אמירת י"ג מידות בשמחת תורה (ומקום אמירת ההושענות)

בני תורה

משתמש ותיק
אם יכול אחד מהחברים לסכם בקצרה מה הנידון אם אומרים י"ג מידות בשמחת תורה?
את המקורות הראשוניים בענין, ושינויי המנהגים היום.
 

קהלת

משתמש חדש
שמעתי טענה על מה שאומרים י"ג מידות כשמוציאים את הס"ת לקרוא בו אחרי ההקפות,
שכיון שהס"ת בחוץ לא צריך להכניס אותו וא"כ מיותר כל סדר הוצאת ס"ת.
ולומר שמוציאים בתחילה להקפות, כיון דבתחילה רוקדים בו ורק אח"כ קוראים לא נחשב להוצאת ס"ת לומר י"ג מידות.
אכן לפי"ז יל"ע של"צ לומר "ויהי בנסוע, ובריך שמיה."
 

דרומאי

משתמש ותיק
בס''ד
שמעתי שהטעם שאומרים י''ג מידות ביו''ט הוא משום שהוא יום הדין, דבחג נדונין על המים ובפסח על התבואה ובעצרת על פירות האילן, אבל בשמיני עצרת שאינו יום הדין לא שייך לומר י''ג מידות.
 

בני תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
נפק"מ בין הטעמים שניתנו פה
מה קורה בחו"ל שביום הראשון הוא יו"ט רגיל לכל דבר ללא שמחת תורה וביום השני שמחת תורה, מה נוהגים שם בענין י"ג מידות? האם אכן יש שם הבדל בין היום הראשון לשני. השאלה כמובן לא מופנית לבני חו"ל שכעת מפזזים במרץ בשמחת תורה דידהו...
 

בני תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
אני שמעתי בשם הגרש"ז שאמר ששמחת תורה הוא זמן שמחה יתירה ולא זמן לומר בו י"ג מידות.
מישהו יכול לאמת/להכחיש את הדברים?
 

סבא

משתמש ותיק
בני תורה אמר:
אני שמעתי בשם הגרש"ז שאמר ששמחת תורה הוא זמן שמחה יתירה ולא זמן לומר בו י"ג מידות.
מישהו יכול לאמת/להכחיש את הדברים?
הנה בבקשה
[attachment=0]הליכות שלמה יג מידות.[attachment=0]
 

קבצים מצורפים

  • הליכות שלמה יג מידות.jpg
    הליכות שלמה יג מידות.jpg
    184.6 KB · צפיות: 144

בני תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראוי רק לציין שמנהג הישיבות לומר יג' מידות, לכל הפחות ישיבת פוניבז'.
 

סבא

משתמש ותיק
נתבקשתי בפרטי לחפש מקור בכלל לאמירת י"ג מידות,
לאכזבתי מצאתי בעניין "מכתב למערכת"
הנה הוא לפניכם-

מכתב למערכת.jpg
 

סבא

משתמש ותיק
כנראה שמקור אמירת י"ג מידות הוא באר"י הקדוש.
ואלו דברי הברכי יוסף בסימן תפ"ח-
ה. בעת הוצאת ס"ת נמצא כתוב מהאר"י זצ"ל סדר תפלה כנודע וכתוב שם שיאמר י"ג מדות, וכן יעשה במוסף, וביום שני. וכתב המופלא מהר"ם זכותו באגרותיו כ"י, כי מקום השנות זו התפלה במוסף הוא כשאומר בש"ץ כבודו מלא עולם, וביום ב' בהוצאת ס"ת, וביוה"ך במנחה בעת הוצאת ס"ת. והי"ג מדות יקראם כקריאת התורה, משני טעמים: אחד כולל, דהכי יליפנא משמיה דמרן האר"י זצ"ל שאין היחיד אומר כלל הי"ג מדות אלא בחילופיהן באתב"ש. והשני הפרטי, כי אין כונת אמירת י"ג מדות בי"ט כאמירתן בחול, וע"כ אין אומרים פסוק ויעבור בתפלת י"ט כלל, כי אז הכונה בבחינות עליונות, והוא סוד אמירתן ג' פעמים, ואין בנו כח אפי' ברבים לאומרם דרך תחינה, אלא דרך שבח, על דרך שאומרים י"ג מדות של מי כמוך, ומינה דעיקר אמירתן הוא כקורא בתורה, ודוקא בי"ט הראשונים שאז מאיר עצמות בחינת המועד.
ובהערה שם כתב [על המילים נמצא כתוב מהאר"י] -ראה שער הכוונות דרושי שבועות דף פ"ט ע"ב והביאה רבינו בקונטרס כף אחת סימן כ"ג, וכתב שהיא תפלה להוצאת ס"ת. אבל בשה"כ לא נזכר זה. ועוד יש איזה שינויים, כמ"ש המעיין. [ואגרת הרמ"ז שבסמוך, נדפסה באגרות הרמז סי' י"ד. ומחדש בשו"ת הרמ"ז (הוצ' מכון קול בטחה תשנ"ג) בנוספות סי' י"ד].
 

