קרירות בראיית חילול שבת.

יונה בן יעקב

משתמש ותיק
אני צריך את המקור שראיית חילול שבת מקררת את האדם וכו'.. [לא צריך לזה מקור, אבל אני צריך את זה בנוגע לשאלה עליה אני דן]
ומכאן לשאלתי, האם כך הוא ג"כ בראיית גוי מחלל שבת, ואולי ההיפך? לראות גוי ששבת ג"כ מקרר את האדם?
ואולי כל מחלל שבת לפנינו הוא גוי, ולהנ"ל אין קרירות בכלל?
 

דחד יומא

משתמש ותיק
לא גרע מרואה סוטה בקלקולה שיזיר עצמו מן היין,
הרי שראיית מעשה עבירה משפיעה על נפש האדם.
ומסתבר לי שאין קרירות בראיית גוי מחלל שבת, שהרי אין כאן מעשה עבירה.
[יתכן שיש קרירות טכנית שמתקבל אצל האדם שיום שבת הוא כשאר הימים, אך לדעתי בראיית מעשה עבירה ישנה קרירות רוחנית וכנ"ל מסוטה].
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
דחד יומא אמר:
לא גרע מרואה סוטה בקלקולה שיזיר עצמו מן היין,
הרי שראיית מעשה עבירה משפיעה על נפש האדם.
ומסתבר לי שאין קרירות בראיית גוי מחלל שבת, שהרי אין כאן מעשה עבירה.
[יתכן שיש קרירות טכנית שמתקבל אצל האדם שיום שבת הוא כשאר הימים, אך לדעתי בראיית מעשה עבירה ישנה קרירות רוחנית וכנ"ל מסוטה].
הפשט הפשוט של "רואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" הוא שאדם שנוכח לראות את הקלקול שבא על ידי קלות ראש, יש לו יותר תביעה להתרחק מאותה קלות ראש. ההנחה שהתביעה היא בגלל עצם הראיה של הסוטה היא ווארט יפה, אבל זה לא הפשט.
 
 

דחד יומא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
דחד יומא אמר:
לא גרע מרואה סוטה בקלקולה שיזיר עצמו מן היין,
הרי שראיית מעשה עבירה משפיעה על נפש האדם.
ומסתבר לי שאין קרירות בראיית גוי מחלל שבת, שהרי אין כאן מעשה עבירה.
[יתכן שיש קרירות טכנית שמתקבל אצל האדם שיום שבת הוא כשאר הימים, אך לדעתי בראיית מעשה עבירה ישנה קרירות רוחנית וכנ"ל מסוטה].
הפשט הפשוט של "רואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" הוא שאדם שנוכח לראות את הקלקול שבא על ידי קלות ראש, יש לו יותר תביעה להתרחק מאותה קלות ראש. ההנחה שהתביעה היא בגלל עצם הראיה של הסוטה היא ווארט יפה, אבל זה לא הפשט.
להפך יותר מסתבר לי כדברי,
מדוע שיתבע האדם להתרחק מקלות ראש זו משום ראייתה אם אין בראייתה השפעה עליו,
וכי מפני שראה הוא נחשד בקלות ראש זו.
אלא לדברי מבואר היטב שעצם הראייה מקהה את רגשות האדם ביחס למעשה זה ולכן נדרש ממנו להתרחק ממנו יותר משאר בני אדם.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
דחד יומא אמר:
מבקש אמת אמר:
דחד יומא אמר:
לא גרע מרואה סוטה בקלקולה שיזיר עצמו מן היין,
הרי שראיית מעשה עבירה משפיעה על נפש האדם.
ומסתבר לי שאין קרירות בראיית גוי מחלל שבת, שהרי אין כאן מעשה עבירה.
[יתכן שיש קרירות טכנית שמתקבל אצל האדם שיום שבת הוא כשאר הימים, אך לדעתי בראיית מעשה עבירה ישנה קרירות רוחנית וכנ"ל מסוטה].
הפשט הפשוט של "רואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" הוא שאדם שנוכח לראות את הקלקול שבא על ידי קלות ראש, יש לו יותר תביעה להתרחק מאותה קלות ראש. ההנחה שהתביעה היא בגלל עצם הראיה של הסוטה היא ווארט יפה, אבל זה לא הפשט.
להפך יותר מסתבר לי כדברי,
מדוע שיתבע האדם להתרחק מקלות ראש זו משום ראייתה אם אין בראייתה השפעה עליו,
וכי מפני שראה הוא נחשד בקלות ראש זו.
אלא לדברי מבואר היטב שעצם הראייה מקהה את רגשות האדם ביחס למעשה זה ולכן נדרש ממנו להתרחק ממנו יותר משאר בני אדם.


