האם עדיף שאדם יקיים מצוות סוכה בליל ט"ו בסוכה שלו ולא כאורח בסוכה שאולה?

יהודי נאמן

משתמש ותיק
יש לחקור האם יש עדיפות שאדם יקיים מצוות סוכה בסוכה שלו, מאשר שיקיים בתור אורח בסוכה שאולה.
וקצת דומה למה שנסתפקו אם עדיף לכם גמור על פני מתנה על מנת להחזיר. 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
אינו דומה כיון שלא ברור שצריך שיהי לו קנייין שאלה בזה [והפשטות שלא אם כי דעת כמה פוסקים שכן] וא"כ מה החסרון ואדרבא ילפינן מקרא דכל האזרח דכך צורת ישיבת סוכה אך במתנה ע"מ להחזיר בעינן שיהא שלו ויש כאן פקפוקים בשלו
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר גו'
בסוכות תשבו שבעת ימים - סוכה מ"מ
 

האיש וההגדה

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר גו'
בסוכות תשבו שבעת ימים
מה הקשר בין מצוות סוכה למצוות ד' מינים
זה אפ' ראיה הפוכה שאם במצוות סוכה לא כתוב לכם אז לא צריך שלך
 
 

צביקה 88

משתמש רגיל
כיון שע"י ברכת שהחינו בליל ט"ו יוצאין ג"כ את השהחינו של בניית הסוכה עי' סוכה מו וברא"ש שם,
מצד זה יש ענין לאכול בסוכה שנבנית על ידו.
ויל"ע עוד בזה.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
האיש וההגדה אמר:
שאר לעמו אמר:
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר גו'
בסוכות תשבו שבעת ימים
מה הקשר בין מצוות סוכה למצוות ד' מינים
זה אפ' ראיה הפוכה שאם במצוות סוכה לא כתוב לכם אז לא צריך שלך
הוא אשר אמרתי...
 

מחשבות

משתמש ותיק
בשאילתות עכ"פ להבנת הנצי"ב שם
מבואר שיש מצוה בבניית הסוכה
וא"כ לכאורה יש מקום שיש מצוה לשבת בסוכה שלו
רק שאין מעכב כי לא כתוב לכם וכמו שנתבאר
 

עמיקא וטמירא

משתמש ותיק
מחשבות אמר:
בשאילתות עכ"פ להבנת הנצי"ב שם
מבואר שיש מצוה בבניית הסוכה
וא"כ לכאורה יש מקום שיש מצוה לשבת בסוכה שלו
רק שאין מעכב כי לא כתוב לכם וכמו שנתבאר
א' היכן השאילתות?
ב' ואם יש מצוה לבנות יש מצוה לשבת בסוכה זו ממ"נ אם המצוה הוא מחמת קיום מצות ישיבת סוכה א"כ אינו אלא הכשר ואם הוא מצוה לעצמו מדוע צריך לקיים המצוה דוקא בסוכה זו?
 
 

מחשבות

משתמש ותיק
יש הכשר שהוא חלק מהמצוה
וזה אחד הדוגמאות
יש דוגמאות פשוטות שא"א לקיים המצוה בלא ההכשר
ואז הציווי כולל בפשטות את ההכשר
כמו שמוכח בתוס' לגבי פריה ורביה ולגבי לקיחת העפר לכיסוי הדם
אך בסוכה החידוש שאף הכשר שאינו מוכרח הוא חלק מהמצוה.
המקור לא מול עיני אך חפש בשאילתות את המילים "למעבד מטללתא"
 

אין חכמה

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר גו'
בסוכות תשבו שבעת ימים - סוכה מ"מ

סוכה גזולה פסולה ובעינן קרא להכשיר שאולה ויש שלמדו שצרך קניין שאלה בסוכה וא"כ הדברים אינם כה חתוכים כמו שהם מוצגים כאן
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
רק לדעת ר"א בסוכה לא. והלכה כחכמים.
וראה שם כז: תוד"ה כל, ורש"ל שם שאמנם כתיב חג הסוכות תעשה לך, אבל לשון 'לך' למעט גזולה בלבד.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
נכון. ואף לר"א אם מתארח יוצא בשאולה כמוכח מהגמ' שם כז. שר"א עצמו ישב בסוכתו של ריב"א, כ"כ הערוך לנר עפ"י התוס' שם שבני הבית יוצאים לדעת ר"א.
 

