למה תיקנו את פורים ביום המנוחה ולא ביום המלחמה

מלמד להועיל

משתמש ותיק
איתא בדרשות חת"ס (פורים תקפ"ו) "הא דתקנו אנשי כנסת הגדולה שמחה (היינו את פורים) ביום המנוחה ולא ביום המלחמה - יום הנס - כמו יו"ט של פסח ביום הכאת בכורים ויציאת מצרים, משום שאירע בו צרה בשנה שעברה, שבו ביום נסתלק רוח הקודש מאסתר, כמו שאמרה ביום י"ג ניסן ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום מיום י"ג אדר העבר, שמע מינה שבו ביום נכתבה גזרה בבית דין שלמעלה, ע"כ לא רצו לקבעו בו יום טוב".

ויש לציין שהרי יש אומרים שחלק מהחגיגה של חנוכה זה על נצחון המלחמה, והרי חנו - כה, כלומר שגם שם נתקנו ימי השמחה בהגיע ימי המנוחה ולא בימי המלחמה, וצריך ביאור
 

ים סוף

משתמש ותיק
כמדומני שה'שפתי חיים' האריך בזה לבאר שאין אנו חוגגים את הניצחון, שאין לנו חפץ בו, אלא את המנוחה והיכולת לעובד את ה' בשקט ובשלוה
 

אליהו52

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
איתא בדרשות חת"ס (פורים תקפ"ו) "הא דתקנו אנשי כנסת הגדולה שמחה (היינו את פורים) ביום המנוחה ולא ביום המלחמה - יום הנס - כמו יו"ט של פסח ביום הכאת בכורים ויציאת מצרים, משום שאירע בו צרה בשנה שעברה, שבו ביום נסתלק רוח הקודש מאסתר, כמו שאמרה ביום י"ג ניסן ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום מיום י"ג אדר העבר, שמע מינה שבו ביום נכתבה גזרה בבית דין שלמעלה, ע"כ לא רצו לקבעו בו יום טוב".

ויש לציין שהרי יש אומרים שחלק מהחגיגה של חנוכה זה על נצחון המלחמה, והרי חנו - כה, כלומר שגם שם נתקנו ימי השמחה בהגיע ימי המנוחה ולא בימי המלחמה, וצריך ביאור

הירושלמי בתחילת מגילה מבאר (דלא כהבבלי) שההיתר לקרוא את המגילה לפני יד וטו לבני הכפרים הוא מפסוקים.
אולם רק יא ויב ולא יג כיון שאין בו ניחא.
ובפשטות לא חוגגים יום ש"עבדנו בו קשה" גם אם היה בסוף שמחה ונצחון.

לגבי חנוכה יש להעיר שודאי אין חוגגים את נצחון המלחמה כי כידוע המלחמה המשיכה עוד שנים רבות אח"כ אלא את חנוכת המזבח והחזרת העבודה למקדש ועוד בטהרה. ולגבי חנו כ"ה עד כמה שאני זוכר (מספרים החיצונים) נצחו במלחמה על ירושלים והמקדש קצת קודם לכן ולקח להם זמן לטהר את המקום ואז חגגו. אולם ייתכן שאיני מדייק
 

בנציון

משתמש ותיק
ים סוף אמר:
כמדומני שה'שפתי חיים' האריך בזה לבאר שאין אנו חוגגים את הניצחון, שאין לנו חפץ בו, אלא את המנוחה והיכולת לעובד את ה' בשקט ובשלוה

אשמח אם תבדוק אם אכן הוא כותב כך, משום שבפשטות זה ההיפך הגמור ממטרת הנס, שכן עיקר העניין הוא עצם הניצחון, שרואים בו את יחוד ה' שמתגבר על אויביו, ולא עצם המנוחה.
 

