ידיעה מענינת מהספר פחד יצחק על ליל פסח

קפלן

משתמש רגיל
ראיתי דבר פלא בספר פחד יצחק פסח בקונטרס רשימות שבסוף הספר: עמוד דש. וז"ל: והוא הדין והיא המידה במהלכו של חג הפסח. ברגע של חצות בליל ט"והיא ההתהוות של ה"מפליא לעשות" בכנסת ישראל. שכן זוהי שעת הגירות של קטן שנולד. וזה המטבע שטבענו כאן כי חצות של ליל ט"ו הוא הוא ה"ירחי קדם" של כנסת ישראל, ואז ברגע זה ראתה כנסת ישראל את כל עתידה, צפתה מסוף העולם ועד סופו, ראתה "כל הרשעה כעשן תכלה", ראתה "ומלאה הארץ דעה", ראתה "ובלע המות לנצח", בירחי קדם של כנסת ישראל הראו לה את פיסגת העתיד שלה, שאליה היא תגיע באחרית הימים. ע"כ מספר פחד יצחק. ומי יעמוד בסוד קדושים.
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
לומד מכל אדם אמר:
עת הזמיר אמר:
לומד מכל אדם אמר:
האם מביא מקורות לזה מחז"ל?
אין כמעט מקורות בהדיא בפחד יצחק.

ייש"כ, בכל זאת מעניין היכן מקור הדבר, או על מה הוא מבוסס
עי' מאמרי פחד יצחק פסח (חלוק הוא מספר פחד יצחק הרגיל) מאמר ב' הרחבה על גילוי החזיון של אחרית הימים באותו לילה ולכך קרא ה' שמו על לילה זה, עי"ש.
 
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
אגב בענין זה שמעתי מעשה מענין אבל איני יודע אם הוא מוסמך, שכאשר מרן הפחד יצחק היה בארץ ישראל בסוף ימיו התגבש קבוצה של בחורים מישיבת חברון לשמוע ממנו ועד קבוע כל שבוע (כמדומני שאמרו שר' דוד כהן היה משתתף בועד זה), ובאחד מהועדים שאמר להם יסוד עמוק שהחה נשמע להם חידוש גדול ביקשו ממנו מקור לדבריו, והר"י נענה להם והביא כמה מקורות למה שאמר להם אבל לא הסכים מכאן ואילך להמשיך במסירת ועדים לאותו קבוצה.
שוב אינני יודע מקור מוסמך למעשה זה ואם היה בדיוק כך , כנראה עדיין אפשר לברר אצל מי שהיה מקורב באותם שנים, אבל בהיכרות עם הבית מדרש הזה ודאי שמעשה כעין זה יכול היה להיות.
 

אור זורח

משתמש ותיק
מה ששואלים היכן המקור
בלי להתייחס דוקא לעניינים שדוברו כאן
רק אומר
שגדולי התורה רואים מקור גם אם אנחנו לא רואים
כי הם מרגישים שזה התוכן העמוק שכתוב במאמר פלוני

וכמו שידוע מעשה מהחפץ חיים ששאלו אותו היכן המקור
לאיזה פסק שפרסם
והצביע על לבו ואמר כאן
 

אור זורח

משתמש ותיק
בקיצור
לא כל דבר ששומעים מאדם גדול מוכרח שאנחנו נראה את המקור
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
קפלן אמר:
ראיתי דבר פלא בספר פחד יצחק פסח בקונטרס רשימות שבסוף הספר: עמוד דש. וז"ל: והוא הדין והיא המידה במהלכו של חג הפסח. ברגע של חצות בליל ט"והיא ההתהוות של ה"מפליא לעשות" בכנסת ישראל. שכן זוהי שעת הגירות של קטן שנולד. וזה המטבע שטבענו כאן כי חצות של ליל ט"ו הוא הוא ה"ירחי קדם" של כנסת ישראל, ואז ברגע זה ראתה כנסת ישראל את כל עתידה, צפתה מסוף העולם ועד סופו, ראתה "כל הרשעה כעשן תכלה", ראתה "ומלאה הארץ דעה", ראתה "ובלע המות לנצח", בירחי קדם של כנסת ישראל הראו לה את פיסגת העתיד שלה, שאליה היא תגיע באחרית הימים. ע"כ מספר פחד יצחק. ומי יעמוד בסוד קדושים.

