הארות ופירושים בהגדה של פסח - האשכול המרכזי

רוצה לדעת

משתמש ותיק
[highlight=yellow]
מציע שיכתבו כאן הלומדים שליט"א הארות ופירושים על סדר ההגדה בדרך פרד"ס, עדיף קצר וקליט, בין מדידהו ובין משל אחרים, להגדיל תורה ולהאדירה.​
[/highlight]
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
אשמח לשמוע פירוש אמיתי על דרך הפשט, מה התשובה שעונים לחכם, "אף אתה אמור לו אין מפטרין אחר הפסח אפיקומן".
 

יצחק

משתמש ותיק
בנוגע לבן הרשע "אף אתה הקהה את שיניו" ראיתי בפיה"מ להר"מ בנגעים פ"ט משנה י"א על המילים ורבי יהושע קיהה כתב הר"מ בזה"ל: ופירוש קהה הסתייג מסברא זו ורחק ממנה, והוא ממה שאמר הכתוב "תקהנה שניו" נקרא ענין השינים בשם זה כיון שהשינים נמנעות מללעוס את הדבר וליקרב אליו. ובפסוק בירמיה לא, כט כתוב "האוכל בוסר תהקנה שניו"
אני מבין מזה שהכוונה שכאשר אדם לועס איזה מאכל שמעורב בו דבר קשה השיניים מסתייגות מן הלעיסה
לפ"ז נראה לי שמה שכתוב אף אתה הקהה את שיניו אין הכוונה "לשבור לו את השיניים" כמו שרגילים לפרש, אלא הכוונה למה שנקרא בסלנג "לעקוץ" להעליב אותו באמירה שתגרום לו חמיצות וחוסר שייכות "אילו היה שם לא היה נגאל".
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
מלמד להועיל אמר:
אשמח לשמוע פירוש אמיתי על דרך הפשט, מה התשובה שעונים לחכם, "אף אתה אמור לו אין מפטרין אחר הפסח אפיקומן".

ראיתי בהגדש"פ של "חברון כנסת ישראל" בשם הגר"א יאפן זצ"ל שבדבר זה אנו אומרים לבן החכם שאל לו לחשוש מכך שיש מצות שאין הוא מבין את טעמם, אלא את טעם המצוה יבין ב"גוף עשייתה" ש"טעם המצוה" ישאר בנפשו גם לאחר המצוה
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
מלמד להועיל אמר:
אשמח לשמוע פירוש אמיתי על דרך הפשט, מה התשובה שעונים לחכם, "אף אתה אמור לו אין מפטרין אחר הפסח אפיקומן".
אגב, גירסת ר' זלמל'ה מוולאזין היתה "אף אתה אמור לו "עד" אין מפטירין וכו'
כלומר שצריך ללמד הקטן כל הלכות הפסח עד ההלכה האחרונה והיינו אין מפטירין.
ראה במצורף
הצג קובץ מצורף גיר' ר' זלמל'ה אחי הגר''ח מוואלזי'ן.PDF
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
מלמד להועיל אמר:
אשמח לשמוע פירוש אמיתי על דרך הפשט, מה התשובה שעונים לחכם, "אף אתה אמור לו אין מפטרין אחר הפסח אפיקומן".

ראיתי בהגדש"פ של "חברון כנסת ישראל" בשם הגר"א יאפן זצ"ל שבדבר זה אנו אומרים לבן החכם שאל לו לחשוש מכך שיש מצות שאין הוא מבין את טעמם, אלא את טעם המצוה יבין ב"גוף עשייתה" ש"טעם המצוה" ישאר בנפשו גם לאחר המצוה

לא הבנתי את הדברים, אשמח ליתר ביאור
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
מלמד להועיל אמר:
רוצה לדעת אמר:
מלמד להועיל אמר:
אשמח לשמוע פירוש אמיתי על דרך הפשט, מה התשובה שעונים לחכם, "אף אתה אמור לו אין מפטרין אחר הפסח אפיקומן".

