פי' יום מתן תורתנו

בר לבב

משתמש רגיל
מקובלים אנו מחז"ל הקדושים שחג השבועות הוא יום מתן תורתנו, והיינו שבמעמד הר סיני ניתנה לנו התורה הק'.
וידועה השאלה המתבקשת, מה ניתן במעמד הר סיני שזכה בעבור זה להיקרא מעמד "קבלת התורה", הרי הלוחות ניתנו רק לאחר מ' יום, ושאר התורה ניתנה לאורך כל המ' שנה במדבר.
וא"כ במה נתבטא קבלת התורה במעמד הר סיני?
אשמח מאד לקבל תשובות והארות.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
אפשרות אחת על פי דרש עכ"פ, כידוע מהמדרש (איני זוכר היכן) שעד מעמד הר סיני היתה גזירה שעליונים לא יירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, ובמעמד הר סיני התבטלה גזירה זו.

ולפי"ז, אף שהתורה ניתנה על כל חוקיה ופרטיה לאחמ"כ, מ"מ כל הרשות שהתורה בכלל תוכל לרדת לעולם הזה, ושחוקי התורה הקדושים והעליונים יוכלו לחול על אנשים וחפצים גשמיים מן העולם התחתון, זה בזכות ביטול הגזירה שבמעמד הר סיני.
 

שפת הים

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
כידוע מהמדרש (איני זוכר היכן) שעד מעמד הר סיני היתה גזירה שעליונים לא יירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, ובמעמד הר סיני התבטלה גזירה זו.
גם אם לא היה גזירה עכ"פ זה כתוב בפס' שה' ירד אל הר סיני, ובמהר"ל בס' תפארת ישראל האריך בזה שזהו ייחודו של שבועות דבעינן לכם, ושמקריבים שלמים וחמץ.
עוד שם שבעשרת הדיברות רמוז כל התורה, כך או כך ודאי שיש להם משמעות מיוחדת שניתנו בלוחות בשונה משאר התורה.
 

שפת הים

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
לא הבנתי את המשפט הזה
כוונתי שמבואר לנו בפסוקים מאורע מיוחד שאירע בהר סיני שבו ה' ירד להר.
בין אם קודם זה לא קרה מחמת גזירה ובין שסתם זה לא קרה עכ"פ זה משהו שלא היה קודם.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
שפת הים אמר:
חייל של הרבי אמר:
לא הבנתי את המשפט הזה
כוונתי שמבואר לנו בפסוקים מאורע מיוחד שאירע בהר סיני שבו ה' ירד להר.
בין אם קודם זה לא קרה מחמת גזירה ובין שסתם זה לא קרה עכ"פ זה משהו שלא היה קודם.
מה מיוחד בכך שה' ירד להר, ואיך זה קשור למתן תורה? יישאר בשמים וייתן תורה!

(אני מדבר כמובן מתוך מקום שלא היינו יודעים המדרש)
 
 

ושכנתי בתוכם

משתמש ותיק
יסוד התורה הוא אנכי ולא יהיה לך,
משום שיסוד התורה הוא שהקב"ה נהיה אלקי ישראל, שיש לו יחס איתנו, שעבודתינו נותנת עוז למלכותו, וכמו שהאריך בזה הר"ן בדרשות.
כל מה שבא אחר כך זה כבר הפרטים של זה.
לכן נתינת התורה מתייחסת בעיקר ליום זה.
 

מתלבט

משתמש ותיק
עי' בית הלוי ביאור נחמד לזה
ואעלה כאן בקוצר אמרים,
דהנה התורה ניתנה לישראל שחכמים יכולים לדרוש ולחדש ע"פ זה דינים, ניתנה לישראל חדש חידושים, והיא המתנה שניתנה לישראל לא רק ללמוד כפשוטו, אלא ניתנה לחז"ל הכח לדרוש בי"ג מידות,
וזו היא התמנה שניתנה במתן תורה, שהתורה נהיה תורתינו שבידי חכמי ישראל לקבוע ולחדש בתורה,
עיי"ש שהאריך בזה הרבה
 

בר לבב

משתמש רגיל
פותח הנושא
עולה בליבי רעיון שמא עיקר מה שחל במעמד הר סיני הוא "קבלת התורה" (יותר מ"נתינת התורה") והיינו שאמרו נעשה ונשמע וכפיית ההר כגיגית.
והיינו שאז ע"י נהיו בני הברית לתורה הק' והתחיל נתינתה בי' הדיברות. אמנם המצוות שנצטוו במרה נעשו באופן פרטי ועל דרך ז' מצוות ב"נ ולא מתוך קבלת כל התורה.
אשמח לשמוע תגובות.
 