לא מקור, אבל קצת אסמכתא - 
בפיוט 'ויהי בחצי הלילה' מתאר הפיט את כל הניסים שארעו לישראל בליל ט"ו, במהלך כל הדורות.
ומסיים שם בתפילה "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה" כי גם הגאולה העתידה, שורשה הוא בגאולת מצרים. 
[הרוצה יעיין בהגדה של פסח - זאת ליעקב (להגרש"י בורנשטיין זצ"ל), שם מאריך לבאר כל ענין הניסים, מדוע שורשם טמון ביציאת מצרים, וכן על הגאולה העתידה שהיא כבר קיימת בגאולת מצרים].
למדנו שגאולת מצרים כוללת את כל הניסים והגאולות שנעשו לישראל בכל הדורות.
ויש בזה קצת נתינת טעם לדברי הגרי"ה, שבאותו זמן הראה להם הקב"ה את כל הניסים הללו הטמונים בנס הזה שנעשה להם כעת.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
עת הזמיר אמר:
אגב בענין זה שמעתי מעשה מענין אבל איני יודע אם הוא מוסמך, שכאשר מרן הפחד יצחק היה בארץ ישראל בסוף ימיו התגבש קבוצה של בחורים מישיבת חברון לשמוע ממנו ועד קבוע כל שבוע (כמדומני שאמרו שר' דוד כהן היה משתתף בועד זה), ובאחד מהועדים שאמר להם יסוד עמוק שהחה נשמע להם חידוש גדול ביקשו ממנו מקור לדבריו, והר"י נענה להם והביא כמה מקורות למה שאמר להם אבל לא הסכים מכאן ואילך להמשיך במסירת ועדים לאותו קבוצה.
שוב אינני יודע מקור מוסמך למעשה זה ואם היה בדיוק כך , כנראה עדיין אפשר לברר אצל מי שהיה מקורב באותם שנים, אבל בהיכרות עם הבית מדרש הזה ודאי שמעשה כעין זה יכול היה להיות.
חשבתי שעדיף למחוק מה שכתבתי, עמכם הסליחה.
 
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
עת הזמיר אמר:
אגב בענין זה שמעתי מעשה מענין אבל איני יודע אם הוא מוסמך, שכאשר מרן הפחד יצחק היה בארץ ישראל בסוף ימיו התגבש קבוצה של בחורים מישיבת חברון לשמוע ממנו ועד קבוע כל שבוע (כמדומני שאמרו שר' דוד כהן היה משתתף בועד זה), ובאחד מהועדים שאמר להם יסוד עמוק שהחה נשמע להם חידוש גדול ביקשו ממנו מקור לדבריו, והר"י נענה להם והביא כמה מקורות למה שאמר להם אבל לא הסכים מכאן ואילך להמשיך במסירת ועדים לאותו קבוצה.
שוב אינני יודע מקור מוסמך למעשה זה ואם היה בדיוק כך , כנראה עדיין אפשר לברר אצל מי שהיה מקורב באותם שנים, אבל בהיכרות עם הבית מדרש הזה ודאי שמעשה כעין זה יכול היה להיות.
שמעתי את המעשה ממי ששמעו מאחד מאלה שהשתתפו בוועד, וסיפר אותו אחד את המעשה לאחד מגדולי אותו הדור זצ"ל והביע צער על שביקשו מקור, ואותו גדול מפורסם תמך מאוד בדרישת המקור, וטען שרב אין פירושו שמקבלים כל דבריו כמשה מפי הגבורה, ובחז"ל רואים שדנו בראיות הרב ולא תמיד קיבלו דבריו. אמנם ממקורות אחרים ידוע לי שאותו גדול ביקר בית מדרש זה, ודעתו לא הייתה נוחה בלשון המעטה מהם ומתלמידיהם. 
ראשית יש"כ על הסמכת הסיפור, וגבי ההמשך על כל כגון דא אנו נאמר אלו ואלו דברי אלוקים חיים. ולפעמים ידיעת המקור בשעת השמיעה פוגמת בהבנה.
יש אמירה עממית על מה שאמרו חז"ל שכאשר אשמדאי העיף את שלמה המלך וחזר לבית המדרש, אמר "אני שלמה" ולא האמינו לו החכמים, ומקשים העולם הרי שלמה המלך היה חכם מכל אדם וא:כ מדוע לא אמר להם דבר חכמה ויאמינו לו שהוא המלך שלמה?
וע"כ שרק אם שלמה אומר זאת זה נחשב דבר חכמה אבל אדם אחר שיאמר אותם הדברים לא יחשיבו את דבריו כלל.
וכמו כן אולי כוונת הגר"י במניעת הבאת מקורות הוא של יצמדו לבעל המימרא אלא לתוכן המימרא.
 