אסף

משתמש ותיק
כתב במשך חכמה פרשת בא ז"ל:
(טז) (וביום הראשון מקרא קודש, וביום השביעי מקרא קודש). הנה בפסח מצרים, לא היה חימוצו נוהג אלא יום אחד, כן כתבו דיום טוב לא נהוג (תוספות יום טוב וצל"ח שלהי מסכת פסחים, מהרי"ט לקידושין לז, ב). ולדעתי הא דאמר להם עתה דבר של דורות, הוא להורות שלימות מצוותיו יתברך, כי כל העמים בדתותיהן הנימוסיות יעשו יום הנצחון יום מפלת אויבים לחוג חג הנצחון. לא כן בישראל, המה לא ישמחו על מפלת אויביהם, ולא יחוגו בשמחה על זה, וכמו שאמר (משלי כב, יז) "בנפול אויבך אל תשמח (ובהכשלו אל יגל לבך) פן יראה ה' ורע בעיניו, והשיב מעליו אפו". הרי דאדם המעלה אינו שמח בנפול אויבו, משום שהשמחה רע בעיני ה' - הלא הרע בעיני ה' צריך לשנאתו! ולכן לא נזכר בפסח 'חג המצות, כי בו עשה במצרים שפטים', רק "כי הוציא ה' את בני ישראל ממצרים". אבל על מפלת האויבים אין חג ויום טוב לישראל. ולכך על נס חנוכה, אין היום מורה רק על הדלקת שמן זית, וחינוך בית ה' וטהרתו, והשגחת אלקים על עמו בית ישראל בזמן שלא היה נביא וחוזה בישראל. ולכן נעשה ההדלקה על ענין בלתי מפורסם, ההדלקה שמונה ימים בהיכל, משום שהמנהיגים והשרי צבאות היו הכהנים הגדולים החשמונאים, והיתה חוששת ההשגחה שמא יאמרו 'כוחם ועוצם ידם', ובתחבולות מלחמה נצחו, הראתה להם ההשגחה אות ומופת בהיכל, אשר אינו ידוע רק לכוהנים, למען ידעו כי יד אלקים עשה זאת והם מושגחים דרך נס למעלה מן הטבע. וכן בנס פורים לא עשו יום טוב ביום שנתלה המן או ביום שהרגו בשונאיהם, כי זה אין שמחה לפני עמו ישראל. רק היום טוב הוא "בימים אשר נחו מאויביהם" (ע"פ אסתר ט כב), וכמו שהיו צריכים למנוחה, והיו נחשים על דרכם ונהרגו הנחשים, היתכן לשמוח יום שנצחו הנחשים?! כי רק השמחה על המנוחה! לכן "ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים וכו' לקיים עליהם להיות עושים וכו' בימים אשר נחו בהם" (שם שם כ), שלכן לא היה חושש ל'קנאה את מעוררת עלינו בין האומות' [שאנו שמחים במפלתם - רש"י]. שאין השמחה רק על המנוחה, לא על יום ההרג בשונאיהם. ועיין ירושלמי: אמר רבי חנינא: י"ג זמן מלחמה הוא! והוא מוכיח על עצמו שאין בו נייחא וכו'. ועיין ברא"ש ריש מגילה. ולכן כיון ש"החלו לעשות", אם היו מפסיקים מלעשות, היו סבורים שעשו השמחה על ההרג בשונאיהם. ובתוך אלו השנים כבר נצמחו איבים חדשים ושונאים מקרוב, ולבני ישראל חושבים מחשבות להשמידם ולכלותם מעל פני האדמה, לכן היו עושים כל ימיהם, להראות אשר שמחים על ההצלה מן הרוצה להשמידם, לא על הנקימה, וזה "אשר החלו לעשות וכו'". והנה במצרים נטבעו בים סוף ביום שביעי של פסח (רש"י שמות יד, ה), ואם היה אומר השם יתברך שיעשו בשביעי מקרא קודש, היה מדמה אדם שהשם צוה לעשות חג לשמוח במפלתם של רשעים. ובאמת הלא מצינו שלא אמרו לפניו שירה, שנאמר "ולא קרב זה אל זה", שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתם של רשעים. ולכן אמר בארץ מצרים שיעשו חג בשביעי ולהורות שאין החג מסיבת מפלת מצרים בים, שצוה להם טרם שנטבעו בים ודו"ק. וכן מפרש בילקוט רמז תרנ"ד, שלכן לא כתב שמחה בפסח, ואין אומרים הלל כל שבעה משום "בנפול אויבך אל תשמח". ולמה אמר (תהלים עא, כב - כה): "גם אני אודך בכלי (נבל, אמתך אלקי אזמרה לך בכנור קדוש ישראל) תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית" - זה בהתגלות שפתי ירננו על פדיון נפשי. "גם לשוני" - שהוא טמון בפי - "כל היום (תהגה צדקתך) כי בושו כי חפרו מבקשי רעתי", על זה אהגה במטמנים, כי מבקשי רעתי בושו וחפרו:
 

