובה,
לכאו':
1. אם יש באג ח"ו אז למה צריך לעשות תשובה
2. מה הפחד והאימה זה בסך הכל לקיים עוד מצווה.

לחדד יותר האם יש אופציה שאם בשנה הקרובה אני יתנהג כך וכך (בצורה שאני יכול) אני לא יצטרך את האלול ואת ר"ה?
 

לומד מכל אדם

משתמש ותיק
כל אחד צריך תשובה, השאלה היא על מה,
יש הרבה דרגות באנשים, וכ"א בדרגתו הוא יש לו מה לתקן ולשוב אל ה',
וזה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו שנעלה בדרגות ונתקרב אליו,
באשר לשאלתך האם יש אופציה שבשנה הקרובה תתנהג כך וכך ולא תצטרך תשובה,
ברמה העקרונית - כן, אבל טכנית לא כי אתה עדיין רחוק מן השלמות,
אבל אתה יכול להתחיל את המסלול ולטפס במעלה הסולם של ר' פנחס בן יאיר,
עד שתגיע לשלמות האמיתית, ואז - סביר להניח שתמלא את תפקידך בעולם,
ואם כן - מה טוב, ועל זה נאמר - טוב יום המוות מיום הוולדו,
בתפילה שנזכה לדעת ולמלאות תפקידנו בעולם אכי"ר
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
לומד מכל אדם אמר:
כל אחד צריך תשובה, השאלה היא על מה,
יש הרבה דרגות באנשים, וכ"א בדרגתו הוא יש לו מה לתקן ולשוב אל ה',
וזה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו שנעלה בדרגות ונתקרב אליו,
באשר לשאלתך האם יש אופציה שבשנה הקרובה תתנהג כך וכך ולא תצטרך תשובה,
ברמה העקרונית - כן, אבל טכנית לא כי אתה עדיין רחוק מן השלמות,
אבל אתה יכול להתחיל את המסלול ולטפס במעלה הסולם של ר' פנחס בן יאיר,
עד שתגיע לשלמות האמיתית, ואז - סביר להניח שתמלא את תפקידך בעולם,
ואם כן - מה טוב, ועל זה נאמר - טוב יום המוות מיום הוולדו,
בתפילה שנזכה לדעת ולמלאות תפקידנו בעולם אכי"ר
לא זכיתי להבין,

אני רחוק מהשלמות כי כך בורא עולם ברא אותי,
אז מה אתה רוצה ממני,
אני יעשה את המקסימום שלי, ואני לא יגיע לשלימות של המס"י משום שאני לא יכול,

אז עכשיו לעשות תשובה שלא הגעתי לזה,
נשמע לי סתם רוע...
 
 

לומד מכל אדם

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
לומד מכל אדם אמר:
כל אחד צריך תשובה, השאלה היא על מה,
יש הרבה דרגות באנשים, וכ"א בדרגתו הוא יש לו מה לתקן ולשוב אל ה',
וזה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו שנעלה בדרגות ונתקרב אליו,
באשר לשאלתך האם יש אופציה שבשנה הקרובה תתנהג כך וכך ולא תצטרך תשובה,
ברמה העקרונית - כן, אבל טכנית לא כי אתה עדיין רחוק מן השלמות,
אבל אתה יכול להתחיל את המסלול ולטפס במעלה הסולם של ר' פנחס בן יאיר,
עד שתגיע לשלמות האמיתית, ואז - סביר להניח שתמלא את תפקידך בעולם,
ואם כן - מה טוב, ועל זה נאמר - טוב יום המוות מיום הוולדו,
בתפילה שנזכה לדעת ולמלאות תפקידנו בעולם אכי"ר
לא זכיתי להבין,

אני רחוק מהשלמות כי כך בורא עולם ברא אותי,
אז מה אתה רוצה ממני,
אני יעשה את המקסימום שלי, ואני לא יגיע לשלימות של המס"י משום שאני לא יכול,

אז עכשיו לעשות תשובה שלא הגעתי לזה,
נשמע לי סתם רוע...

הוא אשר דיברתי, אתה לא צריך לעשות תשובה על מה שאתה לא יכול אלא על מה שאתה יכול לפי דרגתך, וכשתעלה דרגה תראה שאתה יכול עוד ועוד, וכך בכל שנה תעשה תשובה על מה שנשאר לך לתקן לפי דרגתך, ותתעלה מדרגה לדרגה עד שתגיע אל השלימות.
בורא עולם ברא אותך רחוק מן השלימות כדי שתעשה את הדרך הזאת בעצמך, וע"ז תקבל שכר.
 

גופא דעובדא

משתמש ותיק
שאלתי פעם יהודי חכם.
אמור לי בכנות על מה החפץ חיים עשה תשובה. כולנו יודעים שמבוקר עד ליל מחשבותיו היו לעשות את רצון ה'. הוא ברח מכל נדנוד של חטא, הוא צבר לעצמו כל יום הון של מצוות, אז בא נגיד שפעם אחת בשנה היה איזה ס"ס של היתכנות לעשות איזה מצוה ביותר הידור, נו.. באמת?! על מה אנחנו מדברים, הלא זה רק מעצם היותו אדם ולא מלאך, אז מה זה מה שכתוב בכל הספרים שאפי' אדם ירא שמים צריך לשוב על חטאיו וכו' (לדוג' שע"ת ש"ב אות ט' 'והנה אנשים צדיקים וישרים בלבותם, שאגה להם כלביא תמיד במחשבותם, וינהמו על חטאיהם כנהמת ים ...') על מה מדובר איזה חטאים איזה עוונות???
השיב לי ואמר.
הבה נכנס לראשו של נער רחוב גלוח ראש מחלל שבת וכו' (לא נכביר בתיאורים, מחמת כבוד המקום ויושביו) אבל ליבו עדיין נוקפו הוא מגיע לסליחות בכותל, ואף מניח תפילין פה ושם, הוא נזהר מעט באיסורי שבת המפורסמים ועכ"פ בפהרסיא, והנה עומד הוא ושואל עליך!! תגיד לי על מה הוא חוזר בתשובה?? על מה הוא (-אתה) חרד מיום הדין כלל, הלא הוא משכים כל יום ומתפלל כל יום! קורא ק"ש בזמנה! מגדל מספר ילדים במסירות נפש שלא להנאת עצמו, פרנסתו דחוקה ועם כל זאת הוא חובש את ספסלי בית המדרש משעות הבוקר עד שעות ליל, אין מצוה שהוא מחסר ובודאי לא בזדון ובשרירות לב, הוא שומר שבת קודש במסירות גם במחיר של חושך ומקרר שלא עובד, גם אם אינו הולך בעצימת עיניים כמלאך אבל ראשו עיניו וליבו בקדושה בלבד, אז נכון לא כל השעות שהוא בכולל הוא אכן למד בכזו התמדה, ובודאי גם פה ושם עלול להכשל באי אלו חטאים, תכלס' הוא בן אדם לא הייתי מצפה ממנו להיות מלאך, אז תגיד לי מסיים נער הרחוב את שאלתו, על מה?? על מה האברך הזה מכוון כשהוא אומר את ה'על חטא' ביום כיפור על כמה דקי דקויות, כשכל השנה מלאה אצלו ברצף של מסירות נפש לתורה ולנותנה??
אבל אם נחזור כעת לעצמינו, האם אכן אין לנו על מה להתוודות?? עקרונית ודאי הצדק איתו אנחנו יושבים על 'תקן' של עושי רצונו של מקום, ואשרינו !!!! אבל לב יודע מרת נפשו. ואנו שמחים לקבל את התיאור של נער שוליים עלינו, אבל ה'תקן' הזה לא מעלים את הבעיות והעברות שלנו.
אז גם אנחנו באותה סיטואציה אנו מתארים את הח"ח ממרחק כזה כמו של נער רחוב שמתאר אותנו, וכפי שתיאורו המרוחק של נער השוליים אין בו בכדי לפטור אותנו מהדברים שאנו יודעים עליהם מקרוב, אז כשנהיה ח"ח ונהיה קרובים לעולם זך שכזה נוכל לעסוק בשאלה זו (אלו ידעתיו הייתיו)
(ידעתי שאין כאן ישוב לשאלה, אבל כמדו' שהדברים נאים עכ"פ בעיני ולכאו' כאן מקומם)
 

חימקו

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
האם יש משהו בעולם שהוא לא צרך תשובה?
התשובה לא.
א"כ לכאו' מה בו"ע רוצה ממנו, הרי אם כולם כך זאת אומרת שיש באג  ח"ו בביראה,
וא"ת שהוא בסך הכל רוצה את מצוות תשובה,
לכאו':
1. אם יש באג ח"ו אז למה צריך לעשות תשובה
2. מה הפחד והאימה זה בסך הכל לקיים עוד מצווה.

לחדד יותר האם יש אופציה שאם בשנה הקרובה אני יתנהג כך וכך (בצורה שאני יכול) אני לא יצטרך את האלול ואת ר"ה?


