חובת סיפור יציאת מצרים כשהתעורר

[נדיב לב]

הרמב"ם כותב שמצוות סיפור יציאת מצרים עד שתחטפנו שינה
ויש לדון במקרה שהתעורר אם שרי ליה לחזור ולישון או שוב חוזר עליו החיוב
וחשבתי לדמות לדברי ר' ישראל סלנטר דחובת אניש לבסומי לא מפקיעה חובת שכרות מכאן ואילך אלא פוטרת כל עוד הוא מבוסם ולאחר שנשתפה חוזר עליו חיוב השתיה והוא הדין בספק זה
וברור שהספק לא לשיטות הנוקטות שחובת סיפור יציאת מצרים עד חצות אלא לדברי הרמב"ם

[בן של רב]

אולי רעיון נועז:
שחלק מהענין בסיפור יצי"מ הוא להירדם עם המסר כדי שיחדור בתת המודע.
שהרי כל ענין ההמחשה המרובה בלילה הזה - מתאים מאוד להרבה עקרונות בפסיכולוגיה כידוע למבינים.

ויש גם בחינה רוחנית ידועה ששנת הלילה מספיגה את המעשים שקדמו לה.

ואולי זה מתקשר כהסבר נוסף ומחודש למה של"צ ק"ש על המיטה - כי התחליף הזה הוא במקום לישן מתוך דברי תורה.
(ואכמ"ל בהקבלות הרבות בין ק"ש ות"ת לסיפור יצי"מ)

זה גם מסתדר לי מצויין עם אריכות שיש לי - על דין לינה בירושלים של כל מקריב קרבן.

[נדיב לב]

כשהתעורר פרח ליה מהתת מודע או לא?
איך פשטת בדבריך הנועזים והנחמדים את הספק

[יהודי]

לכאו' כוונת הרב הנדיב היא האם עד שתחטפנו שינה או שיעור פטור או אונס, בפמ"ג א"א סי' תפא סק"א לכאו' מבואר שלאחר שישן כבר אינו חייב.

[יעקב שלם]

כתבו הפוסקים (מובא למשל גם בשערי ימי הפסח) שעד שתחטפנו שינה הכוונה עד שראשו כבד עליו או שהוא מאוד עייף ול"צ להירדם על כרית ההסיבה
ולכן בד"כ מי שהתעורר הוא עדין בגדר "חטוף" ע"י השינה
אא"כ מדובר שהוא התעורר לגמרי והוא לא ממשיך לישון והנידון האם חוזר עליו החיוב

[אסף]

..

[בן של רב]

כשהתעורר פרח ליה מהתת מודע או לא?
איך פשטת בדבריך הנועזים והנחמדים את הספק

לא פשטתי (את כותנתי) אלא העמדתי מהלך אחר בענין.
וממילא הספק מתפצל לשנים.
להמהלך הרגיל שבעצם יש לספר כל הלילה כי כל הלילה נועד לזה - א"כ אולי כשמתעורר אין לו פטור דהא כבר יצא מכלל אנוס ונעבאך שעיניו נעצמות.

אבל להמהלך המחודש שזה לא סתם חיוב על הלילה אלא חיוב להירדם עם זה - א"כ השאלה היא קצת אחרת.
האם סגי במשהו כל דהו
(וכמו הרמ"א שפוטר ע"י שינה מינימלית בפורים את החיוב של עד דלא ידע)
או שעדיין יש גם וגם
דהיינו גם חיוב להירדם וגם למלא את הלילה
(וכמו ת"ת שתרתי איתנייהו ביה)

[שמעיה]

לי יש רעיון אחר. שחובת סיפור יציאת מצרים הוא על הפסח מצה ומרור. וכפי שאין יוצאים יד''ח קודם הלילה, כך אין מצווה בזה אחר הבוקר.
מאחר ואם ישן אדם לאחר אכילה מן הפסח, אסור לו להמשיך ולאכול, (וכבימינו אם נרדם אחר אפיקומן), הרי שפקעה חובת הפסח ממנו, ושוב אין לו מצווה לספר ביצי''מ.