חכימא דיהודאי

משתמש ותיק
אשר ברא אמר:
חדא אמר:
ושלא כמו אלו שרואים מטרה במלחמה בעצמה...
ועל הנסים... ןעל המלחמות...
???????

מודים על שהבינו את הצורך להילחם ולא פחדו להילחם, ושידעו איך להילחם [לאור אלו שהיו אז גדולי הדור] אך אין מטרה במלחמה לשם מלחמה, [כמו ששמעתי מי שמדברים על דברים שבעיניהם זה מלחמה נגד עקירת הדת כעל 'אקשן' גרידא, אם יש מלחמה חשובה, צריך להתמקד במטרה, לא באמצעים למיניהם....]
ממש מקופיא, בל"נ אחשוב ע"ז עוד קצת.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
בפשוטו יש ליישב את קושיית החת"ס בדרשות - שבראש האשכול - למה תקנו ביום המנוחה ולא ביום המלחמה שזה יום הנס.
משום שדוקא כשהסתיימה המלחמה מתגלה הנס. ולכן רק ביום המנוחה תקנו השמחה לזכר הנס.
וכך הוא נמי ביציאת מצרים כשנגמרו המכות ויצאו ממצרים - 'זכור את היום אשר יצאתם ממצרים כי בחוזק יד', אע"פ שחוזק היד היה קודם היציאה.
כלומר החג נקבע מצד יום היציאה ולא מצד יום המכה (שאמנם היתה בלילה זה של יום היציאה, אבל לא מחמתה). בפרט שהרבה מכות היו להם אף שבכורות קשה מכולם.
 

ים סוף

משתמש ותיק
בנציון אמר:
אשמח אם תבדוק אם אכן הוא כותב כך, משום שבפשטות זה ההיפך הגמור ממטרת הנס, שכן עיקר העניין הוא עצם הניצחון, שרואים בו את יחוד ה' שמתגבר על אויביו, ולא עצם המנוחה.
 

קבצים מצורפים

  • שפתי חיים 1.png
    שפתי חיים 1.png
    144.4 KB · צפיות: 160
  • שפתי חיים.png
    שפתי חיים.png
    85.5 KB · צפיות: 160

פרלמן משה

משתמש ותיק
שכחת את ההמשך, רבת את ריבם וכו' מסרת גבורים ביד חלשים כו', חז"ל למדונו שבית חשמונאי יצאו למלחמה נגד היוונים, ומה באת בדיוקיך?
 

יהודי של פעם

משתמש רגיל
מסרת גיבורים וכו' זה גם הודאה על הניצחון לא על זה שיצאו למלחמה,
זה כל מה שבאתי לומר
לאפוקי ממאן דאמר לעיל שהמלחמה מטרה בפני עצמה ומודים על שיצאנו למלחמה
ובימים ההם בזמן הזה. :!:
 

יהודי של פעם

משתמש רגיל
יהודי של פעם אמר:
פרלמן משה אמר:
חדא אמר:
ושלא כמו אלו שרואים מטרה במלחמה בעצמה...

יש לחלק בין גזירה גשמית לגזירה רוחנית!

שימו לב למה שכתוב
"ועל המלחמות שעשית"
לא המלחמות שאנחנו עשינו..