הכוונה שעל אדם לקחת מוסר ממה שרואה, ואם רואה את הקלקול שנעשה ע"י קלות ראש עליו להשמר יותר מקלות ראש. כמו שהתביעה על אדם שמעשן אחרי שאביו מת כתוצאה מהעישון, גדולה יותר מהתביעה על אדם שלא נתקל במי שמת מעישון אלא רק שמע על כך שמועות.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
יונה בן יעקב אמר:
אני צריך את המקור שראיית חילול שבת מקררת את האדם וכו'..
יש שני סיפורים על ר' יהודה קרביץ, אחד עם הח"ח ואחד עם הרב מבריסק
מובא בכמה ספרים, וגם כאן: http://www.shabes.net/birkatshabat/index.php?option=com_content&view=article&id=242:reiya&catid=58:tzadikim&Itemid=93
אני לא בטוח שהסיפורים הללו מהוים ראיה לזמננו, כיון שבעבר היה זה חידוש שיהודי יחלל שבת לכה"פ בפרהסיא, והיה זה זעזוע גדול וקרירות בקדושת השבת שיהודים מזלזלים בה בריש גלי. בזמננו לדאבוננו כולם הורגלו למציאות מרה זו, שרוב כלל ישראל מחללים שבת בפרהסיא, וממילא צ"ע אם שייך בזה קרירות.
 
 

דחד יומא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
הכוונה שעל אדם לקחת מוסר ממה שרואה, ואם רואה את הקלקול שנעשה ע"י קלות ראש עליו להשמר יותר מקלות ראש. כמו שהתביעה על אדם שמעשן אחרי שאביו מת כתוצאה מהעישון, גדולה יותר מהתביעה על אדם שלא נתקל במי שמת מעישון אלא רק שמע על כך שמועות.

"אפשר" אך דברי ג"כ לא יצאו מכלל פשט, ולא באו לכלל ווארט.
 

אבי חי

משתמש ותיק
דחד יומא אמר:
לא גרע מרואה סוטה בקלקולה שיזיר עצמו מן היין,
הרי שראיית מעשה עבירה משפיעה על נפש האדם.
הרואה סוטה בקלקולה אינו רואה חטא אלא את עונשו, ואדרבה היה לנו לומר "וכל העם ישמעו וייראו", ואכן מצינו שמביאים לשם את כל הנשים שבסביבה לקיים מה שנאמר "וניווסרו כל הנשים ולא תעשינה כזימתכנה".
וע"כ לפרש כמ"ש @מבקש אמת .

אמנם אכתי יש מקום לומר דגם בראיית העונש מתקררים עי"ז שסו"ס ניכר כאן שהיה חטא. וצ"ע.
 

דחד יומא

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
דחד יומא אמר:
לא גרע מרואה סוטה בקלקולה שיזיר עצמו מן היין,
הרי שראיית מעשה עבירה משפיעה על נפש האדם.
הרואה סוטה בקלקולה אינו רואה חטא אלא את עונשו, ואדרבה היה לנו לומר "וכל העם ישמעו וייראו", ואכן מצינו שמביאים לשם את כל הנשים שבסביבה לקיים מה שנאמר "וניווסרו כל הנשים ולא תעשינה כזימתכנה".
וע"כ לפרש כמ"ש @מבקש אמת .

אמנם אכתי יש מקום לומר דגם בראיית העונש מתקררים עי"ז שסו"ס ניכר כאן שהיה חטא. וצ"ע.
מסתבר לי שבראיית העונש ג"כ יש קרירות, וכל היכר למעשה עבירה הוא קרירות.
אבל א"כ באמת אפשר שאינו שייך לנושא האשכול באופן ישיר אלא מתורת ק"ו אם בעונש כך בעבירה עצמה עאכ"ו.
 
 

שלום23

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
דחד יומא אמר:
לא גרע מרואה סוטה בקלקולה שיזיר עצמו מן היין,
הרי שראיית מעשה עבירה משפיעה על נפש האדם.
ומסתבר לי שאין קרירות בראיית גוי מחלל שבת, שהרי אין כאן מעשה עבירה.
[יתכן שיש קרירות טכנית שמתקבל אצל האדם שיום שבת הוא כשאר הימים, אך לדעתי בראיית מעשה עבירה ישנה קרירות רוחנית וכנ"ל מסוטה].
הפשט הפשוט של "רואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" הוא שאדם שנוכח לראות את הקלקול שבא על ידי קלות ראש, יש לו יותר תביעה להתרחק מאותה קלות ראש. ההנחה שהתביעה היא בגלל עצם הראיה של הסוטה היא ווארט יפה, אבל זה לא הפשט.
 