יש מצוות עשה ויש מצוות לא תעשה. רוב היראים מקפידים כל הזמן לקיים ולשמור. 
והתשובה בשבילם היא - על פרטים במצוות שלא מספיק דקדקו וכו..
לכן לשאלתך, בודאי יש המון אנשים שלא חוטאים בחטאים מובהקים ומקיימים את כל המצוות.
 
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
ארצה להציע ביאור חדש (לכל הפחות לי) בעניין ימי הרחמים והרצון.

מהות הימים זה רחמים ורצון,
המלך מגיע להיות איתנו יותר קרוב 10 ימים,
ההתרגשות בשיאה וכולם מתכוננים,
כשמלך מגיע זה לא מצב שהוא עם כולם ביחד,
אלא הוא עם כל אחד ביחידות כ"בני מרון"
שנא' "היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם"
פירוש:
הוא בכלל לא בא למשפט אלא הוא בא להיות איתנו כאן לטובתינו,
וע"ז כ' שהוא מבין כל אחד בדיוק מה עבר עליו במשך השנה,
דבריםש הוא לא ספר לאף אחד ואולי אפי' הוא עצמו לא יודע,
את כל הקשיים, הנסיונות וכו' וכו',
אמנם המלך מגיע,
לא מתנהגים כרגיל אלא מתכוננים,
מנקים אפי' חורים וסדקים שלא ישאר פירור,
ובזמן שהוא נמצא לא מקפידים ביותר (אפי' פת פלטר וכדו' - שאי"ז ח"ו כשקר לפניו יתברך אלא כך מתנהגים כשהמלך נמצא)

וכשהוא פוגש כל אחד בנפרד הוא מרעיף עליו שפע גדול כמו שרק הוא יודע לעשות,
וכמו שהוא עשה שנה שעברה.... (מותר גם להגיד תודה, לא רק לצעוק תכלה שנה וקללותיה...)
אמנם כשהוא פוגש את כל אחד בנפרד יכול להיות גם מצבים לא נעימים
וא"כ כשהוא יבוא לחלק את מה שהוא רצה לחלק הוא לא יוכל לתת את זה כך ללא חזרה בתשובה,
ולכן אנו חוזרים בתשובה,

ואז לקראת סיום החלוקה הוא מטהר את כל השבים ומקדש את כולם וחותם את כלל ישראל לזכות בדין.

וא"כ יוצא שהשפט פה הוא נושא שולי מאוד הנושא העיקרי פה הוא שמחה גדולה על ביאת המלך ופחד של רוממות,
ובכלל לא פחד של משפט, של דברים רעים ח"ו,
וזה היפך גמור של מה שחינכו אותי בישיבות, אך נראה לי אמיתי יותר
 

אור זרוע

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
האם יש משהו בעולם שהוא לא צרך תשובה?
התשובה לא.
א"כ לכאו' מה בו"ע רוצה ממנו, הרי אם כולם כך זאת אומרת שיש באג  ח"ו בביראה,
וא"ת שהוא בסך הכל רוצה את מצוות תשובה,
לכאו':
1. אם יש באג ח"ו אז למה צריך לעשות תשובה
2. מה הפחד והאימה זה בסך הכל לקיים עוד מצווה.

לחדד יותר האם יש אופציה שאם בשנה הקרובה אני יתנהג כך וכך (בצורה שאני יכול) אני לא יצטרך את האלול ואת ר"ה?

כל זמן שאין הכרח ואונס גמור לחטוא אין מה לדבר על באג בבריאה. אמנם נכון שבאופן כללי אין אדם בלי חטא, אבל זה עניין סטטיסטי שאומר כי מירב הסיכויים של כל אדם להיכשל פה ושם בעבירה. אבל כשדנים בכל עבירה פרטית לגופה, אין כאן אונס או באג, וחייבים לחזור עליה בתשובה. האימה והפחד הם מהמשפט והדין ולא ממצוות התשובה, וסגולתה של חרדת הדין להפוך את מדת הדין לרחמים, כמבואר בספרים.
 
 

ששמואל

משתמש ותיק
תכל'ס, לכאורה אף אחד לא ענה לשאלת @חושב מבחוץ
אמנם דברי בעל ה @אור זרוע נכונים לעצמם אבל עדיין השאלה זועקת הרי אין אופציה של צדיק בארץ אשר לא יחטא אז תכל'ס מה רוצים מאיתנו????

השאלה מציקה לי כבר הרבה זמן וייש"כ על העלאת הנושא, אשמח גם אני אם יש למישהו תשובה ברורה וישירה על השאלה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
ארצה להציע ביאור חדש (לכל הפחות לי) בעניין ימי הרחמים והרצון.

מהות הימים זה רחמים ורצון,
המלך מגיע להיות איתנו יותר קרוב 10 ימים,
ההתרגשות בשיאה וכולם מתכוננים,
כשמלך מגיע זה לא מצב שהוא עם כולם ביחד,
אלא הוא עם כל אחד ביחידות כ"בני מרון"
שנא' "היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם"
פירוש:
הוא בכלל לא בא למשפט אלא הוא בא להיות איתנו כאן לטובתינו,
וע"ז כ' שהוא מבין כל אחד בדיוק מה עבר עליו במשך השנה,
דבריםש הוא לא ספר לאף אחד ואולי אפי' הוא עצמו לא יודע,
את כל הקשיים, הנסיונות וכו' וכו',
אמנם המלך מגיע,
לא מתנהגים כרגיל אלא מתכוננים,
מנקים אפי' חורים וסדקים שלא ישאר פירור,
ובזמן שהוא נמצא לא מקפידים ביותר (אפי' פת פלטר וכדו' - שאי"ז ח"ו כשקר לפניו יתברך אלא כך מתנהגים כשהמלך נמצא)

וכשהוא פוגש כל אחד בנפרד הוא מרעיף עליו שפע גדול כמו שרק הוא יודע לעשות,
וכמו שהוא עשה שנה שעברה.... (מותר גם להגיד תודה, לא רק לצעוק תכלה שנה וקללותיה...)
אמנם כשהוא פוגש את כל אחד בנפרד יכול להיות גם מצבים לא נעימים
וא"כ כשהוא יבוא לחלק את מה שהוא רצה לחלק הוא לא יוכל לתת את זה כך ללא חזרה בתשובה,
ולכן אנו חוזרים בתשובה,

ואז לקראת סיום החלוקה הוא מטהר את כל השבים ומקדש את כולם וחותם את כלל ישראל לזכות בדין.

וא"כ יוצא שהשפט פה הוא נושא שולי מאוד הנושא העיקרי פה הוא שמחה גדולה על ביאת המלך ופחד של רוממות,
ובכלל לא פחד של משפט, של דברים רעים ח"ו,
וזה היפך גמור של מה שחינכו אותי בישיבות, אך נראה לי אמיתי יותר

הדגשתי באג אחד מני רבים... :)
[מו"ס, אבל הסגנון הזה שרווח בדורינו, להציע גישה חדשה בלי להתעמת עם מקורות השיטה הישנה והידועה, ולהתעלם מכל מה שנכתב, קצת מלמד על רצון לקבוע דרך חדשה עפ"י מה שנוח לאדם לחשוב, יותר מאשר דיון רציני באמיתת שיטה או דרך כלשהי.]

בכל מקרה סבורני שמי שילמד קצת שערי תשובה וישנה פרק ברמב"ם בהלכות תשובה, יבין היטב שהביאור 'הישן'.. - "מה שחינכו אותי בישיבות", שורשו בדברי חז"ל ובדברי הראשונים עד האחרונים. [ובאמת היה מוטל על מר שהציג גישה אחרת להציג את "המקורות הישנים" ולהתעמת אם יש בהם ממש. בכו"א קשה לכלול הכל על רגל אחת בדברים יסודיים כ"כ ולהציע בפני מר את הדברים שמן הסתם כבר ידועים לו, מלבד מה שצויין בכללי, אבל אולי בהמשך.] לעומת הגישה הקלילה והנוחה שרווחת בדורינו בגלל חלושי הדעת כמונו [בעיקר כמוני]. כמובן שאפשר לדלות מכאן ומשם ראיות ורמזים לאתה גישה, אבל אינו הסבר מהותי ליום הדין אלא דרך קלה ורכה להעברת המסר של יום הדין בצורה מושכת ומתקבלת לסוג אנשים מסוימים.

ובהתייחס למה שכתבת לעיל - "מה הפחד והאימה [מיום הדין] זה בסך הכל לקיים עוד מצווה". תשובה אינה עוד מצווה, וכל שעומד ברעתו נענש על כך כפליים, וראה מה שהורחב בכוכבי אור עפ"י חז"ל.