יש להעיר שבפורים היה גם גזירה רוחנית כמש"כ הגר"א בביאורו למגילה
עה"פ להשמיד להרוג וכו' שלהשמיד זה גזירת שמד רוחנית עי"ש היטיב [היינו שגם אם למשל לא יהרגו עכ"פ לא יקיימו המצוות]
ובסוף המגילה כתב הגר"א שכנגד גזירת 'להשמיד' שהיתה על המצוות תקנו חז"ל מצוה נוספת של מגילה,
''להשמיד נגד הנשמה להרוג נגד רוח ולאבד נגד הגוף''
וכנגד הגזירה על הגוף תקנו משתה [וכמבואר במשנ"ב שבחנוכה לא תקנו משתה שהיה רק על רוחניות]
ולמדנו מדברי הגר"א שאף שהיתה גם גזירת שמד לא יצאו למלחמה רק הרבו בתפילה וזעקה כאשר ציוה עליהם מרדכי
ובכל דור ודור בכל גזירה וגזירה פעלו היהודים לגופו של ענין ע"פ חכמי הדור
ולא עשו ערבובים והכללות.
 

בנציון

משתמש ותיק
יישר כח להרב @ים סוף על דברי ר' חיים פרידלנדר. אמנם ברצוני לציין קצת מקורות בהם נראה לכאורה לא כן.
ראשית כל צריך לדעת באופן כללי את דבריו היסודיים של הרמח"ל שמאריך בספרו דעת תבונות בעניין בריאת הרע, שה' ברא אותו כדי שיתגלה על ידו הייחוד, על ידי שהוא ינוצח, דהיינו שיש עניין בעצם המלחמה להראות את נצחון ה' על אויביו, ובכך מתגלה הייחוד, וזה לא שכאילו קרתה איזו תקלה שנכנס כאן המן, וברך ה' התגברנו על התקלה ועל זה אנחנו מודים, אלא שמתחילת בריאת העולם הקדוש ברוך הוא דאג שיהיה את הרע כדי שהוא ינוצח ובכך יתקדש שמו.
ואביא כאן כמה קטעים מהרמח"ל (דעת תבונות סי' קכד):
והנה מן הדברים הנכללים בכונניות האלה, הוא הרע בכל פרטיו כמו שביארנו, וכל אלה דברים המצטרכים למצב הראשון של האדם, שהוא בעולם הזה, ותלויים כל אלה בענין גילוי יחודו יתברך שכבר פירשתי עניינו למעלה שהוא לגלות האור מתוך החושך, ומן הסתר הפנים הנעשה בראשונה עם כל תולדותיו ייתגלה היחוד באחרונה...
ואמנם כל הכונניות האלה שזכרנו למעלה, כולם תלויים על ידי מידת הסוג השני הזה שהוא לגלות ייחודו יתברך, וזה על ידי הסתר הפנים שיקדים לגילויים, כמו שביארו למעלה, ובכלל הכונניות הוא עניין הרע שזכרנו.
ואמנם הרע מצד עצמו לבדו אינו אלא קלקולים והפסדים והשחתה, אך עם שאר הכונניות [דהיינו כאשר הוא משתלב בתמונה הכללית], אדרבה ממנו נמשך תועלת לאדם עצמו, כי בו תלוי כל הזכות ומציאות העבודה, וזה בעמדו לא לנצח אלא להינצח, פירוש שאין הימצאו אלא להיותו נסתת מן האדם.
וראה שם שהאריך עוד הרבה.
כמו כן לעניין פורים מבואר מדברי הגר"א (או"ח תרצ"ה סק"ג) שיש בו שני ענינים, א. נקמת המן ב. גדולת מרדכי, ועל נקמת המן נאמר גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות. ושוב אנו רואים את אותו עניין שיש מטרה במלחמה עצמה ובנקמה ברע שעל ידו נעשה גילוי ה', עד כדי כך שהגמרא אומרת גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות.
ולמעשה זה מבואר בגמ' שקריאת זכור לפני פורים כדי להקדים זכירה לעשייה (מגילה ל, א), כלומר להקדים זכירת מחיית עמלק לעשייה של מחיית עמלק, הרי שעניין פורים הוא מחיית עמלק ולא רק הודאה על המנוחה.
 