האיש וההגדה

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
שאר לעמו אמר:
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר גו'
בסוכות תשבו שבעת ימים - סוכה מ"מ

סוכה גזולה פסולה ובעינן קרא להכשיר שאולה ויש שלמדו שצרך קניין שאלה בסוכה וא"כ הדברים אינם כה חתוכים כמו שהם מוצגים כאן
אתה מערבב שני נושאים זה שצריך קרא בשביל להכשיר זה לא אומר שזה פחות לכתחילהד
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
האיש וההגדה אמר:
אין חכמה אמר:
שאר לעמו אמר:
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר גו'
בסוכות תשבו שבעת ימים - סוכה מ"מ

סוכה גזולה פסולה ובעינן קרא להכשיר שאולה ויש שלמדו שצרך קניין שאלה בסוכה וא"כ הדברים אינם כה חתוכים כמו שהם מוצגים כאן
אתה מערבב שני נושאים זה שצריך קרא בשביל להכשיר זה לא אומר שזה פחות לכתחילהד
כדבריך כתבתי בראש האשכול עי"ש רק התרעמתי על מה שפסק הדבר בסכינא חריפא כאילו אין שום עניין בקניין בסוכה בשונה בלולב וזה אינו כמו שהבאתי שיש שלמדו שצריך קניין שאלה וצריך קרא לזה וסוכה גזולה פסולה הרי שצריך איזה בעלות ולא חלוק כ"כ מלולב
 
 

עמיקא וטמירא

משתמש ותיק
מחשבות אמר:
אך בסוכה החידוש שאף הכשר שאינו מוכרח הוא חלק מהמצוה.
אף שבנית סוכה הינה חלק מהמצוה ולכך נמי שייך לברך שהחיינו בבניתה אבל לישב בסוכה שלו מהיכי תיתי
חיוב לישב בשלו אינו אלא אי איכא דינא דלכם
אלא אולי י"ל דאם אינו יושב בשלו אין כאן הכשר שלמעשה לא קים מצוה בסוכה זו ולמה הכשירו ומסתמא זהו כוונתך
וגם זה צ"ע אטו מי שבנה סוכה ובירך שהחיינו ובסוף לא ישב בה הוי ברכה לבטלה ודאי שלא
 

אין חכמה

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
רק לדעת ר"א בסוכה לא. והלכה כחכמים.
וראה שם כז: תוד"ה כל, ורש"ל שם שאמנם כתיב חג הסוכות תעשה לך, אבל לשון 'לך' למעט גזולה בלבד.
גזולה בפשטות הוא חסרון בבעלות [אם כי יתכן שהוא דין מצווה הבאה בעברה והאריכו בזה ]וחזינן שגם לרבנן צריך איזה בעלות ויש שהצריכו דווקא קניין שאלה וגם לרבנן בעינן קרא דכל ישראל יושבים בסוכה אחת ואם כן אין הדברים כה חתוכים
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
נכון. ואף לר"א אם מתארח יוצא בשאולה כמוכח מהגמ' שם כז. שר"א עצמו ישב בסוכתו של ריב"א, כ"כ הערוך לנר עפ"י התוס' שם שבני הבית יוצאים לדעת ר"א.
לר"א אין אדם יוצא בסוכת חברו כמפורש בדבריו ומה שישב בסוכת ריב"א בפשטות הק' הגמ' שם והעמידה דרגל אחר הוי
אמנם בערול"נ לומד אחת בפשט הגמ' אך גם לדבריו סוכה שאולה פסולה לר"א רק חידש שאורח אצל חברו חשב כשלו כבני ביתו שיוצאים בסוכת אביהם משום תשבו כעין תדורו
 
 

