על מה השמחה הגדולה בשמחת תורה

[מלמד להועיל]

כידוע ששמחים מאד, ומובא המשנה ברורה על האריז"ל כמה ענינים גדולים לגבי ההקפות של שמחת תורה

והנה במדרש כתוב שהקב"ה נתן את היום הזה לחביבות, כמו שמשלו משל למלך וכו', אמר לו המתן ועשה לך סעודה עוד יום אחד, ולפי זה משמע שהמהות של היום הזה זה עיכוב של יום אחד בתקופת החגים, ופחות שייך לנושא של התורה

גם לא הבנתי, הרי אם השמחה היא בקבלת התורה, הזמן המתאים זה שבועות, ואם השמחה היא לגמרה של תורה, פוק חזי שאנשים הרבה יותר שמחים בסיום מסכת, מהסיום של קריאת התורה

[הכהן]

בודאי שסיום התורה אינו עיקר היום, שהרי במערבא מסקי לדאורייתא בתלת שנין

[מלמד להועיל]

בודאי שסיום התורה אינו עיקר היום, שהרי במערבא מסקי לדאורייתא בתלת שנין

אולי באמת במערבא לא היו שמחים בתורה ביום זה אלא בשמחת החג עצמו שניתן בחביבות?
הרי מסתמא במערבא לא היה נקרא היום "שמחת תורה"

[יעקב שלם]

הרי מסתמא במערבא לא היה נקרא היום "שמחת תורה"

מנין לך
מסתבר שכל ג שנים היו עושים שמחה

באמת צריך לעשות הפרדה בין שמיני עצרת שזה החג המוזכר בתורה וכך חוגגים בחו"ל
לבין שמחת תורה שזה תקנה מאוחרת הרבה יותר

ובאמת ֲֲֲֲ@מלמד להועיל צריך לשאול שתי שאלות מה השמחה בשמיני עצרת ומה השמחה בשמחת תורה

[הכהן]

מסתבר שכל ג שנים היו עושים שמחה

אבל וזאת הברכה היו קוראים בכל שנה ושנה

[דודע]

ראיתי שהרב קרלשטיין כתב (קונטרס בענייני חג סוכות עמ' פ) שמאחר ובשמיני עצרת יש דבקות מוחלטת בין ישראל להקב"ה (ראה ילקוט שמעוני פ' פנחס סוף רמז תשפ"ב) ומכיון שקוב"ה וישראל וארייתא חד הוא לכן ראוי שביום זה תהא שמחת תורה

[מלמד להועיל]

אבל וזאת הברכה היו קוראים בכל שנה ושנה

מהיכי תיתי? הרי היו גומרים פעם בג' שנים אז היו קוראים וזאת הברכה פעם בג' שנים

[הכהן]

כי זו הקריאה של יום טוב

[יעקב שלם]

כי זו הקריאה של יום טוב

ממש לא 
זה קריאה של שמחת תורה לא של שמיני עצרת

[מלמד להועיל]

כי זו הקריאה של יום טוב

ממש לא 
זה קריאה של שמחת תורה לא של שמיני עצרת

בחו"ל היו עושים בעצם שני ימים של שמיני עצרת, ואחד מהם נקרא שמחת תורה
וכאן בא"י בעצם מכנים את שמיני עצרת גם בשם שמחת תורה
אבל איך שלא יהיה, אני מבין שהקריאה של וזאת הברכה ביום זה הוא רק מפני שזה גמר התורה, אבל לולי זה היו קוראים רק בענינו של יום כמו שקראו היום בספר השלישי, ובחו"ל היו קוראים מעניני המועדות כמו שכתוב בשולחן ערוך סימן תרסט
 

[הכהן]

אבל הגמרא אומרת שקוראים וזאת הברכה, ואילו סיום התורה לא מוזכר ולא מוכר עד תקופת הגאונים
גם הרמב"ם בפי"ג מתפילה שהזכיר בה"א שהמנהג הפשוט לסיים התורה בשנה אחת,לא כתב בהי"ב כשהביא קריאת וזאת הברכה שזה סיום התורה.

[יעקב שלם]

אבל הגמרא אומרת שקוראים וזאת הברכה, ואילו סיום התורה לא מוזכר ולא מוכר עד תקופת הגאונים

היכן

[הכהן]

אבל הגמרא אומרת שקוראים וזאת הברכה, ואילו סיום התורה לא מוזכר ולא מוכר עד תקופת הגאונים

היכן

מגילה לא.

[מלמד להועיל]

אבל הגמרא אומרת שקוראים וזאת הברכה, ואילו סיום התורה לא מוזכר ולא מוכר עד תקופת הגאונים

היכן

מגילה לא.

