משלוח מנות צריך ע"י שליח, ואם מותר ע"י כהן

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
בגמ' מגילה מסופר על רבה ששלח בידי אביי משלוח מנות למרי.
החכמת מנוח מעיר היאך מותר לרבה לעשות שליח את אביי אחר שהיה כהן כמבואר בחולין. ובירושלמי פ"ח מבואר שיש איסור להשתמש בכהן עיין שם.
וכתב בזה שני תירוצים. א. שרבה גם הוא היה כהן, ב. עפ"י הגמ' כתובות שאסור לרב למנוע מתלמידו שישמשו.
ובתי' א' אפש"ל בכוונתו אחר שמצינו שאין דין "וקדשתו" בכהן, לכך היה מותר לו להשתמש. ועדין צ"ע דהא הירושלמי לומד איסור השתמשות בכהן מכלי המקדש שלא לצורך ואם כך כשם שכהן ג"כ אסור לו בכלי המקדש ה"ה להשתמש בכהן אחר ויל"ע.
ב. בתי' ב' מש" כ משום שהיה תלמידו עפ"ד גמ' כתובות הנ"ל, צ"ב אחר שיש איסור להשתמש בכהן מה סברה לחלק בין תלמיד לשאר אדם, וד' הגמ' כתובות אמורה בתלמיד ישראל דווקא.
ולכך עלה בדעתי ליישב שהאיסור להשתמש בכהן דוקא לצורך עצמו, אבל לצורך שליחות מצוה מותר, וזאת שכל ד' הירושלמי שם אמורים בעובדא של ר' זעירא ששימש את הסועדים אבל לצורך מצוה אפשר שמותר, ובפרט משלוח מנות לפ"ד הבנין ציון שהזכירו המ"ב דכל המצוה נעשית דוקא ע"י שליח ולא ע"י הנותן, א"כ הוי מצוה בעצם השליחות.
ועוד י"ל עפ"ד המרדכי גיטין הביא שם עובדא בר"ת שהשתמש בכהן שירחץ ידיו, ופירשו ההיתר בזה שהיכן שהכהן מוחל ליכא בזה איסור, ולפ"ז ה"ה בנידו"ד י"ל דאביי מחיל. ואם כך י"ל ד' החכמת מנוח שכתב שאביי היה תלמידו, ואפש"ל בכוונתו כיון שכך, ממילא היה מוכרח גם למחול בשביל לשמש את רבו, ואילו אביי לא היה תלמידו של רבה לא היה חייב למחול על כהונתו.

ובעצם הסברא של משלוח מנות ע"י שליח כד' הב"צ, צ"ב דסו"ס אם הנותן מוסר לידי חבירו את המשלוח מנות דבר זה גורם להרבות אהבה ואחוה יותר מאשר ע"י שליח. ואפשר דהבנין ציון הנז' סובר כד' תרוה"ד הידוע שמשלוח מנות עיקרו בשביל צרכי הסעודה ויל"ד, בפרט עפ"ד הרמ"א דמהני במשלוח מנות "נתקבלתי" ויל"ע בכ"ז.
אשמח לשמוע תשובות.
 

סבא

משתמש ותיק
בעניין אם רשאי כהן להשתמש בכהן אחר הנה בגוף הדין כבר האריכו הפוסקים ועיין מל"מ פ"ג מהלכות עבדים ובמקנה קידושין דף כ"א סברות לכאן ולכאן.
 

