מה הסיבה שמסתתרת מאחורי אמירת הלל בחנוכה? (ע"פ מגילת תענית)

אח שלך

משתמש ותיק
[אולי זה מתאים דוקא אחרי חנוכה, כי זה בעיקר נפק"מ לזמנים אחרים] 

אם נשאל כל אחד למה אומרים הלל בחנוכה - ישיב בפליאה "מה בכלל השאלה? הרי היה נס!"

אבל כעת גיליתי במגילת תענית נימוק חדש ומעניין וז"ל: 
"ומה ראו לגמר בהם את ההלל - ללמדך שכל תשועה ותשועה שעשה הקב"ה לישראל הם מקדימין לפניו בהלל ושבח...
וכן הוא אומר בעזרא ויען כל העם בהלל ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל וכו'. 
ואומר לה' הישועה - על עמך ברכתך סלה, להקב"ה לעשות ניסים ונפלאות ולנו להללו ולברכו". 

בקיצור: אם הבנתי נכון אז בעצם קבעו את אמירת ההלל לדורות הבאים (שלא היו בשעת הצרה והישועה) כדי שאף הם ילמדו את העקרון ויעשו גם הם כך מעצמם כל אימת שיוושעו מצרות בעתיד. 
ולכן אולי נבחר הלשון "מקדימין" לפניו בהלל ושבח, כי זה צריך לבוא מעצמנו והקב"ה לא אמור לצוות על זה, וגם לא אמור להיות כתוב בהלכה כי אז זו לא תהיה תודה אמיתית אלא עוד קיום יבש של לצאת ידי חובת דין להגיד...  


נ.ב. אולי יש כאן קריאת קודש מחז"ל לימינו אנו לשים לב לכל מיני שינויים עצומים לטובה במצבם של כלל ישראל במשך שבעים השנים האחרונות, ופשוט לומר מידי פעם דברי שבח והלל על כל הסכנות שחלפו מעל ראשנו וניצלנו מהם. 
וכן לכל יחיד ויחיד על ישועות פרטיות. 
 

שניאור

משתמש ותיק
אח שלך אמר:
נ.ב. אולי יש כאן קריאת קודש מחז"ל לימינו אנו לשים לב לכל מיני שינויים עצומים לטובה במצבם של כלל ישראל במשך שבעים השנים האחרונות, ופשוט לומר מידי פעם דברי שבח והלל על כל הסכנות שחלפו מעל ראשנו וניצלנו מהם.
למה שבעים??? ולמה כלל ישראל???
 

אח שלך

משתמש ותיק
פותח הנושא
שכל הזמן יש תהליך המתפתח שבו אנו כבר לא בסכנת חיים חמורה כבעבר.
ובמידה מסויימת בני דורם של החשמונאים היו מאוד שמחים להרגיש בטוחים ורגועים יחסית כמונו היום, [ואני כבר לא מדבר על הבטחון התזונתי שלנו לעומתם].

ובימינו כמעט כל מי שעדיין נמצא בעולם באיזור סכנה ואנטישמיות - זה מבחירתו האישית בגלל שזה עדיין שווה לו מסיבותיו הוא.

(קמצוץ היסטוריה לתזכורת:
סיביר, אושוויץ, שנחאי, מסך הברזל, הרציחות והחטיפות בתימן, פרעות תרפ"ט, פרעות קישינב, הסרת אימת הצלפים הלגיונרים במרכז ירושלים, האביב הערבי שהחליש את רוב אוייבינו, צרת אובמה שמאחורינו, וכמותו קורבין, ועוד ועוד)
 

אח שלך

משתמש ותיק
פותח הנושא
בגלל ההקשר של החשמונאים והמלחמות התייחסתי רק לענין של עצם השפעת החיים הנדיבה מאיתו ית' ומה שהסיר מאיתנו את עיקר פחד המוות.
​​​​​​[פחד קבוע שחיינו בצילו כדבר מובן מאליו במשך אלפי שנים ובלי שום אמון שיום אחד העולם ישנה את עורו ויעלה במוחו רעיון כה מוזר שמהיום זה כבר לא יפה ולא מכובד להרוג יהודים סתם כך, ובכלל החידוש המרענן שדם זה לא מים] .
אבל ברור שיש הרבה דברים נוספים חדשים שכל אחד יכול לשמוח בהם ולהודות ולהלל.
 

אח שלך

משתמש ותיק
פותח הנושא
מי שרוצה להרגיש מה באמת הרגישו אבותינו - יקרא פעם אחת ברצינות וביסודיות את מגוון הביטויים העצובים והתיאורים הדכאוניים שאומרים ב"והוא רחום" ובקינות ובסליחות ובזמירות ובפיוטים השונים.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אח שלך אמר:
אבל כעת גיליתי במגילת תענית נימוק חדש ומעניין וז"ל: 
"ומה ראו לגמר בהם את ההלל - ללמדך שכל תשועה ותשועה שעשה הקב"ה לישראל הם מקדימין לפניו בהלל ושבח..."
הפי' הפשוט הוא, דאף אחר נס פך השמן וכו' נמשכה מלחמתם ביוונים עוד שנים ארוכות, ועל־כן שפיר הוי 'מקדימין לפניו' - אף קודם התשועה וההצלה הגמורה.
 
חלק עליון תַחתִית