סבא

משתמש ותיק
אגב מעניין מה שכתב הרב עובדיה [יבי"א ט ק"ח] וז"ל-
ואני הנהגתי בבית מדרשי בשעת פתיחת ההיכל ביום טוב, שלא לומר י"ג מדות כלל, ואף על פי שבשער הכוונות (דף פט סע"ב ודף ק ע"ב) העתיק מהרח"ו מגליון מחזור אשכנז של רבינו האר"י, מכתב יד קדשו, שבשעת הוצאת ס"ת ברגלים ובימים נוראים יאמרו ג' פעמים י"ג מדות, (וכ"כ בכף החיים סופר סי' קלד ס"ק יא). אולם כבר תמהו על זה ממ"ש האר"י בשער הכוונות (דף קג ע"ד) שבליל הושענא רבה אף שאומרים סליחות אסור לומר ויעבור וי"ג מדות. (והובא בכף החיים סי' תרסד אות ג). ע"ש. וכן ראיתי להגאון החסיד ר' אליהו מני בספר שיח יצחק (דף קסה ע"ב), וז"ל: בק"ק בית אל אומרים י"ג מדות בשעת הוצאת ספר תורה, ואני לא נהגתי לומר י"ג מדות, ואף על פי שהוזכרה בשער הכוונות, משום דאתיא זכירה שבחמדת ישראל של מהר"ש ויטל פקפק בזה, ואמר שכמדומה שהאר"י ז"ל כתב כן בתחלת למודו, ולכן לא הנהגתי לאומרו. ע"ש. (וכן הובא כל זה בשו"ת תנא דבי אליהו עמוד תיא אות עא). וכ"כ הרה"ג נסים כצ'ורי בספר מעשה נסים (עמוד קלג - קלד). ע"ש. והאריך בזה הרה"ג ר' יעקב הלל בקובץ מקבציאל (גליון כא עמוד צה והלאה). ושם (עמוד צח) הביא בשם מהרח"ו שכתב על זה, ולא ידעתי אם מורי ז"ל [האר"י ז"ל] כתבו בתחלת ימיו שעדיין לא נכנס בפרדס החכמה, והעתיק זה מספרים אחרים. ולזה דעתי נוטה. ע"כ.
 

