חייב אדם לראות את עצמו כאילו היום [ליל הסדר] התחיל לעבוד את ה'. חתם סופר

רוצה לדעת

משתמש ותיק
כתב החת"ס בדרשות [ח"ב דף רס"ב ע"ב לפסח תק"פ] וז"ל:
וי"ל דאיתא בפרק ערבי פסחים מתחיל בגנות ומסיים בשבח עבדים היינו מתחילה עע"ז היו אבותינו וכו'. והנה כמו שחייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, כמו כן חייב לראות עצמו כאלו הוא היה מעובדי ע"ז, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, והיום בלילה התחיל לעבוד השם בתחילה במצות הנהוגות אותו לילה. והנה מצינו בטבילת גרים שמברכין לאחר טבילה מפני שקודם טבילה אינו יכול לומר וציונו, ה"נ קודם ספור יציאת מצרים אינו יכול לומר וצונו מפני שעדיין הוא בבחינת כאילו היה מעע"ז ולאחר הסיפור שיכול לומר וציונו אז הוא נכלל בברכת אשר גאלנו. וזהו כוונת המסדר הגדה כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים דאנו פורסין מצה שלימה קודם סיפור יצ"מ בלי ברכת המוציא, מה שאין אנו עושים כן בשאר ימות השנה, שגם זה מורה על בחינה הנ"ל, שאנו רואין עצמינו כאילו היינו עכשיו גוים, לכך אנו פורסין אותו בלי ברכה, כמו שאכלו אהבתנא בארעא דמצרים שהיו פורסין בלא ברכה שלא היו עדיין עד לאחר גאולתן שקבלו התורה, עכ"ל.

ואולי יש לצרף לדבריו הידוע מהמשך חכמה ש"קרבן פסח" הרי הוא כ"קרבן גירות", דו"ק בזה
 
חלק עליון תַחתִית