ראיתי בהגדש"פ של "חברון כנסת ישראל" בשם הגר"א יאפן זצ"ל שבדבר זה אנו אומרים לבן החכם שאל לו לחשוש מכך שיש מצות שאין הוא מבין את טעמם, אלא את טעם המצוה יבין ב"גוף עשייתה" ש"טעם המצוה" ישאר בנפשו גם לאחר המצוה

לא הבנתי את הדברים, אשמח ליתר ביאור
מצורף

הצג קובץ מצורף אין מפטירין וכו'.PDF
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
בר בי רב אמר:
ודאי שהפשט הפשוט שנקט הלכה אחת לדוגמא.

אבל השאלה למה דוקא את ההלכה הזאת. אולי באו לומר שאפילו את ההלכה הזו לא ישכח לומר לו, שהיא ההלכה האחרונה שקשורה לפסח
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
מלמד להועיל אמר:
בר בי רב אמר:
ודאי שהפשט הפשוט שנקט הלכה אחת לדוגמא.

אבל השאלה למה דוקא את ההלכה הזאת. אולי באו לומר שאפילו את ההלכה הזו לא ישכח לומר לו, שהיא ההלכה האחרונה שקשורה לפסח

מש"כ כבודו ש"באו לומר שאפי' וכו'" זכה לכוין בזה לגאון הנורא וכו' ר' זלמל'ה מוולאזין אחי הגר"ח ולכך הוא גורס "עד" אין מפטירין היינו שצריך ללמדו כל הדינים עד ההלכה האחרונה, עי' במצורף לעיל שהבאתי דבריו.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
אשר גאלנו וגאל את אבותינו.
למה מזכירים "גאלנו" לפני "אבותינו" הלא קודם נגאלו אבותינו ואח"כ "אנחנו"?
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
מעשה באבי אליעזר וכו' ורבי אליעזר בן עזריה שהיו מספרין כל הלילה
וקשה הלא ר' אליעזר בן עזריה גופיה ס"ל שאכילת פסח הוא עד חצות,
ומצות סיפור יצי"מ הוא בשעה ש"פסח ומצה ומרור מונחין לפניך"

ועי' קה"י ברכות סי' ד'.
 

במבי

משתמש ותיק
יעויין בילקוט אליעזר ערך גלות אות לב' ישיחו בי יושבי שער אלו ישראל בבתי כנסיות ונגינות שותי שיכר, מאחר שהם יושבים ואוכלים ושותים ומשתכרים בסעודת ט' באב, יושבים וקוראין קינין ונהי ואיכה.
ומסביר בפירוש ר' אליעזר, שלאחר שאוכלים ושותים ומשתכרים, ובטוב ליבם ביין ולא חסר מתאוותם מאומה, בכ"ז יושבים ומקוננים (מסתבר שזה היה לפני שגזרו על שתיית יין) וכו' וכו' מרחיב נפלא שמטבע שהפכים מורגשים כשיופגשו, ומסיים שבזה יובן המדרש "השבעני במרורים בלילי פסח" (מובא באות לג') ובזה יובן שלאחר שמספרים ביציאת מצרים שיזכר שאכתי עבדי אחשורוש אנן.

מה שיצא לי מהמאמר הנ"ל (המצורף) שאולי לכן מסיימים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" שאפי' שהשולחן ערוך בכלים הכי יפים וכולנו לבושים מחלצות ולבנים כמלאכים (כטעם הנ"ל) שלא נחשוב לרגע שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה ואנו עדיין זוכרים ומצפים לבניין בית המקדש !!!


הצג קובץ מצורף ילקוט אליעזר א.pdf
הצג קובץ מצורף ילקוט אליעזר ב.pdf
 

אוריאל

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
אשר גאלנו וגאל את אבותינו.
למה מזכירים "גאלנו" לפני "אבותינו" הלא קודם נגאלו אבותינו ואח"כ "אנחנו"?

