מתאהב על ידך אמר:
(מוזמנים לחדד כל דוגמא אחרת של סיפור חלקי וחסר שיש לדון בו)
אני לכשעצמי מפרש את הקיבוץ המוזר של 'ארבעת הבנים', כארבע חלקי סיפור יציאת מצרים שהתורה מלמדת.
הסיפור בנוי בארבע שלבים, וכל אחד מעכב לפי עניינו.
השלב הראשון:
עשיית מעשה עבודה - שינוי.
תנאי קודם למעשה - הסיפור צריך להיות נוגע במציאות החיים, ולא תיאורתי.
ולכן צריך שהבן ישאל על מעשה
שהוא רואה שאבא שלו עושה, וזה מפריע לו, ולכן הוא שואל, וכאשר הוא מקבל תשובה, זה תשובה שבסוף תסביר לו את החיים של עצמו, ולא דברים באויר.
השלב השני:
הסיפור.
הרעיון של 'עבדים היינו', כתשובה ל'מה נשתנה' - זה מתחיל בגנות ומסיים בשבח.
דהיינו, הבן חי בעולם של השבח. והוא חושב שכאן נמצא כאן היה, כלומר - שהמצב שאנחנו חיים בו, זה הפירוש הפשוט של המציאות, 'זה כך, כי כך צריך להיות'.
כשנעשים שינויים פוגעים בנקודה הזאת, והבן חש שהמצב שהוא חי זה הופעה אחת של המציאות, אולם גם יכול להיות אחרת.
וזה מה שהאבא מעביר לבן, תדע לך שפעם היה אחרת, ומה שהיום זה לא כך, זה לא סתם, אלא בגלל שהקב"ה הוציא אותנו - ואילו הקב"ה בעצמו לא היה מוציא אותנו, המצב שלנו היום היה נשאר כמו אז.
השלב השלישי:
קבלת עול.
אחרי שהאבא האיר את עיני הבן להבין את המציאות שהוא חי בה, שהכל מידיו יתברך, שבחסדו הוציא אותנו מבית עבדים למען שנעבוד אותו, הוא צריך לקבל על עצמו את עול העבודה.
השלב הרביעי:
לימוד דרכי העבודה.
אחרי שהבן מקבל עליו את עול העבודה, האבא צריך ללמד אותו את העבודה.
אברעת הבנים, מסודרים בסדר כרונולוגי, מהקל אל הכבד - כלומר: כל בן חסר לו עוד שלב לעומת הבן הקודם.
החכם - קיבל על עצמו עול העבודה, רק שהוא לא יודע מה היא - אף אתה אמור לו כהלכות הפסח [שהוא הקרבן של קבלת עבודת השם], ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, דהייו שזה חלק מהעבודה, שהטעם הזה צריך ללוות אותו - עול, ולא להעביר אותו.
הרשע - זה הבן שמתקשה בשלב השלישי - וכמו שביארתי למעלה [הוא לא חייב להיות עם כדורגל, אלא זה פשוט שלב בסיפור, ולגבי זה הוא נקרא רשע, דהיינו - ממאן בקבלת עול] ואותו צריך ללמד, שכל היציאה היתה תחת הכותרת של 'עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים'.
התם - הוא לא טמבל, אלא הוא כמו כל ילד תמים שחושב שמה שהוא רואה על פני השטח זה המציאות ואין בלתה. ועבדים היינו, הולך נגד התמימות הזאת, ללמד אותו שהיו דברים מעולם, ופעם הכל היה אחרת. ובאמת אצלו זה הפעם היחידה מכל ארבעת הבנים שכתוב - 'עבדים היינו'.
שאינו יודע לשאול - הוא שאינו מתעורר לשים לב לשינויים, וחסר לו הפתח הראשון לסיפור - ולכן 'את פתח לו', דהיינו תעיר את ליבו לשינויים, כדי שישאל. וההגדה מביאה על זה ראיה, והגדת לבנך ביום ההוא - יכול מראש חודש, וכו', בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך - דהיינו הסיםור צריך להיות על המציאות המעוררת את השאלות [שהרי כל השאלות במה נשתנה זה על פסח מצה ומרור].
- - -
כמובן - כנגד זה -
פסח מצה ומרור.
השלב הראשון - זה
השאלות על פסח מצה ומרור - כנגד
שאיול"ש.
והתשובה -
מרור הוא המצב שהיינו, מתחיל בגנות - כנגד ה-
תם.
מצה זה ללמד, שאין מצב ביניים, ומיד כשיצאנו מרשות פרעה נכנסנו לרשות המקום ב"ה, וזה כנגד
הרשע שרוצה להפריד ביניהם.
פסח זה העבודה עצמה, וזה כנגד הבן
החכם ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח וכו'.