[תריג מצוות]

בחק יעקב תפא א מבואר שלאחר שישן וניעור לא חלה עליו מצות סיפור יציאת מצרים, (וע"ש שאף כבר אין את איסור שתיה שלאחר האפיקומן). אמנם ראיתי שמביאים בשם ספר 'התעוררות התשובה' (סי' רעא) שלאחר שניעור חזר החיוב.

[נדיב לב]

כתבו הפוסקים (מובא למשל גם בשערי ימי הפסח) שעד שתחטפנו שינה הכוונה עד שראשו כבד עליו או שהוא מאוד עייף ול"צ להירדם על כרית ההסיבה
ולכן בד"כ מי שהתעורר הוא עדין בגדר "חטוף" ע"י השינה
אא"כ מדובר שהוא התעורר לגמרי והוא לא ממשיך לישון והנידון האם חוזר עליו החיוב

כך מסתבר

[הערשל]

כשהתעורר פרח ליה מהתת מודע או לא?
איך פשטת בדבריך הנועזים והנחמדים את הספק

לא פשטתי (את כותנתי) אלא העמדתי מהלך אחר בענין.
וממילא הספק מתפצל לשנים.
להמהלך הרגיל שבעצם יש לספר כל הלילה כי כל הלילה נועד לזה - א"כ אולי כשמתעורר אין לו פטור דהא כבר יצא מכלל אנוס ונעבאך שעיניו נעצמות.

אבל להמהלך המחודש שזה לא סתם חיוב על הלילה אלא חיוב להירדם עם זה - א"כ השאלה היא קצת אחרת.
האם סגי במשהו כל דהו
(וכמו הרמ"א שפוטר ע"י שינה מינימלית בפורים את החיוב של עד דלא ידע)
או שעדיין יש גם וגם
דהיינו גם חיוב להירדם וגם למלא את הלילה
(וכמו ת"ת שתרתי איתנייהו ביה)

ממעשה דרבותינו שהיו מסובים בב"ב משמע שצריך כל הלילה גם בלא שתחטפנו שינה.
 

[איש ווילנא]

אולי רעיון נועז:
שחלק מהענין בסיפור יצי"מ הוא להירדם עם המסר כדי שיחדור בתת המודע.
שהרי כל ענין ההמחשה המרובה בלילה הזה - מתאים מאוד להרבה עקרונות בפסיכולוגיה כידוע למבינים.

ו

אולי רעיון נועז:
שחלק מהענין בסיפור יצי"מ הוא להירדם עם המסר כדי שיחדור בתת המודע.
שהרי כל ענין ההמחשה המרובה בלילה הזה - מתאים מאוד להרבה עקרונות בפסיכולוגיה כידוע למבינים.

ויש גם בחינה רוחנית ידועה ששנת הלילה מספיגה את המעשים שקדמו לה.

וכיון שהגרד"ל אמר שיש לומר בדיחה להוריד את המתח
אומר שעל פי דבריך הבנתי
על מה שיש שנוהגים בפורים לשתות רביעית יין וללכת לישון ובזה לקיים מצוות עד דלא ידע
ולא הבנתי אייזה טעם יש למצווה זו
וכי יש ענין לישון בפורים ומה כל ההגיון בזה [ואת דברי הרמב"ם והרמ"א פירשתי שהכוונה לשתות עד הרבה עד שראשו כבד עליו ונרדם מעצמו]
אבל לדבריך אתי שפיר כי כשהולך לישון אחרי שתיית יין זה מספיג את המעשה שקדם לו

וכמובן שהדברים על דרך הלצה
אבל על דרך אמת אין שום ענין לישון בפורים ואין זה כי אם מעשה הדיוט