שבועות יום הדין להשגות בתורה? -"טעות"!?

[אבקשה טוב לך]

רב יוסף אכן צמח ע"י לימוד התורה, אבל הלימוד של כל השנה ולא של שבועות, והאי יומא גרם בזה שקיבלו תרי"ג מצוות ולא רק תלמוד תורה, כי הלומד בלי מצוות שווה כמו הסיטונאי בשוק, ורב יוסף לא למד כל הלילה כדי להראות שמחת החג אלא ישב ואכל חצי יום ופסק שצריך חציו לכם, וכמו שפסק הרמב"ם ממנחה גדולה עושים עונג יו"ט עד סוף היום, וכמובן לא רק אוכלים אלא מודים ומשבחים וכו',
על הטענה שבין כה וכה עושים משמר כל ליל שישי, אני לא מדבר למי שעושה כל שבוע, אלא למי שקורע את עצמו עד שבועות ופורע עד אלול, הרב אלישיב זצוק"ל היה יושן בליל שבועות כמו בכל יום, ואמר שמעולם לא עשה משמר, והשלים את שעות לימוד בזקנותו שנשאר צלול עד גיל מבוגר.

[ישי בן ישראל]

מעניין שאף אחד עדיין לא הזכיר כאן
המון מצדיקי החסידות מצטטים אימרה ידועה מאד מהרבי ר' ברוך ממעזבוז זי"ע נכד הבעש"ט שאמר, ר"ה א בילקע ארויף א בילקע אראפ, אבער שבועות....
תרגום: בר"ה אדם נידון על לחמניה אחת יותר או פחות, אבל בשבועות נידונים על הרוחניות.
זו הסיבה שבהמון חצרות צדיקים האריכו ביותר בתפילת אהבה רבה בשחרית, היו מקומות ששהו בתפילה זו למעלה משעה ועוד יותר, כדי להתחנן ולפעול לפתיחת שערי התורה ביום הזה שבו נידונים על כך..

אז כל העבודה שלנו בישיבות, כל האלול, פחד הדין, וכו', הוא בסה"כ לחמניה פחות לחמניה יותר.
קשה לשמוע.

כבר ביארו רבים וטובים כאן את הדברים.
רק אוסיף בזאת ב' ביאורים ששמעתי בביאור ווארט זה:
א' בדרך עמוק: כידוע, יש שתי אופנים בעבודת ה'/בקשר של האדם עם בוראו. א' דביקות ב'עץ החיים' - היינו דביקות תמידית בה' מתוך רוחניות טהורה ונקיה מכל סיג ופגם ומכל שייכות לעוה"ז. ב' 'עץ הדעת' - לאחר שכבר התערבו באדם הטוב והרע, ומתוך אותה נגיעה טבעית לעוה"ז הוא פונה לה'. וכידוע שעל אף שבדרך פשט הדרך הא' מעולה מן הדרך השניה, אולם יש מעלה לדרך הב' בבחי' 'יתרון האור מן החושך' (וב' מהלכים הללו הם כוללים רבות מסוגיות התורה, והעיקרית שבהם: מחלוקת יוסף (בחי' צדיק) עם אחיו (יהודה - שהיה בו לפי ערכו בחי' חטא וכו' - והיה יוסף מוציא דיבה על אחיו על ענינים שהיו קשורים בעוה"ז לדעתו יותר מדאי), ולאחר מכן התחלקות עם ישראל למלכות ישראל ומלכות בית דוד (שאול באחת ולא עלתה לו, דוד בשתים ועלתה לו) וכו' וכו'.

ולענינינו: עבודת ר"ה - המלכת ה' על כל העולמות, נוגעת במהלך של 'עץ הדעת', בהם העולמות ובתוכם בני ישראל רחוקים ונפרדים ויש להמליך את ה' עליהם - בדרך מלכות שמהותו ריחוק - היפך דביקות. משא"כ שבועות - התחדשות נתינת התורה - יש כאן השפעת אלוקות נקיה וטהורה מכל נגיעה בעוה"ז, ובנ"י המקבלים דבקים בהשי"ת.

