רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ט הלכה ז וכן הדלקת הנרות כשירה בזרים לפיכך אם הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן. +/השגת הראב"ד/ והוציאן לחוץ מותר וכו'. א"א הפליג כשאמר מותר לזר להדליקן אלא שאם הדליקן כשירות.
וראיתי כעת חידוש מרעיש בפורום אחר שדנו בזה למעשה ממש - והביאו קטע מעניין מדברי המשנת שכיר (מועדים חנוכה) ה"ה בעל 'אם הבנים שמחה' הי"ד:
"ב"ה, חנוכה תרצ"ב לפ"ק, פישטיאן יצ"ו.בנוסח ד'ועל הנסים': "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך".
והקשו רבים, הא הדלקה בפנים בעי, ואיך אמר שהדליקו הנרות בחצרות קדשו.ונראה לי בס"ד, דראיתי קושיא לדעת הירושלמי [בשקלים פ"ד ה"ב], וכן הוא בתוספתא דמנחות [פ"ו ה"ו], דהשולחן והמנורה והמזבחות והפרוכת מעכבין זה את את.
ולפי מה דמבואר במגילת תענית [פ"ט כסלו] דהמזבח לא נגמר רק אחר שבעת ימי החנוכה, כמובא כל זה ב'אור זרוע' [הל' חנוכה סי' שכא], א"כ איך הדליקו אז את המנורה, הרי מזבח מעכב את המנורה. עד כאן הקושיא. ונראה לי להעלות, דעד כאן הכלים מעכבים זה את זה רק מבפנים במקום מזבח ומנורה, אבל מבחוץ אין מעכבים זה את זה, וכן מבואר בירושלמי שם, וכיון דפסק הרמב"ם [הל' ביאת מקדש פ"ט ה"ז] דהדלקת נרות כשר מבחוץ, על כן באמת אז הדליקו מבחוץ כדי שלא יעכב המזבח עליו.
ועפי"ז יבואר היטב לשון הנוסח דלעיל, דכיון דאח"כ שבאו לביתך ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך, ושהו בטהרת ובנין הכלים וגם במזבח שבעה ימים, ממילא לא היו יכולין להדליק מבפנים, על כן הדליקו נרות בחצרות קדשך. ודו"ק".
ולפי זה כתב שם מי שהביא ציטוט זה:
"נמצא: הדלקת נרות אינה זוקקת לא מזבח ולא כהן מיוחס ואף לא בגדי כהונה [ואפילו מנורת זהב כהלכתה שהרי כשרה בשפודים של ברזל], ואף נעדר מבעיות של חינוך המזבח בתמיד או משום עליה השלם.
מי יכול לפעול בענין, הרי זו מצוה תמידית בין הערביים תן לה מידתה, ואם יסלקוה אויבים אנו עשינו את שלנו".
האמנם?
[וזה באמת לא מסובך. למי זה מפריע שאיזה תייר מוזר הלבוש כגוי ידליק לכמה שניות חנוכית ברזל במקום לא בולט באחד המבנים או בין העצים ברמה המוגבהת שם?]
וראיתי כעת חידוש מרעיש בפורום אחר שדנו בזה למעשה ממש - והביאו קטע מעניין מדברי המשנת שכיר (מועדים חנוכה) ה"ה בעל 'אם הבנים שמחה' הי"ד:
"ב"ה, חנוכה תרצ"ב לפ"ק, פישטיאן יצ"ו.בנוסח ד'ועל הנסים': "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך".
והקשו רבים, הא הדלקה בפנים בעי, ואיך אמר שהדליקו הנרות בחצרות קדשו.ונראה לי בס"ד, דראיתי קושיא לדעת הירושלמי [בשקלים פ"ד ה"ב], וכן הוא בתוספתא דמנחות [פ"ו ה"ו], דהשולחן והמנורה והמזבחות והפרוכת מעכבין זה את את.
ולפי מה דמבואר במגילת תענית [פ"ט כסלו] דהמזבח לא נגמר רק אחר שבעת ימי החנוכה, כמובא כל זה ב'אור זרוע' [הל' חנוכה סי' שכא], א"כ איך הדליקו אז את המנורה, הרי מזבח מעכב את המנורה. עד כאן הקושיא. ונראה לי להעלות, דעד כאן הכלים מעכבים זה את זה רק מבפנים במקום מזבח ומנורה, אבל מבחוץ אין מעכבים זה את זה, וכן מבואר בירושלמי שם, וכיון דפסק הרמב"ם [הל' ביאת מקדש פ"ט ה"ז] דהדלקת נרות כשר מבחוץ, על כן באמת אז הדליקו מבחוץ כדי שלא יעכב המזבח עליו.
ועפי"ז יבואר היטב לשון הנוסח דלעיל, דכיון דאח"כ שבאו לביתך ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך, ושהו בטהרת ובנין הכלים וגם במזבח שבעה ימים, ממילא לא היו יכולין להדליק מבפנים, על כן הדליקו נרות בחצרות קדשך. ודו"ק".
ולפי זה כתב שם מי שהביא ציטוט זה:
"נמצא: הדלקת נרות אינה זוקקת לא מזבח ולא כהן מיוחס ואף לא בגדי כהונה [ואפילו מנורת זהב כהלכתה שהרי כשרה בשפודים של ברזל], ואף נעדר מבעיות של חינוך המזבח בתמיד או משום עליה השלם.
מי יכול לפעול בענין, הרי זו מצוה תמידית בין הערביים תן לה מידתה, ואם יסלקוה אויבים אנו עשינו את שלנו".
האמנם?
[וזה באמת לא מסובך. למי זה מפריע שאיזה תייר מוזר הלבוש כגוי ידליק לכמה שניות חנוכית ברזל במקום לא בולט באחד המבנים או בין העצים ברמה המוגבהת שם?]