מתלבט

משתמש ותיק
מתלבט אמר:
עי' בית הלוי ביאור נחמד לזה
ואעלה כאן בקוצר אמרים,
דהנה התורה ניתנה לישראל שחכמים יכולים לדרוש ולחדש ע"פ זה דינים, ניתנה לישראל חדש חידושים, והיא המתנה שניתנה לישראל לא רק ללמוד כפשוטו, אלא ניתנה לחז"ל הכח לדרוש בי"ג מידות,
וזו היא התמנה שניתנה במתן תורה, שהתורה נהיה תורתינו שבידי חכמי ישראל לקבוע ולחדש בתורה,
עיי"ש שהאריך בזה הרבה

מה ששכחתי להוסיף בזה הוא
כי ע"פ זה מיישב גם מה שנקבע חג השבועות לו' סיון כאשר מתן תורה היה בז',
והוא מסביר בזה דהרי משה הוסיף יום אחד מדעתו, האפשרות הזה שמשה יכול להוסיף יום אחד היא נתינת התורה לישראל שניתנה כח לחז"ל לדרוש ולחדש, וזה ניתן בו' סיון, 
 

בר לבב

משתמש רגיל
פותח הנושא
הבהיר דברי:
ההבנה הפשוטה היא שעיקר מה שהתחדש במעמד הר סיני הוא מצד נתינת התורה ע"י הקב"ה.
אבל אולי אפשר להסביר שאדרבא, עיקר החידוש שהיה במעמד הר סיני הוא מצד ע"י שנהיו "מקבלי התורה" בכך שאמרו נעשה ונשמע וכן ע"י כפיית ההר.
אמנם חלות החיבור היה בכך שקיבלו את שרשי המצוות דהיינו י' הדברות
ובזה יתיישב, שאע"פ שרובה של תורה ניתנה לאחמ"כ, מה שע"י הם מקבלי התורה קרה אז.
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
דעת תבונות גדרי קבלת השפעתו ית'
ומה שיש לנו לדעת עוד, שאף על פי שישראל כבר מוכנים הם מצד עצמם להיות לעבודתו ית', וגם הם פועלים מעצמם שלא בהכרח כלל, כמו שביארנו, אמנם כח העבודה עצמה אינו ניתן להם אלא מידו ית', וזה מה שנתן להם בשעת מתן תורה, ומה שמקיים ומחדש לכל אחד ואחד תמיד. ותראי שזהו ענין ההפרש שבין המצווה ועושה למי שאינו מצווה ועושה, כי האדם המצווה יש כח בידו, מסור ממנו ית', שיתקן במעשיו התיקונים המצטרכים בבריאה, מה שאינו כן שאינו מצווה. וראיה לדבר: הכהונה, שהכהן העובד מתקן כל העולם, וזר שעבד - חילל, וחייב מיתה; ולא עוד, אלא שהכהן עצמו שעבד בלא בגדים הרי הוא כזר; כי הכל תלוי בכח העליון, הורמנא דמלכא, שביד המצווה לבדו. אמנם לא ינתן הכח הזה אלא למי שהוא מוכן מצד עצמו לקבלו, כי לא ינתן לא לבהמות וגם לא למלאכים, אלא לבני ישראל שכבר הוכנו לזה מתחילה.
ותראי כי זה מה שעשה האדון ב"ה לישראל בהר סיני, שהנה לא נתן להם שם התורה כולה במעמד ההוא, אבל היתה הכנה כוללת לכל עבודת המצוות, כי אז השלים להם תחילה כל העיטורים והמעלות הראויים לאדם העשוי לעבוד את יוצרו, שבתחילה נשפל מעלתו להיות עלול ליצר הרע, כמו שביארנו, ואז נמשל כבהמות נדמה. ובבואם אל הר סיני, נתן להם האדון ב"ה כל היקר המגיע להם להשתלם במציאותם, להיות להם כח להיות משרתים אותו. ואז קירבם אליו באהבה, שהוא ענין (הגדה של פסח): "קרבנו לפני הר סיני", וכך מה שאנו אומרים בכל יום: "וקרבתנו לשמך הגדול" וגו', והדביקם אליו באהבתו, ואז נתן להם תחילה הכח לשמור כל מצוותיו, ושמעשיהם בעבודתו יעשו הפרי הטוב המצטרך לתיקון הבריאה, והוא מה שכתוב (שמות יט, ו): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". ומשם והלאה נשארו ישראל מובדלים מן העמים, ומעוטרים בכח עליון לשמור כל המצוות, לתקן בהם כל הבריאה כולה, וכמו שביארנו. ומתחדש דבר זה תמיד, שאינו נפסק מישראל, אלא כענין שנאמר (דברים כז, ט): "היום הזה נהיית לעם" וגו' - שחייב אדם לראות את עצמו כאילו מקבל תורה מהר סיני (פסיקתא זוטא פ' ואתחנן ו, ו, עה"פ אשר אנכי מצוך היום), כי כל השבח הזה מתחדש לישראל דבר יום ביומו, ודבר בעתו.
 

