כ' המשנ"ב (תרפה' יח') "דע דיש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בציר"י ויש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בסגו"ל וע"כ מהנכון שהקורא יקרא שניהם לצאת י"ש".
וממה שהצריך המשנ"ב לחזור ולקרוא שניהם משמע דיש שינוי משמעות בין זכר בסגול לזכר בציר"י.
והנלע"ד לבאר ענין זה שזכר בציר"י הוא מלשון 'זיכרון' כמו "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י' ז') "זֵכֶר רַב טוּבְךָ" (תהילים קמה' ז') או "זכר ליציאת מצרים". שהוא מלשון זיכרון
ואילו זכר בסגול הוא מלשון 'שארית' כמו "ואל תשחת את זכר שאריתנו". ועניינו קיום מציאותי של יוצאי חלציו.
וזה הוא הספק האם נצטוינו למחות את מורשתו הרוחנית של עמלק שלא ייזכר עוד. ע"י שנמחה כל מה ששם עמלק קרוי עליו. עד שימחה זכרונו.
או שמא הציווי הוא לבלתי השאיר לו שריד ופליט. ולמחות את זרעו הבא אחריו. שלא יישאר ממנו זכר וקיום.
והנה איתא במדרש תנאים "תמחה את זכר עמלק שלא ישאר לו לא זרע" וכן הוא בתנחומא "להכרית זרע עמלק".
אכן רש"י פירש "שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה, לומר בהמה זו משל עמלק היתה:" ומשמע שעניין המחיה הוא למחות את זכרונו שלא יעלה על לב. ולא לכלות את שאריתו.
וממה שהצריך המשנ"ב לחזור ולקרוא שניהם משמע דיש שינוי משמעות בין זכר בסגול לזכר בציר"י.
והנלע"ד לבאר ענין זה שזכר בציר"י הוא מלשון 'זיכרון' כמו "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י' ז') "זֵכֶר רַב טוּבְךָ" (תהילים קמה' ז') או "זכר ליציאת מצרים". שהוא מלשון זיכרון
ואילו זכר בסגול הוא מלשון 'שארית' כמו "ואל תשחת את זכר שאריתנו". ועניינו קיום מציאותי של יוצאי חלציו.
וזה הוא הספק האם נצטוינו למחות את מורשתו הרוחנית של עמלק שלא ייזכר עוד. ע"י שנמחה כל מה ששם עמלק קרוי עליו. עד שימחה זכרונו.
או שמא הציווי הוא לבלתי השאיר לו שריד ופליט. ולמחות את זרעו הבא אחריו. שלא יישאר ממנו זכר וקיום.
והנה איתא במדרש תנאים "תמחה את זכר עמלק שלא ישאר לו לא זרע" וכן הוא בתנחומא "להכרית זרע עמלק".
אכן רש"י פירש "שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה, לומר בהמה זו משל עמלק היתה:" ומשמע שעניין המחיה הוא למחות את זכרונו שלא יעלה על לב. ולא לכלות את שאריתו.