מה שהעיר מר בין השיטין: "מותר גם להגיד תודה, לא רק לצעוק תכלה שנה וקללותיה...". זו הערה טובה וציינתי במק"א על מעשה בר' שלמה זלמן אויערבך ששמע פעם יהודי שאומר לרעהו - "יאללה, שתכלה השנה וקללותיה*". אנינות דעתו לא יכלה לשאת זאת. והוא הגיב: "האסט גיהאט אזא שלעכטא יאהר?" - האם הייתה לך כזו שנה רעה?! ויש מי שביאר שבמישור הפרטי יש לנו להודות ולהלל על רוב הברכות שהיו לנו בשנה החולפת, רק ברובד הציבורי - הכלל ישראלי מבקשים אנו על תום הקללות.
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
[מו"ס, אבל הסגנון הזה שרווח בדורינו, להציע גישה חדשה בלי להתעמת עם מקורות השיטה הישנה והידועה, ולהתעלם מכל מה שנכתב, קצת מלמד על רצון לקבוע דרך חדשה עפ"י מה שנוח לאדם לחשוב, יותר מאשר דיון רציני באמיתת שיטה או דרך כלשהי.]
הסגנון שרווח בדורינו לא מגיע על חלל ריק יש לזה סיבה
האם משהו ניסה לתת פרשנות חדשה לנקיונות לפסח - למרות שזה לא קל בכלל?!
האם משהו ניסה לתת פרשנות לתפילה - למרות שזה לא קל בכלל?!

ולכן נראה לי הסיבה המיוחדת לזה היא העניין שהשתרש בישיבות,
והוא:
שבעיקרון בשנה הבאה צריך להיות שכולם ימותו ויסבלו יסורים נוראיים ומחלות גוף נפש ללא פרוטה לפורטה (יש כאלו שמוסיפים בערב ר"ה "בואו נפרד- מי אמר שנפגש שנה שעברה)
והרבה יותר מזה,
וזה דבר שנפש בריאה לא מסוגלת להכיל...
כל שנה, 40 יום!! הרגשה שיש משהו ששולט עליך, ובעיקרון מגיע לך את הדברים הכי רעים שיכולים להיות, ואתה אשם בזה....

זה הרגשה יותר נוראה מהשואה שבו ידעו שיש חיות ששולטים בהם וזה רק על הגוף ופה שולטים על הנפש מכניסים לך לראש כמה אתה גרוע וכו',
יותר מ10% מהחיים בן אדם אמור לחיות בכזו תחושה??!!
ובפרט שאומרים לך שכולם כך אפי' הצדיקים הגגדולים כך מרגישים ויותר מזה ככל שיותר צדיקים מרגישים כך יותר חזק,
זה גורם לאדם חוסר מנוחת הנפש וחוסר רוגע,
זה מרגיש עולם רע שמשהו בא להתעלל בי
אין לי ולא יהיה לי להיכן לברוח.
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
בכל מקרה סבורני שמי שילמד קצת שערי תשובה וישנה פרק ברמב"ם בהלכות תשובה, יבין היטב שהביאור 'הישן'.. - "מה שחינכו אותי בישיבות", שורשו בדברי חז"ל ובדברי הראשונים עד האחרונים.
אדרבה אשמח שתראה לי ברמב"ם מקור ל 40 ימי פלצות.
ולכאו' אם לא תמצא אז הוא לא סבר כך....
וגם ברבינו יונה הוא מדבר רק על עשרת ימי תשובה, ולא על כל אלול.
(ועוד שהוא מביא את זה רק בדרך החמישית... ולכאו' זה דיוק מדוע לא הביא את זה בראשונה ולפחות בשניה אך לא בטוח)
ואדרבה אשמל שתביא לי מקורות נוספים לפלצות ופחד ואימה,
ואני יביא לך מקורות לימי הרחמים והרצון ו"דרשו ה' בהמצאו"
 

נדיב לב

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
נדיב לב אמר:
בכל מקרה סבורני שמי שילמד קצת שערי תשובה וישנה פרק ברמב"ם בהלכות תשובה, יבין היטב שהביאור 'הישן'.. - "מה שחינכו אותי בישיבות", שורשו בדברי חז"ל ובדברי הראשונים עד האחרונים.
אדרבה אשמח שתראה לי ברמב"ם מקור ל 40 ימי פלצות.
ולכאו' אם לא תמצא אז הוא לא סבר כך....
וגם ברבינו יונה הוא מדבר רק על עשרת ימי תשובה, ולא על כל אלול.
(ועוד שהוא מביא את זה רק בדרך החמישית... ולכאו' זה דיוק מדוע לא הביא את זה בראשונה ולפחות בשניה אך לא בטוח)
ואדרבה אשמל שתביא לי מקורות נוספים לפלצות ופחד ואימה,
ואני יביא לך מקורות לימי הרחמים והרצון ו"דרשו ה' בהמצאו"

לא ידידי, לפני המקורות לימי הפלצות* אתה הפלגת מעבר לזה ואצטט דוגמה אחת: "הוא בכלל לא בא למשפט אלא הוא בא להיות איתנו כאן לטובתינו". את זה כתבת בהתייחסות ליום הדין וימי עשרת ימי תשובה! ציטוט: "המלך מגיע להיות איתנו יותר קרוב 10 ימים".
כל מה שבקשתי ממר, שיציע את המקורות שאיתם הוא מתמודד קודם שיסלול בפנינו דרך חדשה.

*תיאור מצב של מרן הגרי"ס לימים אחרים. וקדמו לו החת"ס ועוד.
 

ברוךווייס

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
האם יש משהו בעולם שהוא לא צרך תשובה?
התשובה לא.
א"כ לכאו' מה בו"ע רוצה ממנו, הרי אם כולם כך זאת אומרת שיש באג  ח"ו בביראה,
וא"ת שהוא בסך הכל רוצה את מצוות תשובה,
לכאו':
1. אם יש באג ח"ו אז למה צריך לעשות תשובה
2. מה הפחד והאימה זה בסך הכל לקיים עוד מצווה.

לחדד יותר האם יש אופציה שאם בשנה הקרובה אני יתנהג כך וכך (בצורה שאני יכול) אני לא יצטרך את האלול ואת ר"ה?



לכאורה התשובה היא שהעיקר זה התהליך ולא הפועל יוצא.  דהיינו שכל מי שבאמת עובד להתקרב להשי"ת הוא בבחינת צדיק ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את ליבו לשמיים.

התשובה נצרכת לכולם בגלל שבאמת אנו לא מושלמים אבל זה לא סותר את העובדה שמי שבאמת באמת עובד להתקרב נמצא במקום טוב

מקווה שהובנתי
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
חושב מבחוץ אמר:
נדיב לב אמר:
בכל מקרה סבורני שמי שילמד קצת שערי תשובה וישנה פרק ברמב"ם בהלכות תשובה, יבין היטב שהביאור 'הישן'.. - "מה שחינכו אותי בישיבות", שורשו בדברי חז"ל ובדברי הראשונים עד האחרונים.
אדרבה אשמח שתראה לי ברמב"ם מקור ל 40 ימי פלצות.
ולכאו' אם לא תמצא אז הוא לא סבר כך....
וגם ברבינו יונה הוא מדבר רק על עשרת ימי תשובה, ולא על כל אלול.
(ועוד שהוא מביא את זה רק בדרך החמישית... ולכאו' זה דיוק מדוע לא הביא את זה בראשונה ולפחות בשניה אך לא בטוח)
ואדרבה אשמל שתביא לי מקורות נוספים לפלצות ופחד ואימה,
ואני יביא לך מקורות לימי הרחמים והרצון ו"דרשו ה' בהמצאו"

לא ידידי, לפני המקורות לימי הפלצות* אתה הפלגת מעבר לזה ואצטט דוגמה אחת: "הוא בכלל לא בא למשפט אלא הוא בא להיות איתנו כאן לטובתינו". בהתייחסות ליום הדין וימי עשרת ימי תשובה! ציטוט: "המלך מגיע להיות איתנו יותר קרוב 10 ימים".
כל מה שבקשתי ממר, שיציע את המקורות שאיתם הוא מתמודד קודם שיסלול בפנינו דרך חדשה.

*תיאור מצב של מרן הגרי"ס לימים אחרים. וקדמו לו החת"ס ועוד.


לא אמרתי שאין משפט, אמרתי שיש משפט,
אבל אמרתי שלא זה המטרה אלא זה פועל יוצא,
וזה מה שכתוב "דרשו ה' בהמצאו וכו'"
וימי הרחמים והרצון,
אשמח שתמצא לי מקור שר"ה זה בעיקר משפט והשאר זה בונוס...

האמת שזה צורם ללא קשר,
כל שנה אותה חגיגה יש משפט עושים תשובה ומבטיחים 
וכבר יודעים שכך יהיה שנה הבאה שוב פעם
תחשוב במלכותא דשמיא כעין מלכותא דארעא,
אם היה יכול להיות כזה סיפור...
 