סבא

משתמש ותיק
כעת ראיתי שיש תשובה מעניינת מאוד לרב יעקב הלל [וישב הים ב יא] בעניין זה, והנה לשון תחילת התשובה [התשובה עצמה ארוכה מאוד]
בענין אמירת י"ג מדות בפתיחת ההיכל בימים טובים וימים נוראים
שאלה:
ראיתי בהמחזורים החדשים "בית תפלה" לימים נוראים ולמועדים שנדפסו זה עתה בהשגחת כת"ר שליט"א, שבתפלות וסדר אמירות לעת פתיחת ההיכל, הבאתם את הבקשה הידועה שסידר האר"י ז"ל, ונזכרת בשער הכוונות "רבונו של עולם מלא משאלות לבנו לטובה וכו'", ואילו אמירת הי"ג מדות שלשה פעמים לפני זה שהזכיר שם בשער הכוונות, בחדא מחתא עם הבקשה הנ"ל, לא הבאתם כלל, ואפילו בדרך "ויש נוהגים לומר" וכדומה, וכמ"ש בסידור תפלת ישרים, והדבר תמוה בעיני שהרי לפי דברי כת"ר שבפתחי שערים, נתייסד הסידור הנ"ל על מנהגי האר"י ז"ל והרש"ש ז"ל, והלא מפורש בשער הכוונות לומר הי"ג מדות ג"פ לפני הבקשה הנ"ל, וכן מובא בסידורי הרש"ש ז"ל, וכן נהגו בבית אל, וכן נוהגים הרבה ק"ק של הספרדים בארץ ובגולה, ואם כן תמוה הדבר בעיני למה היתה העלמה מזה מכל וכל, ובפרט שכת"ר מפורסם כאחד ממקימי דגלה של תורת הקבלה ומנהגיה. ואבקש מכת"ר שיודיענו דעתו וכוונתו בזה, ושכמ"ה.
תשובה:
אודות השאלה בענין מה שנהגו באיזה קהלות לומר י"ג מדות בימים טובים ונוראים בעת פתיחת ההיכל, והבקשה שאחריו, אשיב בס"ד דלא כאשר דימיתם לחשוב כן הוא, אלא בהיפך ממש, שאין נמצא כתוב כן לא בשער הכוונות ולא בסידור הרש"ש ז"ל בנוסחתם המקורי, ומה שנוהגים כן רבים, הוא [highlight=yellow]מנהג שנשתרבב בטעות נגד דעת האר"י ז"ל בעצמו[/highlight]. והגם שבודאי תתפלא מתשובתי זאת בהשקפה ראשונה, שכאילו אני מכחיש המפורש וכתוב בשחור על גבי לבן, בכל זאת בע"ה בהמשך הדברים בע"ה אבאר שיחתי, וירוח לך. וזה החלי בס"ד.
 

דרומאי

משתמש ותיק
סבא אמר:
נתבקשתי בפרטי לחפש מקור בכלל לאמירת י"ג מידות,
לאכזבתי מצאתי בעניין "מכתב למערכת"
הנה הוא לפניכם-

אגב, כותב המכתב טעה ולא הבין פשט, שכן כוונת הטור שאומרים י''ג מידות בסליחות שהיה נהוג לומר בתוך התפילות, כעין שאנו אומרים בנעילה (ובמחזור ווילנא החדש נדפסו כולם), ואין זה ענין כלל להוצאת ס''ת.
 

בני תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
בלאו הכי הוא כבר הראה את 'חכמתו' הרבה בכך שלא מצא שום מקור לאמירת י"ג מידות בשעת הוצאת ספר תורה.
אינני מבין איך במערכת איזו שתהיה מפרסמים כזה מכתב.
 

הכהן

משתמש ותיק
בסידור 'שיח הלכה' כתב בשם הגרח"ק שאומרים בש"ת י"ג מדות.
 

קהלת

משתמש חדש
קהלת אמר:
שמעתי טענה על מה שאומרים י"ג מידות כשמוציאים את הס"ת לקרוא בו אחרי ההקפות,
שכיון שהס"ת בחוץ לא צריך להכניס אותו וא"כ מיותר כל סדר הוצאת ס"ת.
ולומר שמוציאים בתחילה להקפות, כיון דבתחילה רוקדים בו ורק אח"כ קוראים לא נחשב להוצאת ס"ת לומר י"ג מידות.
אכן לפי"ז יל"ע של"צ לומר "ויהי בנסוע, ובריך שמיה."

האמת שיש לחלק בין "ויהי בנסוע" ל"בריך שמיה",
הרי חזינן דויהי בנסוע אומרים אף לפני ההקפות וה"ט משום הוצאת ספרי תורה משא"כ בריך שמיה הוא משום הקריאה ומובן.
וכן י"ג מידות שייך לקריאה דהא המידות נתנו ביחד עם לוחות שניות.
 

בני תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
קהלת אמר:
[highlight=yellow][/highlight]
בני תורה אמר:
ראוי רק לציין שמנהג הישיבות לומר יג' מידות, לכל הפחות ישיבת פוניבז'.

זה אינו.
וצ''ל תרי פוניבז' איכא ודוק.
אני דברתי על ישיבה של מעלה
אבל לא מסתבר שגם זה קשור למחלוקת...
 