וזהו כוונת הרר"ב: "ר"ה איז א בילקע ארויף א בילקע אראפ" - היינו העסק אז הוא בתוך הגשם, להמליך את השי"ת בתוך ה'בילקעס' וכו'.
אבל שבועות, אז יש השפעה של דביקות נקיה.

ב' קצת בדרך צחות: יראת שמים יש לה גבול: אפשר ויבוא האדם לדרגה של יראה שלימה שאין אחריה עוד. תורה אין לה גבול: אין סוף להשגת התורה.
לפ"ז י"ל, שהרר"ב שהיה בדרגת צדיק גמור והיה ירא בתכלית, אכן לא ראה ביום הדין את מה שהוא יכול לקבל יותר מ'אבילקע ארויף א בילקע אראף', אבל בחג השבועות היה 'מחותן' גם בשפע הרוחני של המועד.

[כלפי ליא]

מרן רה"י שליט"א

[tkhvu]

לשון התולעת יעקב כפי שהביאוהו: כן רצה ביום מתן תורה שהוא מורה על חידוש העולם, להשגיח ולדרוש על מעשה העולם, ולדונו על פירות האילן, כדאיתא בפרק קמא דראש השנה (טז א) בארבע פרקים העולם נידון וכו', בעצרת על פירות האילן. וכבר ביארנו, כי הפירות ההם הם הנשמות הפורחות מאילנו של הקדוש ברוך הוא, והעולם נידון ביום זה על התורה שנתנה בו שבטלו עצמם ממנה, והוא אמרם על פירות האילן, בלא השלימם בתורה ובמצות כראוי.
הראשון שהביא לשון זה הדגיש משום מה את המשפט והעולם נידון ביום זה על התורה שנתנה בו שבטלו עצמם ממנה ולכן הדיון נסב לאורכו, אם הכונה להשגות בתורה או לדין מיוחד על ביטל תורה. הצד השוה שבהם שהתמקדו במצות תלמוד תורה לגווניה. אולם, כיון שבשבועות ניתנה לנו כל התורה על תרי"ג מצוותיה, א"כ ברור שאין כונתו של התולעת יעקב לכך, וכפי שכתב קודם לכן: להשגיח ולדרוש על מעשה העולם ואח"כ כתב והוא אמרם על פירות האילן, בלא השלימם בתורה ובמצוות כראוי. כוונתו הברורה היא כי יש דין מיוחד ביום קבלת התורה על מה שביטלו עצמם ממנה - הוי אומר - מקיום מצוותיה וענינה, ואין כאן דין ביחוד על תלמוד תורה לגווניו. והדבריפ פשוטים וברורים, המפקפקים בכך אין זה אלו משום שמושפעים מגירסא דינקותא של יום הדין על תורה וכדו'.
באשר לשאלה, א"כ מהו החילוק מראש השנה. וליטעמיך הרי אמרו חז"ל אדם נידון בכל יום, כמו כן ידוע שהושענא רבה גם הוא יום דין וכן ע"ז הדרך, ובהכרח שמדרגות ובחינות חלוקות יש בכל אלו הדברים.
יתירה מזו, השל"ה עצמו כותב (מסכת סוכה נר מצוה לט) וז"ל: ויזכור, כי ימי המועדים הם ימי דין, כאומרם ז"ל במשנה (פרק קמא דראש השנה (טז א)), בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ובחג נידונים על המים, עכ"ל המשנה. הרי שכל המועדות ימי דין עכ"ל. הרי שאין דין דוקא בשבועות, ובכל המועדים אלו זמנים מיועדים לדין בכמה וכמה חילופי מדרגות.
מעתה, החרדה היתירה שיש כאלו שחרדים בשבועות, אשר יש שהגדילו לעשות ולקצר בסעודה ולאכל כוח"ט וכדו', תמוה למה בליל פסח או סוכות לא חרדו כל כך.
מסקנת הדברים - עצרת הוא יום דין על קיום התורה והמצוות כולם שקיבלנום - את כולם ביום גדול זה.

[הפקדתי שומרים]

והדברים פשוטים וברורים, המפקפקים בכך אין זה אלו משום שמושפעים מגירסא דינקותא של יום הדין על תורה וכדו'.