 

ברוךווייס

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
נדיב לב אמר:
חושב מבחוץ אמר:
אדרבה אשמח שתראה לי ברמב"ם מקור ל 40 ימי פלצות.
ולכאו' אם לא תמצא אז הוא לא סבר כך....
וגם ברבינו יונה הוא מדבר רק על עשרת ימי תשובה, ולא על כל אלול.
(ועוד שהוא מביא את זה רק בדרך החמישית... ולכאו' זה דיוק מדוע לא הביא את זה בראשונה ולפחות בשניה אך לא בטוח)
ואדרבה אשמל שתביא לי מקורות נוספים לפלצות ופחד ואימה,
ואני יביא לך מקורות לימי הרחמים והרצון ו"דרשו ה' בהמצאו"

לא ידידי, לפני המקורות לימי הפלצות* אתה הפלגת מעבר לזה ואצטט דוגמה אחת: "הוא בכלל לא בא למשפט אלא הוא בא להיות איתנו כאן לטובתינו". בהתייחסות ליום הדין וימי עשרת ימי תשובה! ציטוט: "המלך מגיע להיות איתנו יותר קרוב 10 ימים".
כל מה שבקשתי ממר, שיציע את המקורות שאיתם הוא מתמודד קודם שיסלול בפנינו דרך חדשה.

*תיאור מצב של מרן הגרי"ס לימים אחרים. וקדמו לו החת"ס ועוד.


לא אמרתי שאין משפט, אמרתי שיש משפט,
אבל אמרתי שלא זה המטרה אלא זה פועל יוצא,
וזה מה שכתוב "דרשו ה' בהמצאו וכו'"
וימי הרחמים והרצון,
אשמח שתמצא לי מקור שר"ה זה בעיקר משפט והשאר זה בונוס...

האמת שזה צורם ללא קשר,
כל שנה אותה חגיגה יש משפט עושים תשובה ומבטיחים 
וכבר יודעים שכך יהיה שנה הבאה שוב פעם
תחשוב במלכותא דשמיא כעין מלכותא דארעא,
אם היה יכול להיות כזה סיפור...
וכמו שכתוב בר"ן שלדיעה שסוברת שבניסן נברא העולם הסיבה שהקב"ה קבע את יום הדין בא' תשרי זה כדי שזה יחול בדיוק לפני יום הסליחה ביום הכיפורים
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
נדיב לב אמר:
חושב מבחוץ אמר:
אדרבה אשמח שתראה לי ברמב"ם מקור ל 40 ימי פלצות.
ולכאו' אם לא תמצא אז הוא לא סבר כך....
וגם ברבינו יונה הוא מדבר רק על עשרת ימי תשובה, ולא על כל אלול.
(ועוד שהוא מביא את זה רק בדרך החמישית... ולכאו' זה דיוק מדוע לא הביא את זה בראשונה ולפחות בשניה אך לא בטוח)
ואדרבה אשמל שתביא לי מקורות נוספים לפלצות ופחד ואימה,
ואני יביא לך מקורות לימי הרחמים והרצון ו"דרשו ה' בהמצאו"

לא ידידי, לפני המקורות לימי הפלצות* אתה הפלגת מעבר לזה ואצטט דוגמה אחת: "הוא בכלל לא בא למשפט אלא הוא בא להיות איתנו כאן לטובתינו". בהתייחסות ליום הדין וימי עשרת ימי תשובה! ציטוט: "המלך מגיע להיות איתנו יותר קרוב 10 ימים".
כל מה שבקשתי ממר, שיציע את המקורות שאיתם הוא מתמודד קודם שיסלול בפנינו דרך חדשה.

*תיאור מצב של מרן הגרי"ס לימים אחרים. וקדמו לו החת"ס ועוד.


לא אמרתי שאין משפט, אמרתי שיש משפט,
אבל אמרתי שלא זה המטרה אלא זה פועל יוצא,
וזה מה שכתוב "דרשו ה' בהמצאו וכו'"
וימי הרחמים והרצון,
אשמח שתמצא לי מקור שר"ה זה בעיקר משפט והשאר זה בונוס...

האמת שזה צורם ללא קשר,
כל שנה אותה חגיגה יש משפט עושים תשובה ומבטיחים 
וכבר יודעים שכך יהיה שנה הבאה שוב פעם
תחשוב במלכותא דשמיא כעין מלכותא דארעא,
אם היה יכול להיות כזה סיפור...
 

טוב לא אתווכח עם מר מה הוא כתב ומה לא, כ"א שיקרא ויבין מה שבדעתו.
בעניין המשפט אם הוא פועל יוצא או מטרה, כבר ציינתי במק"א לדברי הרמח"ל, אמנם בדבריו הוא לא נוגע ביחס הראוי למשפט מצד האדם.
בכל מקרה, אשתדל בלנ"ד להביא כמה מקורות. אף שאינני רואה תועלת בכך, אם לא שתמקד בדיוק את אותם נקודות יסודיות שאינך מקבל מהאסכולה הישנה..
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
טוב לא אתווכח עם מר מה הוא כתב ומה לא, כ"א שיקרא ויבין מה שבדעתו.
בעניין המשפט אם הוא פועל יוצא או מטרה, כבר ציינתי במק"א לדברי הרמח"ל, אמנם בדבריו הוא לא נוגע ביחס הראוי למשפט מצד האדם.
בכל מקרה, אשתדל בלנ"ד להביא כמה מקורות. אף שאינני רואה תועלת בכך, אם לא שתמקד בדיוק את אותם נקודות יסודיות שאינך מקבל מהאסכולה הישנה..
בכל אופן תודה רבה עד כאן
 

לעיתים רחוקות

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
האם יש משהו בעולם שהוא לא צרך תשובה?
התשובה לא.
א"כ לכאו' מה בו"ע רוצה ממנו, הרי אם כולם כך זאת אומרת שיש באג  ח"ו בביראה,
וא"ת שהוא בסך הכל רוצה את מצוות תשובה,
לכאו':
1. אם יש באג ח"ו אז למה צריך לעשות תשובה
2. מה הפחד והאימה זה בסך הכל לקיים עוד מצווה.

לחדד יותר האם יש אופציה שאם בשנה הקרובה אני יתנהג כך וכך (בצורה שאני יכול) אני לא יצטרך את האלול ואת ר"ה?

הגר"י הוטנר באגרת ט' שואל מדוע אנו חותמים בברכת התשובה "הרוצה בתשובה" הרי כיון שה' לא רוצה שיהיו חטאים וא"כ גם תשובה הוא לא רוצה שיהיה דאינו אלא השב מחטאו.
וביאר שגם על חטאים שלמעלה מבחירתו של האדם צריך לעשות תשובה, (ודבריו בקיצור הם שאם לא שב בתשובה עליהם נכנס לבחינת למען ספות הרווה את הצמאה רח"ל עיי"ש באורך.

ולכן ברור שזה אופציה מעשית שיו"כ הבא לא נצטרך להתוודות אלא ע"כ שבחטאנו הקודמים גרמנו לעצמנו שיהיו דברים שהם מעבר לבחירה שלנו (כגון על כך שאנחנו לא לומדים חמש עשרה שעות, כי הרי הסיבה היחידה שאנחנו לא לומדים חמש עשרה שעות ביממה אינה אלא בגלל שחטאנו הקודמים הרחיקו ביננו לבין ה' [דהרי מקרא מפורש הוא שפקודי ה' משמחים, ואם ריק (משמחה) הוא, ממך הוא ריק.
 

גופא דעובדא

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
ארצה להציע ביאור חדש (לכל הפחות לי) בעניין ימי הרחמים והרצון.

מהות הימים זה רחמים ורצון,
המלך מגיע להיות איתנו יותר קרוב 10 ימים,
ההתרגשות בשיאה וכולם מתכוננים,
כשמלך מגיע זה לא מצב שהוא עם כולם ביחד,
אלא הוא עם כל אחד ביחידות כ"בני מרון"
שנא' "היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם"
פירוש:
הוא בכלל לא בא למשפט אלא הוא בא להיות איתנו כאן לטובתינו,
וע"ז כ' שהוא מבין כל אחד בדיוק מה עבר עליו במשך השנה,
דבריםש הוא לא ספר לאף אחד ואולי אפי' הוא עצמו לא יודע,
את כל הקשיים, הנסיונות וכו' וכו',
אמנם המלך מגיע,
לא מתנהגים כרגיל אלא מתכוננים,
מנקים אפי' חורים וסדקים שלא ישאר פירור,
ובזמן שהוא נמצא לא מקפידים ביותר (אפי' פת פלטר וכדו' - שאי"ז ח"ו כשקר לפניו יתברך אלא כך מתנהגים כשהמלך נמצא)

וכשהוא פוגש כל אחד בנפרד הוא מרעיף עליו שפע גדול כמו שרק הוא יודע לעשות,
וכמו שהוא עשה שנה שעברה.... (מותר גם להגיד תודה, לא רק לצעוק תכלה שנה וקללותיה...)
אמנם כשהוא פוגש את כל אחד בנפרד יכול להיות גם מצבים לא נעימים
וא"כ כשהוא יבוא לחלק את מה שהוא רצה לחלק הוא לא יוכל לתת את זה כך ללא חזרה בתשובה,
ולכן אנו חוזרים בתשובה,

ואז לקראת סיום החלוקה הוא מטהר את כל השבים ומקדש את כולם וחותם את כלל ישראל לזכות בדין.

וא"כ יוצא שהשפט פה הוא נושא שולי מאוד הנושא העיקרי פה הוא שמחה גדולה על ביאת המלך ופחד של רוממות,
ובכלל לא פחד של משפט, של דברים רעים ח"ו,
וזה היפך גמור של מה שחינכו אותי בישיבות, אך נראה לי אמיתי יותר

הדברים מתוקים מדבש
חוץ מהמשפט האחרון.
כי אני לא רואה כאן סתירה ומחלוקת, ודאי מה שחינכו בישיבות הוא אמת! וכמו שהאריך כאן א' הכותבים בסמוך מדברי רבינו יונה ועוד ועוד והדברים פשוטים, אבל יש יראה ויש אהבה, וכל א' לבד הוא הרה אסון, וכדברי הירושלמי 'עשה מאהבה ועשה מיראה עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע שאתה אוהבו ואין אוהב שונא עשה מיראה שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט'.
הנוסח הישיבתי הוא 'יראה' והנוסח של החושב דלעיל הוא אהבה, והמסתפק בא' מהם יבוא או לשנוא או לבעוט כמו שכתוב בירושל'
אין ספק שהגישה לראות את הכל רק  כחוויה מובילה לכך שנתת לכל א' אלולו בידו להחליט אם ברצונו להתייחס אליו או לא - מה שנקרא בלשון הירושלמי לבעוט!
וכמו"כ אין ספק שהגישה לראות את הכל רק כדבר מפחיד מחלחל, מובילה לכך שהרחקת לכל אחד את אלולו מליבו - מה שנקרא בלשון הירושלמי - לשנוא.
למימרא דאין כאן 'חשיבה מבחוץ' [כשם הכותב] אלא אדרבה חשיבה מבפנים
 

גופא דעובדא

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
האם יש משהו בעולם שהוא לא צרך תשובה?
התשובה לא.
א"כ לכאו' מה בו"ע רוצה ממנו, הרי אם כולם כך זאת אומרת שיש באג  ח"ו בביראה,
וא"ת שהוא בסך הכל רוצה את מצוות תשובה,
לכאו':
1. אם יש באג ח"ו אז למה צריך לעשות תשובה
2. מה הפחד והאימה זה בסך הכל לקיים עוד מצווה.

לחדד יותר האם יש אופציה שאם בשנה הקרובה אני יתנהג כך וכך (בצורה שאני יכול) אני לא יצטרך את האלול ואת ר"ה?
כמדומה ששאלה זו יסודה בשאלת ידיעה ובחירה. גם בשאלת ידיעה ובחירה, אנו מבינים היטב! שמה שעשינו אנו אחראים עליו (ואנו מצפים לתגמול על מעשינו, ומבינים שמטילים אחריות על מי שגנב ופשע ועשה שלא כדין) ומאידך אנו יודעים בבירור שהכל אבל הכל צפוי והכל בגזירת עליון, ושכלינו אינו מתיישב כיצד לקיים שניהם. וזה ודאי שלפני כל תשובה ואחרי כל תשובה, כשהסוגיא היא המעשים שלנו אנו צריכים להתייחס אליהם באחריות מ-ל-א-ה, ולעשות ככל אשר לאל ידינו שלא לחטוא וכו', וכשאנו עוסקים בסוגיית השגחה ואמונה אנו צריכים להתייחס להשגחת ה' ית' כמקפת וכולל את הכל. (כמבוא' כ"ז כמדו' בחובה"ל) אחרי שזה ברור יש מקום לחפש תשובה ואולי ימצא ואולי לא, אבל היחס המעשי הוא כמשנ"ת.
ומעתה גם כאן.
האם השנה עשיתי דברים לא טובים? התשובה לצערי כן!
האם שנה הבאה אני יכול לעשות הכל טוב! התשובה היא כן כי יש לי בחירה.
האם שנה הבאה באמת תפגוש אותי במצב הזה! אני מקוה שכן 
איך זה שתמיד בסוף אני צריך לעשות תשובה כל שנה? כי כל שנה אני בוחר ברע לצערי
 כשנעבור לדבר כעת על התפיסה החיצונית של הדברים, הקב"ה אכן ברא את האדם במצב שיש לו חטאים תמידיים, למה? אינני יודע
אבל בגלל זה לומר שהשנה הייתי כולי בסדר?! זה לא נכון לא הייתי בסדר
בקיצור ההבנה הפילוספית - החיצונית - הכללית - שלכולם יש חטאים וכו' היא נכונה אבל היא לא קשורה כלל אלי ברמה האישית בקשר לאחריות שיש לי על מהשי
מקווה שהסברתי את עצמי כיאות
 

הערשלה

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
האם יש משהו בעולם שהוא לא צרך תשובה?
התשובה לא.
א"כ לכאו' מה בו"ע רוצה ממנו, הרי אם כולם כך זאת אומרת שיש באג  ח"ו בביראה,
וא"ת שהוא בסך הכל רוצה את מצוות תשובה,
לכאו':
1. אם יש באג ח"ו אז למה צריך לעשות תשובה
2. מה הפחד והאימה זה בסך הכל לקיים עוד מצווה.

לחדד יותר האם יש אופציה שאם בשנה הקרובה אני יתנהג כך וכך (בצורה שאני יכול) אני לא יצטרך את האלול ואת ר"ה?
אכן יש באג בבריאה כדי שיהיה לך הזכות להיות שותף בבריאה.
כעיין העורלה שהיא באג באדם וצריך להסירו, כך גם בעורלת הלב.
כל מהות החטא והתשובה נועדה כדי לתת לך את האפשרות לפעול בצורה עצמאית ע"י הבחירה ולהיות שותף בהמלכת וגילוי אלוקות ה' בעולם.

הניסוח שתמיד תהיה לך הזכות באלול ובר"ה (לא שתצטרך...).

מה שדיברו בישיבות מגיע כתוצאה מרמת הכרה בקשר בין כל יהודי לה' כשקולטים את מהות הקשר תתכן מציאות של יראה ופחד.
כיום דורנו דור החוויות הגשמיות והרוחניות, דור שמתקשה לקלוט קשר בלי ריגוש חוויתי.
דור זה מתקשה לקלוט את הקשר העמוק הקיים לנצח, לכן רק בהתבוננות שוב ושוב נוכל להבין שבעצם הפחד והפלצות הם רק תוצאה של הכרה בקשר ולא מטרה בפני עצמה.
הביטוי העיקרי של הקשר נמצא בדיוק במקום של החטא והתשובה.
שם אנו מבטאים את חלקנו בקשר, שם אנו טועים וכך זה מובנה ושם ניתנת לנו הזכות לבחור ולתקן את הקשר.

תגיד לי ר' @חושב מבחוץ היית מוכן לוותר על ביטוי לקשר ולוותר על איזה אלול או ר"ה????
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
ששמואל אמר:
תכל'ס, לכאורה אף אחד לא ענה לשאלת @חושב מבחוץ
אמנם דברי בעל ה @אור זרוע נכונים לעצמם אבל עדיין השאלה זועקת הרי אין אופציה של צדיק בארץ אשר לא יחטא אז תכל'ס מה רוצים מאיתנו????

השאלה מציקה לי כבר הרבה זמן וייש"כ על העלאת הנושא, אשמח גם אני אם יש למישהו תשובה ברורה וישירה על השאלה.

