בבא קמא אמר:
בסוכה דף מו. מבואר שהעושה סוכה מברך שהחיינו וכן העושה לולב. [אלא שאנו נוהגים לברך רק ביו"ט] ויש לחקור אם נפלה הסוכה והוצרך לבנותה מחדש האם ברכתו היתה לבטלה שכל מה שיכול לברך שהחיינו הוא רק אם לבסוף היתה ראויה לקיום המצווה.
וכן יש לחקור האם כשנפלה הסוכה ועכשיו בונה שוב סוכה האם מברך שוב ברכת שהחיינו? ולכאורה תלוי בחקירה הנ"ל.
בר נש אמר:
הוא קיים מצווה כי הסוכה הייתה אז ראויה ולכן לא יברך שנית
ידועין דברי הריטב"א במברך על נטילת ידים ונמלך ולא אכל שאין ברכתו לבטלה, כיון שבשעתו היה חייב בנטילה, והברכה היתה ברכה ראויה.
והגרצ"פ פרנק זצ"ל הרחיב את דברי הריטב"א גם לברכות הנהנין כגון שבירך על הפרי ונמלך לא לאכלו, שאין ברכתו לבטלה כיון שבשעת הברכה היה דעתו לאכול והיה חייב בברכה.
רבים חלקו על הגרצ"פ שאינו דומה ברכת הנהנין כשלא נהנה, לנט"י שבירך על הנטילה בזמן שהיה חייב בנטילה, ונטל ידיו, אז בשעת הברכה היה קיום המצוה, ולכן ברכתו אינו לבטלה. משא"כ בבירך ברכת הנהנין אם מעולם לא אכל אין על מה שיחול הברכה כלל.
א"כ י"ל דהכא כיון שלמעשה בנה סוכה בדעת להשתמש בו בחג, יש מקום לברך עליו שהחיינו, וגם אם לבסוף לא השתמש בו י"ל דלדעת הריטב"א אין ברכתו ברכה לבטלה.