אולי באו להדגיש בזה ענין שאמרו שחייב אדם לראות עצמו כאילו יצא הוא ממצרים, ולחזק הענין מזכיר גאולת עצמו ולאחר מכן גאולת אבותיו.
אגב, כיוצא בדבר יכול לשאול בעוד מקומות שמקדים עצמו לאבותיו, כאמור "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו", שלכאורה אבותיו קדמו לו בחטאו. אבל כמשנ"ת בא לומר קודם הענין העיקרי, שהוא חטא, ולאחר מכן חטא אבותיו.

אמנם בזה יש לבאר עפ"י מה שאמרו כתיב לא יומתו אבות על בנים וכתיב פוקד עון אבות, לא קשיא כאן במחזיק מעשה אבותיו וכו'. ולפ"ז יש לבאר אבל אנחנו חטאנו, וממילא לכן מגלגלים עלינו גם חטא אבותינו, ודוק.
 

יפה מראה

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
אשר גאלנו וגאל את אבותינו.
למה מזכירים "גאלנו" לפני "אבותינו" הלא קודם נגאלו אבותינו ואח"כ "אנחנו"?

בפשטות קודם האדם צריך להודות על עצמו, ורק אח"כ גם על גאולת אביו.

ויש לעיין מדוע צריך להודות בכלל על גאולת אביו. ואכמ"ל.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברוך המקום ברוך הוא.
ראיתי מביאים מהריטב"א ותשב"ץ ושבלי הלקט שזה גדר של ברכות התורה.
משהו שמע/ראה כזאת?
ולמה תקנו ברכת התורה כאן?
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבן ביקש לעקור את הכל,
למה לא הוזכר גם עשו,
וראה מהר"ל בס' גבורות ה' פנ"ג שעמד ע"ז, וביאר וז"ל: דע כי במאמר הזה גלו דברים הרבה מאוד, כי יש לישראל מתנגדים לא כמו שאר מתנגדים שבאו בשביל סבה, אבל יש להם לישראל שונאים ואויבים מבלי סבה, וזה דוקא בישראל שאיזה אומות שונאיהם מבלי שעשו להם דבר ויבא התנגדות להם. וכו', ומי שהיה מתנגד לישראל ביותר מבלי סבה היה לבן ופרעה, כי לא עשו מאומה לפרעה וגזר על הזכרים, וזהו התנגדות מבלי סבה שעשו להם דבר, אבל מה שאמר פרעה אריק חרבי וכו', זה לא היה מבלי סבה כי חשב ישראל בורחים ורצה להחזירם ואם לא יחזרו הרי יעשה עמהם מלחמה ואין זה מבלי סבה, וכן השנאה ללבן היה גם כן מבלי סבה כי לא עשה לו יעקב רק טובות גדולות ורדף אחריו, וכו' ולפיכך זכר אלו שנים בלבד ולא אחרים, עכ"ל, עיי"ש בדבריו.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
בהגדש"פ מבו' ב' טעמים לאכילת מצה,
א. "מצה זו על שום שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ".
ב. שהוא לחם עוני שאותו אכלו ישראל במצרים והיינו על שם העינוי וכדאיתא בהגדש"פ הא לחמא עניא די אכלנא אבותינו במצרים.
והמעיין יפרש מה השילוב של ב' הטעמים, ולמה בפתיחת ליל הסדר מזכירים על שם העינוי, ואח"כ ע"ש שלא הספיק וכו'.
 

אסף

משתמש ותיק
בתוך המאמר המצורף מאת הגר"נ רוטמן שליט"א יש מענה לשאלתך
 

קבצים מצורפים

  • ענין השבתת החמץ ואכילת המצה.pdf
    583.9 KB · צפיות: 13

טעם ודעת

משתמש ותיק
כרם אמר:
אשר גאלנו וגאל את אבותינו.
למה מזכירים "גאלנו" לפני "אבותינו" הלא קודם נגאלו אבותינו ואח"כ "אנחנו"?
אולי מכיון שכל ענין הגאולה הוא "שחייב אדם לראות את 'עצמו' כאילו יצא ממצרים" על כן יש הדגש אשר 'גאלנו' ע"י שגאל אבותינו.
 