אבל למה באמת שיקראו בשמחת תורה את הקריאה הזו דוקא?
אני מבין שהסיבה היא בגלל שבבל היו גומרים כל שנה, אז היו מכוונים שיצא ביו"ט שני של שמ"ע גמר התורה, וממילא היו קוראים וזאת הברכה, והגאונים כבר הפכו את זה ליום מיוחד לייקר את התורה כי ראו שהדורות מתקלקלת הערכתם לתורה
אבל בא"י שהיו גומרים את התורה כל ג' שנים, אולי באמת לא היו קוראים וזאת הברכה, והרי תדע שכן הוא כי בא"י לא היה ב' ימים אלא יום אחד של שמ"ע ואז ודאי לא קראו כן, שהרי כתוב בגמרא שביום הראשון קורא משהו אחר

לכן בעצם זה נראה שהיום זו הרכבה מעניינת, שקוראים את הקריאות של ב' הימים של חו"ל, גם בא"י, כי רצו לעשות את היום הזה שמחת תורה כתקנת הגאונים, אפילו שבעצם בשורש הענין בא"י לפני הגאונים לא היה בכלל את המושג של שמחת תורה

[הכהן]

אבל למה באמת שיקראו בשמחת תורה את הקריאה הזו דוקא?

הר"ן בדף יא מדפי הרי"ף כתב "לפי שהוא סוף המועדות חותמין בברכת משה רבינו שבירך את ישראל"

[מלמד להועיל]

אבל למה באמת שיקראו בשמחת תורה את הקריאה הזו דוקא?

הר"ן בדף יא מדפי הרי"ף כתב "לפי שהוא סוף המועדות חותמין בברכת משה רבינו שבירך את ישראל"

תודה רבה על הידיעה הנפלאה
אך מכל מקום אע"פ שהיו קוריאם וזאת הברכה מ"מ לא היה זה לכאורה נחשב "שמחת תורה" בא"י כי זה לא היה הגמר של התורה, והשמחה היא בהשלמת התורה כמו שכתוב בטור וברמ"א

[הכהן]

אכן
ועפ"ז מובן מה המחלוקת במה מפטירין, עי' גמ' מגילה שם ובתוס', ובר"מ הנ"ל פי"ג מתפילה הי"ב, וע"ע בסוף ספר אהבה ב"ענינות שנהגו רב העם לקרות מן הנביאים"

[יהודי נאמן]

אכן
ועפ"ז מובן מה המחלוקת במה מפטירין, עי' גמ' מגילה שם ובתוס', ובר"מ הנ"ל פי"ג מתפילה הי"ב, וע"ע בסוף ספר אהבה ב"ענינות שנהגו רב העם לקרות מן הנביאים"

כך מיישב המשך חכמה את קושיית התוס' למה בגמרא דידן כתוב שמפטירין במלכים ואילו מנהג דידן שמפטירין בפרק א' דיהושע עיי"ש במשך חכמה פר' וזאת הברכה דבר נפלא.
 

[zxc]

לכאורה אחת הסיבות (ע"פ דרוש ודאי, ואולי גם ע"פ פשט) מכיון שעשו שמחה 7 ימים (שבעיקרה על 'חג האסיף', גשמיות...) מיחדים יום אחד לכל הפחות מהשמחה הגדולה לתורה הק'.

אגב, שמעתי מהגרמ"י ריזמן, בשם....... שמכיון שחומש דברים הוא רק 'משנה תורה', ובחומש במדבר, פרשיות מטות מסעי, הם דברים שלא נצרכים לדורות, ואין שם (כמעט) מ"ע (לא מדויק אבל בערך), חוץ מתחילת מטות, שהוא תוספת על המצוות. נמצא ש'פנחס' הוא סיום התורה. וסוף פנחס נגמר בשמח"ת, ולכן מסיים הפסוק את פרשת פנחס "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ד' אֶת משֶׁה", שזה עולה על כל התורה.

[המקים]

מובא בשם הגרי"ש אלישיב - שהשמחה עלמה שזכינו במשך השנה להתקדם ולעלות בתורה,
ואין לך מי שלא זכה להתקדם במשהו.

[למה זה תשאל לשמי]

מובא בשם הגרי"ש אלישיב - שהשמחה עלמה שזכינו במשך השנה להתקדם ולעלות בתורה,
ואין לך מי שלא זכה להתקדם במשהו.

ומדוע שלא ישמחו בשבועות?

[תלמיד המשגיח]

מובא בשם הגרי"ש אלישיב - שהשמחה עלמה שזכינו במשך השנה להתקדם ולעלות בתורה,
ואין לך מי שלא זכה להתקדם במשהו.

ומדוע שלא ישמחו בשבועות?

בשבועות שמחים על עצם ההופעה של התורה בחיינו. ואילו בש"ת על מה שהתורה כבר נככנסה ופעלה בנו.
 

[דחד יומא]

שמעתי ואיני יודע אם נכון הוא והדברים טעונים שיקול דעת רב,
שבעצם השמחה היא בה' ובדביקות בו יתברך, שזהו עניין היום סעודה קטנה של הקב"ה עם ישראל ללא אומות העולם,
דבזמן חז"ל כלל ישראל יכלו לשמוח בדביקות בה' ללא שום אמצעים,
אך בדורות מאוחרים צורת השמחה בה' היא על ידי אמצעי של תורה.
והדברים צריכים בדיקה מכיון שאינני יודע האם תורה נחשבת לאמצעי,
שהרי כבר אמרו חז"ל וכי אפשר לדבוק בשכינה והלא ה' אלוקיך אש אוכלה, אלא בת"ח.