א. נראה שמשתתפי דיון זה כל החטאים שלהם הם בגדר אין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא, כלומר צדיקים שהי שם מפספסים בדקות.
ב. אם כך אקדים ואתייחס למצבי שלי שגם בו ישנה לכאורה השאלה אבל היא אינה בדקויות שכאלו , אדם נולד או יותר נכון מוצא עצמו כשהגיע לגיל מצוות אם מבט על העולם שיש בו הרבה השגיאות ורמאויות עצמיות , הנקראות מידות =דעות מקולקלות לכן השליך אמת ארצה והלב עקוב מכל מי ידענו מלבד בוראו ועל דברים אלו שקיימים בתוכינו ורק השם רואה אותם בברור אנו מזכירים בתפילה ויצרי מעללי איש.
ג. הרמאויות הפנימיות הללו אינן יוצרות בדר"כ רק חטאים בדקות , אלא הרבה יותר מכך ומי שלא תיקן מידותיו הרי הוא בהכרח עלול לכך.
ד. עכשיו הצגת השאלה היא כדלהלן, ואינה קשורה לצדיק בארץ בו מדובר על אנשים שכבר תיקנו מידותיהם ובכל זאת שגיאות מי יבין ומנסתרות נקני. מכיוון שבגיל 13 הרי הייתי לא אשם על מידות קלוקלות אלו ואין דרך לתקנם אלא בהדרגה תוך התחקות על האמת וחשיפת השקר שכבה אחרי שכבה שזאת עבודת האדם ולכך הוא נוצר , אם אדם נכנס אכן לעבודה מתמדת בנתיב זה ונראה לו שמתקדם , הרי על החטאים שנגרמו מכך הוא בגדר לא אשם ?
ה. אבל התשובה היא שזה נכון אם עשה כל שביכולתו ואפילו בתחום מסוים יותר רחב, מחוד היכולת סביב שלמות העשייה , ואין אדם שיודע אם אכן עשה זאת ולכן ולו מספק יש לו הרבה על מה לשוב. [דברי רבי יצחק הוטנר באיגרת]
ו. ורוב בני האדם ובכללם בני תורה קשה אפילו שיאמרו לעצמם שיש צד שעשו את כל הנצרך .
ז. מאידך הדיבורים על ימי פלצות אינם נכונים ואינם דרכה של תורה , למרות שבדיעבד אינו יודע אם נהג בשלמות בשעת מעשה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ועליו לעלות בדרכי התשובה לפי מראה עיניו כלומר הכול מצידו בידיו לעשותו , והיה ועושה הרי מובטח שיתקבלו מעשיו וגם אם לא, מאמין שהשם אלוקי החסד יעשה לו נס ויזכה בדין .
ח. נאמר וגילו ברעדה העיקר הוא הגילה וממילא הרעדה נכונה רק במידה שאינה משביתה את הגילה וצריך לשמור על האיזון הנכון של שמחה לקראת אלוקינו והידיעה שהיה היא באשר הוא שם, עם כובד הראש הנצרך בפגישה שכזאת. אבל ללא גילה חסר העיקר מהספק וזה נאמר על ראש השנה כ"ש לגבי יום הכיפורים שלא היו ימים טובים לישראל ממנו.
ט. אימת הדין באה להוציא מאדישות על מנת לאפשר את התוצאות הנירצות אבל אין הכוונה בה לחרדה משתקת שהיא גם מונעת תוצאות אלו וצריך לזכור שאנו עובדים לאלוקים שאין כמוהו והוא רחום וחנון ורוצה רק בטובתנו הוא אבינו.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
האם יש משהו בעולם שהוא לא צרך תשובה?
התשובה לא.
א"כ לכאו' מה בו"ע רוצה ממנו, הרי אם כולם כך זאת אומרת שיש באג  ח"ו בביראה,
וא"ת שהוא בסך הכל רוצה את מצוות תשובה,
לכאו':
1. אם יש באג ח"ו אז למה צריך לעשות תשובה
2. מה הפחד והאימה זה בסך הכל לקיים עוד מצווה.

לחדד יותר האם יש אופציה שאם בשנה הקרובה אני יתנהג כך וכך (בצורה שאני יכול) אני לא יצטרך את האלול ואת ר"ה?
ואולי אתה בעצם צודק? 
כלומר לא תצטרך את האלול והר"ה מצד "סר מרע" אלא מצד "עשה טוב" [שאין לו סוף], וכך גם לגבי התשובה שתתפרש אצלך לא כחרטה על מעשים אלא כהתקרבות לבורא וכפירושו הידוע של אדמוה"ז בעל התניא.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
גופא דעובדא אמר:
חושב מבחוץ אמר:
האם יש משהו בעולם שהוא לא צרך תשובה?
התשובה לא.
א"כ לכאו' מה בו"ע רוצה ממנו, הרי אם כולם כך זאת אומרת שיש באג  ח"ו בביראה,
וא"ת שהוא בסך הכל רוצה את מצוות תשובה,
לכאו':
1. אם יש באג ח"ו אז למה צריך לעשות תשובה
2. מה הפחד והאימה זה בסך הכל לקיים עוד מצווה.

לחדד יותר האם יש אופציה שאם בשנה הקרובה אני יתנהג כך וכך (בצורה שאני יכול) אני לא יצטרך את האלול ואת ר"ה?
כמדומה ששאלה זו יסודה בשאלת ידיעה ובחירה. גם בשאלת ידיעה ובחירה, אנו מבינים היטב! שמה שעשינו אנו אחראים עליו (ואנו מצפים לתגמול על מעשינו, ומבינים שמטילים אחריות על מי שגנב ופשע ועשה שלא כדין) ומאידך אנו יודעים בבירור שהכל אבל הכל צפוי והכל בגזירת עליון, ושכלינו אינו מתיישב כיצד לקיים שניהם. וזה ודאי שלפני כל תשובה ואחרי כל תשובה, כשהסוגיא היא המעשים שלנו אנו צריכים להתייחס אליהם באחריות מ-ל-א-ה, ולעשות ככל אשר לאל ידינו שלא לחטוא וכו', וכשאנו עוסקים בסוגיית השגחה ואמונה אנו צריכים להתייחס להשגחת ה' ית' כמקפת וכולל את הכל. (כמבוא' כ"ז כמדו' בחובה"ל) אחרי שזה ברור יש מקום לחפש תשובה ואולי ימצא ואולי לא, אבל היחס המעשי הוא כמשנ"ת.
ומעתה גם כאן.
האם השנה עשיתי דברים לא טובים? התשובה לצערי כן!
האם שנה הבאה אני יכול לעשות הכל טוב! התשובה היא כן כי יש לי בחירה.
האם שנה הבאה באמת תפגוש אותי במצב הזה! אני מקוה שכן 
איך זה שתמיד בסוף אני צריך לעשות תשובה כל שנה? כי כל שנה אני בוחר ברע לצערי
 כשנעבור לדבר כעת על התפיסה החיצונית של הדברים, הקב"ה אכן ברא את האדם במצב שיש לו חטאים תמידיים, למה? אינני יודע
אבל בגלל זה לומר שהשנה הייתי כולי בסדר?! זה לא נכון לא הייתי בסדר
בקיצור ההבנה הפילוספית - החיצונית - הכללית - שלכולם יש חטאים וכו' היא נכונה אבל היא לא קשורה כלל אלי ברמה האישית בקשר לאחריות שיש לי על מהשי
מקווה שהסברתי את עצמי כיאות

ראיתי עלון בעניין, לא יודע אם זה קשור אבל הוא מזכיר שם את הידיעה והבחירה בקשר לראש השנה ויו"כ.
מעולפת ספירים - ראש השנה 
 
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
גופא דעובדא אמר:
חושב מבחוץ אמר:
ארצה להציע ביאור חדש (לכל הפחות לי) בעניין ימי הרחמים והרצון.

מהות הימים זה רחמים ורצון,
המלך מגיע להיות איתנו יותר קרוב 10 ימים,
ההתרגשות בשיאה וכולם מתכוננים,
כשמלך מגיע זה לא מצב שהוא עם כולם ביחד,
אלא הוא עם כל אחד ביחידות כ"בני מרון"
שנא' "היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם"
פירוש:
הוא בכלל לא בא למשפט אלא הוא בא להיות איתנו כאן לטובתינו,
וע"ז כ' שהוא מבין כל אחד בדיוק מה עבר עליו במשך השנה,
דבריםש הוא לא ספר לאף אחד ואולי אפי' הוא עצמו לא יודע,
את כל הקשיים, הנסיונות וכו' וכו',
אמנם המלך מגיע,
לא מתנהגים כרגיל אלא מתכוננים,
מנקים אפי' חורים וסדקים שלא ישאר פירור,
ובזמן שהוא נמצא לא מקפידים ביותר (אפי' פת פלטר וכדו' - שאי"ז ח"ו כשקר לפניו יתברך אלא כך מתנהגים כשהמלך נמצא)

וכשהוא פוגש כל אחד בנפרד הוא מרעיף עליו שפע גדול כמו שרק הוא יודע לעשות,
וכמו שהוא עשה שנה שעברה.... (מותר גם להגיד תודה, לא רק לצעוק תכלה שנה וקללותיה...)
אמנם כשהוא פוגש את כל אחד בנפרד יכול להיות גם מצבים לא נעימים
וא"כ כשהוא יבוא לחלק את מה שהוא רצה לחלק הוא לא יוכל לתת את זה כך ללא חזרה בתשובה,
ולכן אנו חוזרים בתשובה,

ואז לקראת סיום החלוקה הוא מטהר את כל השבים ומקדש את כולם וחותם את כלל ישראל לזכות בדין.

וא"כ יוצא שהשפט פה הוא נושא שולי מאוד הנושא העיקרי פה הוא שמחה גדולה על ביאת המלך ופחד של רוממות,
ובכלל לא פחד של משפט, של דברים רעים ח"ו,
וזה היפך גמור של מה שחינכו אותי בישיבות, אך נראה לי אמיתי יותר

הדברים מתוקים מדבש
1. חוץ מהמשפט האחרון.

