כלפי ליא אמר:
הדברים פשוט הבלים.
אין שום חילוק בין חכמים לר"י בדרך קיום התשביתו, אלא שנחלקו מהו צורת המצוה, וכן לדברי רח"ה בספרו שכבר קדמו רלו"י מברדיטשוב המובא במשניות ריש כל שעה, נחלקו גם במהות המצוה, וכמו שהבאתי לעיל, אבל לא נחלקו מהו המצוה. וכשם שלרבנן המצוה היא לבערו מן העולם, כך גם לר"י המצוה לבערו מן העולם, וכשם שלחכמים אף שיכול לשרוף ה"ה שיכול לפרר לרוח ולאבד בים בדרך איבוד דייקא, ואף שזה אינו ברשותו, ה"ה לר"י.
גם להרמב"ן שכשאין החמץ ברשותו אינו עובר, ומקיים תשביתו בעצם הוצאתו מרשותו, אבל בוודאי שאת מצות תשביתו לר"י בשריפה ולחכמים באיבוד [לאחר זמן איסורו, או לדידן שמקיימים קודם איסורו] אין בזה נפק"מ כלל היכן מבערים מן העולם. וזה פשוט שטות גמורה לומר שלרמב"ן מקיימים תשביתו רק בחצר.
אין בזה שום חילוק בין חוה"מ לערב פסח, ואדרבה עיקר חיוב תשביתו נאמר במועד, ואם תשביתו מקיימים רק ברשותו, בוודאי שגם במועד כך היה צריך לקיים המצוה.
השומע פשוט שמע ועירבב ובלבל, והביאו לדבר כאלה הבלים.
ומי שתולה בוקי סריקי שכאלה באחד שקרא ושנה, הוא מוציא לעז גמור, ובוודאי שהגר"ה זקס לא אמר דברים כאלה.
לכבוד כלפי לייא, קודם כל תירגע, לא מובן מה כל כך מוציא אותך מכליך, מקווה שזה רק ריתחא דאורייתא.
לא הסברת את הנקודה העיקרית, אם מחפשים קיום מצוות תשביתו אז ברור שזה רק כשהוא מחוייב במצווה, כעת אם להרמב"ן אינו עובר כשהחמץ אינו ברשותו, ובעינן שתי תנאים כדי להתחייב תשביתו, האחד שהחמץ יהא שלו והשני שיהא ברשותו, א"כ כשם שאם החמץ אינו שלו פשיטא שאינו מקיים מצוות תשביתו, ושעל כן מבואר בפוסקים דישרוף ורק אחר כך יבטל, הוא הדין להרמב"ן אם החמץ אינו ברשותו.
בכל דבריך אתה מסתובב סביב סביב, אבל על הנקודה העיקרית אתה מדלג.
בנוגע למנהג עליו סיפרתי, אז כך, על מנהג מרן הגר"ש שמעתי רק שהקפיד על כך ולא שמעתי את הטעם, אך מנהג הגאון רבי הלל זצ"ל שמעתי כך מפורשות, מאחד מתלמידיו המובהקים ביותר שמשמש בתפקיד בישיבתו, כי כך הוא נהג ולהדיא מחמת שיטת הרמב"ן.