זכותך לפרש, כרצונך, גם אם הדברים, משוללי הבנה, בתוך ד' התו"י והשל"ה.
מסתבר שצריך לפעמים גירסא דינקותא. בכדי להבין דברים כיאות.
גם מסתבר שיהיה מיותר לדון על דברים, הנסתרים מיניה וביה.

נ.ב אם הרב שך, ר' איסר זלמן, הנצי"ב, שפת אמת, כתבי קודש רמ"מ וכו' אלו הם "המקפקפקים" בלש', ואנו המשופעים מתוך גירסא דינקותא, בהגדרת שבועות כיום דין על התורה..אזי אשרינו.
נ.ב הגרג"א, ישמח ישראל, הגרח"ק כנ"ל.

[הפקדתי שומרים]

אגב פעם שמעתי הסבר מדוע חשב ר' איסר זלמן שכך כתוב בר"ן, משום שבספרייתו ספר דרשות הר"ן היה כרוך עם ספר השל"ה (או ספר תולעת יעקב, וכך מסתבר שהרי של"ה הוא כמה כרכים), ולימים נתחלף לו.

הענין שבכמה ספרים, הביאו שאמר הרב שך בשם ר' איסר זלמן שאמר בשם הנצי"ב. אלא"כ הדברים אמורים על ספרייתו של רבינו הנצי"ב..

[tkhvu]

לרב הפקדתי שומרים.
לא הבנתי מדוע הפשט הפשוט בשל"ה הוא משולל הבנה, אנא הסבר לי, אולי אצטרך לחזור ל"ינקותא" כדי להבין.
אגב, הרב שך לא הזכיר את השל"ה כמקור אלא את דרשות הר"ן, ולכן אין הוכחה מהבנתו בשל"ה לשום דבר, ואי משום הר"ן הרי כבר נתבאר שלא נמצא כן לפנינו.
כמובן לא פקפקתי בכוחו של השפת אמת לחדש חידושים על השגות בתורה המושפעות בשבועות, רק שהדיון היה בדברי השל"ה שהציטוט ממנו בהקשר זה טעות בודאי.
אגב, אוכל לסייע לך בענין חידושי תורה בשבועות גם מדברי החיד"א שקדם לשפת אמת ולצדיקים האחרים שהבאת שכתב בזה (עבודת הקודש) וז"ל: ישתדל מאוד ללמוד בקבלת התורה, כי גדול וקדוש היום, יום קבלת התורה, וגם בשעת סעודת יו"ט יהיה דעתו על התורה, וישתדל לחדש איזה חידוש בתורה, והוא סימן טוב להתחיל לחדש ביום מתן תורה לכל השנה, ואם לא ניסה באלה ישתדל לחדש איזה חידוש בתורה אשר לא ידעו מקודם. עכ"ל.

[הפקדתי שומרים]

ראה את שלל הציטטות מכמה וכמה ספרים, שהביאו את ד' הרב שך ככתבו וכלשונו, את עדות חתנו.
מסכים איתך שהאשכול ארוך, אבל אם לא נעבור על הדברים איך נדע, בשביל זה גם אין אנו צריכים לחזור "לזאטוטינו"..מספיק לעבור על הספרים שהביאו מה אמר הרב שך בחמשה מקומות ויותר, מה אמר חתנו, מה אמר השפ"א מה אמר וכו'...קשה לחזור על הדברים, שעומדים וכתובים..

[tkhvu]

עשיתי כמצותך ועברתי על המובאות שהוזכרו באשכול מדברי הרב שך, ובאף את מהם לא מוזכר שראה את השל"ה, אלא שבאחת מהם, העיר שאמרו לו שהדברים נמצאים בשל"ה. ממילא אין הדברים סתירה למה שכתבתי, כי לא הכחשתי שיש המפרשים כן בדברי השל"ה בטעות, מחמת גירסא דינקותא שלהם כנ"ל, ויתכן מאד אף שלאחר שהרב שך הזכיר את הדברים בשם הר"ן, העיר לו אחד הנוכחים כי הדברים נמצאים בשל"ה, ומסתבר מאד שהלה היה נתון תחת הרושם של דברי הרב שך כי שבועות הוא יום הדין לתורה, ולכן קישר זאת מיד לשל"ה.
לגוף הענין, ברור שכיון שבמתן תורה היו השפעות נעלות של תורה וחידושיה, אזי בכל שנה מתעוררים אלו ההשפעות כפי שמבואר בספרים לגבי כל הזמנים. כמו כן ישנם השפעות מיוחדות ביכולת קבלה והחלטה אמיצה של "נעשה".