מחשבות

משתמש ותיק
עמיקא וטמירא אמר:
וגם זה צ"ע אטו מי שבנה סוכה ובירך שהחיינו ובסוף לא ישב בה הוי ברכה לבטלה ודאי שלא
ברור לי שברכתו לבטלה כי גדר המצווה הוא הכנה למצוות סוכה
האם נצטוונו שיהיו סווכות בעולם???
אמנם במקרה שבנה על מנת לשבת ונאנס ולא ישב
נראה שנוכל לומר בזה כדברי הריטב"א על נט"י
שכיוון שכשנטל התכוון לאכול הרי שהיה מצווה ואין ברכתו לבטלה
אך לא ברור לי שהפוסקים נקטו כהריטב"א
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
שאר לעמו אמר:
רק לדעת ר"א בסוכה לא. והלכה כחכמים.
וראה שם כז: תוד"ה כל, ורש"ל שם שאמנם כתיב חג הסוכות תעשה לך, אבל לשון 'לך' למעט גזולה בלבד.
גזולה בפשטות הוא חסרון בבעלות [אם כי יתכן שהוא דין מצווה הבאה בעברה והאריכו בזה ]וחזינן שגם לרבנן צריך איזה בעלות ויש שהצריכו דווקא קניין שאלה וגם לרבנן בעינן קרא דכל ישראל יושבים בסוכה אחת ואם כן אין הדברים כה חתוכים
אני מבין אחרת. שאמנם ר"א סבור שצריך חג הסוכות תעשה 'לך',
רבנן פליגי עליה וס"ל לך ולא גזולה (ולא משום שצריך קנין בעלות כלשהוא, אלא שגזולה אינה שלך, כלומר אסור לך לשבת בה).
ושמא תאמר והרי צדק ר"א דכתיב 'לך', עלה אמרו כל האזרח בישראל, וע"כ ש'לך' ולא גזולה.
ולא שצריך לימוד לשם כך, אילולי ה'לך'.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
אין חכמה אמר:
שאר לעמו אמר:
רק לדעת ר"א בסוכה לא. והלכה כחכמים.
וראה שם כז: תוד"ה כל, ורש"ל שם שאמנם כתיב חג הסוכות תעשה לך, אבל לשון 'לך' למעט גזולה בלבד.
גזולה בפשטות הוא חסרון בבעלות [אם כי יתכן שהוא דין מצווה הבאה בעברה והאריכו בזה ]וחזינן שגם לרבנן צריך איזה בעלות ויש שהצריכו דווקא קניין שאלה וגם לרבנן בעינן קרא דכל ישראל יושבים בסוכה אחת ואם כן אין הדברים כה חתוכים
אני מבין אחרת. שאמנם ר"א סבור שצריך חג הסוכות תעשה 'לך',
רבנן פליגי עליה וס"ל לך ולא גזולה (ולא משום שצריך קנין בעלות כלשהוא, אלא שגזולה אינה שלך, כלומר אסור לך לשבת בה).
ושמא תאמר והרי צדק ר"א דכתיב 'לך', עלה אמרו כל האזרח בישראל, וע"כ ש'לך' ולא גזולה.
ולא שצריך לימוד לשם כך, אילולי ה'לך'.
פליגי בזה אחרונים
ויש שס"ל דבעינן קניין שאלה 
 

עמיקא וטמירא

משתמש ותיק
מחשבות אמר:
עמיקא וטמירא אמר:
וגם זה צ"ע אטו מי שבנה סוכה ובירך שהחיינו ובסוף לא ישב בה הוי ברכה לבטלה ודאי שלא
ברור לי שברכתו לבטלה כי גדר המצווה הוא הכנה למצוות סוכה
האם נצטוונו שיהיו סווכות בעולם???
אמנם במקרה שבנה על מנת לשבת ונאנס ולא ישב
נראה שנוכל לומר בזה כדברי הריטב"א על נט"י
שכיווןכשנטל התכוון לאכול הרי שהיה מצווה ואין ברכתו לבטלה
אך לא ברור לי שהפוסקים נקטו כהריטב"א
גדר הברכה אינה הכנה למצוה 
אלא כל שמתעסק עם המצוה שייך לברך על קיומה והוא עוד זמן לברכה כיון שמתעסק בה ואף שלמעשה לא ישב בה מ"מ התעסק במצוה וברכתו אינה לבטלה
ולעצם הנידון אי"ז נ"מ אפ' לו יהי כדברך אבל כל זמן שלא בירך שהחיינו אין כל חיוב לברך בסוכה שלו דוקא כיון דודאי הברכה היא על המצות סוכה אלא ששיך לברך בבניתה כיון שהוא הכנה למצוה .אבל אם מברך ביום הראשון בסוכה של חבירו גרע?
 