ים סוף

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
חדא אמר:
ושלא כמו אלו שרואים מטרה במלחמה בעצמה...

יש לחלק בין גזירה גשמית לגזירה רוחנית!
זה יועיל לתרץ את פורים ולא חנוכה שהגזירה היתה רוחנית ובכ"ז נקבעה ההודאה ביום המנוחה ולא על עצם המלחמה.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
יהודי של פעם אמר:
יהודי של פעם אמר:
פרלמן משה אמר:
יש לחלק בין גזירה גשמית לגזירה רוחנית!

שימו לב למה שכתוב
"ועל המלחמות שעשית"
לא המלחמות שאנחנו עשינו..

יש להעיר שבפורים היה גם גזירה רוחנית כמש"כ הגר"א בביאורו למגילה
עה"פ להשמיד להרוג וכו' שלהשמיד זה גזירת שמד רוחנית עי"ש היטיב [היינו שגם אם למשל לא יהרגו עכ"פ לא יקיימו המצוות]
ובסוף המגילה כתב הגר"א שכנגד גזירת 'להשמיד' שהיתה על המצוות תקנו חז"ל מצוה נוספת של מגילה,
''להשמיד נגד הנשמה להרוג נגד רוח ולאבד נגד הגוף''
וכנגד הגזירה על הגוף תקנו משתה [וכמבואר במשנ"ב שבחנוכה לא תקנו משתה שהיה רק על רוחניות]
ולמדנו מדברי הגר"א שאף שהיתה גם גזירת שמד לא יצאו למלחמה רק הרבו בתפילה וזעקה כאשר ציוה עליהם מרדכי
ובכל דור ודור בכל גזירה וגזירה פעלו היהודים לגופו של ענין ע"פ חכמי הדור
ולא עשו ערבובים והכללות.
מה שמביא בשם הגר"א שהיתה גזירה רוחנית אינו מובן, אחרי רצה להרוג כולם על מי בדיוק היתה הגזירה הרוחנית? ועל כרחך
ביאור דברי הגר"א הם לכאו' כי תכלית ההריגה היתה כדי לאבד הדת, אבל למעשה הגזרה היתה גשמית, ולכן לא לחמו, משא"כ על גזירה רוחנית יש להלחם, וכן נהגו בכל הדורות, ותמיד היו מתייונים ששיתפו פעולה עם האויב.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
ים סוף אמר:
פרלמן משה אמר:
חדא אמר:
ושלא כמו אלו שרואים מטרה במלחמה בעצמה...

יש לחלק בין גזירה גשמית לגזירה רוחנית!
זה יועיל לתרץ את פורים ולא חנוכה שהגזירה היתה רוחנית ובכ"ז נקבעה ההודאה ביום המנוחה ולא על עצם המלחמה.

לא התכוונתי לתרץ את הקושיא, רק לשלול את דברי @חדא
 

יהודי של פעם

משתמש רגיל
[shadow=blue]בדברי הגר"א שבפורים היתה גזירה רוחנית וגשמית[/shadow].
לא זכיתי לירד לעומק דבריו של ר' משה פרלמן שאף שתכלית הגזירה היתה לעקור הדת אבל למעשה הגזירה היתה גשמית
ולכן לא לחמו,
אם תכלית הגזירה היא עקירת הדת הרי זו גזירה רוחנית-גזירת שמד
והכתוב במגילה תמיד מקדים את גזירת השמד הרוחנית לגזירה על הגוף, וכי בגלל שגם יוצאים להורג לא ילחמו על כבודו ית'??
אם הורגים יהודי בשביל שלא יקיים את התורה ק"ו בן בנו של ק"ו שצריך להילחם??
אתמהה,
ולכן יהודי של פעם חוזר ואומר שהגר"א מלמדינו שגם בגזירה רוחנית לא תמיד צריך להילחם ולפעמים הדרך היא להרבות בתשובה ותפילה ולעשות שתדלנות בחצר המלך.

