בגדר מצוות שמחה ביו"ט

סענדער

משתמש ותיק
ידוע בשם הגרי"ז מבריסק ז"ל, בביאור מצות שמחת יו"ט. שעיקר המצוה הוא השמחה בלב לה', ואולם החיוב של בשר ויין הוא רק הפעולות המביאות את האדם לזה, אבל לא עיקר המצוה. ועפי"ז לכאו' מי שאכל בשר ושתה יין ולא הגיע לידי שמחה, לא קיים מצות שמחה. ויש גם מביאים בשם הגר"א שמצות השמחה ביו"ט היא המצוה הכי קשה לקיים.

אבל אני כתלמיד הדן לפני רבותיו בקרקע, ראיתי להעיר שאין יסוד מספיק לדברים הללו, שהרי מפשטות לשון הרמב"ם והפוסקים בנדון זה משמע להיפך, דהמצוה הוא עצם הבשר ויין, והנשים שאין זה עיקר שמחתם המצוה הוא בבגדים ותכשיטים, והתינוקות בקליות ובאגוזים. אבל לא מצאנו בדבריהם, שעיקר מצות השמחה היא בלב. ואין להוציא הדברים מפשטם.

ומה שהביאו לזה ראיה מן המדרש [שהש"ר פ"א]: זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו אמר רבי אבין אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך בהקב"ה. וביארו תלמידי רבינו יונה [ברכות דף כא ע"ב מדפי הרי"ף]: כלומר אף על פי שזה היום הוא יום טוב, ונעשה לנו בו נסים ונפלאות, ואנו שמחים בהם. אפילו הכי עיקר השמחה אינה בעבור יום טוב, אלא בעבור ה' לפרסם את כל הגדולות ואת כל הנוראות שהוא עושה עמנו. עכ"ל. הנה אין ראיה מזה אלא, שהמטרה שלשמה אנו מחוייבין בעשיית פעולות של שמחה ביו"ט, היא כדי להגיע לשמחה בה' יתברך. אבל לא נתבאר כלל ששמחה בה' ביו"ט היא עצם המצוה. אלא זהו התכלית והמטרה שבמצוה. וכמו שנתינת צדקה פשוט שעיקר המצוה הוא הנתינה, ורק המטרה היא שיהיה לעני לחם לאכול ובגד ללבוש. ולא יעלה על הדעת שעיקר המצוה הוא הלחם והמלבוש שיש לעני. כמו כן הכא עיקר המצוה הוא עשיית פעולות המביאות לשמחה. וכל זה במטרה ועל מנת שנגיע לידי שמחה בה' יתברך.

ובכלל, קשה לומר שעיקר המצוה היא השמחה בלב. כי היאך אפשר לצוות על דברים שבלב. אלא ודאי שהמצוה היא על הפעולות המביאות לידי השמחה. וכולי האי ואולי ישמח בה'. ואילו השמחה היא רק המטרה.

הגם שבמצות אהבת ה' וכדו' מצינו שציותה לנו התורה על דברים שבלב, אין לנו להקיש מדעתנו ולומר שגם במצות שמחת יו"ט עיקר המצוה הוא בלב, דהבו דלא נוסיף עלה. ואכן מצינו לראשונים שנתקשו במצות האהבה כיצד אפשר לצוות על דבר התלוי בלב, ואמרו שבכלל המצוה הוא גם הדברים המביאים לאהבת ה'. ואמנם שם מבואר מדבריהם שעיקר המצוה היא אהבת ה', וכמפורש בתורה ואהבת את ה' אלקיך. ואילו הדברים המביאים לזה הם מענפי המצוה. אבל לאידך גיסא במצות השמחה במועדים הגם שבתורה כתוב ושמחת בחגך וכדומה, מכל מקום פירשוהו חז"ל "אין שמחה אלא בבשר" כלומר שכאן אין המצוה אלא בפעולות המביאים לידי שמחה. ואילו השמחה בה' עצמה היא רק המטרה.
והנה כמו שאנו מצווים לעשות פעולות המביאות לידי שמחה, כך אנו מצווים גם להימנע מפעולות המפריעות אותנו מלשמוח בה'. וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהל' יו"ט הכ"ד: אסור לאדם שיעורר על מתו קודם לרגל שלשים יום, כדי שלא יבא הרגל והוא נעצב, ולבו דואג וכואב מזכרון הצער. אלא יסיר הדאגה מלבו ויכוין דעתו לשמחה. עכ"ל. והיינו שיש חיוב גם להסיר המונע משמחה. אבל אין ללמוד מדבריו שיש חיוב על הלב לשמוח בה'. דזה לא נתבאר בדבריו כלל. אלא כשם שמחויבים אנו לפעולות המביאות לשמחה בה', כך מחויבים אנו גם להימנע מפעולות המפריעות לשמחה בה'.

