עינוי נפש ביום הכיפורים, האם אינו סותר למצוות התשובה?

יהודי נאמן

משתמש ותיק
אחד שאל אותי, ואשמח לשמוע דעת החברים.
התורה מצווה עלינו ענוי נפש, והנה העינוי משפיע לרעה על כח הדעת וההרגשה, כפי שכל אחד יודע בעצמו, ולכאורה הרי עיקר מצוות היום היא התשובה שיסודה בדעת ובלב, ועינוי נפש הוא סותר לזה. כיצד הדברים ילכו יחדיו?
למשל יש אנשים שמכח הצום ישנים רוב היום? האם לא יצא שכרו בהפסדו?
אשמח לשמוע תשובה ברורה על שאלה קשה זו.
 

אלי מאירי

משתמש ותיק
שאלה מענינת.

נראה, שעיקר ההתמודדות עליה אנו שבים הוא על עבירות גופניות. (עצלות, תאוות, ריצת רגליים להרע)
הצום, מחליש את עצמאות הגוף ואת רצונותיו.

ממש בדומה לחולה שאין לו תאוות.
ואולי זה פתח להבין 'פסיכולוגית' איך 'יסורים מכפרים'.
שבלא זה הרי לא מובן, מדוע חורבנות העולמות העליונים ייבנו ביסורי החוטא?

אדרבה, הצום מחליש את יישוב הדעת הכללית, אבל בודאי מחליש יותר את הנטיה הגופנית של הדעת מהנטיה הרוחנית.
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
פותח הנושא
אלי מאירי אמר:
שאלה מענינת.

נראה, שעיקר ההתמודדות עליה אנו שבים הוא על עבירות גופניות. (עצלות, תאוות, ריצת רגליים להרע)
הצום, מחליש את עצמאות הגוף ואת רצונותיו.

ממש בדומה לחולה שאין לו תאוות.
ואולי זה פתח להבין 'פסיכולוגית' איך 'יסורים מכפרים'.
שבלא זה הרי לא מובן, מדוע חורבנות העולמות העליונים ייבנו ביסורי החוטא?

אדרבה, הצום מחליש את יישוב הדעת הכללית, אבל בודאי מחליש יותר את הנטיה הגופנית של הדעת מהנטיה הרוחנית.
אז הצום הוא בסך הכל בגדר סיגופים ליום אחד?
לענ"ד אולי אפשר לומר שהמצב הזה שהצום משפיע על הדעת, זה לא מצב טבעי ונורמלי, זה רק קורה היום מחמת חולשת הדורות, אבל עצם הדבר אינו אמור להחליש, הוא אמור להיות בסך הכל כמו מניעת נעילת הסנדל רחיצה תשמיש המטה רחיצה וסיכה, זה שכיום הוא מחליש מאוד יתכן שזה לא המצב הטבעי.
וגדר העינוי הוא גדר של שביתה כפי שמדייקים כל האחרונים מדברי הרמב"ם שהוא בדומה לשביתה ממלאכה. וביום הכיפורים אנו שובתים מכל עניני הגוף, ותו לא מידי.
 

אלי מאירי

משתמש ותיק
חלילה וחס!
העינוי כמו כל שאר העינויים הוא מצות שבתון מהתורה, שענינו שביתה והימנעות מדברי החול והתקדשות בדומה לשבת.
אלא באנו לדון בטעמא דקרא, אם לא היה יותר מועיל לעשות תשובה על השובע.
 