[הפקדתי שומרים]

אגב, הרב שך לא הזכיר את השל"ה כמקור אלא את דרשות הר"ן, ולכן אין הוכחה מהבנתו בשל"ה לשום דבר, ואי משום הר"ן הרי כבר נתבאר שלא נמצא כן לפנינו.
כמובן לא פקפקתי בכוחו של השפת אמת לחדש חידושים על השגות בתורה המושפעות בשבועות, רק שהדיון היה בדברי השל"ה שהציטוט ממנו בהקשר זה טעות בודאי.

ראה בציטטות שהעתקנו, מה הזכיר הרב שך ומה לא הזכיר.

את ד' הרב שך הללו, מצאתי קרוב לחמשה פעמים כל פעם בנוסח מעט שונה, ראה מש"כ בס' שיחות חיים בזה"ל -שמעתי כמה פעמים מרבינו בעל האבי עזרי שליט"א שאמר בשם מרן בעל האבן האזל ששבועות הוא יום הדין לתורה [והוסיף שאמר כן בשם הר"ן, ואינו מוצא מקומו] ע"כ.
אבל העיקר במש"כ הרב שך לא אמר שזה יום הדין להשגות בתורה. אלא יום הדין של תורה.
ובעיקר ראה נא, שיחה של הרב שך שנדפסה בספר מחשבת מוסר ח"א ד' סיון תש"מ מביאים את ד' הרב שך בענין הנז' (מתוך הקלטה) ואחרי שמזכיר את ד' השל"ה מוסיף בזה"ל "וכך זמן מתן תורה הוא ראש השנה על התורה, שכיון שהוא יום מסוגל לקבלת התורה הוא יום הדין על התורה שנתנה בו. וכן נקבע כמה עליה ועזר ה' יהיה לכך אחד..וכו' כך חג השבועות שהוא זמן מתן תורה, הוא יום דין על התורה, אם יתעלה בו האדם או לא, וגם כמה סייעתא דשמיא יהיה לו בזה צריך לדעת שזהו זמן של הצלחה, ללמוד ולהתעלות, ויראת שמים מעל הכל.
ואם זה לא מספיק הרי לך מה שאמר חתנו הגדול הגרמ"צ ברגמן בזה"ל הנה שמעתי הרבה פעמים מכבוד מו"ח מרן הגאון שליט"א ששמע ממרן הגאון ר' איסר זלמן מלצר שמקובל מקדמונים שבחג השבועות נידונין על התורה על ביטול תורה,ועל החלק של כל אחד בתורה ועל העתידות של כל יהודי בתלמוד תורה עכ"ד חמי.
הרי לך דברים ברורים, ובהערה בראש האשכול לא רצינו להעלות את הדברים מפני אריכותן, ועל כן ראוי להצטנע מעט לפני שזורקים משפט הרב שך לא אמר את זה..
הגמ' שהזכרת נראה שלא קשורה כאן לעניין עם כל הכבוד.

[סבא]

מקום נפלא.

אכן כן, והבה נעשה אותו עוד יותר נפלא, ונשתדל [במקום שאין בזה שאלה של הירוס הדת, שאז אני בשיטה לענות בצורה הכי בוטה, ולא לחפש להיות עם "פנים יפות"] תמיד לענות בשפה ברורה ובנעימה, פחות לקבוע דברים וכ"ש הגדרות לגופם של ניקים, פחות לדבר כרב לתלמידו וחניכו, יותר לבאר ולהסביר, ולשכנע בטוב טעם ודעת, ואם אין הסכמה עם הצד השני, להשלים עם זה שכשם שדעותיהם וכו', ולהשאיר לקהל לראות ולשפוט.

