הרהורים לקראת חג השבועות

כנסת - ישראל

משתמש רגיל
ארץ ישראל – כלי קיבול לתורה
  "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו" [במדבר כח, כו].וצ"ב האם יש קשר בין השם של החג 'יום הביכורים' לשם הנוסף 'חג מתן תורתנו', או שהשמות מציינים שני אירועים שונים שנקבצו ליום אחד ?

 ובביאור הדברים צריך להקדים את הכתוב: "ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על  ההר הזה" [שמות ג, יב]. משמעות הדברים היא שמטרת היציאה ממצרים היתה  לקבלת התורה. וידועים דברי רס"ג [אמונות ודעות פ"ז פ"ג] 'אומתנו בני ישראל אינה אומה אלא בתורותיה'. על כן רק בשעת יציאת  מצרים נעשינו לעם, והיציאה היא תחילתו של המסע המאגד את כלל ישראל לעם ישראל.

 אמנם אמת הם הדברים שאז נהפכנו לעם, אבל אומה היא כמו כל דבר שהוא בעל חשיבות המאגד סביבו אנשים הצריך בית ונחלה משלו, וביציאת מצרים היה חסר לעם ישראל הבית. מעתה יציאת מצרים - מעבר לזה שהיא יציאה לקבלת התורה - היא יציאה אל עבר השלמות הסופית של העם - היא ארץ ישראל, ביתו הטבעי של עם ישראל - וכשעם ישראל יגיע לא"י הוא יעשה שלם בהגיעו אל נחלתו. הבית והנחלה כבר היו קיימים ועומדים ומוכנים לבואם, רק עדיין העם לא התיישב בה. היינו השלימות היתה קיימת בכח אך לא בפועל, אך היא תגיע אל יעודה ושלימותה הסופי בשעה שעם ישראל יכנס אליה ויתיישב בה.

 אולם אותה השלמות של הבית דהיינו א"י, יש בה כמה דרגות של שלמות. יש את ארץ ישראל בעצמותה עליה נאמר: "ארץ אשר עיני אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה" [דברים יא, יב] שזה בא לידי ביטוי בכל ימות  השנה. אמנם יש תאריך אחד בשנה המציין "שלמות דשלמות" וזהו "יום הביכורים".

יום הביכורים הוא הביטוי החזק ביותר לשיא השלימות של אותו הבית. הוא ההודאה הגדולה  והשבח והתודה לבורא עולם על טובה הארץ מאד מאד...ארץ  ארץ זבת חלב ודבש...ארץ נחלי מים... וכו' וכו'. היום הזה מסמל הודאה על השלמות של הבית והנחלה שלנו. ולכן מאותו יום ואילך, מביאין ביכורים משבעת המינים המציינים את שבח ארץ ישראל. אבל לאמיתו של דבר ארץ ישראל היא מעבר לזה. א"י היא הכלי קיבול שמקבל את עם ישראל אחרי מסע ארוך שבו נהפך לעם ע"י קבלת התורה. ארץ ישראל היא הכלי קיבול של התורה הקדושה. כמו שנאמר "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".  ארץ ישראל, הארון כביכול של התורה.

 לאור הדברים הנ"ל יתבאר משמעות הדברים של יום הביכורים ביחס ליום מתן התורה. יום הביכורים כפי שהתבאר, הוא יום של השלמת הכלי של עם ישראל. הכלי שממנו תצא תורה. 'כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים'. יום הביכורים הוא הביטוי החזק ביותר לשלמות האמיתית של ארץ ישראל בהיותה כלי של התורה. אז הכלי הוא גמור ומוגמר ומשובח מכל הבחינות. באותו התאריך הושלם הכלי קיבול של התורה. 

 לכן ברור הקשר שבין קבלת התורה ליום הביכורים. זוהי ההשלמה הגדולה ביותר לקבלת התורה. זהו יום המסמל יותר מכל את החיבור הגדול בין התורה לארץ ישראל. הוא יום של השלמת הכלי של התורה. וע"ד שכתב הרמב"ן (אחרי מות) שקיום המצוות בחו"ל הוא רק בבחינת 'הצבי לך ציונים'. ואולי לכן יש דין להביא ביכורים דווקא בכלי, כמו ששנינו [ביכורים פ"ג מ"ב]: "העשירים מביאים ביכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב, והעניים מביאים אותם בסלי נצרים". וכן כתב הרמב"ם [הלכות בכורים פ"ג ה"ז]: "הבכורים טעונים כלי שנאמר ושמת בטנא" ומצוה מן המובחר להביא כל מין ומין בכלי בפני עצמו.

 כי ההבאה בכלי דווקא נועדה לסמל  את הכלי הגדול שהושלם באותו היום, הוא ארץ ישראל.

ולפ"ז יתיישב א"ש מה שהק' זקני שליט"א בספרו קישוטי תורה, וז"ל: "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך (דברים, כו,ב) בגמ' במנחות (פד, ב) שנינו: 'מארצך' ולא כל ארצך", פירש"י למעוטי שלא מן המובחר דשבעה מינן גופייהו, כגון מתמרים שבהרים ושבגג ושבחורבה", וזהו ששנינו (מס' ביכורים פ"א, מ"ג) "אין מבאים ביכורים חוץ משבעת המינים. לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ולא מזיתי שמן, שאינם מן המובחר", והנה טעמא בעי מדוע במצות ביכורים המובחר הוא לעיכובא (ועיין מה שתירץ שם)

אמנם לדברינו א"ש דכיון שכל מהותה של הבאת הביכורים היא הביטוי הגדול לשלמות דשלמות של א"י (כלי הקיבול לתורה) ובאותו היום הכלי הנ"ל הושלם בצורה המקסימלית ביותר (כנתבאר) הרי שוודאי וכך הוא צריך להיות, שהבאת הביכורים יהיה מהפירות הכי מובחרים של א"י, שיסמלו את את אותו הכלי שהושלם בצורה הכי איכותית והגבוהה שיש, ודו"ק,

לדברינו אלו שחג מתן תורה הוא חג גם על השלמת כלי הקיבול שהוא ארץ ישראל. יהיה ניתן לומר טעם נוסף לקריאת מגילת רות בחג הזה. כי מגילת רות היא הביטוי החזק לכוחה של ארץ ישראל, שהיא הכלי של התורה. כל הסיפור המתרחש בתחילת המגילה נגרם כתוצאה מעזיבת הארץ הקדושה. כאן נפתח הפתח להתבוללות ח"ו. חזרתה של נעמי ורות כלתה 'לארץ יהודה' תוך קבלה אמיתית של 'עמך עמי וכו'  הוא הביטוי החזק ביותר, לקשר המוכרח שבין התורה לארץ ישראל.

 מכאן נולד עובד ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד, ואיתא בספרים [דגל מחנה אפרים ועוד] שדוד הוא בבחינת תורה שבע"פ, ואדם גדול כמו דוד נולד דווקא כאן בארץ כי היא הכלי שמוליד ת"ח המפיצים את תורתו יתברך. וכן מצינו שדוד נולד ונפטר בחג השבועות היום של השלמות של הכלי ושל קבלת התורה.

יה"ר שהדברים הללו יהיו להצלחת ה' ישראל ורפואה שלימה לכולם
 
חלק עליון תַחתִית