מנהג מרנא בעל ה'דרכי שמואל' זיע"א בשריפת חמץ

  • Thread starter Anonymous
  • תאריך התחלה
A

Anonymous

Guest
שמעתי שמנהג מרן רה"י הגר"ש זצוק"ל היתה לקיים שריפת חמץ דווקא ברשותו שלו, ולא ברשות אחרת או רשות הרבים,
וזאת בעקבות שיטת הרמב"ן בפסחים שאדם עובר בבל יראה רק אם החמץ ברשותו ממש אבל אם אינו ברשותו אינו עובר עליו,
וא"כ אף קיום תשביתו הוא רק כשהחמץ ברשותו.
ושמעתי שאף הגאון המופלא רבי הלל זקס זצ"ל נהג כן.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
וצ"ע דלכאורה לשיטת הרמב"ן (פסחים ד"ד) בעצם הוצאת החמץ מרשותו מקיים מצוות תשביתו, א"כ בשריפה חוץ לביתו כבר קיים תשביתו בעצם זה שהוציא החמץ לרשותו.
 

בר בי רב

משתמש ותיק
לחשוש לדעת כמה פוסקים שסברו דהלכה ששורף.
וא"כ מקיים מצוות תשביתו שלא כמצוותה, וילע"ע בזה אם הוא נכון בחשבון שיטה זו, ואיני בסוגי' כעת.
עריכה: אמנם איני בסוגי' וכפי שכתבתי קודם, אך מ"מ קשה עוד דהרי קי"ל גם בגבולין אי אתה רואה, ודרשי' לה בגמ' ובמכילתא, ולא עיינתי ברמב"ן כעת.
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
גם להרמב"ן קיום תשביתו הוא בהוצאה מרשותו ושם מבערו.
ושנינו להדיא מפרר וזורה לרוח או זורק לים, וע"כ לא נחלק ר"י אלא באופן הביעור, וגם למש"כ רח"ה ורלו"י במשנה, דנחלק ביסוד מצוות הביעור, מ"מ לא נחלקו במקום.
ובפרט קודם זמן איסורו.
ואדרבה, להדיא בשו"ע שבמוצא בחוה"מ קודם יוציאנו מרשותו ואח"כ יבערנו, דכמה שיותר מהר להוציא מביתו שלא יבוא להכשל.
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
כלפי ליא אמר:
גם להרמב"ן קיום תשביתו הוא בהוצאה מרשותו ושם מבערו.
ושנינו להדיא מפרר וזורה לרוח או זורק לים, וע"כ לא נחלק ר"י אלא באופן הביעור, וגם למש"כ רח"ה ורלו"י במשנה, דנחלק ביסוד מצוות הביעור, מ"מ לא נחלקו במקום.
ובפרט קודם זמן איסורו.
ואדרבה, להדיא בשו"ע שבמוצא בחוה"מ קודם יוציאנו מרשותו ואח"כ יבערנו, דכמה שיותר מהר להוציא מביתו שלא יבוא להכשל.
לגופן של דברים, כמובן שדברים בטלים הוא להוכיח מהא דמפרר וזורה לרוח,דהרי לשיטת חכמים זהו גופא התשביתו, מה שאין כן לר"י ופשוט. ומדרבנן דחייב לבערו כל זמן שהוא שלו אף שאינו בביתו ממש שוב הוא תלוי במחלוקת רי ורבנן אם בכל דבר או דווקא בשריפה.
וכמובן דאין שום ראיה מחול המועד, דודאי בזמן איסור בל יראה ראשית צריך להוציאו מרשותו ופשוט.
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
יוסף יצחק אמר:
וצ"ע דלכאורה לשיטת הרמב"ן (פסחים ד"ד) בעצם הוצאת החמץ מרשותו מקיים מצוות תשביתו, א"כ בשריפה חוץ לביתו כבר קיים תשביתו בעצם זה שהוציא החמץ לרשותו.
ברור שכוונת דברים לדעת ר"י דמצוותו בשריפה.
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
יוסף יצחק אמר:
וצ"ע דלכאורה לשיטת הרמב"ן (פסחים ד"ד) בעצם הוצאת החמץ מרשותו מקיים מצוות תשביתו, א"כ בשריפה חוץ לביתו כבר קיים תשביתו בעצם זה שהוציא החמץ לרשותו.
דברי הרמב"ן הם בדף ו. וכמו כן האריך בזה בפירושו על התורה פר' בא.
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
הדברים פשוט הבלים.
אין שום חילוק בין חכמים לר"י בדרך קיום התשביתו, אלא שנחלקו מהו צורת המצוה, וכן לדברי רח"ה בספרו שכבר קדמו רלו"י מברדיטשוב המובא במשניות ריש כל שעה, נחלקו גם במהות המצוה, וכמו שהבאתי לעיל, אבל לא נחלקו מהו המצוה. וכשם שלרבנן המצוה היא לבערו מן העולם, כך גם לר"י המצוה לבערו מן העולם, וכשם שלחכמים אף שיכול לשרוף ה"ה שיכול לפרר לרוח ולאבד בים בדרך איבוד דייקא, ואף שזה אינו ברשותו, ה"ה לר"י.
גם להרמב"ן שכשאין החמץ ברשותו אינו עובר, ומקיים תשביתו בעצם הוצאתו מרשותו, אבל בוודאי שאת מצות תשביתו לר"י בשריפה ולחכמים באיבוד [לאחר זמן איסורו, או לדידן שמקיימים קודם איסורו] אין בזה נפק"מ כלל היכן מבערים מן העולם. וזה פשוט שטות גמורה לומר שלרמב"ן מקיימים תשביתו רק בחצר.
אין בזה שום חילוק בין חוה"מ לערב פסח, ואדרבה עיקר חיוב תשביתו נאמר במועד, ואם תשביתו מקיימים רק ברשותו, בוודאי שגם במועד כך היה צריך לקיים המצוה.