כנסת - ישראל

משתמש רגיל
חייל של הרבי אמר:
אפשרות אחת על פי דרש עכ"פ, כידוע מהמדרש (איני זוכר היכן) שעד מעמד הר סיני היתה גזירה שעליונים לא יירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, ובמעמד הר סיני התבטלה גזירה זו.

ולפי"ז, אף שהתורה ניתנה על כל חוקיה ופרטיה לאחמ"כ, מ"מ כל הרשות שהתורה בכלל תוכל לרדת לעולם הזה, ושחוקי התורה הקדושים והעליונים יוכלו לחול על אנשים וחפצים גשמיים מן העולם התחתון, זה בזכות ביטול הגזירה שבמעמד הר סיני.
אתה ודאי מתכון למאמר של הרבי בעניין הנ"ל
על הפסוק "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך" אומר המדרש (שה"ש רבה): "כל המצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אני – שמן תורק שמך' המדרש מכנה, איפוא, את המצוות של האבות 'ריח', ואילו המצוות שלנו הן 'שמן תורק'.
זה, בעצם, ההבדל בין המצוות שקיימו האבות לקיום המצוות שלאחר מתן תורה. הבה נתבונן: מהו ריח? מה הן התכונות האופייניות לו? אנו מוצאים בו שתי תכונות בולטות: א)אין הריח חלק מעצם הדבר; אין הוא אלא בבחינת התפשטות היוצאת מן העצם. ב) ריח אינו דבר קבוע ויציב כמו עצם הדבר; כרגע הוא ישנו אבל עם הזמן הוא מתנדף ונמוג.
ובדיוק כך היתה עבודתם של האבות. הם הורידו אמנם באמצעות עבודתם אור אלוקי לעולם הגשמי, אולם אור אלוקי זה היה רק בבחינה הארה והתפשטות מן העצם. לעבודתם של האבות לא היה את הכוח לקשור את העולם הגשמי עם עצם האלוקות, עם עצמותו ומהותו של הקב"ה, אלא רק עם הארה והתפשטות ממנו. הקדושה שהם הצליחו להחדיר בעולם היתה רק בבחינת ריח – הארה והתפשטות מן העצם ולא העצם בעצמו.
ומזה התחייב הדבר השני – חוסר הקביעות והיציבות של הקדושה. ידוע, שעד מתן תורה לא היה אפשר להחדיר קדושה בדבר גשמי עד כדי כך שהוא ייהפך לחפץ קדוש. ל'חפצא' של קדושה. על ידי המצוות של האבות אמנם שפע בעולם אור אלוקי, אולם הוא לא חדר לתוך הגשם עד כדי להתאחד איתו ולהפכו לחפץ קדוש. היה זה אור זמני, שעמד בתוקפו בעת קיום המצוה, אולם לא היתה לו קביעות ויציבות – ממש כמו ריח
 
קבלת התורה היינו קבלת עול התורה.
עול התורה היינו שהתחייבו לקיים את התורה ונשבעו על זה ['מושבע ועומד מהר סיני']
אני ממש מתפלא על כל הסבר אחר שאינו כפשוטו.
 

בר לבב

משתמש רגיל
פותח הנושא
פינחס רוזנצוויג אמר:
אני ממש מתפלא על כל הסבר אחר שאינו כפשוטו.