[ואגב נ"ל להטעים במקצת את דברי הגר"א ששורש הגזירה על שהשתחוו לצלם ועל זה היה גזירת שמד 'להשמיד', ועל שנהנו מהסעודה של אותו רשע היה גם גזירה על הגוף]
 

יהודי של פעם

משתמש רגיל
בין גזירת חנוכה לפורים
החילוק בין הגזירה של חנוכה שעמדו ולחמו לגזירה של פורים שהרבו בתפילה ותשובה
מבואר בב"ח ריש הל' חנוכה, ודבריו ידועים ומובאים כל שנה בשיחות של המשגיחים בישיבות הק'
שבחנוכה היה תביעה בשמים על כך שנתרשלו בעבודה ולכן גזרו על עבודת ביהמ"ק
וכתשובת המשקל על שנתרשלו היו צריכים להילחם ולמסור נפש,
וכשניצחו קבעו ימים של עבודת ה' להודות ולהלל
והכל מידה כנגד מידה, החטא והגזירה והתשובה ויום החנוכה שתיקנו הכל על התרשלות וחיזוק בעבודת ה'.
ואילו בפורים שחטאו במה שנהנו בסעודה היה גזירה על הגוף ולכן הרבו בצום ותשובה וכשניצחו תיקנו משתה ושמחה
עכת"ד..
אלא שלכאו' יש להעיר ולהוסיף שבגמ' מבואר שעיקר החטא היה שהשתחוו לצלם שהרי רק בני שושן השתתפו בסעודה [ולכן רק הם צמו בתענית אסתר]
אמנם על פי דרכו של הב"ח יש להוסיף שהתיקון למה שהשתחוו לצלם היה להרבות בתפילה וזעקה לה' ולבטח רק בו,
ויומתקו הדברים ע"פ הגר"א הנ"ל שהגזירה 'להשמיד' היתה גזירת שמד ולכן כשניצחו הוסיפו מצוות מגילה,
והכל מידה כגד מידה שהשתחוו לע"ז וכדאיתא בגמ' מגילה 'הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה אלא לפנים',

והכלל שיש להתבונן בשורש של כל גזירה ולפעול בתשובת המשקל,
והסיבה שלחמו בחנוכה זה לא כלל לגזירה רוחנית אלא לגזירה על 'נתרשלו בעבודה' ובכל גזירה תשובת המשקל היא לפי גופו של ענין,
ואם ראית דור שגוזרים על ת"ת כנראה התביעה על שרפו ידיהם מן התורה ותשובת המשקל ידועה.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
תענה לי, איך שייך במציאות גזירת הרג כלילת מנער ועד זקן ח"ו שיהא בזה סכנת שמד?????
לדעתי, כוונת הגר"א שהמן רצה להרוג לא בגלל שלא יהיו יהודים, אלא כדי שלא יהי'ה מי שישמור את הדת, אבל בשורה התחתונה זה הי'ה גזירת הרג ואבדן ולא הי'ה שום צל וחשש שהגזירה תגרום ליהודי אחד לעבור על מצוה אחת מן התורה!
אין כזה דבר לא להלחם על גזירה רוחנית. "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת" נאמר גם על חכמי הדור!!!!
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
יהודי של פעם אמר:
אם הורגים יהודי בשביל שלא יקיים את התורה ק"ו בן בנו של ק"ו שצריך להילחם??

לא ולא!
כשהורגים אותו הוא יבא לשמים נקי, אבל כשמקלקלים ח"ו נשמתו תלך לאבדון רח"ל!
 

יהודי של פעם

משתמש רגיל
פרלמן משה אמר:
תענה לי, איך שייך במציאות גזירת הרג כלילת מנער ועד זקן ח"ו שיהא בזה סכנת שמד?????