דרומאי

משתמש ותיק
יוסי יעבץ אמר:
לא כל כך מענין מה נהגו בפוניבז'
כמו שלא מענין מה שקצרו את תפילת מנחה
אוי ואבוי ללמוד מנהג מישיבה ספציפית ואין כאן המקום.
יש אנשים שזה מעניין אותם.
ודע, שהמנהגים בפוניבז' הוקבעו ע''י גדולי עולם ואין לזלזל בהם כלל.
 

בני תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש דברים שהם בגדר מסורת בעולם הישיבות.
נכון שלענין מנחה קצרה זה דבר שונה הוראה מסויימת של הרב מפוניבז' אבל לענין י"ג מידות וכיו"ב בהחלט זה דברים שבאים במסורת.
גם בעניני הלכה גופא יש הרבה דברים שהם מנהג הישיבות.
'יוסי יעבץ', אני לא מאמין שאתה רוצה לומר את כל המחזור בר"ה ויוהכ"פ מתחילתו ועד סופו...
כמו כן למשל בישיבת פוניבז' נוהגים לענות אמן אחר אוהב עמו ישראל.
כמו כן אמירת הושענות רק לאחר מוסף ולא מיד אחר ההלל. יתכן שזה מנהג הגר"א אינני יודע, באופן כללי ודאי שהרבה ממנהגי הגר"א נטמעו בישיבות סו"ס ישיבת וולאזין' אם הישיבות נוסדה על ידי תלמידו המובהק.
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
אמירת הושענות אחרי מוסף, זה מנהג אשכנז בכל הדורות ונפסק ברמ"א ומוסבר בכל האחרונים, והחליפו כאן בארץ בקהילות החניכי רק בגלל הקושי לפתוח פעמיים את הלולב, ולכן בשבת אומרים אחרי מוסף, וגם בהושע"ר שבין כך יש הרבה הושענות ובלגן גם ברוב המקומות השאירו לאחרי מוסף.
וכ"ז ראיה שאין מסורת והדברים גמישים ומשתנים לפי רצון הציבור.
 

הכהן

משתמש ותיק
"מנהג פוניבז'" נוסף שהועתק בלא טעם ע"י בוגרי הישיבה- שיר המעלות בעשי"ת אחר חזרת הש"ץ, מנהג שאין לו רֵע ולא נוסד אלא כדי לרצות את הרוצים לאמרו אחר ישתבח.
 

בני תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
כלפי ליא אמר:
אמירת הושענות אחרי מוסף, זה מנהג אשכנז בכל הדורות ונפסק ברמ"א ומוסבר בכל האחרונים, והחליפו כאן בארץ בקהילות החניכי רק בגלל הקושי לפתוח פעמיים את הלולב, ולכן בשבת אומרים אחרי מוסף, וגם בהושע"ר שבין כך יש הרבה הושענות ובלגן גם ברוב המקומות השאירו לאחרי מוסף.
וכ"ז ראיה שאין מסורת והדברים גמישים ומשתנים לפי רצון הציבור.
לא ידעתי מדברי הרמ"א. אבל כמדומה שבקהילות החסידים לא משנים כאלה דברים ובודאי לא בגלל כאלה שיקולים... ולכן ברור שאצלם נהגו כן מאז ומעולם. איפה החסיד נעלם???... וממילא בהחלט יתכן שכך היה בכל הקהילות כולל ליטא. כמובן דרוש בדיקה.
 

בני תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
הכהן אמר:
"מנהג פוניבז'" נוסף שהועתק בלא טעם ע"י בוגרי הישיבה- שיר המעלות בעשי"ת אחר חזרת הש"ץ, מנהג שאין לו רֵע ולא נוסד אלא כדי לרצות את הרוצים לאמרו אחר ישתבח.
קודם כל אינני מבין מה בלי טעם? וכי יש טעם לומר דווקא לאחר ישתבח? מסתבר אמנם שיש, וצריך בדיקה. עכ"פ אני משער שיש ענין לומר את השיר המעלות הזה בימים נוראים. אלא שעל פי הגר"א [כנראה] אין מפסיקים בזה ממילא הוא נדחה לאחר התפילה.
כמובן שכל זה מהשערה בלבד.
להגיד שזה נועד רק לרצות וכו' זה קשקוש. מתנצל, אני לא מכיר דברים שעושים בלי טעם רק כדי לרצות... זה לא גן ילדים פה.
 