סבא

משתמש ותיק
עתה ראיתי שהמקנה עצמו מביא את הראיה מהסוגיא שהבאת וז"ל והנה בהגהות מיימוני הקשה דהא אסור לשמש בכהן והאיך נמכר בעבד עברי. ולכאורה הי' אפשר לומר דדוקא ישראל אסור לשמש בכהן אבל כהן מותר לשמש בכהן אחר, ולפ"ז הי' אפשר לומר דטעמא דר"מ דאמר כהן אינו נמכר היינו משום דאסור לשמש א"כ משכחת נמי כהן הנרצע דמכר את עצמו לכהן, אך אכתי קשה מ"ט דר"י שם דאמר כהן נמכר, וצ"ל דס"ל כמ"ש הסמ"ג דבשכר שרי, אך אכתי לא מתרצא שפיר דהא בנרצע הוא עובדו בחנם ואפ"ה ס"ל לר' יהודא דכהן נרצע. ויותר נראה כמ"ש המרדכי והביאו הרמ"א באו"ח סי' קכ"ח דכשהכהן מוחל שרי. ועיין במג"א שם שהביא ראי' דמחילה מהני מדאמר פ' הזרוע דף קל"ג דרבא הי' לו עבד כהן. ודבריו ז"ל צ"ע דהא רש"י פי' שם דהוי שמעי' דבעה"ב והוא מוכרח דהא בעי' שם שיהא במכירי כהונה של הנותן דהיינו שרגיל בעה"ב ליתן לו מתנותיו, ותו דלפמ"ש רש"י שם שהי' רבא עצמו כהן א"כ לפמ"ש אין ראי' מזה דישראל מותר לשמש בכהן ואפשר דראיתו ממר יוחנא דהוא הי' הבעה"ב והוא ע"כ לא הי' כהן מדהוצרך להפריש מתנות, ולפי דברי הסמ"ג אין ראי'.[highlight=yellow]וכן משמע במגילה דף ז' דרבה שדר ביד אביי ואביי כהן הוי דאתי מבית עלי.[/highlight] ועיין בכתובות דף נ"ז ע"ב אלא מעתה לקיט כהן, וע"ש בתוס' דמשמע דבשכר שרי' ואפשר דכולא חד טעמא דכיון דבשכר שרי ה"ה דיכול למחול על שכרו. וק"ל.
 

סבא

משתמש ותיק
דין זה גם הובא להלכה בביאור הלכה סימן קכ"ח וז"ל אסור להשתמש בכהן וכו' - וכהן בכהן אפשר שמותר [ישועות יעקב וכן כתב במגן גבורים בשם הפלאה] עכ"ל.
 

סבא

משתמש ותיק
בנוגע לרב כלפי תלמיד, עיין בסמ"ג עשין י"ב שכתב וז"ל ואם תלמיד חכם הוא אותו המשתמש בכהן ומופלג הוא בחכמה מן הכהן מותר להשתמש בו כדאמר בפרק אחרון דהוריות (יג, א) שגדול תלמיד חכם ממזר מכהן גדול עם הארץ]:הגהת המהדיר: עי' תרומות פ"ו ה"ב, עבדים פ"א ה"ח, והגמ"י פ"ג ה"ח, סמ"ג עשה קמא דף רג, ב, אור"ח קכח סעי' מה וט"ז ס"ק לט, יו"ד סא סעי' ז, רסז סעי' טו.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
סבא הזכיר מקורות רבים לעצם חילוק הדין שהעלה החכמת מנוח, ובבקיאות מפליאה יישר כח. אלא מה כל זה לא מועיל דיו שכן השאלה הבסיסית, אחר שהירושלמי לומד איסור השתמשות בכהן מכלי המקדש שלא לצורך אם כך כשם שכהן נכלל באיסור השתמשות בכלי המקדש לצרכו ה"ה להשתמש בכהן אחר.
וכך גם בתלמיד כהן, מה סברת החילוק. ומן הסתם הרגישו בד' המ"ב שהזכיר הנ"ל שנוקט בלשון ואפשר.
ואולם לפ"ד שכתבנו בהערה למעלה, דאחר שדין מחילה מועיל (וסברת החילוק בזה בין כהן לכלי המקדש, שכהן יש לו זכויות למחול על גופו משא"כ בכלי המקדש וגם בזה יל"ע דקדושת הכהן תלויה בדעת המקום) בזה י"ל דתלמיד כהן משום כבוד התורה של רבו מוכרח למחול וממילא שרי, אולם בכהן לכהן מה שייך ויל"ע בכ"ז.
 