2. כי אני לא רואה כאן סתירה ומחלוקת, ודאי מה שחינכו בישיבות הוא אמת! וכמו שהאריך כאן א' הכותבים בסמוך מדברי רבינו יונה ועוד ועוד והדברים פשוטים, אבל יש יראה ויש אהבה, וכל א' לבד הוא הרה אסון, וכדברי הירושלמי 'עשה מאהבה ועשה מיראה עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע שאתה אוהבו ואין אוהב שונא עשה מיראה שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט'.
הנוסח הישיבתי הוא 'יראה' והנוסח של החושב דלעיל הוא אהבה, והמסתפק בא' מהם יבוא או לשנוא או לבעוט כמו שכתוב בירושל'
אין ספק שהגישה לראות את הכל רק  כחוויה מובילה לכך שנתת לכל א' אלולו בידו להחליט אם ברצונו להתייחס אליו או לא - מה שנקרא בלשון הירושלמי לבעוט!
וכמו"כ אין ספק שהגישה לראות את הכל רק כדבר מפחיד מחלחל, מובילה לכך שהרחקת לכל אחד את אלולו מליבו - מה שנקרא בלשון הירושלמי - לשנוא.
למימרא דאין כאן 'חשיבה מבחוץ' [כשם הכותב] אלא אדרבה חשיבה מבפנים
1. צודק.
2. אני חושב שזה לא קשור ליראה ואהבה, תתאר לעצמך אחד שהולך מפוחד כל היום על זה שבסוכות אברהם אבינו מגיע אליו לסוכה והוא מפחד ממנו פחד מוות,
ואם תאמר לו שסוכות זה זמן שמחתינו הוא יאמר לך שיש יראה ויש אהבה....

אמנם זה לא דומה בכלל וכמו שציינת שיש את העניין של המשפט רק כתבתי שזה לא העיקר של היום אלא פועל יוצא,
וגם בזה לא מצאתי בראשונים פחד ואימה כל האלול אלא רק בעשי"ת.
 
 

לומד מכל אדם

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
חושב מבחוץ אמר:
נדיב לב אמר:
בכל מקרה סבורני שמי שילמד קצת שערי תשובה וישנה פרק ברמב"ם בהלכות תשובה, יבין היטב שהביאור 'הישן'.. - "מה שחינכו אותי בישיבות", שורשו בדברי חז"ל ובדברי הראשונים עד האחרונים.
אדרבה אשמח שתראה לי ברמב"ם מקור ל 40 ימי פלצות.
ולכאו' אם לא תמצא אז הוא לא סבר כך....
וגם ברבינו יונה הוא מדבר רק על עשרת ימי תשובה, ולא על כל אלול.
(ועוד שהוא מביא את זה רק בדרך החמישית... ולכאו' זה דיוק מדוע לא הביא את זה בראשונה ולפחות בשניה אך לא בטוח)
ואדרבה אשמל שתביא לי מקורות נוספים לפלצות ופחד ואימה,
ואני יביא לך מקורות לימי הרחמים והרצון ו"דרשו ה' בהמצאו"

לא ידידי, לפני המקורות לימי הפלצות* אתה הפלגת מעבר לזה ואצטט דוגמה אחת: "הוא בכלל לא בא למשפט אלא הוא בא להיות איתנו כאן לטובתינו". את זה כתבת בהתייחסות ליום הדין וימי עשרת ימי תשובה! ציטוט: "המלך מגיע להיות איתנו יותר קרוב 10 ימים".
כל מה שבקשתי ממר, שיציע את המקורות שאיתם הוא מתמודד קודם שיסלול בפנינו דרך חדשה.

*תיאור מצב של מרן הגרי"ס לימים אחרים. וקדמו לו החת"ס ועוד.
דוקא שמעתי לאחרונה מהלך כזה מהגר"מ קרליבך שליט"א בישוב הסתירה שבין "אימת הדין" ל"סמוכין ובטוחין", והביא מדרש על הפסוק בתהילים (צו יג) "לפני ה' כי בא כי בא לשפוט הארץ" שבלי קשר למשפט -  דבר ראשון הקב"ה בא, ואח"כ כתוצאה מכך יש משפט. אינני יודע איפה המדרש ומאוד אשמח אם מישהו ימצא ועלהו כאן, אך עכ"פ לכאו' הוא מקור גדול לגישתו של הרב חושב מבחוץ.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אליעזר ג אמר:
ז. מאידך הדיבורים על ימי פלצות אינם נכונים ואינם דרכה של תורה , למרות שבדיעבד אינו יודע אם נהג בשלמות בשעת מעשה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ועליו לעלות בדרכי התשובה לפי מראה עיניו כלומר הכול מצידו בידיו לעשותו , והיה ועושה הרי מובטח שיתקבלו מעשיו וגם אם לא, מאמין שהשם אלוקי החסד יעשה לו נס ויזכה בדין .
ח. נאמר וגילו ברעדה העיקר הוא הגילה וממילא הרעדה נכונה רק במידה שאינה משביתה את הגילה וצריך לשמור על האיזון הנכון של שמחה לקראת אלוקינו והידיעה שהיה היא באשר הוא שם, עם כובד הראש הנצרך בפגישה שכזאת. אבל ללא גילה חסר העיקר מהספק וזה נאמר על ראש השנה כ"ש לגבי יום הכיפורים שלא היו ימים טובים לישראל ממנו.
ט. אימת הדין באה להוציא מאדישות על מנת לאפשר את התוצאות הנירצות אבל אין הכוונה בה לחרדה משתקת שהיא גם מונעת תוצאות אלו וצריך לזכור שאנו עובדים לאלוקים שאין כמוהו והוא רחום וחנון ורוצה רק בטובתנו הוא אבינו.

ראו לסייג - "אינם דרכה של תורה" - אליבא דשיטתי. ואם כוונתך 'לאימה משתקת' אז ניחא, אבל חוששני שלא תמצא מאן דהו שסבור כך. כך שהניסוח הנכון הוא 'אינם דיבורים של בן אנוש' בניגוד למה שכתבת. וקצרתי.