[הפקדתי שומרים]

ד' הגרג"א מתוך שיחה שהעלו כאן.
שיחת מרן ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין שליט"א, יום ג' לסדר במדבר, ערב חג מתן תורתנו תשע"ח
הנה חג השבועות נקרא "זמן מתן תורתנו", שבו הייתה קבלת התורה, ואמנם קבלת התורה הייתה לפני הרבה שנים, אבל
זה זמן מתן תורתנו בכל שנה ושנה וכו' וידוע עוד מהשל"ה הק' (מסכת שבועות) שחג השבועות הוא יום הדין על תורה, והביא כן מספר תולעת יעקב "ודע כי כמו
שבראש השנה רצה הקב"ה להשגיח ולדרוש מעשה בני אדם כי הוא יום הבריאה הראשונה וכו', כן רצה ביום מתן תורה
שהוא מורה על חידוש העולם להשגיח ולדרוש על מעשה העולם ולדונו על פירות האילן וכו', וכבר ביארנו כי הפירות ההם
הם הנשמות הפורחות מאילנו של הקב"ה, והעולם נידון ביום זה על התורה שניתנה בו שבטלו עצמם ממנה, והוא אמרם על
פירות האילן בלא השלימם בתורה ובמצוות כראוי וכו', עכ"ל.
ואמנם גם בכל יום יש דין, כמו שמובא בגמרא (ר"ה טז, א) רבי יוסי אומר אדם נידון בכל יום, והיינו מלבד הדין בראש
השנה [א.ה תשרי] יש גם דין בכל יום. וכן לענין תורה, מלבד הדין בשבועות , גם בכל יוםיש דין על הצלחה בתורה וכו' ע"כ.

[הפקדתי שומרים]

וראה עוד מש"כ בענין יום הדין שבועות בקונטרס של ר' חנוך קרלנשטיין זצ"ל.

[אור זרוע]

קטע מתוך ספר "ישמח ישראל" לחג השבועות אות י:

[פעלעד]

בתורת החסידות ובכל ספרי החסידות מלא על גודל האימה והיראה בר"ה, שמשולב בבטחון, ולא יאומן שצריך בכלל לומר זאת. ואין באף אחד מהם [באחריות] שום אמירה על שבועות שזה יום דין, גם לא את האמירה שזה יום דין על רוחניות.

האמירה המיוחסת לרבי ר' ברוך ממז'יבוז', וכן בקרלין וברוז'ין אומרים את אותה אמירה בשם הבית אהרן, לא בא לומר ששבועות דנים את האדם על רוחניות, או למעט במשמעות של "וכל באי עולם יעברון לפניך" שבר"ה. האמירה היא "בר"ה א בילקע ארויף א בילקע אראפ, און שבועות איז הול הארץ". כלומר בר"ה סוכ"ס דנים את האדם ומושפע מכח זה כל העתיד הגשמי שלו, ואף שבזה כלול גם "מי בקיצו ומי לא בקיצו מי במים ומי באש", בא הרבי ר' ברוך או הבית אהרן ואמר, שסוף סוף זה גשמיות, וביטאו זאת ב"בילקע ארויף בילקע אראפ". אבל בשבועות שהוא יום מתן תורה "מחדש", הוא היום שקובע את הרוחניות של האדם "המתחדשת על כל השנה", וזה הרבה יותר מהותי, זה נקודת הלב. זה כל מה שאמרו.

ר' @כלפי ליא יש לך ברייטע פלייצעס שאתה כותב עם אחריות...
ראה לשון שראיתי בחג השבועות שעעלל"ט בספה"ק 'ישמח ישראל' אלכסנדר (לדעתי זה ספר חסידי... )
וזל"ק:
דכמו דבר"ה הוא יום הדין על כל באי עולם מי יחיה ומי ימות חלילה בגשמיות,כן בחג הקדוש העצרת הזה הוא יום הדין מכל ענייני פרנסת וחיות הנפש וכו' עכ"ל עיי"ש באריכות שמסביר בזה דמהאי טעמא בערב ר"ה ובערב שבועות קוראים פרשת קללות, כי תבא ובחוקותי, כי על שניהם אומרים תכלה שנה וקללותיה כי שניהם ערב ימי דין.

גם בנועם מגדים הלשון כך שביום זה נידונים הצדיקים מי שיחדש כל חידושים וכך חידושים וכו'.