 

מחשבות

משתמש ותיק
הברכה אינה הכנה בניית הסוכה הכנה
וסוכה שאינה לישיבה ודאי שאין מצוה בבנייתה
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
נדיב לב אמר:
נכון. ואף לר"א אם מתארח יוצא בשאולה כמוכח מהגמ' שם כז. שר"א עצמו ישב בסוכתו של ריב"א, כ"כ הערוך לנר עפ"י התוס' שם שבני הבית יוצאים לדעת ר"א.
לר"א אין אדם יוצא בסוכת חברו כמפורש בדבריו ומה שישב בסוכת ריב"א בפשטות הק' הגמ' שם והעמידה דרגל אחר הוי
אמנם בערול"נ לומד אחת בפשט הגמ' אך גם לדבריו סוכה שאולה פסולה לר"א רק חידש שאורח אצל חברו חשב כשלו כבני ביתו שיוצאים בסוכת אביהם משום תשבו כעין תדורו
 

סליחה אבל זו טעות בפשט הגמרא. הגמ' מקשה קושיא אחרת "והאמר רבי אליעזר אין יוצאין מסוכה לסוכה רגל אחר" ומפרש שם רש"י "אין יוצאין מסוכה לסוכה - לאכול בזו ולישן בזו, או היום בזו ומחר בזו". ועל זה באה ההערת הערוך לנר מדוע לא פריך לר"א מצד מה שפוסל סוכה שאולה ומתרץ כאמור לעיל. ועצם יסודו של הערוך לנר הוזכר כבר בריטב"א שם ד"ה והתניא ובדברי התוס' ע"פ המהרש"ל שם. וכקושיתו העיר גם בשפת אמת.

וזה לשון הערוך לנר: והאמר ר"א אין יוצאין מסוכה לסוכה: הא דלא פריך הא ר"א פוסל סוכה שאולה ואיך ישב בסוכת ר"י בן אלעאי י"ל דלפי מש"כ התוספ' לבני בית לא נחשב כשאולה משום תשבו כעין תדורו וה"ה ג"כ לענין אורח אצל בעה"ב שהרי גם לענין עירוב נחשב אורח כבני בית דמטלטל ברשות בעה"ב עכ"ל.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מחשבות אמר:
בשאילתות עכ"פ להבנת הנצי"ב שם
מבואר שיש מצוה בבניית הסוכה
וא"כ לכאורה יש מקום שיש מצוה לשבת בסוכה שלו
רק שאין מעכב כי לא כתוב לכם וכמו שנתבאר

כמדומני שמוזכר כבר בירושלמי.
 

מחשבות

משתמש ותיק
כמדומני שהנצי"ב שם מזכיר ירושלמי
אך אם זכרוני אינו מטעני הרי שלשיטת הירושלמי תמיד מברכים גם על ההכנה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
עמיקא וטמירא אמר:
מחשבות אמר:
עמיקא וטמירא אמר:
וגם זה צ"ע אטו מי שבנה סוכה ובירך שהחיינו ובסוף לא ישב בה הוי ברכה לבטלה ודאי שלא
ברור לי שברכתו לבטלה כי גדר המצווה הוא הכנה למצוות סוכה
האם נצטוונו שיהיו סווכות בעולם???
אמנם במקרה שבנה על מנת לשבת ונאנס ולא ישב
נראה שנוכל לומר בזה כדברי הריטב"א על נט"י
שכיווןכשנטל התכוון לאכול הרי שהיה מצווה ואין ברכתו לבטלה
אך לא ברור לי שהפוסקים נקטו כהריטב"א
גדר הברכה אינה הכנה למצוה 
אלא כל שמתעסק עם המצוה שייך לברך על קיומה והוא עוד זמן לברכה כיון שמתעסק בה ואף שלמעשה לא ישב בה מ"מ התעסק במצוה וברכתו אינה לבטלה
ולעצם הנידון אי"ז נ"מ אפ' לו יהי כדברך אבל כל זמן שלא בירך שהחיינו אין כל חיוב לברך בסוכה שלו דוקא כיון דודאי הברכה היא על המצות סוכה אלא ששיך לברך בבניתה כיון שהוא הכנה למצוה .אבל אם מברך ביום הראשון בסוכה של חבירו גרע?
 