השומע פשוט שמע ועירבב ובלבל, והביאו לדבר כאלה הבלים.
ומי שתולה בוקי סריקי שכאלה באחד שקרא ושנה, הוא מוציא לעז גמור, ובוודאי שהגר"ה זקס לא אמר דברים כאלה.
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
כלפי ליא אמר:
הדברים פשוט הבלים.
אין שום חילוק בין חכמים לר"י בדרך קיום התשביתו, אלא שנחלקו מהו צורת המצוה, וכן לדברי רח"ה בספרו שכבר קדמו רלו"י מברדיטשוב המובא במשניות ריש כל שעה, נחלקו גם במהות המצוה, וכמו שהבאתי לעיל, אבל לא נחלקו מהו המצוה. וכשם שלרבנן המצוה היא לבערו מן העולם, כך גם לר"י המצוה לבערו מן העולם, וכשם שלחכמים אף שיכול לשרוף ה"ה שיכול לפרר לרוח ולאבד בים בדרך איבוד דייקא, ואף שזה אינו ברשותו, ה"ה לר"י.
גם להרמב"ן שכשאין החמץ ברשותו אינו עובר, ומקיים תשביתו בעצם הוצאתו מרשותו, אבל בוודאי שאת מצות תשביתו לר"י בשריפה ולחכמים באיבוד [לאחר זמן איסורו, או לדידן שמקיימים קודם איסורו] אין בזה נפק"מ כלל היכן מבערים מן העולם. וזה פשוט שטות גמורה לומר שלרמב"ן מקיימים תשביתו רק בחצר.
אין בזה שום חילוק בין חוה"מ לערב פסח, ואדרבה עיקר חיוב תשביתו נאמר במועד, ואם תשביתו מקיימים רק ברשותו, בוודאי שגם במועד כך היה צריך לקיים המצוה.

השומע פשוט שמע ועירבב ובלבל, והביאו לדבר כאלה הבלים.
ומי שתולה בוקי סריקי שכאלה באחד שקרא ושנה, הוא מוציא לעז גמור, ובוודאי שהגר"ה זקס לא אמר דברים כאלה.
לכבוד כלפי לייא, קודם כל תירגע, לא מובן מה כל כך מוציא אותך מכליך, מקווה שזה רק ריתחא דאורייתא.
לא הסברת את הנקודה העיקרית, אם מחפשים קיום מצוות תשביתו אז ברור שזה רק כשהוא מחוייב במצווה, כעת אם להרמב"ן אינו עובר כשהחמץ אינו ברשותו, ובעינן שתי תנאים כדי להתחייב תשביתו, האחד שהחמץ יהא שלו והשני שיהא ברשותו, א"כ כשם שאם החמץ אינו שלו פשיטא שאינו מקיים מצוות תשביתו, ושעל כן מבואר בפוסקים דישרוף ורק אחר כך יבטל, הוא הדין להרמב"ן אם החמץ אינו ברשותו.
בכל דבריך אתה מסתובב סביב סביב, אבל על הנקודה העיקרית אתה מדלג.