לפ"ז כל מי ששומע מזה יזיר, למה דוקא מי שרואה בקלקולה?
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
שלום23 אמר:
מבקש אמת אמר:
דחד יומא אמר:
לא גרע מרואה סוטה בקלקולה שיזיר עצמו מן היין,
הרי שראיית מעשה עבירה משפיעה על נפש האדם.
ומסתבר לי שאין קרירות בראיית גוי מחלל שבת, שהרי אין כאן מעשה עבירה.
[יתכן שיש קרירות טכנית שמתקבל אצל האדם שיום שבת הוא כשאר הימים, אך לדעתי בראיית מעשה עבירה ישנה קרירות רוחנית וכנ"ל מסוטה].
הפשט הפשוט של "רואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" הוא שאדם שנוכח לראות את הקלקול שבא על ידי קלות ראש, יש לו יותר תביעה להתרחק מאותה קלות ראש. ההנחה שהתביעה היא בגלל עצם הראיה של הסוטה היא ווארט יפה, אבל זה לא הפשט.
לפ"ז כל מי ששומע מזה יזיר, למה דוקא מי שרואה בקלקולה?

מה רצית שיכתבו - "כל השומע סוטה בקלקולה"? אין כאן "דין ראיה", אלא הכוונה שמי שנוכח לראות את הקלקול יש עליו תביעה גדולה יותר.

(חוץ מזה, אינה דומה שמיעה לראיה)
 

אורח

משתמש ותיק
ברש"י סוף פרשת בהר על הפסוק לא תעשו לכם אלילים וגו' את שבתותי תשמורו:
כנגד זה הנמכר לנכרי שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו, הואיל ורבי עובד עבודת אלילים אף אני כמותו, הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו, לכך נאמרו מקראות הללו. ע"כ.
והיינו שראיית האדון הגוי מחלל שבת יכולה להשפיע, ולכך הוזהר באזהרה מיוחדת על כך.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אורח אמר:
ברש"י סוף פרשת בהר על הפסוק לא תעשו לכם אלילים וגו' את שבתותי תשמורו:
כנגד זה הנמכר לנכרי שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו, הואיל ורבי עובד עבודת אלילים אף אני כמותו, הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו, לכך נאמרו מקראות הללו. ע"כ.
והיינו שראיית האדון הגוי מחלל שבת יכולה להשפיע, ולכך הוזהר באזהרה מיוחדת על כך.
גם בזה אין ראיה שראיית המעשה משפיעה, אלא השהות בחברת מחלל שבת היא שמשפיעה.
 
 

משה שמחה

משתמש חדש
מבקש אמת אמר:
הפשט הפשוט של "רואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" הוא שאדם שנוכח לראות את הקלקול שבא על ידי קלות ראש, יש לו יותר תביעה להתרחק מאותה קלות ראש. ההנחה שהתביעה היא בגלל עצם הראיה של הסוטה היא ווארט יפה, אבל זה לא הפשט.
להפך יותר מסתבר לי כדברי,
מדוע שיתבע האדם להתרחק מקלות ראש זו משום ראייתה אם אין בראייתה השפעה עליו,
וכי מפני שראה הוא נחשד בקלות ראש זו.
אלא לדברי מבואר היטב שעצם הראייה מקהה את רגשות האדם ביחס למעשה זה ולכן נדרש ממנו להתרחק ממנו יותר משאר בני אדם.
משום שראה העונש יש לו יותר ידע להיות זהיר יותר ועל כן יכולים לנסות אותו יותר מן השמים בבחינת כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת
 

