עצרת תשובה והתעוררות שנערכה היום - והתוצאות.

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
בנחמיה ט מתוארת התענית והשקים וכל מה שעשו היום כ"ד תשרי (מיד אחרי אסרו חג) וכן שהפרישו מהנשים הנכריות.
וביומא סט: מובא גם שלאחר תענית ג' ימים קיבלו לידיהם את יצרא דע"ז והרגוהו, וגם ליצרא דעריות סימו את העיניים ואהני דלא איגרי איניש בקרובותיה ע"ש ותמצא נחת.
(אגב, נס גלוי שקורה עד ימינו אנו, לכל מי שבגדר איניש...) 

הוי אומר, שבדיוק כאשר עשו היום עבור עצמם עצרת חיזוק (גם) בענין עריות והתעוררו לפרוש ולהפריש מהנשים הנכריות ומבניהם - דוקא אז נמסר בידם לבצע תיקון עצום לדורות עולם בענייני עריות של משפחה הקרובה. 
 
 

HaimL

משתמש ותיק
האם הרגו את יצרא דע"ז לגמרי, או רק מעם ישראל? האם לא ליגרי איניש בקרובתיה עשו לגמרי, או רק לעם ישראל? מדוע הרגו את היצרא דע"ז, בגלל שהפרישו את הנשים הנכריות? האם לא נחשדו ישראל על משכב זכר ומשכב בהמה הוא גם מטעם הנ"ל?
 

HaimL

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
לכאורה נחלש יצרא דע"ז גם באומות
אבל לא נהרג (שהרי כו"כ צרות ורעות באו לעם ישראל בעטיה של ע"ז, בימי בית שני וגלות רומי, ובפרט לסובר שהנוצרי (ושמא גם הישמעאלי) הם ע"ז).
 
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
לא מופקע שהגויים הם קליפה חיצונית שלנו, ואם בפנימיות העולמות (כלומר בנו) הוא נהרג לגמרי, אזי בחיצוניות ובמדרגה התחתונה זה רק נחלש.
 

יצחק

משתמש ותיק
יש שם דבר מענין, שהרי את העצרת התעוררות הם קיימו בראש השנה, ואחרי שכל העם חזרו בתשובה אמר להם נחמיה לכו אכלו משמנים וכו' כי חדות ה' היא מעוזכם, ואפילו שעדין לא עשו שום צעד מעשי לסלק את הנשים הנכריות
ורק אחרי חג הסוכות כשנגמרה כל שמחת החג או אז ניגשו לטפל באופן מעשי בכל מה שהסכימו לעשות. ורואים כמה גדול כח הקבלה לעתיד לפרוש מן החטא כאילו כבר מעכשיו נגמרה התשובה.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
HaimL אמר:
huo yuc יום טוב אמר:
לכאורה נחלש יצרא דע"ז גם באומות
אבל לא נהרג (שהרי כו"כ צרות ורעות באו לעם ישראל בעטיה של ע"ז, בימי בית שני וגלות רומי, ובפרט לסובר שהנוצרי (ושמא גם הישמעאלי) הם ע"ז).
יצרא של ע"ז נבע מהקשר בין העולם הגשמי לרוחני באופן שכל אדם יכול היה להבחין במציאות הרוחנית והיכולת להשיג שפע מהקליפות באמצעות ע"ז . ביטול היצר הוא ביטול הקשר הזה שגם מכוחו הייתה הנבואה והם בוטלו כאחד. אומנם גם ללא האפשרות הזו עדיין כוחם של הרגלי מחשבה ששלטו על העולם אלפי שנים  מקצה לקצה , לא כל כך מהר נעלמים . אבל השינוי כבר ניכר והוא שהוליד את תורת אריסטו ביוון והתפשטות הפילוסופיה שלו וריבוי הכופרים באלילות .

