איתא במגילה ה: אמר רבי אלעזר רבי ביקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו. אמר לפניו רבי אבא בר זבדא רבי לא כך היה מעשה אלא תשעה באב שחל להיות בשבת הוה ודחינוהו לאחר השבת ואמר רבי הואיל ונדחה ידחה ולא הודו חכמים קרי עליה טובים השנים מן האחד.
ושם בתוס': קשה היכי סלקא דעתך דהאי תנא [דרבי] היה רוצה לעקור ט' באב לגמרי והא אמרינן (תענית דף ל:) כל האוכל ושותה בתשעה באב אינו רואה בנחמה של ירושלים, ועוד דהא אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אא''כ גדול הימנו בחכמה ובמנין. ויש לומר דלא רצה לעוקרו אלא מחומרא שיש בו יותר משאר תעניות. אי נמי יש לומר דרצה לעקרו מתשיעי ולקבעו בעשירי כדאמר ר' יוחנן (שם כט:) אילו הואי התם קבעתיה בעשירי.
ולכאורה אינו מובן, מה תירצו בזה, הא ס"ס בי"ד הראשון קבעו את הצום בתשעה באב ולא בעשירי, וכיצד יכול רבי לבטל תשיעי ולהעביר הצום לעשירי. ויותר, הא מה שרבי יוחנן אמר הוא דאילו הוה התם היה קובע בעשירי, ולמה לא העביר לעשירי? - לכאו' מהאי טעמא דאין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו, ועכ"פ גם אם הוא לא עשה כן מטעם אחר, איך רבי יכל [לסברת רבי אלעזר] לבטל תשיעי ולקבוע לעשירי.
ולכאו' יש ללמוד מכאן, דבי"ד אין יכול לבטל דברי בי"ד חבירו, אבל יכול לשנות ולהעביר פרט כזה או אחר עפ"י דעתו. ולכן, הגם שאין בכח רבי לבטל צום תשעה באב, אבל יכול הוא לעכבו לעשירי.
אלא שיש להתבונן בזה מריש מגילה, שם אמרו: "מכדי כולהו אנשי כנה''ג תקנינהו דאי ס''ד אנשי כנה''ג י''ד וט''ו תקון אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנה''ג והתנן אין ב''ד יכול לבטל דברי ב''ד חבירו אא''כ גדול ממנו בחכמה ובמנין אלא פשיטא כולהו אנשי כנה''ג תקינו היכא רמיזא". ולכאורה לפי הדברים האמורים, מאי קושיא, הא נהי נמי דאין בכח חכמים לבטל עיקר קריאת המגילה, אבל לשנות ולקבוע שתהיה הקריאה ביום י"ב או י"ג ולא בי"ד וט"ו אין זה בכלל מה שאמרו אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו, ודו"ק.
[ולכאו' צריך לחלק, דבריש מגילה באו חכמים להקל מצד שיהו מספקין מים ומזון שהוא קולא חדשה, שלא נמצא לה זכר שזכרוה אנשי כנה"ג, ולכן גם זה נכלל במה שאמרו אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו. אבל כאן, אמנם חכמים הראשונים קבעו הצום לתשיעי, אבל כיון שהסיבה להעביר הצום לעשירי הוא מאותה הסיבה שחכמים הראשונים עצמם תקנו הצום בתשיעי, מפני החורבן, אין זה נכלל בהא דאין בי"ד יכול לבטל, ועדיין צ"ב].
ושם בתוס': קשה היכי סלקא דעתך דהאי תנא [דרבי] היה רוצה לעקור ט' באב לגמרי והא אמרינן (תענית דף ל:) כל האוכל ושותה בתשעה באב אינו רואה בנחמה של ירושלים, ועוד דהא אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אא''כ גדול הימנו בחכמה ובמנין. ויש לומר דלא רצה לעוקרו אלא מחומרא שיש בו יותר משאר תעניות. אי נמי יש לומר דרצה לעקרו מתשיעי ולקבעו בעשירי כדאמר ר' יוחנן (שם כט:) אילו הואי התם קבעתיה בעשירי.
ולכאורה אינו מובן, מה תירצו בזה, הא ס"ס בי"ד הראשון קבעו את הצום בתשעה באב ולא בעשירי, וכיצד יכול רבי לבטל תשיעי ולהעביר הצום לעשירי. ויותר, הא מה שרבי יוחנן אמר הוא דאילו הוה התם היה קובע בעשירי, ולמה לא העביר לעשירי? - לכאו' מהאי טעמא דאין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו, ועכ"פ גם אם הוא לא עשה כן מטעם אחר, איך רבי יכל [לסברת רבי אלעזר] לבטל תשיעי ולקבוע לעשירי.
ולכאו' יש ללמוד מכאן, דבי"ד אין יכול לבטל דברי בי"ד חבירו, אבל יכול לשנות ולהעביר פרט כזה או אחר עפ"י דעתו. ולכן, הגם שאין בכח רבי לבטל צום תשעה באב, אבל יכול הוא לעכבו לעשירי.
אלא שיש להתבונן בזה מריש מגילה, שם אמרו: "מכדי כולהו אנשי כנה''ג תקנינהו דאי ס''ד אנשי כנה''ג י''ד וט''ו תקון אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנה''ג והתנן אין ב''ד יכול לבטל דברי ב''ד חבירו אא''כ גדול ממנו בחכמה ובמנין אלא פשיטא כולהו אנשי כנה''ג תקינו היכא רמיזא". ולכאורה לפי הדברים האמורים, מאי קושיא, הא נהי נמי דאין בכח חכמים לבטל עיקר קריאת המגילה, אבל לשנות ולקבוע שתהיה הקריאה ביום י"ב או י"ג ולא בי"ד וט"ו אין זה בכלל מה שאמרו אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו, ודו"ק.
[ולכאו' צריך לחלק, דבריש מגילה באו חכמים להקל מצד שיהו מספקין מים ומזון שהוא קולא חדשה, שלא נמצא לה זכר שזכרוה אנשי כנה"ג, ולכן גם זה נכלל במה שאמרו אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו. אבל כאן, אמנם חכמים הראשונים קבעו הצום לתשיעי, אבל כיון שהסיבה להעביר הצום לעשירי הוא מאותה הסיבה שחכמים הראשונים עצמם תקנו הצום בתשיעי, מפני החורבן, אין זה נכלל בהא דאין בי"ד יכול לבטל, ועדיין צ"ב].