אמלתרא

משתמש רגיל
ראיתי בספר 'ממעונות אריות', על צדיקי פולין
מביא שם שהאבני נזר אמר, שבמשך ימי חייו לא ראה יותר משני פעמים יהודי מחלל שבת, ואילו היה רואה פעם שלישית, לא היה באפשרי לו לחבר חיבור שלו 'אגלי טל', על ל"ט מלאכת שבת
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
דחד יומא אמר:
לא גרע מרואה סוטה בקלקולה שיזיר עצמו מן היין,
הרי שראיית מעשה עבירה משפיעה על נפש האדם.
ומסתבר לי שאין קרירות בראיית גוי מחלל שבת, שהרי אין כאן מעשה עבירה.
[יתכן שיש קרירות טכנית שמתקבל אצל האדם שיום שבת הוא כשאר הימים, אך לדעתי בראיית מעשה עבירה ישנה קרירות רוחנית וכנ"ל מסוטה].
כמדומה אאל"ט, שפשטות הכוונה 'בקלקולה' היינו שרואה אותה בעת קיום העונש (לצבות בטן וכו'), וא"כ יותר נראה בפשוטו כדברי הרב @מבקש אמת. כי קרירות שייך בעיקר אם הנושא הוא שראה מעשה העבירה. (אף שגם אם הפשט הוא שרואה מעשה העבירה, יותר נראה שהכוונה שיש יותר תביעה מצד שרואה את העבירה ורואה מה יוצא משתיית יין וקלות ראש, ולא מצד קרירות).
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אמלתרא אמר:
ראיתי בספר 'ממעונות אריות', על צדיקי פולין
מביא שם שהאבני נזר אמר, שבמשך ימי חייו לא ראה יותר משני פעמים יהודי מחלל שבת, ואילו היה רואה פעם שלישית, לא היה באפשרי לו לחבר חיבור שלו 'אגלי טל', על ל"ט מלאכת שבת
רבי מאיר ראה את רבו מחלל שבת במזיד, ומסתמא היה כמה פעמים (שהרי למד תורה מפיו בקביעות), ואעפ"כ היה חריף שבתנאים, ואין לי ספק שהיה יכול לחבר את האגלי טל.
 
 

מה אדבר

משתמש ותיק
יונה בן יעקב אמר:
אני צריך את המקור שראיית חילול שבת מקררת את האדם וכו'.. [לא צריך לזה מקור, אבל אני צריך את זה בנוגע לשאלה עליה אני דן]
ומכאן לשאלתי, האם כך הוא ג"כ בראיית גוי מחלל שבת, ואולי ההיפך? לראות גוי ששבת ג"כ מקרר את האדם?
במדרש אמרו שגוי ששבת חייב מיתה דהוי כמו מלך ומטרוניתא שנפגשים ועובר נכרי ביניהם, וא"כ לראות גוי ששבת זה מקרר את רגשי השבת שהוא כנישואין בין כנס"י לקב"ה.
 
 

הכהן

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
אמלתרא אמר:
ראיתי בספר 'ממעונות אריות', על צדיקי פולין
מביא שם שהאבני נזר אמר, שבמשך ימי חייו לא ראה יותר משני פעמים יהודי מחלל שבת, ואילו היה רואה פעם שלישית, לא היה באפשרי לו לחבר חיבור שלו 'אגלי טל', על ל"ט מלאכת שבת
רבי מאיר ראה את רבו מחלל שבת במזיד, ומסתמא היה כמה פעמים (שהרי למד תורה מפיו בקביעות), ואעפ"כ היה חריף שבתנאים, ואין לי ספק שהיה יכול לחבר את האגלי טל.
בשביל זה צריך להיות רבי מאיר
 
 

במבי

משתמש ותיק
אספר סיפור קצת מוזר שהייתי עד לו.

לפני מספר שנים הייתי בהפגנת מחאה מול פיצוציה שהייתה פתוחה בשבת (אני גר בעיר חילונית אך ב"ה כמעט אין בה חנויות הפתוחות בשבת כלל)
ועשינו קבלת שבת מחוץ לחנות ותפילת ערבית ובמהלך התפילה אחד השיכורים שהיה מחוץ לחנות התעצבן והחל לצעוק ואף הרים את בקבוק הבירה כלפי אחד המתפללים, ולפתע לא פחות ולא יותר עצר רכב ליד החנות ויצאה ממנו אשה והחלה לצעוק על השיכור איך הוא לא מתבייש להרים יד ולצעוק על אנשים דתיים וכו'

והתחושה הייתה אמביוולנטית (מצב שבו מתרחשים בו זמנית שני תחושות מנוגדות) שהרי יש תחושה טובה שחילוני מצטרף גם למחאה אך מצד שני איזה עצב.... הרי אחותינו זו גם חיה בתוך אותה תחושת טעות ששמירת שבת זה משהו ששייך לדתיים ואילו היא לא כ"כ מחמירה.