יהודה1

משתמש ותיק
בני תורה אמר:
הכהן אמר:
"מנהג פוניבז'" נוסף שהועתק בלא טעם ע"י בוגרי הישיבה- שיר המעלות בעשי"ת אחר חזרת הש"ץ, מנהג שאין לו רֵע ולא נוסד אלא כדי לרצות את הרוצים לאמרו אחר ישתבח.
קודם כל אינני מבין מה בלי טעם? וכי יש טעם לומר דווקא לאחר ישתבח מסתבר אמנם שיש וצריך בדיקה עכפ אני משער שיש ענין לומר את השיר המעלות הזה בימים נוראים. אלא שעל פי הגר"א [כנראה] אין מפסיקים בזה ממילא הוא נדחה לאחר התפילה.
כמובן שכל זה מהשערה בלבד.
המ"ב הביא בשם המג"א שהקשה על מה שכתוב בכתבים לומר בין ישתבח ליוצר (ולכאורה דווקא זה הסדר הנכון על פי האר"י) אבל על פי הגר"א לא משנים כלל את הנוסח ממה שנתקן על ידי אנשי כנסת הגדולה או הגאונים.
המנהג בפונוביץ על פי מה ששמעתי הוא בגלל שהיו חסידים שלא הסכימו להתפלל בישיבה אם לא יאמרו את השיר המעלות הזה ולכן דחה אותו הרב מפוניב'ז לאחר חזרת הש"ץ שעל זה לא מפורש בהלכה שאסור להפסיק בשביל אמירתו.
 

בני תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
כלפי ליא אמר:
אמירת הושענות אחרי מוסף, זה מנהג אשכנז בכל הדורות ונפסק ברמ"א ומוסבר בכל האחרונים, והחליפו כאן בארץ בקהילות החניכי רק בגלל הקושי לפתוח פעמיים את הלולב, ולכן בשבת אומרים אחרי מוסף, וגם בהושע"ר שבין כך יש הרבה הושענות ובלגן גם ברוב המקומות השאירו לאחרי מוסף.
וכ"ז ראיה שאין מסורת והדברים גמישים ומשתנים לפי רצון הציבור.
דרך אגב, איפה הרמ"א נמצא?
 

בני תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודה1 אמר:
בני תורה אמר:
הכהן אמר:
"מנהג פוניבז'" נוסף שהועתק בלא טעם ע"י בוגרי הישיבה- שיר המעלות בעשי"ת אחר חזרת הש"ץ, מנהג שאין לו רֵע ולא נוסד אלא כדי לרצות את הרוצים לאמרו אחר ישתבח.
קודם כל אינני מבין מה בלי טעם? וכי יש טעם לומר דווקא לאחר ישתבח מסתבר אמנם שיש וצריך בדיקה עכפ אני משער שיש ענין לומר את השיר המעלות הזה בימים נוראים. אלא שעל פי הגר"א [כנראה] אין מפסיקים בזה ממילא הוא נדחה לאחר התפילה.
כמובן שכל זה מהשערה בלבד.
המ"ב הביא בשם המג"א שהקשה על מה שכתוב בכתבים לומר בין ישתבח ליוצר (ולכאורה דווקא זה הסדר הנכון על פי האר"י) אבל על פי הגר"א לא משנים כלל את הנוסח ממה שנתקן על ידי אנשי כנסת הגדולה או הגאונים.
המנהג בפונוביץ על פי מה ששמעתי הוא [highlight=yellow][/highlight][highlight=yellow]בגלל שהיו חסידים שלא הסכימו להתפלל בישיבה אם לא יאמרו את השיר המעלות הזה ולכן דחה אותו הרב מפוניב'ז לאחר חזרת הש"ץ[/highlight] שעל זה לא מפורש בהלכה שאסור להפסיק בשביל אמירתו.
נו באמת... רק זה הפריע להם? מנחה קצרה למשל לא הפריע להם?... גם מנחה גדולה וגם מנחה קצרה...
 
חלק עליון תַחתִית