ברכת בשמים

חונה בירושלים

משתמש רגיל
זה זמן אני מתלבט אודות ברכת הבשמים בהבדלה.
אינני נהנה כלל מריחות הציפורן והקינמון וכד'. האם יש מקום לברכה גם בהעדר הנאה?
אמנם ברכת הנהנין מברכים גם בהעדר הנאה, אבל יש את הנאת מעיו והשובע. 
ואגב אורחא, יש להעיר שפעמים רבות מצוי שמברכים על קופסאות של צפורן שפג מהם הריח מזה זמן וה"ז ברכה לבטלה.
 
 

משיב דבר

משתמש ותיק
חונה בירושלים אמר:
זה זמן אני מתלבט אודות ברכת הבשמים בהבדלה.
אינני נהנה כלל מריחות הציפורן והקינמון וכד'. האם יש מקום לברכה גם בהעדר הנאה?
אמנם ברכת הנהנין מברכים גם בהעדר הנאה, אבל יש את הנאת מעיו והשובע. 
ואגב אורחא, יש להעיר שפעמים רבות מצוי שמברכים על קופסאות של צפורן שפג מהם הריח מזה זמן וה"ז ברכה לבטלה.
יש הבדל בין ברכת הנהנין של אכילה שאפילו אינו מתכוין ורוצה להנות עליו לברך (חוץ ממטעמת שהוא מחלוקת, אבל באכילה גמורה לכו"ע) ואילו בברכת הריח כת' המ"ב בשם כמה אחרונים דהברכה הוא רק במכוין לשם הנאה של ריח עי' סימן רי"ז סק"ב שמביא בזה מחלוקת.
ועפ"ז הזהיר בספר תשובות והנהגות (הגר"מ שטרנבוך שליט"א) שמי שמברך רק בשביל קיום הצורה של הבדלה ואינו מבין שהעניין הוא להנות (איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו כו') הוא בספק ברכה לבטלה - וכטענתך הנ"ל.
אבל פשוט שמספיק כונה להריח ולהנות וא"צ יותר.
אם הריח של הבשמים פג ונותר רק ריח בקופסא, הוא בפשטות ברכה לבטלה כמו בבגדים עם ריח שכתוב בשו"ע שאין לברך. 

 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
חונה בירושלים אמר:
 . . האם יש מקום לברכה גם בהעדר הנאה? אמנם ברכת הנהנין מברכים גם בהעדר הנאה, אבל יש את הנאת מעיו והשובע.
ראה שו"ע אדה"ז סי' רצז ס"ז, וש"נ.
ומ"מ, בפשטות הוי גדרו כבהנאת אכילה (וכן מוכח לכאו' ממה שלא הביאו הפוסקים כי־אם 'מי שאין לו חוש הריח', ולא שאינו נהנה מכך כעת).
אטו מי שאינו נהנה כעת מטעם השוקולד, וכגון שנטל כל־שהוא ממש (ואין שייכים בו הנאת מעיו ושובע) - לא יברך?! לפו"ר, מילתא דתמיהא היא טובא.

 
חונה בירושלים אמר:
ואגב אורחא, יש להעיר שפעמים רבות מצוי שמברכים על קופסאות של צפורן שפג מהם הריח מזה זמן וה"ז ברכה לבטלה.
ראה שם ס"ו (ובהנסמן בשוה"ג), וכן בכה"ח סי' ריז ס"ק טו (וש"נ).
 

משיב דבר

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
וכן מוכח לכאו' ממה שלא הביאו הפוסקים כי־אם 'מי שאין לו חוש הריח', ולא שאינו נהנה מכך כעת
הפוסקים בסימן ריז דברו להדיא על מי שאינו מתכוין להריח. מהט"ז ועד האחרונים ממש, ראה כל המקורות בשעה"צ סק"ג וד'.
וראה דברי' ההבדל בין זה לברכת הריח.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
כמובן.

כוונתי היתה על החידוש המופלא, לטעון כי המתכוון להריח, אם אינו נהנה כעת מכך (מהו הגדר בזה?!) - יִפָּטֵר מלברך. וע"ע בכה"ח סי' ריז סק"ב (ולהעיר מסדר ברה"נ פי"א ה"ט־י).

הך דאינו מתכוון להריח יש דוגמתו אף בברכות האכילה, כדוגמת 'מטעמת'.
 
חלק עליון תַחתִית