 

בן ראם

משתמש ותיק
עת הזמיר אמר:
אין כמעט מקורות בהדיא בפחד יצחק.
לומד מכל אדם אמר:
ייש"כ, בכל זאת מעניין היכן מקור הדבר, או על מה הוא מבוסס
מה ששמעתי ממו"ר שהיה תלמידו, שהרבה פעמים מקורותיו בדברי קבלה. ועד כמה שאני זוכר אמר לי גם שלא חידש יסודות שאין להם ביסוס או שלא קיבלם מרבותיו.
 

קפלן

משתמש רגיל
פותח הנושא
שאלתי היום הדבר לא' מרבותי, מתלמידי הפחד יצחק. ואמר לי שאי"ז מוכרח בדרגת נבואה, אלא שהיה גם גדולי ישראל כמו הגר"א ז"ל, שהיו בעלי רוח הקודש וראיה רוחנית, שראו זאת בכל שנה ושנה בליל הסדר. ע"כ.
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
קפלן אמר:
שאלתי היום הדבר לא' מרבותי, מתלמידי הפחד יצחק. ואמר לי שאי"ז מוכרח בדרגת נבואה, אלא שהיה גם גדולי ישראל כמו הגר"א ז"ל, שהיו בעלי רוח הקודש וראיה רוחנית, שראו זאת בכל שנה ושנה בליל הסדר. ע"כ.
כנראה אותם אנשים שיכולים באמת לקיים את הדין של "לראות את עצמו כאילו יצא ממצריים".
 
 

שינובה

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
מה ששואלים היכן המקור
בלי להתייחס דוקא לעניינים שדוברו כאן
רק אומר
שגדולי התורה רואים מקור גם אם אנחנו לא רואים
כי הם מרגישים שזה התוכן העמוק שכתוב במאמר פלוני

וכמו שידוע מעשה מהחפץ חיים ששאלו אותו היכן המקור
לאיזה פסק שפרסם
והצביע על לבו ואמר כאן
זה היה עם החזון איש כששאלו אותו מהיכן דנת על גיוס שהוא ביהרג ואל יעבור והצביע על ליבו.
 
 

אור זורח

משתמש ותיק
שינובה אמר:
זה היה עם החזון איש כששאלו אותו מהיכן דנת על גיוס שהוא ביהרג ואל יעבור והצביע על ליבו.

זכור לי שראיתי זה מסופר גם על החזו''א כמו שהבאת וגם על החפץ חיים
 
ב. גפנר אמר:
בפיוט 'ויהי בחצי הלילה' מתאר הפיט את כל הניסים שארעו לישראל בליל ט"ו,
לא כולם ארעו בליל טו.
דנת מלך גרר לא היה בליל טו אפילו להירושלמי שהמלאכים באו בניסן כ"ש להבבלי שבאו בתשרי.
הפחדת ארמי, ויושר ישראל, אחד מהם לכה"פ לא היה ליל טו כי לא היה שנה בינהם.
טיסת נגיד חרושת היה ביום. וכן נושע מבור.
שנאה נטר אגגי, עוררת נצחך עליו, אחד מהם לכה"פ לא היה בטו.
על השאר אין מקורות חוץ מגלית לאזרחי, ויעץ מחרף
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
לא כולם ארעו בליל טו.
דנת מלך גרר לא היה בליל טו אפילו להירושלמי שהמלאכים באו בניסן כ"ש להבבלי שבאו בתשרי.
הפחדת ארמי, ויושר ישראל, אחד מהם לכה"פ לא היה ליל טו כי לא היה שנה בינהם.
טיסת נגיד חרושת היה ביום. וכן נושע מבור.
שנאה נטר אגגי, עוררת נצחך עליו, אחד מהם לכה"פ לא היה בטו.
על השאר אין מקורות חוץ מגלית לאזרחי, ויעץ מחרף

מדרש תנחומא (בובר) פרשת בלק:
[יא] ויבא אלקים אל בלעם לילה. זש"ה ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה (שמות יב מב), כל נסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעים בלילה היה, ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (בראשית לא כד), ויבא אלהים אל אבימלך [בחלום הלילה] (שם /בראשית/ כ ג), ויהי בחצי הלילה (שמות יב כט), ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (שם /שמות/ יד כ), ויחלק עליהם לילה (בראשית יד טו), וכולם ליל שמורים.