בנוגע למנהג עליו סיפרתי, אז כך, על מנהג מרן הגר"ש שמעתי רק שהקפיד על כך ולא שמעתי את הטעם, אך מנהג הגאון רבי הלל זצ"ל שמעתי כך מפורשות, מאחד מתלמידיו המובהקים ביותר שמשמש בתפקיד בישיבתו, כי כך הוא נהג ולהדיא מחמת שיטת הרמב"ן.
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
כלפי ליא אמר:
הדברים פשוט הבלים.
אין שום חילוק בין חכמים לר"י בדרך קיום התשביתו, אלא שנחלקו מהו צורת המצוה, וכן לדברי רח"ה בספרו שכבר קדמו רלו"י מברדיטשוב המובא במשניות ריש כל שעה, נחלקו גם במהות המצוה, וכמו שהבאתי לעיל,
טעות, ר' לוי יצחק כותב שם כדעת רעק"א שאין חילוק בין חכמים לר"י ולשניהם צריך להיות אפרן מותר. והגר"ח הוא זה שחידש שיש חילוק בין דעת ר"י לחכמים.
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
זקן ויושב בישיבה אמר:
כלפי ליא אמר:
הדברים פשוט הבלים.
אין שום חילוק בין חכמים לר"י בדרך קיום התשביתו, אלא שנחלקו מהו צורת המצוה, וכן לדברי רח"ה בספרו שכבר קדמו רלו"י מברדיטשוב המובא במשניות ריש כל שעה, נחלקו גם במהות המצוה, וכמו שהבאתי לעיל, אבל לא נחלקו מהו המצוה. וכשם שלרבנן המצוה היא לבערו מן העולם, כך גם לר"י המצוה לבערו מן העולם, וכשם שלחכמים אף שיכול לשרוף ה"ה שיכול לפרר לרוח ולאבד בים בדרך איבוד דייקא, ואף שזה אינו ברשותו, ה"ה לר"י.
גם להרמב"ן שכשאין החמץ ברשותו אינו עובר, ומקיים תשביתו בעצם הוצאתו מרשותו, אבל בוודאי שאת מצות תשביתו לר"י בשריפה ולחכמים באיבוד [לאחר זמן איסורו, או לדידן שמקיימים קודם איסורו] אין בזה נפק"מ כלל היכן מבערים מן העולם. וזה פשוט שטות גמורה לומר שלרמב"ן מקיימים תשביתו רק בחצר.
אין בזה שום חילוק בין חוה"מ לערב פסח, ואדרבה עיקר חיוב תשביתו נאמר במועד, ואם תשביתו מקיימים רק ברשותו, בוודאי שגם במועד כך היה צריך לקיים המצוה.

השומע פשוט שמע ועירבב ובלבל, והביאו לדבר כאלה הבלים.
ומי שתולה בוקי סריקי שכאלה באחד שקרא ושנה, הוא מוציא לעז גמור, ובוודאי שהגר"ה זקס לא אמר דברים כאלה.
לכבוד כלפי לייא, קודם כל תירגע, לא מובן מה כל כך מוציא אותך מכליך, מקווה שזה רק ריתחא דאורייתא.
לא הסברת את הנקודה העיקרית, אם מחפשים קיום מצוות תשביתו אז ברור שזה רק כשהוא מחוייב במצווה, כעת אם להרמב"ן אינו עובר כשהחמץ אינו ברשותו, ובעינן שתי תנאים כדי להתחייב תשביתו, האחד שהחמץ יהא שלו והשני שיהא ברשותו, א"כ כשם שאם החמץ אינו שלו פשיטא שאינו מקיים מצוות תשביתו, ושעל כן מבואר בפוסקים דישרוף ורק אחר כך יבטל, הוא הדין להרמב"ן אם החמץ אינו ברשותו.
בכל דבריך אתה מסתובב סביב סביב, אבל על הנקודה העיקרית אתה מדלג.