הערוך לנר מכות ח. כתב וז"ל: הא דפשיטא לרש"י דעשיית סוכה חשיב טפי מצוה מהחטבה אף דהעשייה ג"כ אינה רק לצורך מצוה הבאה אחריה דהיינו הישיבה בסוכה, י"ל דהעשיי' שפיר נחשבת מצוה לעצמה ולא הכשר מצוה לבד כמו החטבה, דהא מברכין על עשיית סוכה שהחיינו כדאמרינן בסוכה מו. ולחד מ"ד בירושלמי מברכין גם לעשות סוכה כמש"כ התוס'. והא דבאמת נחשבת העשיה מצוה, י"ל משום דהתורה כתבה וצותה העשיה כדכתיב חג הסוכות תעשה לך דהיינו העשי' ולא הישיבה, שהרי בסוכה כז: דרשינן מיני' למר עשה סוכה הראוי' לז' ולמר עשה סוכה בחג. ובהכי א"ש ג"כ מה דהכא חשיב החטבה רק להכשר מצוה ולא למצוה ואילו בחולין ז. חשבינן להאי דדרי חטי דפיסחא דבמצוה קעסיק, והרי זה ודאי ג"כ אינו רק הכשר לעשות ממנה מצה ולאכלה בליל פסח. ולפ"ז א"ש, דשאני התם כיון דבפי' כתיבי ציווי השמירה כמש"כ רש"י שם דכתיב ושמרתם את המצות א"כ כשנושא החטים ושומרם מקיים מצות הכתוב אבל חטיבה דלא כתיב בקרא לא הוי רק הכשר מצוה ע"כ.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אין חכמה אמר:
נדיב לב אמר:
נכון. ואף לר"א אם מתארח יוצא בשאולה כמוכח מהגמ' שם כז. שר"א עצמו ישב בסוכתו של ריב"א, כ"כ הערוך לנר עפ"י התוס' שם שבני הבית יוצאים לדעת ר"א.
לר"א אין אדם יוצא בסוכת חברו כמפורש בדבריו ומה שישב בסוכת ריב"א בפשטות הק' הגמ' שם והעמידה דרגל אחר הוי
אמנם בערול"נ לומד אחת בפשט הגמ' אך גם לדבריו סוכה שאולה פסולה לר"א רק חידש שאורח אצל חברו חשב כשלו כבני ביתו שיוצאים בסוכת אביהם משום תשבו כעין תדורו
 
סליחה אבל זו טעות בפשט הגמרא. הגמ' מקשה קושיא אחרת "והאמר רבי אליעזר אין יוצאין מסוכה לסוכה רגל אחר" ומפרש שם רש"י "אין יוצאין מסוכה לסוכה - לאכול בזו ולישן בזו, או היום בזו ומחר בזו". ועל זה באה ההערת הערוך לנר מדוע לא פריך לר"א מצד מה שפוסל סוכה שאולה ומתרץ כאמור לעיל. ועצם יסודו של הערוך לנר הוזכר כבר בריטב"א שם ד"ה והתניא ובדברי התוס' ע"פ המהרש"ל שם. וכקושיתו העיר גם בשפת אמת.

וזה לשון הערוך לנר: והאמר ר"א אין יוצאין מסוכה לסוכה: הא דלא פריך הא ר"א פוסל סוכה שאולה ואיך ישב בסוכת ר"י בן אלעאי י"ל דלפי מש"כ התוספ' לבני בית לא נחשב כשאולה משום תשבו כעין תדורו וה"ה ג"כ לענין אורח אצל בעה"ב שהרי גם לענין עירוב נחשב אורח כבני בית דמטלטל ברשות בעה"ב עכ"ל.
אפשר לפרש דברי הגמ' דלא כהערול"נ והשפת אמת דיסוד דברי ר"א אחד הם ואזיל לשיטתו [אף שהוא נלמד מפסוקים אחרים] וכוונת הגמ' להקשות גם על שאולה ולזה כוונתי
ומה שלא כתבה הגמ' בפירוש על שאולה חדא מתרי ותלת נקט מלבד מה שאינו מוכרח כלל מגוף המעשה שלא היה לר"א קניין בזה רק ודאי משמע שבא אצלו באמצע הרגל וזה סתירה ודאי לשיטתו
ועל דברי הערול"נ קשה שאם תשבו כעין תדורו פותר את עניין שאולה גם במתארח אצל חברו יש לו לפתור לכאו' גם את עניין יציאה מסוכה לסוכה
עכ"פ טעות ודאי שאין כאן
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
נדיב לב אמר:
אין חכמה אמר:
לר"א אין אדם יוצא בסוכת חברו כמפורש בדבריו ומה שישב בסוכת ריב"א בפשטות הק' הגמ' שם והעמידה דרגל אחר הוי
אמנם בערול"נ לומד אחת בפשט הגמ' אך גם לדבריו סוכה שאולה פסולה לר"א רק חידש שאורח אצל חברו חשב כשלו כבני ביתו שיוצאים בסוכת אביהם משום תשבו כעין תדורו
 
