מהי תחפושת

כבוד שמים

משתמש ותיק
התחפושת שני מובנים לה, ברובד השטחי התחפושת היא הצגת הצגה כיסוי והעלמת האמת, ועטיית מסכה על האישיות המקורית האותנטית. אבל לכשנתבונן יותר נראה כי אדרבה ואדרבה, בבחינה מסויימת האדם מעלים את אמיתת אישיותו, נוטה ממסלולי טבעיו, וחושב את מעלותיו לחסרונותיו. במובן זה פעמים התחפושת ודוקא היא, היא היא העמידה על מקומו האמיתי של האדם, על רצונותיו על חלומותיו ועל שאיפותיו. לכשתימצי לומר התחפושת של התחפושת דוקא היא גילוי העומק.
בלשון אחרת אמר המשגיח רבי ירוחם הלוי ממיר, כי אוי לו לאדם שאינו מכיר בחסרונותיו, אבל אוי ואבוי לו לאדם שאנו מכיר במעלותיו, שהרי הם אלו כלי העבודה, שאיתם משורר האדם את שירת חייו בכל מנגינותי', בשפה המודרנית משתמשים בביטוי הדל "מודעות עצמית", אבל כמה שלווה וסיפוק מביאה לאדם ההיכרות האישית שלו עם עצמיותו. וברוח האמור, התבוננות בכל התחפושות שאנחנו עושים על עצמינו מכורח ומרצון, תביא אותנו להארת והבנת זויות חדשות בנבכי אישיותינו – גם אם תחפושת ואפילו תחפושת נבחרת לרוב אינה מבטאת אלא נקודה אחת באישיות, עלינו להתבונן במרכזיות הנקודה, בחיוביות שבה, ובאור שנוכל להזריח ממנה.
במיוחד הדברים אמורים לבעלי קורות חיים סוערים ולא שגרתיים, בהם עומדים כוחות הנפש למבחנים חדים, והאפשרויות לעמוד על התכונות רבות יותר ומגוונות, ומאידך גם התועלת שבהכרת משמעות התגובות ותנועות החיים, מועילה יותר לצלוח בגבורה ובצמיחה את הקשיים.
עם כל זאת, ועם כל הצורך והתועלת שבמודעות העצמית, ישנו גם היבט שלישי לתחפושת, כי מותר ולעיתים אף רצוי להתעטף באיזו תחפושת, להזניח את החיטוט הפנימי בתוכן הנפש, ואדרבה, לחיות עם האמת שבהצגה ועם היופי שבהעמדת הפנים. והשי"ת יעזור לנו שקדושת מרדכי ואסתר תשפיע לנו את היכולת הזאת ואת כל היכולות לכל החגים והמועדים ולכל ימות השנה.
 

תמים

משתמש רגיל
צריכים לזכור שגם הגוים בימי חגיהם מתחפשים וזה ראיה שזה משהו בטבע האנושי הבסיסי וגם היהודים משמחים עצמם במין שמחה זה, ואחרי שיודעים את זה אפשר לומר את כל הטעמים שבעולם והרמזים והסודות למה התקדש מנהג זה וכו' ולמה דוקא ילדים וכו' וכו'
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דבריך אמורים ביחס למי שחיפש טעמים למצוות התחפושת, אבל בטעות הגבת באשכול אחר בו התבארו עניני הפסיכולוגי' של התחפושת ה'גויית' בדוקא.
 

כותר

משתמש ותיק
תחפושת גויית נמצאת בתוך מדור שלושים יום קודם החג של פורים ?
 

מאן דהו

משתמש ותיק
מצאתי בספר סנסנן ליאיר מעיר אי אלו דברים בזה. הנה עיקר מנהג התחפושת בפורים לא נמצא בראשונים לפני מהר"י מינץ, ואין לו זכר בש"ס ומדרשים והרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכל הפוסקים, עד המאה השלישית לאלף הששי.
והסמך שהביא הרב אליה רבה (בסי' תרצו) זכר למרדכי שיצא בלבוש מלכות וכו' קצת קשה, דאין מכאן סמך רק ללבוש בגדי חג בפורים וכמנהג כמה חסידים ואנשי מעשה. אך תחפושת מאן דכר שמה, ואטו מרדכי התחפש?
והסמך השני שכתב שם, זכר לושתי שבא גבריאל ועשה לה זנב. ע"ש. במחכ"ת לא ניתן ליאמר, ואולי נעשה גם זכר להמן שנתלה על העץ, ומה לנו ולרשעי עולם.
ועדיפא הול"ל זכר לאליהו הנביא שהתחפש לחרבונה כמאן דאמר חרבונה זה אליהו.
א"נ, זכר לאסתר שלא הגידה את עמה ומולדתה ו"התחפשה" כגויה.
א"נ זכר למה שאמרו בגמ' חולין (דף קלט ע"ב) אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר פני, שכביכול הקב"ה בעצמו הסתתר בנס פורים והלבישו בדרך הטבע, ולכן אינו מופיע שם הוי"ה במגילה רק ברמזים בר"ת וסופי תיבות.
ועדיפא מינה מצאתי במס' שבת (סו:) רבא ב"ר הונא אמר, פרמי. ופרש"י: טלמוסא הנקשרת על הפרצוץ להבעית הבנים הקטנים ע"ש. ומלת פרמי רומזת לפורים. ומכאן סמך שבפורים לובשים מסכות. [ועוד רמז בתהלים ס"ד ז' תמנו חפש מחופש. חפש נוטריקון חג פורים שמח, מחופש רמז לתחפושות. "וקרב איש ולב עמוק" רמז לשתות יי"ש בקרביים וגם ללמוד תורה בעיון עמוק לפני סעודת פורים. וידי"ן הר"מ גנוט הי"ו אמר שהוא רמז למ"ש בגמרא אסתר ברוה"ק נאמרה דכתיב ויאמר המן בלבו, וזהו "ולב עמוק" שכותב המגילה ירד לעומק לבו. עכ"ד.
ובשו"ת משנה הלכות (ח"ג סי' ס') טעם יפה למנהג זה שפעם נהגו העניים לשלוח את ילדיהם הקטנים לאסוף עבורם צדקה בפורים, והילדים היו מתביישים לאסוף מעות מהורי חבריהם העשירים, ולכן התחפשו שלא יכירו אותם וכך עשו מלאכתם נאמנה. עכת"ד].
ומסופר על הרמ"א זצ"ל שהיה מתחפש ביום פורים בבגדי עניים, ובכל בית שואל מים לרחוץ ידיו לאמר כי עוד לא התפלל תפלת ערבית, למען יזכרו בני הבית להתפלל ערבית ולא ישכחו מפני טרדתם בסעודת פורים. כזה ראה וקדש, זיע"א. עכ"ל בס' סנסן ליאיר (שם)
ואמרתי רמז לתלמידים הי"ו שעל הרוב פורים בפרשת כי תשא (בשנה פשוטה) ושם כתיב "אלהי מסכה לא תעשה לך". תעשה לשון זכר, לך לשון נקבה (והפשט ידוע). והיינו שאם תרצה ללבוש מסכות לפחות לא תעשה את עצמך לנקבה, והוא הדין להיפך. השומע ישמע והחדלים יחדלו. עכ"ל.
 
חלק עליון תַחתִית