יפה מראה

משתמש ותיק
אני מקווה שאין הדברים ארוכים יתר על המידה.

שתי נקודות על "קדש".

"קדש", כוס של קידוש הוא הראשון מבין ארבעה כוסות שתקנו חז"ל כנגד ארבעה לשונות של גאולה "והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי".

א. ויש להבין מדוע כוס של קידוש שיש אותו בכל שבת ויו"ט הוא כנגד "והוצאתי", ומפרש המשך חכמה [ריש פרשת וארא] שעם ישראל שמר עצמו מעריות וכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה והעיד הכתוב "שבטי י-ה לישראל עדות" שהמצרים לא שלטו בנשים, ואחת הייתה שלומית בת דברי ופרסמה הכתוב, ולכן זכו ל"והוצאתי" - יציאה ניסית. וכוס של קידוש הוא ענין של קדושה.

ב. שיטת הפרי חדש [סימן תע"ג אות ו' ד"ה ויאמר] "שבהזכרת יציאת מצרים בקידוש יצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים", ודו"ק. [הובא במנ"ח מצוה כ"א.]

ויש להבין מדוע יוצא ידי חובה.

כתב הרמב"ם הלכות חמץ ומצה [פרק ז' הלכה א'] מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור את יום השבת לקדשו. ומנין שבליל חמשה עשר תלמוד לומר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה, בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. עכ"ד.

ונראה ממה שהביא רבינו את הפסוק "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" מבואר שעיקר מצוות סיפור יציאת מצרים הוא לספר ניסים ונפלאות שאירעו לאבותינו ביום שיצאו ממצרים דהיינו בליל חמישה עשר בניסן דווקא.

עוד כתב הרמב"ם [שם הלכה ה'] כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בליל חמשה עשר לא יצא ידי חובתו ואלו הן, פסח מצה ומרור, פסח על שם שפסח המקום ברוך הוא על בתי אבותינו במצרים שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה' וגו', מרורים על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, מצה על שם שנגאלו ודברים האלו כולן הן הנקראין הגדה. עכ"ד.

מבואר שעיקר מצוות סיפור יציאת מצרים זה טעמי המצוות שנוהגים בליל חמישה עשר דהיינו פסח מצה ומרור דווקא.

והנראה שאולי שיטת רבינו שעיקר ענין סיפור יציאת מצרים, הוא מה שעם ישראל התקדש להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, יותר משאר האומות, וזה נהיה במכת בכורות וכמו שכתב במדרש שלקו המצרים במכת בכורות מכיון ששעבדו את בנו הבכור של הקב"ה, שאז התקדשו כל עם ישראל והבכורות בעיקר.

[וכמו שכתב הספורנו [פרק י"ג פסוק ט"ו] וז"ל כל בכור בארץ מצרים והיו בכורי מצרים ראוים ללקות עמהם וכו' והצילם במה שהקדישם לו באופן שהיו בכורי האדם בישראל כמו נזירים או יותר מיוחדים לעבודת הקל התברך ואסורים בעבודת הדיוט. ובזה שהוכשר בעם ישראל אנשים קדושים ומיוחדים לעבודת הקל במשכן, זה השפיע ממילא על כל עם ישראל, שהבכורים הם עיקר הבית ואם הם מתנהגים בקדושה כל הבית מתנהג אחריהם בקדושה. [ועי' העמק דבר, שמות פרק י"ג פסוק ב' ד"ה לי הוא]
ועי' רש"י פרק י"ב פסוק ל"ג שמתו לא רק הבכורות, ועי' רש"י [שם] פסוק כ"ב וכ"ג. שרק בזכות דם הפסח לא מתו שאר אנשים מבני ישראל אפילו שאינו בכורים, וע"כ שבזה התקדשו, רק שהבכורים התקדשו ביתר שאת.]

