כתב התרומת הדשן פסקים וכתבים סימן ר"י בזה"ל
ולא הבנתי, איזה שמחה מיוחדת יש בהושענות, והרי הטעם לפטור מההיזק כי עושים כן מחמת שמחה, וממילא מוחלים זל"ז, האם בהושענות נדחפים מחמת שמחה?כאשר באו לפני לדין ר' אליעזר בר שלום ור' גרשום בר שלום, וצעק ר' אליעזר על רב גרשום על אשר נגחו ודחפו [glow=red]בעת סיבוב הושענות[/glow] בחג הסוכות וכיון להזיקו, כאשר היה שונא לו כבר זה ימים ושנים, ונדחף כ"כ עד שנשבר עצמי כתפו ונזקק לרופא לרפואתם. ור"ג השיב שסבב [highlight=yellow]כמנהג העולם שרגילין בדחיפות בעת הזאת[/highlight], ואם נדחף ממנו בלא כוונתו להזיקו אירע לי, ועוד האריכו דברי ריבותם לפני, וגם ראיתי כל עדותם ודקדקתי בהם ולא ראיתי שום עדות מבוררת, שנדחף ר"א מכחו של ר"ג, רק אומדנות והוכחות הכרתי מתוך העדיות. אך ע"א שהעיד שאמר לו ר"ג בלילה שלפני יום הדחיפה שדעתו לדחוף למחרת ר"א, וכן א"ל בצאתו מבהכ"נ. למה לא סייעת לבעה"ב שלך כשנדחף, עדות זה מבוררת יותר משאר כל העדיות. ומ"מ אם היינו יורדין לעומק דין של תורה לא היתה מספקת עדות זאת, דמה שא"ל ר"ג להעד בלילה כדלעיל, אית לן למימר דעביד איניש דגזים ולא עביד כדאיתא בהדיא בפרק ח"ה /ב"ב דף לג:/ בההיא דאזיל ואיגזור דיקולא דפלניא. וגם מה שאמר אחר צאתו מבהכ"נ כדלעיל, ההוא הודאה חוץ לב"ד הוא ומפי עצמו וגם שלא כנגד הבעל דין, ולא מהני מידי כמבואר בא"ז ריש ב"מ. ומטעם אומדנות והוכחות אין להעניש ולחייב את ר"ג, דקי"ל כת"ק דר' אחא פ' המוכר פירות . וההיא דשור שהיה רועה על גב הנהר ונמצא שור הרוג בצדו, אף על פי שזה מועד ליגח וזה מנוגח, אין אומרים זה נגחו הכי פסק רב אלפס פ' הפרה. וכ"ש בנדון זה שצריך אומדנות טפי שכיון להזיקו, דאם לא כיון להזיקו, אף על גב דודאי נתזק מכחו היה פטור מכלום, [highlight=yellow]כיון דבשעת שמחה של מצוה הזיק[/highlight], כדאיתא בא"ז ובאשירי בשם התוס' בסוף מס' סוכה