בענין חיוב נשים בשמחת יו"ט.

יחיאל המדי

משתמש ותיק
ידועה מחלוקת האחרונים אם נשים חייבות במצוות שמחת יו"ט, שרעק"א בתשובה א' מצדד שפטורות ולכן אינם מחויבים באכילת פת ביו"Y ונ"מ שלא לחזור ביעלה ויבוא, והשאג"א חולק ומסיק שחייבות כמדומה בסי' ס"ו.
והנה שורש הענין הוא בגמ' קידושין דמקשה ונילף משמחה שחייבות במ"ע שהז"ג ומשני אשה בעלה משמחה ופרש"י שהיא אינה מצווה אלא בעלה הוא שמחויב לשמחה. וכבר הרמב"ם והראב"ד [ פ"א מחגיגה ה"א] נחלקו אם מצוות בשמחה אלא שחלק ממפרשי הר"מ פי' דהוא מודה לראב"ד שמצווה וזה שורש המחלוקת.
ולכאורה אם מצווה הרי שאין בעלה מצווה לשמחה, שמה תוכן וענין יש בזה לשמח אדם שמחויב מצד עצמו לשמוח בחג, ואין בזה שום תוכן לכאורה, ובאמת כך זה נראה בגמ', שרק אם אשה לא מחויבת לשמוח כי זה מ"ע שהז"ג, אמרי' בעלה משמחה, אבל אם נימא שהיא מחויבת מצ"ע, החיוב עליה ואין על בעלה שום חיוב. [ונאמר תי' אחר למה לא ילפי' משם לכל מ"ע שהז"ג כגון שזה חלק מדיני היו"ט שהיא מצווה בהם וכ"מ לשון הרמב"ם חגיגה שם]
ואם כן הוא הרי שמה שאמרי' [ונפסק בשו"ע תקכט ב] כיצד משמחן הנשים קונה להם בגדים ותכשיטין לפי ממונו, הוא רק שיהא להם היכ"ת לשמוח שהרי אין להם ממון אבל גם אשה לא נשואה מחויבת לדאוג לעצמה. 

ולמעשה הרי המשנ"ב בתקכ"ט העתיק דברי השער"ת שפסק כהשאג"א שאשה מחויבת במצוות שמחה וכפשטות דברי הרמב"ם, ולהנ"ל יוצא שאכן אין חיוב של לשמח אשתו בחג למאי דפסקי' לעיקר שהיא עצמה מחויבת, ורק מחויב להעמיד לה ההיכ"ת לקיים מצוותה, אבל כל הטירחא שבזה וכו' מוטל עליה כשאר מצוות שמחויבת בהם. ולדוגמא הרי בזמן הבית היו מקיימים שמחה בבשר שלמים [ויש נושא אם היום שאין שלמים יוצאים ומחויבים בבשר רגיל] ואם נימא שגם אשה מחויבת בשלמים מדין שמחה [עי' בר"מ שם] אטו נימא שבעלה הוא המצווה לדאוג לה לזה, ודאי שלא אלא מקסימום עליו להמציא לה מעות לקנות והיא מחויבת בהכל. וא"כ אף היום שהשמחה היא בבגדים ותכשיטים, החיוב הוא עליה, והטירחא ג"כ, אלא שהבעל רק מחויב להיכ"ת וכנ"ל. כ"ז למה שנקט המשנ"ב כעיקר דעת השאג"א וכמשנ"ת.

ואשמח לשמוע דעת הרבנים דפה.
 
חלק עליון תַחתִית