ולפי המתבאר אין מקום כלל לומר שמי שאכל בשר ויין ולבסוף לא הגיע לידי שמחה בה', שלא קיים המצוה. שהרי על האדם אין מוטל אלא לעשות כל מה שבכוחו לעשות כדי להגיע לידי שמחה בה'. אבל עיקר השמחה אם תגיע או לא, הרי זה בידי שמים, ואינו מוטל על האדם כלל. אמנם אם עשה דברים המפריעים לשמחה ולא נמנע מהם, הרי שאז בודאי ביטל מצות השמחה. כי על הפעולות האדם מצווה, לעשות פעולות המביאות לשמחה, ולהימנע מפעולות המפריעות לשמחה.

ולפי דברינו מצות השמחה אינה קשה לקיים כלל ועיקר, כיון שהמוטל עלינו הוא לעשות פעולות המבוארים בפוסקים שהם מביאים לידי שמחה בה'. [וכמו כן גם פעולות אחרות שאינם מבוארות בפוסקים]. ולהימנע מלעשות פעולות שיפריעו אותנו מלשמוח בה'. אבל אם נשמח לבסוף או לא נשמח, אין זה בידינו כלל ועיקר. ואם יכנס אליו רוח עצבון ודאגה ללא שעשה לזה פעולה כלשהו, וללא שיכול היה להימנע ממנו, לא ביטל כלל מצות השמחה, לפי שאין זה בידו.
 

בני תורה

משתמש ותיק
כמדומה שהמובא בשם הגר"א שזוהי המצווה הכי קשה, הוא משום שהמצווה היא בכל עת ובכל שעה וא"כ אין זה שייך לדבריכם.
 

אלימלך

משתמש ותיק
סענדער אמר:
ובכלל, קשה לומר שעיקר המצוה היא השמחה בלב. כי היאך אפשר לצוות על דברים שבלב.
מה התמיהה הלוא ליבו של אדם ברשותו הוא ועל כל אשר יחפוץ יטנו, וכפי שהבאת שכמה מצוות על הלב ואהבת את ה' לא תשנא את אחיך בלבבך וכו' ומנאן החרדים וכן והסר כעס מלבך דאגה בלב יסיחנה מדעתו וכו'.
 

אלימלך

משתמש ותיק
לשון הרמב"ם במצות עשה נד'
והמצוה הנ"ד היא שצונו לשמוח ברגלים... וכולל באמרו ושמחת בחגך מה שאמרו ג"כ שמח בכל מיני שמחה. ומזה לאכול בשר בימים טובים ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים ולחלק פירות ומיני מתיקה לקטנים ולנשים. ולשחוק בכלי ניגון ולרקוד במקדש לבד והיא שמחת בית השואבה (סוכה נ - נג ב). זה כולו נכנס תחת אמרו ושמחת בחגך. ומה שיתחייב מהם יותר שתיית היין לבד כי הוא יותר מיוחד בשמחה.
 

סבא

משתמש ותיק
סבורני שכדאי לראות כל דברי העמק ברכה בפנים [שממנו מקור דברי הגרי"ז] ויתבארו הדברים-
עמק ברכה ג.jpg עמק ברכה_עמוד_1.jpg עמק ברכה_עמוד_2.jpg
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
אלימלך אמר:
לשון הרמב"ם במצות עשה נד'
והמצוה הנ"ד היא שצונו לשמוח ברגלים... וכולל באמרו ושמחת בחגך מה שאמרו ג"כ שמח בכל מיני שמחה. ומזה לאכול בשר בימים טובים ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים ולחלק פירות ומיני מתיקה לקטנים ולנשים. ולשחוק בכלי ניגון ולרקוד במקדש לבד והיא שמחת בית השואבה (סוכה נ - נג ב). זה כולו נכנס תחת אמרו ושמחת בחגך. ומה שיתחייב מהם יותר שתיית היין לבד כי הוא יותר מיוחד בשמחה.
ראיה נפלאה לדברי, וליסוד שהעליתי.
ולא ידעתי כיצד למד מזה הגרי"ז שעיקר מצוות השמחה היא בלב, דאדרבה כאן כתוב שעיקר המצווה הם הפעולות שעושה בעבור השמחה.
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
בני תורה אמר:
כמדומה שהמובא בשם הגר"א שזוהי המצווה הכי קשה, הוא משום שהמצווה היא בכל עת ובכל שעה וא"כ אין זה שייך לדבריכם.
לא קראת את דברי, שהרי אני כבר הבאתי את דברי הגר"א, וא"כ איפוא מה הוספתם אתם???
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
אלימלך אמר:
סענדער אמר:
ובכלל, קשה לומר שעיקר המצוה היא השמחה בלב. כי היאך אפשר לצוות על דברים שבלב.
מה התמיהה הלוא ליבו של אדם ברשותו הוא ועל כל אשר יחפוץ יטנו, וכפי שהבאת שכמה מצוות על הלב ואהבת את ה' לא תשנא את אחיך בלבבך וכו' ומנאן החרדים וכן והסר כעס מלבך דאגה בלב יסיחנה מדעתו וכו'.
אבל זה חידוש. ודי לנו באותם מצוות שהדבר נתחדש בהם בפירוש.
אבל מנלן לחדש כך גם במצוות שמחה ולהוציא דברי הפוסקים מפשטן.
 