וכן יש להוכיח ממה שהביא רבינו את הפסוק "זכור את היום הזה אשר יצאתם", שנאמר בפרשת "קדש לי כל בכור", ודו"ק. ולכן מצווה לספר דווקא את טעמי המצוות של פסח, מצה, ומרור, "שנהגו באותו הלילה ושעל ידם נצלו ממכת בכורות והתקדשו", ואם לא סיפר לא יצא ידי חובה. ואכמ"ל.

ולפי"ד מובן שיטת הפרי חדש שהקידוש שהאדם עושה יוצא בזה ידי חובה של סיפור יציאת מצרים, מכיון שהוא מראה בזה את הקדושה היתירה שיש לעם ישראל יותר משאר העמים. [ודאי שהרמב"ם עצמו לא סבר את הפר"ח.]
 

יפה מראה

משתמש ותיק
הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך ייתי ויפסח.

בפשטות אולי אפשר לבאר, שהמצה מוזכרת כאן בתורת לחם עוני שמשפיעה על האדם להכניס אורחים כמדתו של אברהם אבינו, [ועי' רש"ר הירש שמות פרק י"ב פסוק ט"ו ד"ה "כי כל אכל".] ולכן גם אין אורחים בפועל, בזה שהאדם אוכל רק לחם עוני מראה בזה שכל העשירות איננה שלו והוא עתה כמו עני.

השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין

כאשר האדם מכניס אורחים ואומר "כל דכפין ייתי וייכול, זה יגרום שבעז"ה עם ישראל יעלה לארץ ישראל ויהיה בן חורין. [ואולי יש לחדש לפי"ז שאת ארץ ישראל קונים ע"י הכנסת אורחים. וצע"ג.]
 

טעם ודעת

משתמש ותיק
כרם אמר:
אשר גאלנו וגאל את אבותינו.
למה מזכירים "גאלנו" לפני "אבותינו" הלא קודם נגאלו אבותינו ואח"כ "אנחנו"?
אולי מכיון שכל ענין הגאולה הוא "שחייב אדם לראות את 'עצמו' כאילו יצא ממצרים" על כן יש הדגש אשר 'גאלנו' ע"י שגאל אבותינו.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
יפה מראה אמר:
הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך ייתי ויפסח.

בפשטות אולי אפשר לבאר, שהמצה מוזכרת כאן בתורת לחם עוני שמשפיעה על האדם להכניס אורחים כמדתו של אברהם אבינו, [ועי' רש"ר הירש שמות פרק י"ב פסוק ט"ו ד"ה "כי כל אכל".] ולכן גם אין אורחים בפועל, בזה שהאדם אוכל רק לחם עוני מראה בזה שכל העשירות איננה שלו והוא עתה כמו עני.

ויש להוסיף שפסח כנגד אברהם, ועי'.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
ושאינו ידוע לשאול "את" פתח לו.
יל"ד שנכתב לשון "נקבה" - את, ולא "אתה"?
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
בכל דור ודור חייב אדם לראות [להראות-רמב"ם] את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
יל"ד מהו הלשון "בכל דור ודור"- למה חיוב זה מתייחס ל"דורות" ולא ל"שנים"-בכל שנה ושנה חייב אדם וכו'.
 

יפה מראה

משתמש ותיק
ואפילו כולנו חכמים וכו' וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.

וכתב ה"אור שמח" [הלכות פ"א ה"ג] וז"ל ויש ענינים שהם להפקת רצון הבורא אף כי לא הטיל ולא הכביד בתורת חובה בכל זאת כאשר ראו ראשי הכנסיה כי זהו הפקת רצון הבורא לאופן היותר נרצה התחייבו בזה וזהו אל תבוז כי זקנה אמך וגו' והנה באשר אנו רואין שהבורא התברך הגיד בתורתו, שלתכלית זה יצאו בחיפזון ומפני זה צוה בפסח ובשאר מצות למען תזכור וכו' כל ימי חייך תקנו אבותינו לזכור בפה מלא יציאת מצרים בכל יום ולהודות לו ע"ז, וזהו השלמת רצון הבורא יתברך, לכן מקרי דאורייתא והחמירו בספיקו, כאשר החמירו בספק דברי קבלה. עכ"ד.