אתה מתכוון שאתה מתפלא על הדעת תבונות ועל המשנ"ב?

ולתורף דבריך, מדוע נקרא יום זה בשם "מתן תורה" ואינו אלא קבלת עול תורה?
 
בר לבב אמר:
עולה בליבי רעיון שמא עיקר מה שחל במעמד הר סיני הוא "קבלת התורה" (יותר מ"נתינת התורה") והיינו שאמרו נעשה ונשמע וכפיית ההר כגיגית.
לכן למה אתה שואל עלי,
בר לבב אמר:
מדוע נקרא יום זה בשם "מתן תורה" ואינו אלא קבלת עול תורה?
וזה קשה כבר על דבריך,
ולק"מ דהנתינה והקבלה מקרה אחד להם.
בר לבב אמר:
אתה מתכוון שאתה מתפלא על הדעת תבונות ועל המשנ"ב?
לא ידעתי לאיזה מ"ב אתה מתכוון. (גם לא לאיזה דעת תבונות)
 

בר לבב

משתמש רגיל
פותח הנושא
א. בדברי הארכתי לבאר שאע"פ שעיקר הענין התחיל מכח קבלתם אבל הדבר חל למעשה בנתינת התורה - היינו תחילת נתינה (עיי' לעיל ודו"ק) מה שלכאורה לא מיישב לפי דבריך.

ב. אם כל העניין הוא רק קבלת "עול תורה" כדבריך, מדוע נתינה וקבלה דבר א' הם?

ג. עיי' לעיל שהובאו ביאורים מהד"ת והמשנ"ב.
 

לעצמו נברא

משתמש ותיק
שו"ת ריב"ש סי' צ"ו, מוכיח שאין קשר בין עצרת לבין מתן תורה, ועיקר החג הוא על יום נ' לספירה, כמבואר בקרא. ורק בימינו שניתקן לנו לעולם בו' סיון תיקנו לומר יום מתן תורתנו.

מהרש"א ע"ז ג,א
תורה ניתנה ביום נ"א, כיון דנ' יום לטהרה ורק אח"כ ניתנה. אבל התורה קבעה לדורות ליו"ט את יום החמישים להורות דיראת חטא קודמת לחכמה, דביום זה נשלמה הטהרה.

הצל"ח פסחים ס"ז.
כ' בתחילה דרק כשנתקן הלוח אז נאמר דיש דין לכם, אבל בזמן שקידשו ע"פ ראיה לא היה דין לכם דלא חילקו בין הימים. אלא דמקשה שהרי בעל מימרא זו דהכל מודים בעצרת הוא היה בזמן שקידשו ע"פ ראיה..
וע"כ אומר דכל הני ג' ימים הם ימי מתן תורה, דבה' אמרו נעשה ונשמע (כפי שמחשב מהפסוקים) בו' הוא יום שעלה במחשבה ליתן תורה, וז' הוא יום מתן תורה בפועל. וע"כ נאמר דבעצרת בעינן לכם מחמת יום שניתן בו תורה, דאימתי שיחול עצרת בחד מהני ג' ימים , יום שניתנה בו תורה הוא.

ר' אברבנאל ויקרא כג: "...ואין ספק שביום חג השבועות ניתנה התורה אבל לא נצטווה החג על זכירתה וכן תמצא ביום התרועה שנאמר זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון עכ"ז לא נאמר. שע"כ צוה יתברך לעשות יום תרועה זכרון לבריאת עולם אלא להיותו יום הדין. כן הוא בחג השבועות שהוא זמן מתן תורתנו אבל לא נצטוה החג לזכרון זה כי אם להיותו תחלת קציר החטים..." ע"ש.
 

ובכן

משתמש ותיק
כמו שכתבו כאן כבר, שבפשוטו, מתן תורה הכוונה שקיבלנו עלינו לשמרה.
ולכאורה הוא פסוק מפורש בפר' ואתחנן: ה' אלקינו כרת עמנו ברית בחורב. ומסיק שם כל פרשת עשרת הדברות. ולכן נקראו הלוחות לוחות הברית, שחקוק בהם עשרת הדברים, שנאמרו בעת כריתת הברית בין ה' ובין עמו ישראל.
 
חלק עליון תַחתִית