בנוגע למנהג עליו סיפרתי, אז כך, על מנהג מרן הגר"ש שמעתי רק שהקפיד על כך ולא שמעתי את הטעם, אך מנהג הגאון רבי הלל זצ"ל שמעתי כך מפורשות, מאחד מתלמידיו המובהקים ביותר שמשמש בתפקיד בישיבתו, כי כך הוא נהג ולהדיא מחמת שיטת הרמב"ן.
שוב ראיתי בפסקי תשובות סימן תמ"ה שהביא דבר זה [שלדעת הרמב"ן צריך לשרוף החמץ דווקא ברשותו כדי לקיים מצוות תשביתו]  בשם ר' משה שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות.
 
 

מולי

משתמש חדש
כלפי ליא אמר:
הדברים פשוט הבלים.
אין שום חילוק בין חכמים לר"י בדרך קיום התשביתו, אלא שנחלקו מהו צורת המצוה, וכן לדברי רח"ה בספרו שכבר קדמו רלו"י מברדיטשוב המובא במשניות ריש כל שעה, נחלקו גם במהות המצוה, וכמו שהבאתי לעיל, אבל לא נחלקו מהו המצוה. וכשם שלרבנן המצוה היא לבערו מן העולם, כך גם לר"י המצוה לבערו מן העולם, וכשם שלחכמים אף שיכול לשרוף ה"ה שיכול לפרר לרוח ולאבד בים בדרך איבוד דייקא, ואף שזה אינו ברשותו, ה"ה לר"י.
גם להרמב"ן שכשאין החמץ ברשותו אינו עובר, ומקיים תשביתו בעצם הוצאתו מרשותו, אבל בוודאי שאת מצות תשביתו לר"י בשריפה ולחכמים באיבוד [לאחר זמן איסורו, או לדידן שמקיימים קודם איסורו] אין בזה נפק"מ כלל היכן מבערים מן העולם. וזה פשוט שטות גמורה לומר שלרמב"ן מקיימים תשביתו רק בחצר.
אין בזה שום חילוק בין חוה"מ לערב פסח, ואדרבה עיקר חיוב תשביתו נאמר במועד, ואם תשביתו מקיימים רק ברשותו, בוודאי שגם במועד כך היה צריך לקיים המצוה.

השומע פשוט שמע ועירבב ובלבל, והביאו לדבר כאלה הבלים.
ומי שתולה בוקי סריקי שכאלה באחד שקרא ושנה, הוא מוציא לעז גמור, ובוודאי שהגר"ה זקס לא אמר דברים כאלה.

עיין במסורת הש"ס ריש פרק כל שעה שלרי"ף והראש שלא גורסים  בדעת חכמים "אף" מפרר וזורה לרוח, צריך דווקא לפרר ולא בשריפה. (כך מביא שם מהמג"א)
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
שמעתי שמנהג מרן רה"י הגר"ש זצוק"ל היתה לקיים שריפת חמץ דווקא ברשותו שלו, ולא ברשות אחרת או רשות הרבים,
וזאת בעקבות שיטת הרמב"ן בפסחים שאדם עובר בבל יראה רק אם החמץ ברשותו ממש אבל אם אינו ברשותו אינו עובר עליו,
וא"כ אף קיום תשביתו הוא רק כשהחמץ ברשותו.
ושמעתי שאף הגאון המופלא רבי הלל זקס זצ"ל נהג כן.
בפשטות כוונת הרמב"ן רק אם נותנו ביד אחר כגון שמפקידו בידי נכרי,(או יתכן אפילו אם הוציאו מרשותו ואין דעתו עליו, אף שלא הפקירו.)  אבל אם הוא עדיין  אצלו ודעתו עליו,  אף אם אינו בתוך חצירו או ביתו ממש  הרי זה עובר עליו .
 
