כותר
משתמש ותיק
הזיק אתרוג יקר ערך של חברו כמה עליו לשלם ?
שאלה זו מתחלקת לשני חלקים, א. אם הזיק קודם החג כשעדיין מחיר האתרוג הוא מחיר מלא. ב. אם הזיק בתוך החג.
לגבי הזיק קודם החג
כתב המשנה למלך הלכות מעשה הקרבנות פט"ז ה"ז
"נסתפקתי במי שקנה אתרוג בדמים יקרים מפני חשיבותו, ובא אחר וגנבו ממנו ופסלו, אי מצי פטר נפשיה בנתינת אתרוג אחר כשר אף שאיננו חשוב כמו האחר. משום דאמר ליה: אתרוג זה אי לאו משום מצוה איננו שוה כי אם זוז, וכיון שכל חיובי הוא משום דבעית לקיומי מצות ולקחתם לכם, כיון שאף באתרוג זה אתה מקיים המצוה כבר נפטרתי מחיובי, או דלמא מצי אמר ליה אנא בעינא למיעבד מצוה מן המובחר.
ונראה שיש להביא ראיה לדין זה מההיא דאמרינן בפרק מרובה דף ע"ח (ע"ב) בעי רבא הרי עלי עולה והפריש שור, ובא אחר וגנב, מי פשר גנב נפשיה בכבש לרבנן או בעולת העוף לראב"ע, מי אמרינן עולה קבל עילויה, או דלמא מצי אמר ליה אנא מצוה מן המובחר בעינא למיעבד. הדר פשט, גנב פטר עצמו בכבש לרבנן בעולת העוף לראב"ע, ע"כ. הרי דטענה דבעינא למיעבד מצוה מן המובחר אינה טענה, וא"כ בנדון דידן נמי יכול גנב למיפטר נפשיה באתרוג שיוצא בו ידי חובה".
[וכן באמת פסק המהר"ם מינץ סי' קיב הלכה למעשה שמשלם דמי אתרוג כשר בזול, מכוח ראיה זו.]
ודוחה המל"מ:
"אך כד מעיינינן שפיר נראה דלא דמי כלל, משום דשאני התם דשור זה שהפריש אין לו דמים, דהא קי"ל (פסחים פט: פ"ד ממעילה ה"ח) דהמוכר עולתו לא עשה ולא כלום, נמצא שאין חיובו של הגנב אלא משום תשלומו של הנודר, ומש"ה פטר נפשיה בכבש לרבנן ובעולת העוף לראב"ע. אבל הכא גבי אתרוג מצי למימר הנגזל אנא הוה מזבנינא ליה בדמים יקרים כמו שלקחתי אותו, ונמצא שיש כאן חיוב דמים שהפסידו".
עד כאן לשון המל"מ.
ובשו"ת שנות חיים מרבי שלמה קלוגר האריך בזה בסברות וחילוקים.
פמ"ג תרנו משבצות זהב סק"א, שאפילו לפי אלו המחייבים אם הזיק בשוגג לכו"ע אינו חייב תשלום של אתרוג יקר. וממה שמחלק בין שוגג למזיד נראה שסובר שיש לו דין גרמי.
עוד נידון בהזיק בתוך החג,
שכבר אין ביקוש לאתרוג יקר כזה, האם אפשר לחייבו כמחיר אתרוג היקר.
יש צד לומר שעתה המחיר ירד בשוק וצריך לשלם כפי ששווה עכשיו, ויש צד לומר שאצלו זה שווה יותר כי ביקש לשלם יקר כדי להיות רגוע ולדעת שיש לו אתרוג יקר ולכן לא חיכה לרגע האחרון לפני החג.
ואפשר לדמות לב"ק צח. אמר רבה הצורם אוזן פרתו של חברו, אף שפסלה לקרבן, פטור מדיני אדם, כי כולהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימי.