אוריאל אמר:
מגילה ו. רקת זו טבריה, ולמה נקרא שמה רקת שאפילו ריקנים שבה מלאין מצוות כרימון
יש להעיר, שבברכות נז. ובעירובין יט. דרשו כפלח הרימון רקתך, שאפילו ריקנין שבך מלאין מצוות כרימון, ומשמע שזו דרשה הכוללת את כל ישראל, ואילו כאן משמע שהוא ענין מיוחד באנשי טבריה.
[ואם נאמר שבאמת יש כאן מחלוקת בדרשות, נוכל ליישב לפי הדרשה האמורה כאן במגילה (רבה או רבא) את השאלה המפורסמת על מה שאומרים שנרבה מצוות כרימון והלא אפילו ע"ה כן, דלפ"ז לא אמרו כן בכל עמי הארץ אלא רק בע"ה שבטבריה, ודו"ק...].
ויש לדון ולבאר מה ייחודם ומעלתם של אנשי טבריה, כנ"ל.
דף על הדף סנהדרין דף לז.
ב
טורי אבן במגילה (ו ע"א) הקשה במה דאיתא שם: רקת זו טבריה, וכו', ולמה נקרא שמה רקת שאפילו ריקנין שבה מלאים מצוות כרימון ע"כ. ונראה דרק הריקנין שבטבריה היו מלאים מצוות כרימון. וכאן מבואר דזה קאי על כל כלל ישראל. ולא תירץ על קושיתו.
ורבינו החיד"א שם בספרו פתח עינים כתב ליישב דמ"ש על כל ישראל שאפי' הריקנים מלאים מצות כרימון, דזה קאי על רוב ישראל דרובו ככולו, ולפי"ז אפשר דבעיר אחת יהיו מיעוט הריקנים מלאים מצות או חצי הריקנים, אכן כשנצרף כל ישראל יהיו רוב הריקנים מלאים מצות, ובטבריא רוב הרקנים שבה או כל הריקנים מלאים מצות, והגורם לזה אפשר משום שמקבלים שבת מבעוד יום כיון שיושבת בעמק עייש"ד.
ובחידושי אהבת איתן שעל העין יעקב (בהשמטה למס' מגילה סי' ה') כתב ליישב ע"פ הא דאי' בירו' בר"ה אהא דבראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הכותים התקינו שיהיו שלוחין יוצאין, ואי' בירושלמי א"ר אבהו, אעפ"י שבטלו המשואות מים טבריה לא בטלו, ולפי"ז י"ל דשפיר נשתבחה טבריא יותר בריקנים שבה שמלאים מצוות, משום שלא היו בה כותים ומינים שיקלקלו את הריקנים, אבל בשאר א"י נתקלקלו הריקנים ע"י כותים ומינים.
ולפי"ז כתב ליישב מה שיש להקשות אהא דאי' בברכות דף נ"ז הרואה רימונים בחלום אם ע"ה הוא יצפה למצות שנא' כפלח הרימון וכו', והשתא חלום זה למה לי כיון דעל כולם מעיד הכתוב כן, ולהנ"ל א"ש דהכתוב אינו מעיד רק שמצד עצמן של הריקנים הם מלאים מצות, אבל מ"מ אפשר שיבואו מינים ויקלקלו אותם, ולזה בא החלום להבטיחו שיצילהו ה' מעצתן של מינים שלא יקלקלו אותו.
עוד כתב ליישב שם עפ"י הא דאי' במד"ר (פ' במדבר סי' ג') צדיק כתמר יפרח, מה תמרה זו יש לולבין להלל וחריות לסוכה ועצה להדליק, כך כשישראל צדיקים ישרים חסידים בני תורה אפי' סוריהן גומלי חסדים אינון ע"כ, ומשמע דדוקא כשישראל מושלמים בצדיקים וכו' אז אף ע"ה שבהן מלאים מצות, ולפ"ז י"ל דהיינו רבותא דטבריא דלעולם הוי הכי, והוסיף דבזה ניחא מה שהוקשה להפר"ח באו"ח סי' תקפ"ג אהא דאומרים בר"ה יה"ר שנרבה זכויות כרימון דמאי רבותא, ולהנ"ל את"ש.
בחתם סופר (בחי' למגילה שם) כתב ליישב דאולי י"ל דהרבותא בטבריא שאעפ"י שנמי טובה ראיתה בגנות ופרדסים (עי' תוס' ד"ה שטובה) ויש לילך אחרי תאות ליבם, ואפ"ה מלאים מצות כרימון. ובעלון "ויש ליישב" גליון ו' כותב על זה: והרה"ג ר' יצחק ליסיצין שליט"א הוסיף בזה שכיון שבטבריא יש חמי טבריא שהוא תענוג (עי' פסחים ח' ב') והנמשך אחר תענוגות ורחיצה משכח תלמודו (עי' שבת קמ"ו ב'), ואשמועי' דבכ"ז מלאים מצות כרימון.
עוד כתב ליישב שם דמה דאמרי' גבי כל ישראל שאפי' ריקנים מלאים מצות, היינו באלו שחשיבי ריקנים אצל ישראל וכנגד אומות העולם מחשבי מלאים מצות, אבל בטבריא אותם שנחשבים גבי כל ישראל מלאים כרימון הוי ריקנים נגד גדולי טבריא.
בדרשות החתם סופר (ח"ב דף רמ"ט סוף טור ג') כתב ליישב, שידוע שברימון יש תרי"ג גרעינים כנגד תרי"ג מצות, ואם הגרגרים מרמזים על המצות, א"כ העסיס רימונים שהוא עיקר הפרי מרמז על התורה מעין של דבש עסיס רימונים, נמצא שהרימון כשהוא בשלמותו מרמז על ת"ח שעוסק בתורה שבה תרי"ג מצות ומקיימם והיינו ריקנים של טבריא, אך פלח הרימון שהוא נפלח ונחתך ויצא העסיס ולא נשארו אלא הגרגרים היינו ריקנים של כל העולם שאין בהם לחלוחית תורה ומ"מ מלאים מצות.
בבן יהוידע כתב דכיון דטבריא הוא אתריה דר"מ בעל הנס, דס"ל (פ"ק דקידושין) דגם בזמן שאין עושים רצונו של מקום נקראים בנים א"כ לפי סברתו יש להם מחילה מדין אב שמחל על כבודו בכל עת, ולפ"ז אין העבירות מכבות את המצות כיון דנמחלים וממילא ישארו מלאים מצות כרימון, ואף על גב דרבי יהודה פליג על ר"מ בזה וקי"ל בעלמא הלכה כר"י מ"מ כיון דטבריא אתריה דר"מ הוא דנין יושביה ע"פ סברתו עייש"ד. ולפי"ד י"ל דשאר העולם שייך שהעבירות יכבו המצות ומשא"כ טבריא ובזה נשתבחה טבריא יותר.
עוד הביא בעלון "ויש ליישב" הנ"ל:
יתכן דבטבריא היו רבים שהיו ריקנים ומ"מ מלאים מצות כרימון ולהכי נקרא רקת טפי משאר מקומות שהיו מפוזרים בהרבה מקומות ולא מקובצים במקום אחד.
ועוד הביא שם בשם הרה"ג ר' גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א (מח"ס גם אני אודך):
י"ל דבגמ' סנהדרין דרשי' זאת מהפסוק "כפלח הרימון רקתך" ואפש"ל דכיון דדרשי' מפסוק זה א"כ הריקנים מלאים מצות רק כפלח של רימון, ומשא"כ בטבריא היו מלאים מצות כרימון שלם וזה המיוחד בטבריא, ולפי"ז את"ש קו' הפר"ח שהבאנו לעיל אות ג' אהא דאומרים בר"ה "שנהיה מלאים מצות כרימון" דהרי אפי' הריקנים מלאים כרימון, ולהנ"ל א"ש דאנו מבקשים שנהיה מלאים מצות כרימון שלם ע"כ.