בני תורה

משתמש ותיק
סענדער אמר:
בני תורה אמר:
כמדומה שהמובא בשם הגר"א שזוהי המצווה הכי קשה, הוא משום שהמצווה היא בכל עת ובכל שעה וא"כ אין זה שייך לדבריכם.
לא קראת את דברי, שהרי אני כבר הבאתי את דברי הגר"א, וא"כ איפוא מה הוספתם אתם???
קראתי את דבריכם ואפרש כוונתי, הגר"א שהבאתם שמצוות שמחה היא מצווה קשה אין כוונתו כמו שפירשתם אתם משום שהעיקר הוא הלב ולא האכילה עצמה, דמשום זה שפיר יש לומר כמו שהסברתם. אבל הגרא סובר שהמצווה היא בכל רגע, והרי אינו אוכל כל הזמן, ובהכרח שמצוות השמחה שנוהגת כל היום היא כפשוטו לשמוח כל הזמן בלי עצבות כלל וכלל, ועל זה אמר הגר"א שזוהי המצווה הכי קשה.
 

יוסי יעבץ

משתמש ותיק
כדאי לראות את הדברים במקורם. בחידושי ר' יושע בער נדפס בחידושי הגרי"ז סוף מסכת סוטה סימן יא.
 

המקור הראשון

משתמש ותיק

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
המקור הראשון אמר:
עקביא בן מהלל אומר אמר:
בני תורה אמר:
כמדומה שהמובא בשם הגר"א שזוהי המצווה הכי קשה, הוא משום שהמצווה היא בכל עת ובכל שעה וא"כ אין זה שייך לדבריכם.

כך מפורסם בשם הגר"א דא עקא שלא מצאתיו

https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=11&t=19296&p=286850&hilit=%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%94+%D7%94%D7%9B%D7%99+%D7%A7%D7%A9%D7%94+%D7%95%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%AA+%D7%91%D7%97%D7%92%D7%9A#p285300

כלומר, אין מקור אמין, מהגר"א או מתלמידיו.
 
 

שינובה

משתמש ותיק
סענדער אמר:
 אבל לא נתבאר כלל ששמחה בה' ביו"ט היא עצם המצוה. אלא זהו התכלית והמטרה שבמצוה. וכמו שנתינת צדקה פשוט שעיקר המצוה הוא הנתינה, ורק המטרה היא שיהיה לעני לחם לאכול ובגד ללבוש. ולא יעלה על הדעת שעיקר המצוה הוא הלחם והמלבוש שיש לעני. כמו כן הכא עיקר המצוה הוא עשיית פעולות המביאות לשמחה. וכל זה במטרה ועל מנת שנגיע לידי שמחה בה' יתברך.
עיין רמב"ם שביתת יו"ט פרק ו דדי מפורש דהציווי הוא לשמוח בה' והעיקר הוא שמחת של מצוה, לכן גם יש חסרון דמצות כרסו ובפורים לא כתב כן דהעיקר הוא אכן שמחת הגוף.
 יט  כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא יימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל שיוסיף בזה ירבה במצוה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש, אינה שמחה אלא הוללות וסכלות.  ולא "נצטווינו על ההוללות והסכלות, אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכול", שנאמר "תחת, אשר לא עבדת את ה' אלוהיך, בשמחה, ובטוב לבב" , הא למדת שהעבודה בשמחה.  ואי אפשר לעבוד את ה'--לא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך שכרות.

  וכשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים ,.  "אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו, ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש--אין זו שמחת מצוה", אלא שמחת כרסו. 

 
 
חלק עליון תַחתִית