ראיתי עוד ספרים כותבים מפורש, אבל אלו שני המ"מ שאני זוכר עתה ממה שראיתי במשך ימי החג.

הערה:
זה עתה הבחנתי שתגובה אחת לפני הביאו צילום של הישמח ישראל, ברוך שכיוונתי... לפחות הוספתי גם נועם מגדים...

[הפקדתי שומרים]

בתורת החסידות ובכל ספרי החסידות מלא על גודל האימה והיראה בר"ה, שמשולב בבטחון, ולא יאומן שצריך בכלל לומר זאת. ואין באף אחד מהם [באחריות] שום אמירה על שבועות שזה יום דין, גם לא את האמירה שזה יום דין על רוחניות.

האמירה המיוחסת לרבי ר' ברוך ממז'יבוז', וכן בקרלין וברוז'ין אומרים את אותה אמירה בשם הבית אהרן, לא בא לומר ששבועות דנים את האדם על רוחניות, או למעט במשמעות של "וכל באי עולם יעברון לפניך" שבר"ה. האמירה היא "בר"ה א בילקע ארויף א בילקע אראפ, און שבועות איז הול הארץ". כלומר בר"ה סוכ"ס דנים את האדם ומושפע מכח זה כל העתיד הגשמי שלו, ואף שבזה כלול גם "מי בקיצו ומי לא בקיצו מי במים ומי באש", בא הרבי ר' ברוך או הבית אהרן ואמר, שסוף סוף זה גשמיות, וביטאו זאת ב"בילקע ארויף בילקע אראפ". אבל בשבועות שהוא יום מתן תורה "מחדש", הוא היום שקובע את הרוחניות של האדם "המתחדשת על כל השנה", וזה הרבה יותר מהותי, זה נקודת הלב. זה כל מה שאמרו.

ר' @כלפי ליא יש לך ברייטע פלייצעס שאתה כותב עם אחריות...
ראה לשון שראיתי בחג השבועות שעעלל"ט בספה"ק 'ישמח ישראל' אלכסנדר (לדעתי זה ספר חסידי... )
וזל"ק:
דכמו דבר"ה הוא יום הדין על כל באי עולם מי יחיה ומי ימות חלילה בגשמיות,כן בחג הקדוש העצרת הזה הוא יום הדין מכל ענייני פרנסת וחיות הנפש וכו' עכ"ל עיי"ש באריכות שמסביר בזה דמהאי טעמא בערב ר"ה ובערב שבועות קוראים פרשת קללות, כי תבא ובחוקותי, כי על שניהם אומרים תכלה שנה וקללותיה כי שניהם ערב ימי דין.
גם בנועם מגדים הלשון כך שביום זה נידונים הצדיקים מי שיחדש כל חידושים וכך חידושים וכו'.
ראיתי עוד ספרים כותבים מפורש, אבל אלו שני המ"מ שאני זוכר עתה ממה שראיתי במשך ימי החג.
הערה:
זה עתה הבחנתי שתגובה אחת לפני הביאו צילום של הישמח ישראל, ברוך שכיוונתי... לפחות הוספתי גם נועם מגדים...

ר' @פעלעד יישר כח על דבריך. הן הן הדברים שחזרנו ושנינו ושלשנו שבספרים רבים מצינו כאין זה.
מכל מקום ד' הישמח ישראל שהזכרת הועלו בהודעה קודמת.
הערה:
רק עתה הבחנתי..שבסוף דבריך תפסת שהביאו את הדברים. אולם גם את ד' הנועם מגדים הזכירו (ר' @תלמיד ותיק) ראה כאן.https://tora-forum.co.il/viewtopic.php? ... =30#p25164
בכל אופן יישר כח.

[פעלעד]

ולגבי הנידון שהתפתח על גישת החסידים לימים נוראים, בחצי מילה,
אצל החסידים עשו עיקר מהמלכת הבורא בר"ה בבחינה מסויימת של מסירות נפש והפקרת הרצונות האישיים אל מול המלכת הבורא בתכלית, לכן בויזניץ לדוגמא אומרים ונתנה תוקף די מהר יחסית ואילו בעלינו לשבת בחזרת הש"ץ עושים מצב שלם של מארש וכו'.
ואילו במקומות אחרים עשו עיקר מחרדת הדין ומהפחד.
וכלל ישראל ערבים זה לזה ביחד קומה שלימה, כאשר אחד משלים את השני, כי בדרך הטבע לא שייך להיות במצב של שלימות חרדת הדין ושלימות שמחת המלכת הבורא בתכלית כי באופן טבעי אחד בא על חשבון השני.