ולגבי 'וישר ישראל למלאך', האברבנאל (בפירושו להגדה) כ' שזה היה בליל ט"ו.
וקושייתך מתבקשת, שלא היה שנה בין שני המעשים. ועמד בזה הגרש"י בהגדת 'זאת ליעקב'.
וביאר כי אכן במעשה בפועל לא היה בליל ט"ו, אבל בכ"ז הוא המשך וגמר ההצלה מיד לבן (למרות שהמלחמה היתה מול עשיו, מ"מ בזה שניצח אותו נגמרה הצלתו מיד לבן). וכמו שאמרו במדרש הנ"ל שקריעת ים סוף היתה בליל ט"ו, בעוד שהיא היתה בכ"א ניסן, אלא כיון שזה גמר היציאה ממצרים, חשיב כאילו היה בט"ו.

'עוררת נצחך עליו' כן היה בליל ט"ו (בלילה ההוא נדדה שנת המלך, זה ליל ט"ו. עי' ילקו"ש אסתר ו רמז תתרנח).
ו'שנאה נטר אגגי' באמת לא היה בליל ט"ו, אבל זה לא ההצלה כי אם הגזירה, והיא לא צריכה להיות בט"ו.

וגם על כל השאר יש מקורות ברורים, ואכמ"ל.
 
 
ב. גפנר אמר:
כל נסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעים בלילה היה
אמר, בלילה היה, לא אמר בלילה הזה היה, כי היה בלילה אבל לא בליל טו.

מעשה אבימלך היה בין ביאת המלאכים לאברהם לבין לידת יצחק.
לידת יצחק היתה בפסח, וביאת המלאכים היתה בסוכות להבבלי ובפסח להירושלמי.
אחד זה ואחד זה על כרחך שאבימלך לא היה בליל פסח, וזה ברור.
ב. גפנר אמר:
וגם על כל השאר יש מקורות ברורים, ואכמ"ל.
אני לא יודע מקור.
 
ב. גפנר אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
אמר, בלילה היה, לא אמר בלילה הזה היה, כי היה בלילה אבל לא בליל טו.
ומסיים שם: "וכולם ליל שימורים".

מביא שם ויהיה הענן והחושך ויאר את הלילה וזה על כרחך היה בליל כ"א
או דכולם לאו דוקא, או דרצה לומר דכולם היו ליל שימורים כי שמר ה' על עמו בליל זה, אבל לא היה ליל טו.
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
מביא שם ויהיה הענן והחושך ויאר את הלילה וזה על כרחך היה בליל כ"א
או דכולם לאו דוקא, או דרצה לומר דכולם היו ליל שימורים כי שמר ה' על עמו בליל זה, אבל לא היה ליל טו.

ב. גפנר אמר:
וביאר כי אכן במעשה בפועל לא היה בליל ט"ו, אבל בכ"ז הוא המשך וגמר ההצלה מיד לבן (למרות שהמלחמה היתה מול עשיו, מ"מ בזה שניצח אותו נגמרה הצלתו מיד לבן). וכמו שאמרו במדרש הנ"ל שקריעת ים סוף היתה בליל ט"ו, בעוד שהיא היתה בכ"א ניסן, אלא כיון שזה גמר היציאה ממצרים, חשיב כאילו היה בט"ו.
 
ב. גפנר אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
מביא שם ויהיה הענן והחושך ויאר את הלילה וזה על כרחך היה בליל כ"א
או דכולם לאו דוקא, או דרצה לומר דכולם היו ליל שימורים כי שמר ה' על עמו בליל זה, אבל לא היה ליל טו.
 
