שבת קודש לימוד התורה אינו בטורח - מחמת הנשמה יתירה.

רוצה לדעת

משתמש ותיק
בס' מנוחה וקדושה [תלמיד בעל הנפש החיים זיע"א] שער התפילה ראשון סי' ג' ביאר ענין נשמה יתרה שבשבת אשר פרש"י בביצה דף ט"ז ע"א שיאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו, ופירש שהמכוון הוא על לחכמה של תורה שבחול לומד כנגד רצון נפשו וצריך התגברות, אבל בשבת מי שזוכה לנשמה יתרה למודו בלא טורח והתגברות כי אדרבה נפשו מתענגת ושמחה מלמודה, עיי"ש בכל דבריו.
 

בר בי רב

משתמש ותיק
ומענין לענין בגמ' נדרים [לז בערך] ובראשונים שם מבואר שהיו לומדים עם התינוקות בבה"ס בשבת רק חזרה ולא מה שעדיין לא למדו מפני עונג שבת שלא יטרחו בלימוד דבר חדש ויל"ע בזה. ויש ישיבות שנהגו בשבתות לחזור על הלימוד.
 

טעם ודעת

משתמש ותיק
ידוע שבעל חידושי הרי"ם זיעא שהיה שר התורה בעיון ובבקיעות בשבת קודש לא היה לומד בדרך העיון מפני השבת, ולכאורה הביאור לכך הוא שבימות החול שם האור מפציע ומאיר מתוך עמוד החושך אשר על כן כל כמה שיותר ויותר מתייגע בעיון בחומר ולבנים בליבון הילכתא כך תורתו מאירה לו, אולם בשבת שכל כולו גוף האור שם אין מקום לייגיעה כאן האור הוא 'בעצם'.
 

טעם ודעת

משתמש ותיק
בשפת אמת מובא דבר מענין, שהלימוד תורה בשבת אינו שוכח לעולם תמיד וזכרו.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
הגרש"ז אוירבך זצ"ל גם לא היה מתאמץ בלימוד בעיון בשבת, משום שזה זמן מנוחה,
כך שמעתי בהספד בימי השבעה, ואינני זוכר האם מהרב בורודיאנסקי או מאחר.

מאידך פעם שמעתי בשיחה מהגר"ש אוירבך זצ"ל ערב שבת שובה תשנ"ו (כמדומה), אודות דברי הגר"א שביום השבת שכר ת"ת הוא עשר פעמים משבחול, ושכר ת"ת בעשי"ת הוא עשר פעמים מימות השנה, ולכן בשבת שובה הוא שכר של מאה פעמים מימות החול.

הגרב"צ פלמן היה נח מעט מאוד בשבת והיה חוזר בקביעות על מסכת שבת (וכמדומה גם עירובין) וסדר זרעים עם ר"ש. כך שמעתי בימי השבעה מבנו.
כך בנו של הגרי"א טברסקי הי"ד שנרצח בהר נוף, חתנו של הג' רבי אבא ברמן - בהספדו על אביו, שמיום עמדו על דעתו כמעט לא ישן כל השבת והגה בתורה בשקידה.

כ"א יודע שבשבת זמן מסוגל לחדש. אולי מפני מנוחת הנפש ומסתמא גם ענין סגולי.
 
חלק עליון תַחתִית