שביתתינו כשביתתו


פותח הנושא
מוטי
משתמש ותיק
הודעות: 282
הצטרף: 11 אוקטובר 2015, 21:03
נתן תודה: 75 פעמים
קיבל תודה: 101 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

שביתתינו כשביתתו

שליחה על ידי מוטי » 24 פברואר 2016, 09:16

בתורה הקדושה נראה שטעם ה"שביתה" בשבת קודש הוא משום שבו שבת ק-ל מכל מלאכתו.
מה ההסבר בזה?


אריך
משתמש ותיק
הודעות: 1158
הצטרף: 28 דצמבר 2015, 09:22
נתן תודה: 108 פעמים
קיבל תודה: 322 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: שביתתינו כשביתתו

שליחה על ידי אריך » 24 פברואר 2016, 10:39

יתירה מזו. רש"י כי תשא לא, יג כותב: כי אות הוא ביני וביניכם - אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם, בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה: כלומר האות הוא בזה שהקב"ה נתן לנו את יום מנוחתו הוא.

לענ"ד ההסבר הוא: המנוחה של ה' פירושה, כמו שאמרו חז"ל: מה היה העולם חסר, מנוחה, באה שבת באה מנוחה. כלומר מנוחה שלו ית' היא בתור "בורא העולם", לא ענין אישי שלו, שעל זה איננו מדברים, אלא על מנוחה שלו בתוך המערכת של בריאת העולם של פרשת בראשית, ובתוך המערכת הזו הוא הופיע כ"נח". והכניס את הנייחא הזו בתוך העולם (מה היה העולם חסר וכו'). אותו אחד שפעל ועשה את הכל, כעת הוא מופיע כ"נח". כלומר מצד אחד יש בתוך העולם חתירה ותנועה לקראת תכלית מסויימת, שזה כלל הברואים שפועלים, עושים, רצים ומתקדמים, ומצד שני יש בתוך העולם מימד של מנוחה. התכלית אינה נמצאת "מחוץ" לעולם, אלא הכל נמצא בפנים (וכמ"ש המהר"ל שמספר שבע הוא בתוך המציאות, ודלא כמספר שמונה). זה ענין השבת, שבתוך המציאות יש נקודה של תכלית, של מעין עוה"ב.
אנו שובתים בשבת מכיון שה' שבת, כלומר אנו כלל ישראל נושאים בקרבנו את בחינת התכלית של העולם, את השלימות הנמצאת "בכח", ולכן אנו שובתים כמו שהוא שבת. בשבת אנו מסבים סביב הנקודה הזו של התכלית, וחיים שם.
זה בקצירת האומר.


יעבץ
משתמש ותיק
הודעות: 1026
הצטרף: 09 ינואר 2016, 20:50
נתן תודה: 394 פעמים
קיבל תודה: 392 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: שביתתינו כשביתתו

שליחה על ידי יעבץ » 24 פברואר 2016, 23:57

הנושא עמוק ורחב מיני ים, אומר רק זאת:
משאלתך נשמע שה'שביתה' בשבת היא משום שה' 'שבת' ביום השביעי. אבל הדברים אינם כל כך פשוטים, שהרי מצוות שביתה ממלאכה מצאנו גם בשאר ימים טובים, משמע שהשביתה היא מעצם העובדה שהיום קדוש לה', ורק הטעם שהיום השביעי קדוש הוא כי בו שבת וכו'. וכך הוא הפסוק "אם תשיב משבת רגליך, עשות חפציך ביום קדשי", משמע שהבעיה היא שהאדם עושה חפצי עצמו ביום הקדוש לה'.
ואמנם יש גם את ענין זה שהביא רבי אריך "שנתתי להם יום מנוחתי למנוחה", אבל לא בהכרח שזה טעם השביתה אלא ענינים נוספים על השביתה, הנשמה יתירה שיש בשבת ועוד מעלות.
והרבה דעות וגוונים שונים יש בענין העיקרי הזה. וכעת קיצרתי.


רוצה לדעת
משתמש ותיק
הודעות: 798
הצטרף: 10 אוקטובר 2018, 10:51
נתן תודה: 357 פעמים
קיבל תודה: 296 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: שביתתינו כשביתתו

שליחה על ידי רוצה לדעת » 29 אוקטובר 2018, 21:15

עי' שאליתות שאילתא א' בזה"ל: שאילתא דמחייבין דבית ישראל למינח ביומא דשבתא דכד ברייה קודשא בריך הוא לעלמיה ברייה בשיתא יומיה ונח ביומא דשבתא וברכיה וקדשיה כאיניש דבני ביתא וכד מצבית ליה וגמר ליה לעיבידתיה עביד הילולא חד יומא כדאמרי אינשי הילול בתי דכתי' ויכל אלקים ביום השביעי ואמר לן רחמנא נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא דכתיב זכור את יום השבת לקדשו, עכ"ל.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 1 אורח