סבא

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
ואולם לפ"ד שכתבנו בהערה למעלה, דאחר שדין מחילה מועיל (וסברת החילוק בזה בין כהן לכלי המקדש, ש[highlight=yellow]כהן יש לו זכויות למחול על גופו[/highlight] משא"כ בכלי המקדש וגם בזה יל"ע דקדושת הכהן תלויה בדעת המקום) בזה י"ל דתלמיד כהן משום כבוד התורה של רבו מוכרח למחול וממילא שרי, אולם בכהן לכהן מה שייך ויל"ע בכ"ז.
כדבריך אכן כתב הלבוש סוף סימן קכ"ח כתב וז"ל אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה, וכל המשתמש בו הרי הוא כמועל בהקדש דכתיב [ויקרא כא, ח] וקדשתו, ודווקא אם לא מחל על כך, [highlight=yellow]שיש לו רשות למחול שהקדושה היא בידם[/highlight], מדכתיב וקדשתו משמע לך אני מצוה לקדשו, ולא לו שיחזיק עצמו בקדושה, כי הוא יכול למחול, נ"ל עכ"ל. אך ע"ז כתב הט"ז ס"ק ל"ט וז"ל ובלבוש כ' הטעם כאן דכתיב וקדשתו פי' אתה מצווה להקדישו אבל הוא אינו מצווה שיחזיק עצמו בקדושה, ואין זה נכון כלל, דאדרבה [highlight=yellow]קי"ל דוקדשתו בע"כ[/highlight] עכ"ל.
והט"ז עצמו מבאר שם בזה"ל ונ"ל דהטעם דיכול למחול, הוא [highlight=yellow]משום דיש לו הנאה מזה[/highlight], ולא אסרה התורה עליו מידי דהוא ניחא ליה בכך, אם לא במה שאסרה תורה בפירוש עליו, אבל שאר דבר לא. דוגמא לדבר דמותר להניח שורו לתלוש עשבים בשבת, אף על גב דאדם מצווה על שביתת בהמתו, מ"מ, כיון דכתיב למען ינוח שורך, ואין זה נייח אם לא יניחו לתלוש עשבים, ה"נ כן הוא, וההוא כהן שיצק מים לר"ת [highlight=yellow]ודאי הוה ניחא ליה שזכה לשרת בקודש[/highlight] וזו היא קדושתו עכ"ל. ועיי"ש עוד בדבריו הנפלאים.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
סבא אמר:
בנוגע לרב כלפי תלמיד, עיין בסמ"ג עשין י"ב שכתב וז"ל ואם תלמיד חכם הוא אותו המשתמש בכהן ומופלג הוא בחכמה מן הכהן מותר להשתמש בו כדאמר בפרק אחרון דהוריות (יג, א) שגדול תלמיד חכם ממזר מכהן גדול עם הארץ]:הגהת המהדיר: עי' תרומות פ"ו ה"ב, עבדים פ"א ה"ח, והגמ"י פ"ג ה"ח, סמ"ג עשה קמא דף רג, ב, אור"ח קכח סעי' מה וט"ז ס"ק לט, יו"ד סא סעי' ז, רסז סעי' טו.
יישר כח ר' סבא.
רק עתה שמתי לב, שלפי דברי הסמ"ג מתורץ קושית החכמת מנוח. ופלא מה שהחכמ"נ לא כתב ליישב בדרך זו. ולפו"ר פלא גם על המקנה שציינת שזכינו לכוין לדבריו שהכריח דין מחילה בכהן מעובדא דרבה, ולפי הסמ"ג י"ל דשאני ת"ח, ואי"צ להגיע לדין מחילה. (הסמ"ג שמציין המקנה שם כונתו לסמ"ג שכתב דבשכר שרי, אבל לא הסמ"ג שנקטתם).
 
חלק עליון תַחתִית