סליחה אבל זו טעות בפשט הגמרא. הגמ' מקשה קושיא אחרת "והאמר רבי אליעזר אין יוצאין מסוכה לסוכה רגל אחר" ומפרש שם רש"י "אין יוצאין מסוכה לסוכה - לאכול בזו ולישן בזו, או היום בזו ומחר בזו". ועל זה באה ההערת הערוך לנר מדוע לא פריך לר"א מצד מה שפוסל סוכה שאולה ומתרץ כאמור לעיל. ועצם יסודו של הערוך לנר הוזכר כבר בריטב"א שם ד"ה והתניא ובדברי התוס' ע"פ המהרש"ל שם. וכקושיתו העיר גם בשפת אמת.

וזה לשון הערוך לנר: והאמר ר"א אין יוצאין מסוכה לסוכה: הא דלא פריך הא ר"א פוסל סוכה שאולה ואיך ישב בסוכת ר"י בן אלעאי י"ל דלפי מש"כ התוספ' לבני בית לא נחשב כשאולה משום תשבו כעין תדורו וה"ה ג"כ לענין אורח אצל בעה"ב שהרי גם לענין עירוב נחשב אורח כבני בית דמטלטל ברשות בעה"ב עכ"ל.
אפשר לפרש דברי הגמ' דלא כהערול"נ והשפת אמת דיסוד דברי ר"א אחד הם ואזיל לשיטתו [אף שהוא נלמד מפסוקים אחרים] וכוונת הגמ' להקשות גם על שאולה ולזה כוונתי
ומה שלא כתבה הגמ' בפירוש על שאולה חדא מתרי ותלת נקט מלבד מה שאינו מוכרח כלל מגוף המעשה שלא היה לר"א קניין בזה רק ודאי משמע שבא אצלו באמצע הרגל וזה סתירה ודאי לשיטתו
ועל דברי הערול"נ קשה שאם תשבו כעין תדורו פותר את עניין שאולה גם במתארח אצל חברו יש לו לפתור לכאו' גם את עניין יציאה מסוכה לסוכה
עכ"פ טעות ודאי שאין כאן
 

אחזור שוב, זה פשט גמרא ואלו דברי רש"י מפורשים שצוטטו לעיל -ואין עצה ותבונה נגד פירושו הבהיר בפרט שכך לשון הגמרא. ובתירוץ האחרונים הנ"ל כבר ציינתי לעיל שיסוד דבריהם כתוב בריטב"א ובתוס' אליבא דהמהרש"ל כפי שמציין הערול"נ והשפת אמת.
זה מסוג ההודעות שאתה נדהם לקרוא, וחוכך בעצמך אם יש טעם להסביר שוב.

שפת אמת שם וז"ל: בגמ' היכי עביד הכי והאמר ר"א אין יוצאין מסוכה לסוכה. ..יל"ד אמאי לא מקשה נמי הא אין יוצאין לר"א בסוכתו של חבירו, מיהו לפמ"ש התוס' דמודין ר"א דכל ב"ב של אדם יוצאין בסוכתו מדכתי' תשבו דמשמע כעין תדורו ע"ש לפי' מהרש"ל והוא נראה עיקר דלא כפי' המהרש"א, וכן פי' הריטב"א א"כ י"ל דה"ה אורח כבני ביתו נחשב, גם י"ל דנתן לו הסוכה במתנה ע"מ להחזיר:
 

אין חכמה

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אין חכמה אמר:
נדיב לב אמר:
 