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
האחד בא לגור אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
שמעתי שמנהג מרן רה"י הגר"ש זצוק"ל היתה לקיים שריפת חמץ דווקא ברשותו שלו, ולא ברשות אחרת או רשות הרבים,
וזאת בעקבות שיטת הרמב"ן בפסחים שאדם עובר בבל יראה רק אם החמץ ברשותו ממש אבל אם אינו ברשותו אינו עובר עליו,
וא"כ אף קיום תשביתו הוא רק כשהחמץ ברשותו.
ושמעתי שאף הגאון המופלא רבי הלל זקס זצ"ל נהג כן.
בפשטות כוונת הרמב"ן רק אם נותנו ביד אחר כגון שמפקידו בידי נכרי,(או יתכן אפילו אם הוציאו מרשותו ואין דעתו עליו, אף שלא הפקירו.)  אבל אם הוא עדיין  אצלו ודעתו עליו,  אף אם אינו בתוך חצירו או ביתו ממש  הרי זה עובר עליו .
הרמב"ן מפרש כן הפסוק תשביתו מבתיכם.
 
 

דער עמעס

משתמש רגיל
זקן ויושב בישיבה אמר:
שמעתי שמנהג מרן רה"י הגר"ש זצוק"ל היתה לקיים שריפת חמץ דווקא ברשותו שלו, ולא ברשות אחרת או רשות הרבים,
וזאת בעקבות שיטת הרמב"ן בפסחים שאדם עובר בבל יראה רק אם החמץ ברשותו ממש אבל אם אינו ברשותו אינו עובר עליו,
וא"כ אף קיום תשביתו הוא רק כשהחמץ ברשותו.
ושמעתי שאף הגאון המופלא רבי הלל זקס זצ"ל נהג כן.
למאן דאמר שכירות לא קניא שוכר דירה לא יכול לקיים מצוות תשביתו?!
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
דער עמעס אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
שמעתי שמנהג מרן רה"י הגר"ש זצוק"ל היתה לקיים שריפת חמץ דווקא ברשותו שלו, ולא ברשות אחרת או רשות הרבים,
וזאת בעקבות שיטת הרמב"ן בפסחים שאדם עובר בבל יראה רק אם החמץ ברשותו ממש אבל אם אינו ברשותו אינו עובר עליו,
וא"כ אף קיום תשביתו הוא רק כשהחמץ ברשותו.
ושמעתי שאף הגאון המופלא רבי הלל זקס זצ"ל נהג כן.
למאן דאמר שכירות לא קניא שוכר דירה לא יכול לקיים מצוות תשביתו?!
לא מדוייק, לא שהוא לא יכול, הוא לא מצווה, בדיוק כמו שאם אין לו בית בכלל הוא לא מצווה.
 
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
דער עמעס אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
שמעתי שמנהג מרן רה"י הגר"ש זצוק"ל היתה לקיים שריפת חמץ דווקא ברשותו שלו, ולא ברשות אחרת או רשות הרבים,
וזאת בעקבות שיטת הרמב"ן בפסחים שאדם עובר בבל יראה רק אם החמץ ברשותו ממש אבל אם אינו ברשותו אינו עובר עליו,
וא"כ אף קיום תשביתו הוא רק כשהחמץ ברשותו.
ושמעתי שאף הגאון המופלא רבי הלל זקס זצ"ל נהג כן.
למאן דאמר שכירות לא קניא שוכר דירה לא יכול לקיים מצוות תשביתו?!
לא מדוייק, לא שהוא לא יכול, הוא לא מצווה, בדיוק כמו שאם אין לו בית בכלל הוא לא מצווה.

והדרכי שמואל יוכיח שהרי לא היה לו בית שלו (בשנים האחרונות) והיה מתגורר בישיבה שלא הוא הבעלים עליה.
 

חדא

משתמש ותיק
כפי שכבר נכתב לעיל זה לא המצאה שלהם אלא של הגר"מ שטרנבוך
אבל כבר דחו דבריו מכמה טעמים ואכמ"ל
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
חדא אמר:
כפי שכבר נכתב לעיל זה לא המצאה שלהם אלא של הגר"מ שטרנבוך
אבל כבר דחו דבריו מכמה טעמים ואכמ"ל
מי דחה? מה דחה?
הרי מפורש כן בדברי הרמב"ן. 
 
 

חדא

משתמש ותיק
כמדומני שהקה"י במכתבו לבעל המוע"ז דחה והוכיח כן מהא דזורה ומטיל לים והים אינו ברשותו
 
חלק עליון תַחתִית