הנצרות אינה שואבת את כוחה מהע"ז שבה אלא מנקודות האמת שגנבה מהיהדות [כדברי הרמבם שהיא ביחס ליהדות כצל ביחס לאדם ]למעשה הנצרות באה לעולם בעקבות המשבר שפקד את האלילות מכוח הריגת היצר והמאות שנים שחלפו והחלישו את תמונת העולם האלילית . בתחילה הדבר גרם לתנועת גיור בעולם , ואחר כך כמה הנצרות ככת ביהדות כביכול והם סחפו גרים כביכול במקביל ליהדות רק בהבדל שהם עסקו בכך במלוא כוחם והיו מיסיונרים ולכן כנראה רבים יותר נמשכו אליהם אבל עדיין זה לא הספיק להם כי דרשו בשלב ההוא ברית מילה ורבים נרתעו, ולכן ביטלו את הדרישה ובהמשך גם את עצם הגרות והגדירו את המושג ברית חדשה ובני ישראל החדשים וכו' ודווקא מתוך משבר הע"ז השתלטו על העולם. 

אומנם תפישת האלוקות המופשטת הרוחנית קשה הייתה לאדם בלי קשר ליצר הרע של הע"ז ראה את הבעיות שהיו בנושא ההגשמה בתקופת הראשונים , וכן נכנסו לנצרות גם מסורות אליליות שהגיעו יחד עם המצטרפים החדשים ולכן  השיבושים הללו ,אבל הכוח המושך בה מקורו בהיותה צילה של היהדות.

לגבי האסלם לא זכור לי שמישהו סובר לגביהם שהם ע"ז , אולי יש רן שמשמע כך? אבל גם לא מובן למה  וצריך לבדוק
 
 

HaimL

משתמש ותיק
בפורום העלו את הטענה הזאת, כמדומני בשם הריטב"א, אבל אני לא זוכר במדויק, שכל פולחן, אפילו מונותאיסטי, שהוא לא התורה הקדושה, נחשב ע"ז. אני אקרא את דבריך בשימת לב. ואגיב, במידת הצורך.
 

אבי חי

משתמש ותיק
אליעזר ג אמר:
לגבי האסלם לא זכור לי שמישהו סובר לגביהם שהם ע"ז , אולי יש רן שמשמע כך? אבל גם לא מובן למה  וצריך לבדוק

היה ע"ז נידון בפורום, איני מוצאו כעת, ואעתיק מהמכלול (הניסוח והסדר לא משהו)

יחס היהדות לאסלאם

במאה השביעית נוסדה במזרח התיכון במדבריות ערב דת נוספת, האסלאם. תפיסת האלוקים באסלאם מופיעה בקוראן ב"סורת אל-אח'לאץ" האומרת באופן פולמוסי כלפי הנצרות, "האל אחד, האל נצחי, לא נולד ולא הוליד, ואין דומה לו". הלכך בתפיסתה המונותאיסטית המופשטת היא דומה ליהדות בכך שהאלוקים אחד, איננו מוגבל, אינו תופס מקום או גוף ואיננו נחלק. הגישה הקלאסית ביהדות אינה רואה באסלאם עבודת אלילים, אלא כדרך לגיטימית לֶגויים לעבוד את ה'. וכדברי הרמב"ם:
אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומלבם. והם מייחדים לאל יתעלה ייחוד כראוי... 

— תשובות הרמב"ם, פריימן, הוצאת מקיצי נרדמים, התרצ"ד, סימן שסט
וכן כתב הריטב"א[1] וכן בשולחן ערוך[2].

 הרמב"ם עוד מוסיף שאף שהמנהגים של כריעה, זריקת אבנים, פריעת הראש ואי לבישת בגד תפור מקורם בהתאמה בעבודות אלילים של בעל פעורמרקוליס וכמוש, מכיוון שכיום הם נותנים נימוקים אחרים לדבר, אין בהם עבודת אלילים, והדבר מסור לליבו ולכוונותיו של האדם, כאשר הוא מבצע מעשים אלו.