סליחה אבל זו טעות בפשט הגמרא. הגמ' מקשה קושיא אחרת "והאמר רבי אליעזר אין יוצאין מסוכה לסוכה רגל אחר" ומפרש שם רש"י "אין יוצאין מסוכה לסוכה - לאכול בזו ולישן בזו, או היום בזו ומחר בזו". ועל זה באה ההערת הערוך לנר מדוע לא פריך לר"א מצד מה שפוסל סוכה שאולה ומתרץ כאמור לעיל. ועצם יסודו של הערוך לנר הוזכר כבר בריטב"א שם ד"ה והתניא ובדברי התוס' ע"פ המהרש"ל שם. וכקושיתו העיר גם בשפת אמת.

וזה לשון הערוך לנר: והאמר ר"א אין יוצאין מסוכה לסוכה: הא דלא פריך הא ר"א פוסל סוכה שאולה ואיך ישב בסוכת ר"י בן אלעאי י"ל דלפי מש"כ התוספ' לבני בית לא נחשב כשאולה משום תשבו כעין תדורו וה"ה ג"כ לענין אורח אצל בעה"ב שהרי גם לענין עירוב נחשב אורח כבני בית דמטלטל ברשות בעה"ב עכ"ל.
אפשר לפרש דברי הגמ' דלא כהערול"נ והשפת אמת דיסוד דברי ר"א אחד הם ואזיל לשיטתו [אף שהוא נלמד מפסוקים אחרים] וכוונת הגמ' להקשות גם על שאולה ולזה כוונתי
ומה שלא כתבה הגמ' בפירוש על שאולה חדא מתרי ותלת נקט מלבד מה שאינו מוכרח כלל מגוף המעשה שלא היה לר"א קניין בזה רק ודאי משמע שבא אצלו באמצע הרגל וזה סתירה ודאי לשיטתו
ועל דברי הערול"נ קשה שאם תשבו כעין תדורו פותר את עניין שאולה גם במתארח אצל חברו יש לו לפתור לכאו' גם את עניין יציאה מסוכה לסוכה
עכ"פ טעות ודאי שאין כאן
 
אחזור שוב, זה פשט גמרא ואלו דברי רש"י מפורשים שצוטטו לעיל -ואין עצה ותבונה נגד פירושו הבהיר בפרט שכך לשון הגמרא. ובתירוץ האחרונים הנ"ל כבר ציינתי לעיל שיסוד דבריהם כתוב בריטב"א ובתוס' אליבא דהמהרש"ל כפי שמציין הערול"נ והשפת אמת.
זה מסוג ההודעות שאתה נדהם לקרוא, וחוכך בעצמך אם יש טעם להסביר שוב.

שפת אמת שם וז"ל: בגמ' היכי עביד הכי והאמר ר"א אין יוצאין מסוכה לסוכה. ..יל"ד אמאי לא מקשה נמי הא אין יוצאין לר"א בסוכתו של חבירו, מיהו לפמ"ש התוס' דמודין ר"א דכל ב"ב של אדם יוצאין בסוכתו מדכתי' תשבו דמשמע כעין תדורו ע"ש לפי' מהרש"ל והוא נראה עיקר דלא כפי' המהרש"א, וכן פי' הריטב"א א"כ י"ל דה"ה אורח כבני ביתו נחשב, גם י"ל דנתן לו הסוכה במתנה ע"מ להחזיר:

באמת אין טעם שתסביר שוב את שכבר כתבת ועניתי עליו
אמנם אף אני אעשה כמעשיך ואחזור על דברי העונים על דבריך
חידושם של האחרונים שאורח חשוב כבן בית הוא קצת צ"ע א"כ מ"ט אין יוצאין מסוכה לסוכה באורח
ולולי חידושם י"ל בפירוש הגמ' שכוונתה להקשות אכל שיטת ר"א בכללות והא שיטה אחת וא"כ קו' הגמ' קאי גם אשאולה
ומה שלא הק' בפי' אסוכה שאולה הוא דחד מתרי ותלת טעמי נקטה [והוא כלול בכלל זה דהוא שיטת אחת]
מה גם שאין הכרח גמור ממעשה דר"א שלא היה לו איזה קניין בסוכת ריב"א ואהא לחוד היה אפשר לתךץ שעשה איזה קניין והוי סוכת השותפין 
 
חלק עליון תַחתִית