ואפשר הביאור לפי מש"כ הרמח"ל במסילת ישרים שער החסידות [פרק י"ח] וז"ל הנה שורש החסידות הוא מה שאמרו ז"ל [ברכות דף י"ז .] אשרי אדם שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, והענין הוא כי הנה המוטלות על כל ישראל כבר ידועות הן וחובתן ידועה עד היכן היא מגעת,

אמנם מי שאוהב את הבורא יתברך שמו אהבה אמתית, לא ישתדל ויכוין לפטור עצמו, במה שכבר מפורסם מן החובה אשר על כל כלל ישראל בכלל, אלא יקרה לו כמו שיקרה אל בן אוהב אביו, שאילו יגלה אביו את דעתו גילוי מעט שהוא חפץ, בדבר מן הדברים, כבר ירבה הבן בדבר ההוא ובמעשה ההוא כל מה שיוכל, ואע"פ שלא אמרו אביו אלא פעם אחת ובחצי דיבור, הנה די לאותו הבן להבין היכן דעתו של אביו נוטה לעשות לו גם את אשר לא אמר לו בפירוש, כיון שיוכל לדון בעצמו שיהיה הדבר ההוא נחת רוח לפניו ולא ימתין שיצווהו יותר בפירוש. וכו'
והנה כמקרה הזה יקרה למי שאוהב את בוראו גם כן אהבה נאמנת כי גם הוא מסוג האוהבים ותהיינה לו המצוות אשר צווים גלוי ומפרסם לגלוי דעת לבד. וכו' עי"ש עכ"ד.

ועתה מובן היטב דברי ה"אור שמח" שסיפור יציאת מצרים באה כדי להגדיל אהבת ה' [מדת חסדו] ולכן אין זה בא בתורת חיוב אלא בתורת גילוי מעט וכדברי הרמח"ל.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
אני ולא מלאך.
צ"ע ממקרא מפורש בפרשת חקת "ונצעק אל ה' וישלח מלאך" וברש"י זה משה.
ותירץ החיד"א ('פני דוד' פר' בא) שרק את הבכורות הכה הוא בעצמו אבל השאר המלאך השחית (ובאמת דרשת בעל ההגדה מהפסוק של "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה" הולך על מכת בכורות).
וכ"כ ב'שבולי הלקט' (סדר פסח סי' ריח) בשם אחיו רבי בנימין, מכת בכורות שהיא מכה אחרונה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים שע"י אותה המכה יצאו לחירות לא הביא אותה ע"י מלאך או ע"י שליח אלא הוא בעצמו הכה אותם כדכתיב "וה' הכה וגו'" ושאר כל המכות רובם נעשו ע"י משה ואהרן.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
בכל דור ודור חייב אדם וכו'
ראה באוה"ח פר' בלק עה"פ "א-ל מוציאם ממצרים" שכותב: א-ל מוציאם ממצרים אמר מוציאם, ולא הוציאם, הגם שרבותינו ז"ל אמרו (שם לח) דאפיק משמע והוכיחו מכאן, אף על פי כן יותר משמע לשון עבר, אם היה אומר הוציאם:
ונראה על דרך אומרם ז"ל (פסחים קטז:) בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, על כן אמרו יודעי פנימיות התורה, כי כל ליל פסח מתבררים כוחות הקדושה מהקליפה, ונוספים בעם בני ישראל, והיא הבחינה עצמה של יציאת מצרים, והוא אומרו אל מוציאם, כי לא יציאה ראשונה לבד, אלא בכל שנה ושנה מוציאם כנזכר, עכ"ל.
מבו' שלומד ה"כאילו" הוא יצא ממצרים כפשוטו ממש שבכל דור ודור אנו "יוצאים" ממצרים,
למי שיש ביאור עומק דבריו, אשמח לידע.
 
חלק עליון תַחתִית