ב. גפנר אמר:
וביאר כי אכן במעשה בפועל לא היה בליל ט"ו, אבל בכ"ז הוא המשך וגמר ההצלה מיד לבן (למרות שהמלחמה היתה מול עשיו, מ"מ בזה שניצח אותו נגמרה הצלתו מיד לבן). וכמו שאמרו במדרש הנ"ל שקריעת ים סוף היתה בליל ט"ו, בעוד שהיא היתה בכ"א ניסן, אלא כיון שזה גמר היציאה ממצרים, חשיב כאילו היה בט"ו.
אפילו שיחת חולין שלכם צריכה תלמוד, ויש לדקדק בדבריך כבאחד הראשונים.
מכל מקום מאבימלך לא תירץ ככלום, גם אתה לא תרצת כלום,
גם תירוצו קצת דחוק, אבל אם זה היה מתרץ את כל הקושיות החרשתי.
 
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
אפילו שיחת חולין שלכם צריכה תלמוד, ויש לדקדק בדבריך כבאחד הראשונים.
מכל מקום מאבימלך לא תירץ ככלום, גם אתה לא תרצת כלום,
גם תירוצו קצת דחוק, אבל אם זה היה מתרץ את כל הקושיות החרשתי.
מסכים שזה דחוק.
אבל במדרש כתוב "וכולן ליל שימורים", וקצת דחוק לבאר כפי שכתבת שכל לילה שנעשה בו נס נחשב 'ליל שימורים'.
ובאמת הערתך ממעשה דאבימלך חזקה.

נ.ב. תוך כדי עיוני ראיתי שיש שאינם גורסים את התיבות 'וכולן ליל שימורים', כך שאולי זה באמת טעות סופר.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
קפלן אמר:
ברגע של חצות בליל ט"והיא ההתהוות של ה"מפליא לעשות" בכנסת ישראל. שכן זוהי שעת הגירות של קטן שנולד. וזה המטבע שטבענו כאן כי חצות של ליל ט"ו הוא הוא ה"ירחי קדם" של כנסת ישראל, ואז ברגע זה ראתה כנסת ישראל את כל עתידה, צפתה מסוף העולם ועד סופו, ראתה "כל הרשעה כעשן תכלה", ראתה "ומלאה הארץ דעה", ראתה "ובלע המות לנצח", בירחי קדם של כנסת ישראל הראו לה את פיסגת העתיד שלה, שאליה היא תגיע באחרית הימים.
ברצוני להציע בדרך אפשר שאין כוונת בעל הפחד יצחק בדבריו לחדש כאן איזה נס שקרא עם עם ישראל בלילה שלפני יצאת מצרים.
ידוע מהרבה מאוד מקומות שנקטו לשון "כנסת ישראל" ואין הכוונה לעם ישראל הפיזי, דהיינו האנשים שבעם ישראל, אלא הכונה לפעמים למה שנקרא "כנסת ישראל לעילא", או ל"כללות כנסת ישראל", דהיינו למושג הנקרא כנסת ישראל בלשון חז"ל, ואין הכוונה לאנשים שבעם ישראל.
וכמו שנמצא הרבה בחז"ל "אמרה כנסת ישראל..." וכדומה לזה.
וא"כ ה"נ לניד"ד יתכן מאוד שאין הכוונה  שעם ישראל ראו ממש את כל העתידות וכו', ושזה יחשב כאחד מהניסים שקרה לעם ישראל באותו לילה, אלא מדובר על "כנסת ישראל" שר​​​​​​​אתה כנסת ישראל את כל עתידה, וצפתה מסוף העולם ועד סופו, וראתה "כל הרשעה כעשן תכלה", וראתה "ומלאה הארץ דעה", וראתה "ובלע המות לנצח":
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
אחר דברי ה @יושב אוהלים ראיתי להוסיף, כי דברי הפחד יצחק ברור מיללו, ויש להביא כמה אסמכתאות לזה:
א. המשפט הראשון שאמר הקב"ה למשה לפני יציאת מצרים, הוא: אהיה אשר אהיה, ופירשו ז"ל - אהיה עמם בשעבוד זה אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכויות. מבואר שביציאת מצרים כבר גילה הקב"ה למשה את כל הגלויות והגאולות דלעתיד. ויתכן שלא רק למשה בלבד נגלה הדבר, אלא לכל ישראל [שהרי הקב"ה אמר לו לומר כן לישראל, ואמנם משה טען שאין הדבר כדאי מחמת שהם כעת שרויים בגלות ומה צורך יש לצערם בגלויות אחרות, אבל לאחר שכבר נגאלו יתכן שגלה הדבר לעיני כולם].
ב. בגמ' מגילה (יא.) אמרו "באנו באש ובמים ותוציאנו לרוויה - באש בימי נבוכדנצר, במים בימי פרעה, ותוציאנו לרויה בימי מרדכי ואסתר", מבואר שגם גאולת פורים יש בה משום גמר הגאולה ממצרים, וא"כ ק"ו בן בנו של ק"ו הגאולה העתידה, שהיא ודאי גמר הגאולה (והדברים מפורשים בראשונים). ויש סברא גדולה לומר שכאשר נגאלו ממצרים הראה להם הקב"ה כבר אז את גמר הגאולה שלהם.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
ב. גפנר אמר:
אחר דברי ה @יושב אוהלים ראיתי להוסיף, כי דברי הפחד יצחק ברור מיללו, ויש להביא כמה אסמכתאות לזה:
א. המשפט הראשון שאמר הקב"ה למשה לפני יציאת מצרים, הוא: אהיה אשר אהיה, ופירשו ז"ל - אהיה עמם בשעבוד זה אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכויות. מבואר שביציאת מצרים כבר גילה הקב"ה למשה את כל הגלויות והגאולות דלעתיד. ויתכן שלא רק למשה בלבד נגלה הדבר, אלא לכל ישראל [שהרי הקב"ה אמר לו לומר כן לישראל, ואמנם משה טען שאין הדבר כדאי מחמת שהם כעת שרויים בגלות ומה צורך יש לצערם בגלויות אחרות, אבל לאחר שכבר נגאלו יתכן שגלה הדבר לעיני כולם].
ב. בגמ' מגילה (יא.) אמרו "באנו באש ובמים ותוציאנו לרוויה - באש בימי נבוכדנצר, במים בימי פרעה, ותוציאנו לרויה בימי מרדכי ואסתר", מבואר שגם גאולת פורים יש בה משום גמר הגאולה ממצרים, וא"כ ק"ו בן בנו של ק"ו הגאולה העתידה, שהיא ודאי גמר הגאולה (והדברים מפורשים בראשונים). ויש סברא גדולה לומר שכאשר נגאלו ממצרים הראה להם הקב"ה כבר אז את גמר הגאולה שלהם.
להרב @ב. גפנר נ"י,
בעניותי לא ברור לי אם באת להסכים עם דברי, שלא על עם ישראל בעצמם מדברים, וראית את זה בברור מתוך דבריו, או שבאת לחלוק עליהם ולומר שדברי הפח"י ברור מיללו שכוונתו דלא כדברי, ואכן לעם ישראל ממש התכוון שראו את כל העתידות?
אם כצד הזה, או כצד הזה, אשמח אם תסביר איפה ראית כך בדבריו.
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
"דברי הפחד יצחק ברור מיללו" = דבריו מבוררים.
לא שראיתי בדבריו כמוך, ולא ההיפך. אלא מתוך דבריך התעוררתי להבין דבריו ולבררם.
 

