במה שדימו לכבשים ושלקות לגופן - שאי"צ למימיהן, י"ל דזיתים וענבים וכדו' כל דבר שדרך לסוחטו, כתב המג"א דאסור מדרבנן אף שאי"צ למימיהן, ב. אף באי"צ למימיהן הר"ן והרמב"ן כתבו דבמשקין שהדך לסוחטם, אסור מדרבנן כההיא דסוכרייא דנזייתא, וכדבריהם נקט בב"י, ולכן בענין השואל לא שייך לדון ממה שהותר כבשים לגופן.
ובענין משקה הבא לאוכל י"ל דהתם עניינו דאין שם משקה על היוצא, והוי כמפרק אוכל מאוכל, [ דלהתחייב משום מפרק ישנם ב' אופנים א. אוכל מפסולת, ב. משקה מאוכל]. והכא בסוחט למגבת דאין על המגבת שם אוכל, לא שייך לדון מדין משקה הבא לאוכל, ובענין הכותב בהיתר השש"כ, נ"ל [עכשיו אין הספר לפני] דהוא משום שלא היו המים בעין כלל, שעברו מיד מהשערות לבגד, והכא לא שייך זה.
וכן יש לדון שאם הם מרובים יש חשש סחיטה במקפיד על מימיו, ובמגבת נח' הגר"א והמג"א האם חשובה אין מקפיד על מימיו.
וכן יש לדון מדין שרייתו זהו כיבוסו, אך זה י"ל דבשאר משקים לא דנים מדין שרייתו כמבואר בסי' שיט' בענין מסנן יין בסודר.