הגר"א כותב עה"פ להשמיד פי' לעקור הדת-וכמשמעות של המילה שמד,
ובהמשך המגילה חזר על זה כמה פעמים וכ' שכנגד הגזירה על המצוות הוסיפו מצוות מגילה
ויתכן לפרש כמש"כ רש"י מגילה טז: על הגמ' אורה זו תורה מילה יו"ט ותפילין שהמן גזר על מצוות אלו ואסר ת"ת עי"ש וכ"ה בתרגום המגילה,
אמנם יותר נראה שהגר"א מדבר על עצם הגזירה שהיתה באגרות להשמיד ביג' אדר, ששם נכתב 'להשמיד' והוא גם לא מזכיר את הגמ' אורה זו תורה
ובכלל פירוש הגר"א על המגילה מתבסס על פשט המקרא ולא על המדרשים,
ובפשטות נראה ביאו"ד הגר"א שהיה להמן מטרה בגזירת להשמיד להרוג וכו' לעקור את הדת על ידי שלא יהיו יהודים,
ולא שגזר רק בשביל עקירת הדת, אלא נלחם גם נגד הגוף כמש"כ שם הגר"א להשמיד נגד הנשמה להרג נגד הרוח ולאבד נגד הגוף
ואם היו משתמדים לא היה מסתפק בזה [כמו בחנוכה] כי רצה גם להרג ולאבד, ומאידך גיסא אם המן לא יכל לגזור להרג ולאבד היה גוזר 'להשמיד' לבד,
שהיה לו מטרה בכל חלק בפני עצמו באיבוד הגוף ובעקירת הדת ולכן הגזירה וההצלה היא גשמית ורוחנית כאחד
ולכן כשניצלו תיקנו מגילה לנשמה ומשתה לגוף.
ואף שלא היה סכנה שיהיו ישראל משומדים ח"ו כי המן רצה גם להרג מ"מ הגר"א קורא לזה שמד כי זה מהות ותוכן הגזירה לעקור הדת,
והמלחמה של המן היתה רוחנית ומלחמה בה' ותורתו וכמש"כ 'כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו וכו' ולא יזכר שם ישראל עוד'
ובגזירה על כבוד שמים צריך להילחם כמו שנלחם מי שאכפת לו מכבוד הי"ת,
ואמנם אין כאן 'גדול המחטיאו' למעשה אבל יש כאן מלחמה על ביטול כל התורה כולה ומחיית שמו ית' מעולמו
[ועי' היטיב רמב"ן דברים לב-כו עה"פ אשביתה מאנוש, ואין לך חילול ה' גדול מזה, וזהו שאומרים בתפילה למען שמו באהבה ו'עשה למען שמך'],
ופשוט לכל מבין בעם שהיחס לגזירה כזו היא כמו לכל גזירה רוחנית ומה שיש גם גזירה על הגוף אינו מגרע מהמלחמה על כבוד ה'.
והסיבה שמרדכי לא נלחם מאחר וידע את כל אשר נעשה וידע שכאן רצון ה' שיחזרו בתשובה על שהשתחוו לצלם ונהנו מהסעודה
והתיקון לגזירה רוחנית זו על ידי תפילה וזעקה,
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
יהודי של פעם אמר:
פרלמן משה אמר:
תענה לי, איך שייך במציאות גזירת הרג כלילת מנער ועד זקן ח"ו שיהא בזה סכנת שמד?????