סתם איש

משתמש ותיק
עת הזמיר אמר:
אגב בענין זה שמעתי מעשה מענין אבל איני יודע אם הוא מוסמך, שכאשר מרן הפחד יצחק היה בארץ ישראל בסוף ימיו התגבש קבוצה של בחורים מישיבת חברון לשמוע ממנו ועד קבוע כל שבוע (כמדומני שאמרו שר' דוד כהן היה משתתף בועד זה), ובאחד מהועדים שאמר להם יסוד עמוק שהחה נשמע להם חידוש גדול ביקשו ממנו מקור לדבריו, והר"י נענה להם והביא כמה מקורות למה שאמר להם אבל לא הסכים מכאן ואילך להמשיך במסירת ועדים לאותו קבוצה.
שוב אינני יודע מקור מוסמך למעשה זה ואם היה בדיוק כך , כנראה עדיין אפשר לברר אצל מי שהיה מקורב באותם שנים, אבל בהיכרות עם הבית מדרש הזה ודאי שמעשה כעין זה יכול היה להיות.

וישנה הקלטה של רבינו משה שפירא זצ"ל בועד לפני עשרות שנים שאומר שם יסוד ומוסיף שעכשיו 'הוא' ישאל מה המקור, שכונתו לאחד מראשי הישיבות שליט"א שהיה שומע את הועד באופן קבוע, וכנראה גם נהג לשאול מה המקור והדבר לא מצא חן בעיני הגר"מ. [ואתו ראש ישיבה בספרו מביא על כל דבר קטן וגדול מקורות רבים].
 
חלק עליון תַחתִית