פינחס רוזנצוויג אמר:
לא כולם ארעו בליל טו.
דנת מלך גרר לא היה בליל טו אפילו להירושלמי שהמלאכים באו בניסן כ"ש להבבלי שבאו בתשרי.
הפחדת ארמי, ויושר ישראל, אחד מהם לכה"פ לא היה ליל טו כי לא היה שנה בינהם.
טיסת נגיד חרושת היה ביום. וכן נושע מבור.
שנאה נטר אגגי, עוררת נצחך עליו, אחד מהם לכה"פ לא היה בטו.
על השאר אין מקורות חוץ מגלית לאזרחי, ויעץ מחרף
מדרש תנחומא (בובר) פרשת בלק:
[יא] ויבא אלקים אל בלעם לילה. זש"ה ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה (שמות יב מב),
כל נסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעים בלילה היה, ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (בראשית לא כד),
ויבא אלהים אל אבימלך [בחלום הלילה] (שם /בראשית/ כ ג), ויהי בחצי הלילה (שמות יב כט), ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (שם /שמות/ יד כ), ויחלק עליהם לילה (בראשית יד טו),
וכולם ליל שמורים.
ולגבי 'וישר ישראל למלאך', האברבנאל (בפירושו להגדה) כ' שזה היה בליל ט"ו.
וקושייתך מתבקשת, שלא היה שנה בין שני המעשים. ועמד בזה הגרש"י בהגדת 'זאת ליעקב'.
וביאר כי אכן במעשה בפועל לא היה בליל ט"ו, אבל בכ"ז הוא המשך וגמר ההצלה מיד לבן (למרות שהמלחמה היתה מול עשיו, מ"מ בזה שניצח אותו נגמרה הצלתו מיד לבן). וכמו שאמרו במדרש הנ"ל שקריעת ים סוף היתה בליל ט"ו, בעוד שהיא היתה בכ"א ניסן, אלא כיון שזה גמר היציאה ממצרים, חשיב כאילו היה בט"ו.
'עוררת נצחך עליו' כן היה בליל ט"ו (בלילה ההוא נדדה שנת המלך, זה ליל ט"ו. עי' ילקו"ש אסתר ו רמז תתרנח).
ו'שנאה נטר אגגי' באמת לא היה בליל ט"ו, אבל זה לא ההצלה כי אם הגזירה, והיא לא צריכה להיות בט"ו.
וגם על כל השאר יש מקורות ברורים, ואכמ"ל.