(אל תתפלאו זה מה שהחילונים חושבים, ששמירת שבת זה סוג של חומרה לא מחייבת, ופעם אף חוזרת בתשובה אמרה לאשתי  שעד החזרה בתשובה היא לא ידעה אפי' שאסור להדליק אור בשבת)
 

לא פסקה ישיבה

משתמש ותיק
לראות גוי מחלל שבת, זה לא סתירה לגילוי היחוד, כיון שאין כאן מרידה בהשי"ת. ומשא"כ ביהודי.
 

יונה בן יעקב

משתמש ותיק
פותח הנושא
לא פסקה ישיבה אמר:
לראות גוי מחלל שבת, זה לא סתירה לגילוי היחוד, כיון שאין כאן מרידה בהשי"ת. ומשא"כ ביהודי.

אולי מרידה אין אבל סתירה ודאי שיש, גילוי היחוד הוא בעת שהבריאה מתוקנת וכל דבר נמצא במקום הראוי לו ועושה את הראוי לו.
 

דחד יומא

משתמש ותיק
יונה בן יעקב אמר:
לא פסקה ישיבה אמר:
לראות גוי מחלל שבת, זה לא סתירה לגילוי היחוד, כיון שאין כאן מרידה בהשי"ת. ומשא"כ ביהודי.

אולי מרידה אין אבל סתירה ודאי שיש, גילוי היחוד הוא בעת שהבריאה מתוקנת וכל דבר נמצא במקום הראוי לו ועושה את הראוי לו.
גוי המחלל שבת הרי הוא עושה את הראוי לו, ואדרבה גוי ששבת חייב מיתה.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
אמלתרא אמר:
ראיתי בספר 'ממעונות אריות', על צדיקי פולין
מביא שם שהאבני נזר אמר, שבמשך ימי חייו לא ראה יותר משני פעמים יהודי מחלל שבת, ואילו היה רואה פעם שלישית, לא היה באפשרי לו לחבר חיבור שלו 'אגלי טל', על ל"ט מלאכת שבת
רבי מאיר ראה את רבו מחלל שבת במזיד, ומסתמא היה כמה פעמים (שהרי למד תורה מפיו בקביעות), ואעפ"כ היה חריף שבתנאים, ואין לי ספק שהיה יכול לחבר את האגלי טל.
ובכן מה המסקנה? 
שהאגלי טל טעה?
שמא לא היה מבקש את האמת כמו מר? 
או שמא לא ידע כמוך את ההסטוריה של ר' מאיר? 
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
מבקש אמת אמר:
אמלתרא אמר:
ראיתי בספר 'ממעונות אריות', על צדיקי פולין
מביא שם שהאבני נזר אמר, שבמשך ימי חייו לא ראה יותר משני פעמים יהודי מחלל שבת, ואילו היה רואה פעם שלישית, לא היה באפשרי לו לחבר חיבור שלו 'אגלי טל', על ל"ט מלאכת שבת
רבי מאיר ראה את רבו מחלל שבת במזיד, ומסתמא היה כמה פעמים (שהרי למד תורה מפיו בקביעות), ואעפ"כ היה חריף שבתנאים, ואין לי ספק שהיה יכול לחבר את האגלי טל.
ובכן מה המסקנה? 
שהאגלי טל טעה?
שמא לא היה מבקש את האמת כמו מר? 
או שמא לא ידע כמוך את ההסטוריה של ר' מאיר? 
ישנה עוד אפשרות: שהסיפור לא היה ולא נברא (כמו רוב הסיפורים).
 
 

יונה בן יעקב

משתמש ותיק
פותח הנושא
דחד יומא אמר:
יונה בן יעקב אמר:
לא פסקה ישיבה אמר:
לראות גוי מחלל שבת, זה לא סתירה לגילוי היחוד, כיון שאין כאן מרידה בהשי"ת. ומשא"כ ביהודי.

אולי מרידה אין אבל סתירה ודאי שיש, גילוי היחוד הוא בעת שהבריאה מתוקנת וכל דבר נמצא במקום הראוי לו ועושה את הראוי לו.
גוי המחלל שבת הרי הוא עושה את הראוי לו, ואדרבה גוי ששבת חייב מיתה.

סליחה, לא ראיתי את הנכתב במדויק. תגובתי זאת אמורה על גוי ששבת.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
הגה"ח ר"א מז'עמבין נ"ע הי' נזהר שלא להלך בש"ק ברחוב כשבני־אדם מצויין בהם, כדי שלא לראות ח"ו בחילול־השבת שע"י גוים.
 
חלק עליון תַחתִית