נבשר

משתמש ותיק
יהודי נאמן אמר:
אחד שאל אותי, ואשמח לשמוע דעת החברים.
התורה מצווה עלינו ענוי נפש, והנה העינוי משפיע לרעה על כח הדעת וההרגשה, כפי שכל אחד יודע בעצמו, ולכאורה הרי עיקר מצוות היום היא התשובה שיסודה בדעת ובלב, ועינוי נפש הוא סותר לזה. כיצד הדברים ילכו יחדיו?
למשל יש אנשים שמכח הצום ישנים רוב היום? האם לא יצא שכרו בהפסדו?
אשמח לשמוע תשובה ברורה על שאלה קשה זו.
שאלה נפלאה, אבל לדעתי אמנם הגוף חלוש וממילא הדעת, אבל לא ברור לי שנחלש כח השכל ודעת, ושמא הגוף חלוש אבל כמדומה השכל והדעת הם בשיא תוקפם, אמנם להפעיל את הכח יותר קשה, אבל השכל והדעת עצמם כשהם בתענית פועלים יותר במהרה מדויק יותר ויותר פנימי. ועוד דבר שדעת כזאת בתענית מכוונת להפרדה בין הגוף לשכל, להראות לנו מה המציאות האמיתית, שמא.
 

חוזר ומגיד

משתמש ותיק
שאלה יפה.
ואולי התשובה היא שכאשר אדם מפנה דעתו מכל טירדות העולם הן בעיסוק במלאכה וצרכיו והן הימנעות מאכילה ושתיה ושאר ענויים
אז הדעת שהוא מקבל אף שהיא חלושה עדיפה עשרת מונים על דעת צלולה אבל עם כרס מלאה במעדנים והראש במחשבות על הבלי העולם.
וכעין שאמרו בגמ' עד שאדם מתפלל על דברי תורה שיכנסו בתוך מעיו יתפלל על אכילה ושתיה שלא יכנסו בתוך מעיו
 

עת לדבר

משתמש ותיק
חוזר ומגיד אמר:
שאלה יפה.
ואולי התשובה היא שכאשר אדם מפנה דעתו מכל טירדות העולם הן בעיסוק במלאכה וצרכיו והן הימנעות מאכילה ושתיה ושאר ענויים
אז הדעת שהוא מקבל אף שהיא חלושה עדיפה עשרת מונים על דעת צלולה אבל עם כרס מלאה במעדנים והראש במחשבות על הבלי העולם.
וכעין שאמרו בגמ' עד שאדם מתפלל על דברי תורה שיכנסו בתוך מעיו יתפלל על אכילה ושתיה שלא יכנסו בתוך מעיו
וכן ברכות י' ב' א''ד א''ר יצחק א''ר יוחנן א''ר יוסי בר' חנינא משום ראב''י כל האוכל ושותה ואח''כ מתפלל עליו הכתוב אומר (מלכים א יד ט) ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך אמר הקב''ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים.
 

בבא קמא

משתמש ותיק
נבשר אמר:
יהודי נאמן אמר:
אחד שאל אותי, ואשמח לשמוע דעת החברים.
התורה מצווה עלינו ענוי נפש, והנה העינוי משפיע לרעה על כח הדעת וההרגשה, כפי שכל אחד יודע בעצמו, ולכאורה הרי עיקר מצוות היום היא התשובה שיסודה בדעת ובלב, ועינוי נפש הוא סותר לזה. כיצד הדברים ילכו יחדיו?
למשל יש אנשים שמכח הצום ישנים רוב היום? האם לא יצא שכרו בהפסדו?
אשמח לשמוע תשובה ברורה על שאלה קשה זו.
שאלה נפלאה, אבל לדעתי אמנם הגוף חלוש וממילא הדעת, אבל לא ברור לי שנחלש כח השכל ודעת, ושמא הגוף חלוש אבל כמדומה השכל והדעת הם בשיא תוקפם, אמנם להפעיל את הכח יותר קשה, אבל השכל והדעת עצמם כשהם בתענית פועלים יותר במהרה מדויק יותר ויותר פנימי. ועוד דבר שדעת כזאת בתענית מכוונת להפרדה בין הגוף לשכל, להראות לנו מה המציאות האמיתית, שמא.
לכאורה חולשת הגוף בהכרח משפיעה גם על הדעת.
 
 
חלק עליון תַחתִית