הגר"א כותב עה"פ להשמיד פי' לעקור הדת-וכמשמעות של המילה שמד,
ובהמשך המגילה חזר על זה כמה פעמים וכ' שכנגד הגזירה על המצוות הוסיפו מצוות מגילה
ויתכן לפרש כמש"כ רש"י מגילה טז: על הגמ' אורה זו תורה מילה יו"ט ותפילין שהמן גזר על מצוות אלו ואסר ת"ת עי"ש וכ"ה בתרגום המגילה,
אמנם יותר נראה שהגר"א מדבר על עצם הגזירה שהיתה באגרות להשמיד ביג' אדר, ששם נכתב 'להשמיד' והוא גם לא מזכיר את הגמ' אורה זו תורה
ובכלל פירוש הגר"א על המגילה מתבסס על פשט המקרא ולא על המדרשים,
ובפשטות נראה ביאו"ד הגר"א שהיה להמן מטרה בגזירת להשמיד להרוג וכו' לעקור את הדת על ידי שלא יהיו יהודים,
ולא שגזר רק בשביל עקירת הדת, אלא נלחם גם נגד הגוף כמש"כ שם הגר"א להשמיד נגד הנשמה להרג נגד הרוח ולאבד נגד הגוף
ואם היו משתמדים לא היה מסתפק בזה [כמו בחנוכה] כי רצה גם להרג ולאבד, ומאידך גיסא אם המן לא יכל לגזור להרג ולאבד היה גוזר 'להשמיד' לבד,
שהיה לו מטרה בכל חלק בפני עצמו באיבוד הגוף ובעקירת הדת ולכן הגזירה וההצלה היא גשמית ורוחנית כאחד
ולכן כשניצלו תיקנו מגילה לנשמה ומשתה לגוף.
ואף שלא היה סכנה שיהיו ישראל משומדים ח"ו כי המן רצה גם להרג מ"מ הגר"א קורא לזה שמד כי זה מהות ותוכן הגזירה לעקור הדת,
והמלחמה של המן היתה רוחנית ומלחמה בה' ותורתו וכמש"כ 'כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו וכו' ולא יזכר שם ישראל עוד'
ובגזירה על כבוד שמים צריך להילחם כמו שנלחם מי שאכפת לו מכבוד הי"ת,
ואמנם אין כאן 'גדול המחטיאו' למעשה אבל יש כאן מלחמה על ביטול כל התורה כולה ומחיית שמו ית' מעולמו
[ועי' היטיב רמב"ן דברים לב-כו עה"פ אשביתה מאנוש, ואין לך חילול ה' גדול מזה, וזהו שאומרים בתפילה למען שמו באהבה ו'עשה למען שמך'],
ופשוט לכל מבין בעם שהיחס לגזירה כזו היא כמו לכל גזירה רוחנית ומה שיש גם גזירה על הגוף אינו מגרע מהמלחמה על כבוד ה'.
והסיבה שמרדכי לא נלחם מאחר וידע את כל אשר נעשה וידע שכאן רצון ה' שיחזרו בתשובה על שהשתחוו לצלם ונהנו מהסעודה
והתיקון לגזירה רוחנית זו על ידי תפילה וזעקה,
תרשה לי לחלוק עליך, כי מכיון שבסופו של דבר בגזירה כגון זו אין חשש שמד למעשה ח"ו, לכן אין צורך ללחום, ויש להתעורר בתשובה, משא"כ כשיש סכנה על הדת בפועל ח"ו אין שום מקום להמנע מלהשיב מלחמה כמו שעשו החשמונאים.
 

בנציון

משתמש ותיק
אולי כדאי להעביר את הדיון הזה לאשכול חדש בשם האם בפורים היתה גזירה רוחנית או רק גשמית.
 

יהודי של פעם

משתמש רגיל
[/quote]
תרשה לי לחלוק עליך, כי מכיון שבסופו של דבר בגזירה כגון זו אין חשש שמד למעשה ח"ו, לכן אין צורך ללחום, ויש להתעורר בתשובה, משא"כ כשיש סכנה על הדת בפועל ח"ו אין שום מקום להמנע מלהשיב מלחמה כמו שעשו החשמונאים.
[/quote]

הרשות נתונה אבל אנא ממך,
אל תתחיל עם פשרות,
מי שכואב לו על כבוד ה' צריך לצעוק כשיש גזירה של עקירת הדת,
והאמת שאני לא מבין את החילוק,
האם כשהורגים את כל ישראל כדי לעקור את התורה זה לא נקרא סכנה על הדת למעשה בפועל ממש כפשוטו
נכון שלא יהיה מי שיחטא אבל לא יהיה קיום לתורה בפועל ח"ו?
האם המלחמה היא על כבודינו או על חילול שם שמים?
איזה המשך יהיה למעמד הר סיני שכ"כ הרבה שמענו על זה מרבינו זצ"ל?
האם כל זה לא למעשה?
סופו של דבר אין הלב מתיישב בחילוקי חילוקים אלו.
 
חלק עליון תַחתִית