הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
בגמ' מגילה מסופר על רבה ששלח בידי אביי משלוח מנות למרי.
החכמת מנוח מעיר היאך מותר לרבה לעשות שליח את אביי אחר שהיה כהן כמבואר בחולין. ובירושלמי פ"ח מבואר שיש איסור להשתמש בכהן עיין שם.
וכתב בזה שני תירוצים. א. שרבה גם הוא היה כהן, ב. עפ"י הגמ' כתובות שאסור לרב למנוע מתלמידו שישמשו.
ובתי' א' אפש"ל בכוונתו אחר שמצינו שאין דין "וקדשתו" בכהן, לכך היה מותר לו להשתמש. ועדין צ"ע דהא הירושלמי לומד איסור השתמשות בכהן מכלי המקדש שלא לצורך ואם כך כשם שכהן ג"כ אסור לו בכלי המקדש ה"ה להשתמש בכהן אחר ויל"ע.
ב. בתי' ב' מש" כ משום שהיה תלמידו עפ"ד גמ' כתובות הנ"ל, צ"ב אחר שיש איסור להשתמש בכהן מה סברה לחלק בין תלמיד לשאר אדם, וד' הגמ' כתובות אמורה בתלמיד ישראל דווקא.
ולכך עלה בדעתי ליישב שהאיסור להשתמש בכהן דוקא לצורך עצמו, אבל לצורך שליחות מצוה מותר, וזאת שכל ד' הירושלמי שם אמורים בעובדא של ר' זעירא ששימש את הסועדים אבל לצורך מצוה אפשר שמותר, ובפרט משלוח מנות לפ"ד הבנין ציון שהזכירו המ"ב דכל המצוה נעשית דוקא ע"י שליח ולא ע"י הנותן, א"כ הוי מצוה בעצם השליחות.
ועוד י"ל עפ"ד המרדכי גיטין הביא שם עובדא בר"ת שהשתמש בכהן שירחץ ידיו, ופירשו ההיתר בזה שהיכן שהכהן מוחל ליכא בזה איסור, ולפ"ז ה"ה בנידו"ד י"ל דאביי מחיל. ואם כך י"ל ד' החכמת מנוח שכתב שאביי היה תלמידו, ואפש"ל בכוונתו כיון שכך, ממילא היה מוכרח גם למחול בשביל לשמש את רבו, ואילו אביי לא היה תלמידו של רבה לא היה חייב למחול על כהונתו.
ובעצם הסברא של משלוח מנות ע"י שליח כד' הב"צ, צ"ב דסו"ס אם הנותן מוסר לידי חבירו את המשלוח מנות דבר זה גורם להרבות אהבה ואחוה יותר מאשר ע"י שליח. ואפשר דהבנין ציון הנז' סובר כד' תרוה"ד הידוע שמשלוח מנות עיקרו בשביל צרכי הסעודה ויל"ד, בפרט עפ"ד הרמ"א דמהני במשלוח מנות "נתקבלתי" ויל"ע בכ"ז.
אשמח לשמוע תשובות.
החכמת מנוח מעיר היאך מותר לרבה לעשות שליח את אביי אחר שהיה כהן כמבואר בחולין. ובירושלמי פ"ח מבואר שיש איסור להשתמש בכהן עיין שם.
וכתב בזה שני תירוצים. א. שרבה גם הוא היה כהן, ב. עפ"י הגמ' כתובות שאסור לרב למנוע מתלמידו שישמשו.
ובתי' א' אפש"ל בכוונתו אחר שמצינו שאין דין "וקדשתו" בכהן, לכך היה מותר לו להשתמש. ועדין צ"ע דהא הירושלמי לומד איסור השתמשות בכהן מכלי המקדש שלא לצורך ואם כך כשם שכהן ג"כ אסור לו בכלי המקדש ה"ה להשתמש בכהן אחר ויל"ע.
ב. בתי' ב' מש" כ משום שהיה תלמידו עפ"ד גמ' כתובות הנ"ל, צ"ב אחר שיש איסור להשתמש בכהן מה סברה לחלק בין תלמיד לשאר אדם, וד' הגמ' כתובות אמורה בתלמיד ישראל דווקא.
ולכך עלה בדעתי ליישב שהאיסור להשתמש בכהן דוקא לצורך עצמו, אבל לצורך שליחות מצוה מותר, וזאת שכל ד' הירושלמי שם אמורים בעובדא של ר' זעירא ששימש את הסועדים אבל לצורך מצוה אפשר שמותר, ובפרט משלוח מנות לפ"ד הבנין ציון שהזכירו המ"ב דכל המצוה נעשית דוקא ע"י שליח ולא ע"י הנותן, א"כ הוי מצוה בעצם השליחות.
ועוד י"ל עפ"ד המרדכי גיטין הביא שם עובדא בר"ת שהשתמש בכהן שירחץ ידיו, ופירשו ההיתר בזה שהיכן שהכהן מוחל ליכא בזה איסור, ולפ"ז ה"ה בנידו"ד י"ל דאביי מחיל. ואם כך י"ל ד' החכמת מנוח שכתב שאביי היה תלמידו, ואפש"ל בכוונתו כיון שכך, ממילא היה מוכרח גם למחול בשביל לשמש את רבו, ואילו אביי לא היה תלמידו של רבה לא היה חייב למחול על כהונתו.
ובעצם הסברא של משלוח מנות ע"י שליח כד' הב"צ, צ"ב דסו"ס אם הנותן מוסר לידי חבירו את המשלוח מנות דבר זה גורם להרבות אהבה ואחוה יותר מאשר ע"י שליח. ואפשר דהבנין ציון הנז' סובר כד' תרוה"ד הידוע שמשלוח מנות עיקרו בשביל צרכי הסעודה ויל"ד, בפרט עפ"ד הרמ"א דמהני במשלוח מנות "נתקבלתי" ויל"ע בכ"ז.
אשמח לשמוע תשובות.