פרלמן משה אמר:
תענה לי, איך שייך במציאות גזירת הרג כלילת מנער ועד זקן ח"ו שיהא בזה סכנת שמד?????
הגר"א כותב עה"פ להשמיד פי' לעקור הדת-וכמשמעות של המילה שמד,
ובהמשך המגילה חזר על זה כמה פעמים וכ' שכנגד הגזירה על המצוות הוסיפו מצוות מגילה
ויתכן לפרש כמש"כ רש"י מגילה טז: על הגמ' אורה זו תורה מילה יו"ט ותפילין שהמן גזר על מצוות אלו ואסר ת"ת עי"ש וכ"ה בתרגום המגילה,
אמנם יותר נראה שהגר"א מדבר על עצם הגזירה שהיתה באגרות להשמיד ביג' אדר, ששם נכתב 'להשמיד' והוא גם לא מזכיר את הגמ' אורה זו תורה
ובכלל פירוש הגר"א על המגילה מתבסס על פשט המקרא ולא על המדרשים,
ובפשטות נראה ביאו"ד הגר"א שהיה להמן מטרה בגזירת להשמיד להרוג וכו' לעקור את הדת על ידי שלא יהיו יהודים,
ולא שגזר רק בשביל עקירת הדת, אלא נלחם גם נגד הגוף כמש"כ שם הגר"א להשמיד נגד הנשמה להרג נגד הרוח ולאבד נגד הגוף
ואם היו משתמדים לא היה מסתפק בזה [כמו בחנוכה] כי רצה גם להרג ולאבד, ומאידך גיסא אם המן לא יכל לגזור להרג ולאבד היה גוזר 'להשמיד' לבד,
שהיה לו מטרה בכל חלק בפני עצמו באיבוד הגוף ובעקירת הדת ולכן הגזירה וההצלה היא גשמית ורוחנית כאחד
ולכן כשניצלו תיקנו מגילה לנשמה ומשתה לגוף.
ואף שלא היה סכנה שיהיו ישראל משומדים ח"ו כי המן רצה גם להרג מ"מ הגר"א קורא לזה שמד כי זה מהות ותוכן הגזירה לעקור הדת,
והמלחמה של המן היתה רוחנית ומלחמה בה' ותורתו וכמש"כ 'כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו וכו' ולא יזכר שם ישראל עוד'
ובגזירה על כבוד שמים צריך להילחם כמו שנלחם מי שאכפת לו מכבוד הי"ת,
ואמנם אין כאן 'גדול המחטיאו' למעשה אבל יש כאן מלחמה על ביטול כל התורה כולה ומחיית שמו ית' מעולמו
[ועי' היטיב רמב"ן דברים לב-כו עה"פ אשביתה מאנוש, ואין לך חילול ה' גדול מזה, וזהו שאומרים בתפילה למען שמו באהבה ו'עשה למען שמך'],
ופשוט לכל מבין בעם שהיחס לגזירה כזו היא כמו לכל גזירה רוחנית ומה שיש גם גזירה על הגוף אינו מגרע מהמלחמה על כבוד ה'.
והסיבה שמרדכי לא נלחם מאחר וידע את כל אשר נעשה וידע שכאן רצון ה' שיחזרו בתשובה על שהשתחוו לצלם ונהנו מהסעודה
והתיקון לגזירה רוחנית זו על ידי תפילה וזעקה,