והגדת לבנך - על ידי מכתב - האם מקיימים? אקטואלי.

[רוצה לדעת]

ראיתי משהו מציע לאור הנסיבות
שהאב ישלח לבנו אגרת סיפור יציאת מצרים,
והבן יפתח האגרת בליל הסדר וילמד בה בליל הסדר,
ובכך יקיים האב מצות והגדת לבנך,
מה דעת הרבנים על זה?
והאם לפי"ז האם סגי שהאב יקנה לבנו הגדה של פסח...
עדיף תשובות עם מקורות,

[רוצה לדעת]

הנה במצוה של "ללמד את בנו תורה"
כמדומה ברור שניתן ע"י מכתב ששולח האב אל בנו.

וצריך הגדרה לענין מצות סיפור יציאת מצרים.

[תורה תמימה]

הנה במצוה של "ללמד את בנו תורה"
כמדומה ברור שניתן ע"י מכתב ששולח האב אל בנו.

וצריך הגדרה לענין מצות סיפור יציאת מצרים.

והגדת = בפה.
מלבד זאת, ההגדה צריכה להיות בליל ט"ו.
 

[רוצה לדעת]

מנא לך???
הלא כתיבה כדיבור להרבה דינים בתורה.
יש גם נידון של שומע כעונה בהגדה של פסח.

[רוצה לדעת]

הנה במצוה של "ללמד את בנו תורה"
כמדומה ברור שניתן ע"י מכתב ששולח האב אל בנו.

וצריך הגדרה לענין מצות סיפור יציאת מצרים.

והגדת = בפה.
מלבד זאת, ההגדה צריכה להיות בליל ט"ו.

אולי יש מקור לדבריך שצריך בפה
אבל צריך "חכם" שיסכים לזה...
דהנה כ' הרמב"ם פ"ז מחו"מ ה"א וז"ל: מצוות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר (שמות י"ג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר (שמות כ') זכור את יום השבת, עכ"ל. וצ"ע מה ענין זכירת יצי"מ דליל ט"ו בניסן לזכירת השבת. ובאו"ש פירש דכמו שבשבת מה"ת לקדש ומד"ס לזכרו על היין ה"נ מה"ת מצוה לספר ורבנן תקנו על היין עיי"ש. 

ועוד היה ניתן לומר דילפי' משבת דכמו שבשבת עיקר הזכירה היא בפה ולא סגי בלב וכדדרשי' בתו"כ ריש פר'  בחוקתי "וכן הוא אומר זכור את יום השבת לקדשו יכול בלבך כשהוא אומר שמור הרי שמירת לב אמורה הא מה אני מקיים זכור שתהיה שונה בפיך" עיי"ש ולזה הביא הרמב"ם דילפי' נמי שגם ה"זכור" בליל ט"ו היא בפה דוקא ולא בלב, 
והוא חידוש.

ומה שטענת שההגדה צריכה להיות בליל ט"ו,
אכן הבן קורא בליל ט"ו את מה שהאב שלח לו מקודם לכך.
מה הדין באב זקן תשוש וכו' שאין לו כח להוציא מילים בפיו, ומראה לבנו בהגדה של פסח היכן התשובה וכו' האם נימא שלא ייצא במצות והגדת לבנך [עכ"פ בדיעבד]?

 

[תורה תמימה]

הנה במצוה של "ללמד את בנו תורה"
כמדומה ברור שניתן ע"י מכתב ששולח האב אל בנו.

וצריך הגדרה לענין מצות סיפור יציאת מצרים.

והגדת = בפה.
מלבד זאת, ההגדה צריכה להיות בליל ט"ו.

אולי יש מקור לדבריך שצריך בפה
אבל צריך "חכם" שיסכים לזה...
דהנה כ' הרמב"ם פ"ז מחו"מ ה"א וז"ל: מצוות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר (שמות י"ג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר (שמות כ') זכור את יום השבת, עכ"ל. וצ"ע מה ענין זכירת יצי"מ דליל ט"ו בניסן לזכירת השבת. ובאו"ש פירש דכמו שבשבת מה"ת לקדש ומד"ס לזכרו על היין ה"נ מה"ת מצוה לספר ורבנן תקנו על היין עיי"ש. 

ועוד היה ניתן לומר דילפי' משבת דכמו שבשבת עיקר הזכירה היא בפה ולא סגי בלב וכדדרשי' בתו"כ ריש פר'  בחוקתי "וכן הוא אומר זכור את יום השבת לקדשו יכול בלבך כשהוא אומר שמור הרי שמירת לב אמורה הא מה אני מקיים זכור שתהיה שונה בפיך" עיי"ש ולזה הביא הרמב"ם דילפי' נמי שגם ה"זכור" בליל ט"ו היא בפה דוקא ולא בלב, 
והוא חידוש.

ומה שטענת שההגדה צריכה להיות בליל ט"ו,
אכן הבן קורא בליל ט"ו את מה שהאב שלח לו מקודם לכך.
מה הדין באב זקן תשוש וכו' שאין לו כח להוציא מילים בפיו, ומראה לבנו בהגדה של פסח היכן התשובה וכו' האם נימא שלא ייצא במצות והגדת לבנך [עכ"פ בדיעבד]?

עיקר המצווה היא הגדת האב. והיא צריכה להיות בליל ט"ו.
והראיה שזה עיקר המצווה שהרי אף אם אין לו בן חייב לספר.
 

[מעל הסטנדרט]

לענין תשוש המראה לבנו בהגדה ראה הקישור להלן:
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... width=1494

[תורה תמימה]

נשיא המועצת חכם שלום כהן סמך ידיו על פסק הלכה לרגל המצב ובשל ריחוק המשפחות בליל הסדר לפיו: ״השנה ניתן לצאת ידי חובת מצוות ׳והגדת לבנך׳ ע״י הכתב. אב יכול לשלוח לבניו איגרת עם סיפור יציאת מצרים קודם החג ובכך לצאת ידי חובה מדאורייתא״.
זה אמיתי? יש 'איגרת' על זה?

[רוצה לדעת]

נשיא המועצת חכם שלום כהן סמך ידיו על פסק הלכה לרגל המצב ובשל ריחוק המשפחות בליל הסדר לפיו: ״השנה ניתן לצאת ידי חובת מצוות ׳והגדת לבנך׳ ע״י הכתב. אב יכול לשלוח לבניו איגרת עם סיפור יציאת מצרים קודם החג ובכך לצאת ידי חובה מדאורייתא״.
זה אמיתי? יש 'איגרת' על זה?

יישר כח,
מה מקור כבודו לידיעה זו?
 

[בחור]

מנא לך???
הלא כתיבה כדיבור להרבה דינים בתורה.
יש גם נידון של שומע כעונה בהגדה של פסח.

בשו"ת האלף לך שלמה מבואר דכיון דכתיב והגדת לא מהני שומע כעונה בוהגדת לבנך, וזה דומה לדברי הבית הלוי לעניין נשיאת כפיים