האחד בא לגור אמר:
אכן גם אני נתחבטתי קצת בדבר.
אבל זה לשון הב"ח:
ומ"מ כתבו ע"ש דווקא הקורא בציבור להוציא, אבל היחידים וכו'
מכך שלא העמיד החילוק בין שומע לקורא , משמע שעיקר הדגש הוא דווקא משום קורא בציבור משום פירסומא ניסא.
וכן מבואר בהמשך דבריו שכתב וז"ל:
וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב קורא ופושט האיגרת להראות הנס ואין זה אלא בקורא בציבור להוציא
אכן לשון הרמב"ם משמע כדבריך קצת,
אך הב"ח שהביא בתחילת דבריו את המהרי"ל שכ' 'אבל היחידים שיש להם מגילות' משמע דאיירי ביחידים המצאים בביהכנ"ס,
יתר מכך יעו במהרי"ל בהל' פורים שם במקור דבריו הרי שאיירי מפורש במהר"י סגל שהיה לו מגילה לעצמו בביהכ"נ ולא הקפיד לפשוט כאגרת עיי"ש, והוא מפורש במי שיש לו מגילה בביהכ"נ,
וכן בפמ"ג על אף שלא הביא דברי המהרי"ל אך איירי בפירוש באלו שיש להם מגילה בביהכ"נ, וכן משמע במ"ב,
ולגבי מה שהב"ח הביא מהרמב"ם שכ' דהוא כדי להראות הנס, ומזה הוכיח הב"ח שהיינו רק לגבי הקורא בציבור, אם כי על פניו משמע כדבריך, דהקורא ביחיד בביתו אין ענין לפשוט כאגרת, אך בעיון מעמיק לאחר מה שמשמע מהמהרי"ל והפמ"ג והמ"ב, דהיינו ביחיד שיש לו מגילה בביהכ"נ, נראה דאף מה שמוכיח הב"ח מהרמב"ם היינו נמי בביהכ"נ דכולם יוצאים מהבעל קורא, וזה הכונה להראות הנס כי הבעל קורא מוציא את הרבים בקריאתו, אך ביחיד הקורא בביתו הוא כהבעל קורא לכאורה, דהרי גם ביחיד הקורא בביתו איכא דין דפרסומי ניסא,