ר' יצחק בלאזר ספר כוכבי אור מאמר ד' וז"ל:
וּבָזֹאת רֵאשִׁית דָּבָר הוּא הַהֲכָנָה. כִּי יַקְדִּים עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת הֲכָנָה בְּעוֹד מוֹעֵד. וּכְמוֹ שֶׁהוּא בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם. כִּי מִי שֶׁהוּא נֶאֱחָז בִּסְבָךְ אֵיזֶה מִשְׁפָּט אַף מִשֶּׁל עִנְיְנֵי מָמוֹן. וּמַה גַּם שֶׁל דִּינֵי נְפָשׁוֹת. הִנֵּה לְפִי יִרְאָתוֹ וּפַחְדוֹ. כֵּן מִיָּמִים רַבִּים קֹדֶם יַתְחִיל לִדְאֹג לְהָחִישׁ מִפְלָט לוֹ מִפַּח יוֹקְשִׁים. כִּי יִצְדַּק בְּהִשָּׁפְטוֹ. וּמַה גַּם מִשְׁפַּט הָאָדָם בְּיוֹם הַדִּין הַנּוֹרָא. לִפְנֵי כִּסֵא שׁוֹפֵט צֶדֶק. וְהָרִאשׁוֹנִים סָמְכוּ עַל פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְהִתְקִינוּ לִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר מִיּוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל. וְכֵן יֵשׁ מִי שֶׁמַּרְבִּין לוֹמַר סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב כָּל זֶה הַטּוּר אֹרַח חַיִּים סִימָן תקפ"א עַיֵּן שָׁם. לָזֹאת מַה מְּאֹד נָחוּץ לִפְנֵי הָאָדָם לְהַקְדִּים אֶת עַצְמוֹ מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל. כִּשְׁמֹעַ קוֹל הַשּׁוֹפָר לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה הֲכָנָה. וְכַאֲשֶׁר בַּעֲו‍ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים הַלֵּב מְטֻמְטָם וְנַעֲשָׂה כְּאֶבֶן וְקָשֶׁה כְּצוּר הַחַלָּמִישׁ. עַל כֵּן יִשְׁתַּדֵּל לִקְבֹּעַ עִתִּים לִקְרוֹת וְלֶהֱגוֹת בְּסִפְרֵי יִרְאָה וּמוּסָר בְּהִתְפַּעֲלוּת הַנֶּפֶשׁ. לְמַען יֵרַךְ לְבָבוֹ וְיִשְׁבֹּר רוּחוֹ מֵאֵימַת יוֹם הַדִּין. וְכָל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ יִשְׁתַּדֵּל בְּכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה וּלְשַׁנּוֹת דַּרְכֵי הַנְהָגָתוֹ לְטוֹב. וְכֵן בַּקָּשַׁת רַחֲמִים בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים:
הַהֲכָנָה הַזֹּאת מַה שֶּׁהָאָדָם מַקְדִּים אֶת עַצְמוֹ. לִדְאֹג יָמִים רַבִּים לִפְנֵי בּוֹא יוֹם הַדִּין. כִּי יֵרַךְ לְבָבוֹ וְיִכָּנַע רוּחוֹ. וּלְהַכְנִיס בְּקִרְבּוֹ פַּחַד וְחֶרְדַּת הַדִּין. וְלַעֲשׂוֹת אֵיזֶה רֹשֶׁם בְּנַפְשׁוֹ. לְהִתְעַסֵּק בְּכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה. וּבַקָּשַׁת רַחֲמִים. אַף אִם לֹא יַסְפִּיק לְהַכְרִיעַ כַּף הַזְּכֻיּוֹת עַל הָעֲו‍ֹנוֹת. וְלִזְכּוֹת מִצַּד שׁוּרַת הַדִּין. בְּכָל זֹאת יֵשׁ בְּכֹחָהּ לְעוֹרֵר רַחֲמִים מִמְּקוֹר הָרַחֲמִים. וּלְהַטּוֹת דִּינוֹ כְּלַפֵּי חֶסֶד לִתְחִיָּה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם הָאָדָם בְּעַצְמוֹ יִשְׁכַּח רִישׁוֹ. וְיַסִּיחַ דַּעְתּוֹ בְּכָל הַחֹדֶשׁ. וְהוּא בְּעַצְמוֹ לֹא יָחוּשׁ וְלֹא יִדְאַג כְּלָל מִפְּנֵי יוֹם הַדִּין. אֲשֶׁר הוּא חֹק זִכָּרוֹן לְהִפָּקֵד כָּל רוּחַ וָנֶפֶשׁ הֲלֹא אֵין מָקוֹם חָלִילָה לְרַחֲמִים:
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אליעזר ג אמר:
ז. מאידך הדיבורים על ימי פלצות אינם נכונים ואינם דרכה של תורה , למרות שבדיעבד אינו יודע אם נהג בשלמות בשעת מעשה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ועליו לעלות בדרכי התשובה לפי מראה עיניו כלומר הכול מצידו בידיו לעשותו , והיה ועושה הרי מובטח שיתקבלו מעשיו וגם אם לא, מאמין שהשם אלוקי החסד יעשה לו נס ויזכה בדין .
ח. נאמר וגילו ברעדה העיקר הוא הגילה וממילא הרעדה נכונה רק במידה שאינה משביתה את הגילה וצריך לשמור על האיזון הנכון של שמחה לקראת אלוקינו והידיעה שהיה היא באשר הוא שם, עם כובד הראש הנצרך בפגישה שכזאת. אבל ללא גילה חסר העיקר מהספק וזה נאמר על ראש השנה כ"ש לגבי יום הכיפורים שלא היו ימים טובים לישראל ממנו.
ט. אימת הדין באה להוציא מאדישות על מנת לאפשר את התוצאות הנירצות אבל אין הכוונה בה לחרדה משתקת שהיא גם מונעת תוצאות אלו וצריך לזכור שאנו עובדים לאלוקים שאין כמוהו והוא רחום וחנון ורוצה רק בטובתנו הוא אבינו.

ראו לסייג - "אינם דרכה של תורה" - אליבא דשיטתי. ואם כוונתך 'לאימה משתקת' אז ניחא, אבל חוששני שלא תמצא מאן דהו שסבור כך. כך שהניסוח הנכון הוא 'אינם דיבורים של בן אנוש' בניגוד למה שכתבת. וקצרתי.


ר' יצחק בלאזר ספר כוכבי אור מאמר ד' וז"ל:
וּבָזֹאת רֵאשִׁית דָּבָר הוּא הַהֲכָנָה. כִּי יַקְדִּים עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת הֲכָנָה בְּעוֹד מוֹעֵד. וּכְמוֹ שֶׁהוּא בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם. כִּי מִי שֶׁהוּא נֶאֱחָז בִּסְבָךְ אֵיזֶה מִשְׁפָּט אַף מִשֶּׁל עִנְיְנֵי מָמוֹן. וּמַה גַּם שֶׁל דִּינֵי נְפָשׁוֹת. הִנֵּה לְפִי יִרְאָתוֹ וּפַחְדוֹ. כֵּן מִיָּמִים רַבִּים קֹדֶם יַתְחִיל לִדְאֹג לְהָחִישׁ מִפְלָט לוֹ מִפַּח יוֹקְשִׁים. כִּי יִצְדַּק בְּהִשָּׁפְטוֹ. וּמַה גַּם מִשְׁפַּט הָאָדָם בְּיוֹם הַדִּין הַנּוֹרָא. לִפְנֵי כִּסֵא שׁוֹפֵט צֶדֶק. וְהָרִאשׁוֹנִים סָמְכוּ עַל פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְהִתְקִינוּ לִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר מִיּוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל. וְכֵן יֵשׁ מִי שֶׁמַּרְבִּין לוֹמַר סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב כָּל זֶה הַטּוּר אֹרַח חַיִּים סִימָן תקפ"א עַיֵּן שָׁם. לָזֹאת מַה מְּאֹד נָחוּץ לִפְנֵי הָאָדָם לְהַקְדִּים אֶת עַצְמוֹ מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל. כִּשְׁמֹעַ קוֹל הַשּׁוֹפָר לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה הֲכָנָה. וְכַאֲשֶׁר בַּעֲו‍ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים הַלֵּב מְטֻמְטָם וְנַעֲשָׂה כְּאֶבֶן וְקָשֶׁה כְּצוּר הַחַלָּמִישׁ. עַל כֵּן יִשְׁתַּדֵּל לִקְבֹּעַ עִתִּים לִקְרוֹת וְלֶהֱגוֹת בְּסִפְרֵי יִרְאָה וּמוּסָר בְּהִתְפַּעֲלוּת הַנֶּפֶשׁ. לְמַען יֵרַךְ לְבָבוֹ וְיִשְׁבֹּר רוּחוֹ מֵאֵימַת יוֹם הַדִּין. וְכָל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ יִשְׁתַּדֵּל בְּכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה וּלְשַׁנּוֹת דַּרְכֵי הַנְהָגָתוֹ לְטוֹב. וְכֵן בַּקָּשַׁת רַחֲמִים בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים:
הַהֲכָנָה הַזֹּאת מַה שֶּׁהָאָדָם מַקְדִּים אֶת עַצְמוֹ. לִדְאֹג יָמִים רַבִּים לִפְנֵי בּוֹא יוֹם הַדִּין. כִּי יֵרַךְ לְבָבוֹ וְיִכָּנַע רוּחוֹ. וּלְהַכְנִיס בְּקִרְבּוֹ פַּחַד וְחֶרְדַּת הַדִּין. וְלַעֲשׂוֹת אֵיזֶה רֹשֶׁם בְּנַפְשׁוֹ. לְהִתְעַסֵּק בְּכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה. וּבַקָּשַׁת רַחֲמִים. אַף אִם לֹא יַסְפִּיק לְהַכְרִיעַ כַּף הַזְּכֻיּוֹת עַל הָעֲו‍ֹנוֹת. וְלִזְכּוֹת מִצַּד שׁוּרַת הַדִּין. בְּכָל זֹאת יֵשׁ בְּכֹחָהּ לְעוֹרֵר רַחֲמִים מִמְּקוֹר הָרַחֲמִים. וּלְהַטּוֹת דִּינוֹ כְּלַפֵּי חֶסֶד לִתְחִיָּה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם הָאָדָם בְּעַצְמוֹ יִשְׁכַּח רִישׁוֹ. וְיַסִּיחַ דַּעְתּוֹ בְּכָל הַחֹדֶשׁ. וְהוּא בְּעַצְמוֹ לֹא יָחוּשׁ וְלֹא יִדְאַג כְּלָל מִפְּנֵי יוֹם הַדִּין. אֲשֶׁר הוּא חֹק זִכָּרוֹן לְהִפָּקֵד כָּל רוּחַ וָנֶפֶשׁ הֲלֹא אֵין מָקוֹם חָלִילָה לְרַחֲמִים:

פלצות זה הרבה יותר מאימה משתקת, ולעשות רושם בלבבו הרבה פחות מאימת הדין . ומסתמא כל תלמיד חכם מי שמכיר את הדור סבור שצריך להימנע גם מאימה משתקת ושזה מצוי וסכנתו רבה. ואיני יודע על מה מצאת לחלוק .

הכנסתי לכך מבחן עוצמה והוא גילו ברעדה שצריך שתהיה גילה וככל שהרעדה אינה מונעת אותה שפיר דמי . ובכלל בכל דור יש את דגשיו לפי מהותו ואין שיחותיו של רב יצחק בלאזר כשיחותיו של הסבא מקלם ואלו אינם כשיחותיו של הסבא מסלבודקה, והם עצמם העידו על שינויים אלו , האם הדגש הוא היראה או שמא החוכמה או אולי האהבה בדורנו?
 
חלק עליון תַחתִית