 בעקבות דברי הרמב"ם והמאירי פסקו הרב חיים דוד הלוי[3] והרב עובדיה יוסף[4] שמותר ליהודי להיכנס למסגד, ואף מותר לו להתפלל שם תפילה יהודית.
 מאידך, כתב הרן ועוד[5] ועל פיו פוסק הרב אליעזר ולדנברג בעל "ציץ אליעזר" שיש למסגד דין של בית עבודה זרה, וישנו איסור להיכנס אליו[6]:
ולמדנו מכאן שהקדשים של כותים וגם המשוגע של הישמעאלים אע"פ שאין טועין אחריהם לעשותן אלהות הואיל ומשתחוים לפניהם השתחואה של אלוהות דין עא יש להן לכל דבר איסור של ע"א שלא בהדור לבד הם משתחוים פניהם שאין הדור למתים אלא כענין עבודה של אלוהות היא עבודתן 

— ר"ן סנהדרין פ' ארבע מיתות סא ע"ב
וכתב עוד (הרי"ט) ז"ל והוי יודע שאמונת הישמעאלים אעפ"י שהם מייחדים, ע"ז גמורה חשיבא ליהרג ואל ישתמד, שהרי המודה באמונתם כופר בתורת משה שאינה אמת כמות שהיא בידינו, וכל כיוצא בו ע"ז היא, ולא אמרו בשאר מצות יעבור ואל יהרג במתכוין להעביר אלא כשאומרין לו חלל שבת במודה שאין תוך אמת ולא ציוה הקב"ה לשמור את השבת כך שמעתי, ומיהו בר מכל דין היכא דבפרהסיא יהרג ואל יעבור. ע"כ לשון הרי"ט ז"ל 

— חידושי הריטב"א פסחים כה
  1.  "ומיהו בענין הישמעאלים שאינם עובדין עבודה זרה כלל אפשר לדון להתיר מגעם בהנאה אבל יינם לעולם אסור בהנאה" עבודה זרה נז:
  2.  "ישְׁמְעֵאלִים שֶׁאֵינָן עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, אֵינָם יְכוֹלִים לְבַטֵּל -בַּיִת יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ם פ״ח. יורה דעה קמו ה
  3.  שו"ת עשה לך רב חלק א' שאלה נ"ט
  4.  שו"ת יביע אומר חלק ג', יו"ד סימן טו וכן בכף החיים יו"ד קי"ז ע"ט "עכ"פ נראה דלדינא נקטינן כפסק רמב"ם (פי"א מהמ"א ה"ז) ומרן בש"ע (סי' קכד ס"ו) דסתם יינם של ישמעאלים מותר בהנאה. כל שלא נתברר המנהג להיפך. ואף החיד"א ז"ל אין ולאו ורפיא בידיה. ולא שבקינן פשיטותא דהקו"א וסיעתו משום ספקו של החיד"א. וכן אנו רגילים להורות פעה"ק ירושת"ו. וגם במצרים נהגו כן. וכמ"ש בס' נהר מצרים (דפ"ב ע"ב). וכ"פ בשו"ת רב פעלים ח"א (חיו"ד ס"ס כח) ושכן רגילים להורות. ע"ש. וכ"כ בס' בן איש חי ש"ב (ר"פ בלק). וכן עיקר. וע' בשו"ת בית דינו של שלמה (חיו"ד סי' יב). ובשו"ת תפארת אדם (ס"ס לד). ובשו"ת ישכיל עבדי (חיו"ד סי' ד או' יד כב)."
  5.  וכן ראה בספר האשכול (עמוד קנ) שהביא מתשו' הגאונים. דישמעאל האידנא עע"ז וכן וכן במאירי ע"ז (עמוד ריד). כ', "ישמעאלים הללו י"א עליהם שאינם עובדי ע"ז, כו', ומ"מ חכמי ספרד חולקים בה. שהרי מצינו בפ"ק (יא:) שמונה בכלל ע"ז גישרא שבערביא. עכ"ל.
  6.  ציץ אליעזר חלק יד צא


להנ"ל יש להוסיף את דברי הרדב"ז שס"ל כהר"ן.
 
חלק עליון תַחתִית