[נדיב לב]

אומר רבי חיים ויטאל: בכל שנה חוזרת אותה הארה בחג ונפתחים שערי שמים כפי שהיה מימי קדם. בפסח נגאלו - נעשה זמן המסוגל לגאולה, "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל".
ראש השנה אדם הראשון נידון בו - נעשה יום הדין בכל שנה.
ביום כיפור שה' אמר למשה "סלחתי כדברך", ומחל על חטא העגל - נעשה יום מחילה וסליחה לדורות.
חג השבועות נפתחו השמים למתן תורה, "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו".
ראו מראות אלוקים, שמעו את הקול מדבר מתוך האש הגדולה, זכו למדרגות נבואה - יום זה מסוגל לקניית אמונה מושרשת ובהירה, ולהשגות מרוממות לקניית התורה.

[נדיב לב]

רבי צדוק מלובלין: בספר מחשבות חרוץ עמוד קכ ובכל שבועות מתעורר אור זה דהשגת תורה שבכתב על השלימות כלעתיד, היינו שכל אחד משיג שורש האור תורה הנעלם לעת עתה, ועתיד להתגלות עדיין בדורות הבאים אצל כל אחד בזרעו אחריו, כי אין לך אדם שאין מוכן להוליד זרע, ואפילו הסריס חמה שאין לו רפואה והוא בתולדה כן, היינו רק מצד טבע העולם הזה מצד הקלקולים שבו, אבל כפי מה שהאלקים עשה את האדם ישר שאין שום קלקול אין ראוי לשום בריה לצאת מהצורה והתכלית שנבראה לו...

ועוד כתב: אבל באמת בכל שנה כשבא יום זה דעצרת הזמן אז לפעול שיעקר יצר הרע מלב ישראל כמו בשנה הראשונה, ומשום הכי לא כתיב חטאת לה', דבכל שנה נקראו ישראל בחינת כלה בחופתה, והזמן לקבל כמו הלוחות ראשונות שנתקע תלמוד תורה בלבם ונעקר יצר הרע מלבם, וכן הזמן מתן תורה בכל שנה שיעקר היצר הרע ויתקע תלמוד תורה בלב כל אחד לפי מדרגתו.

[נדיב לב]

מכתב מאליהו חלק ב עמד כח כתב: כבר ביארנו במאמר "שורש נצחיות ישראל" בשם מו"ר הרב צבי הירש זצ"ל, שאין הזמן עובר על האדם אלא שהאדם נוסע בתוך הזמן, נמצא שבכל שבועות מגיעים אנו לאותה קדושת הזמן ממש שהיתה לאבותינו בשעת קבלת התורה, יוצא איפוא שבשבועות עלינו לחזור ולקבל את התורה ממש, כי זמן מתן תורה הוא גם עבורנו.

[נדיב לב]

מכתב מאליהו חלק ב עמד כח כתב: כבר ביארנו במאמר "שורש נצחיות ישראל" בשם מו"ר הרב צבי הירש זצ"ל, שאין הזמן עובר על האדם אלא שהאדם נוסע בתוך הזמן, נמצא שבכל שבועות מגיעים אנו לאותה קדושת הזמן ממש שהיתה לאבותינו בשעת קבלת התורה, יוצא איפוא שבשבועות עלינו לחזור ולקבל את התורה ממש, כי זמן מתן תורה הוא גם עבורנו.

המכתב מאליהו דומה בפירושו לדברי המהרח"ו viewtopic.php?f=35&t=2288&p=68223#p68220

[שניאור]

אני לא כ"כ מבין מה הוויכוח,
כו"ע מודו שר"ה הוא יום הדין על חיים ומוות וכו', ומי שלא איכפת לו להיכנס לשנה החדשה ולהכתב בספרן של... שלא יתכונן בחודש אלול (אגב אצל הרבה צדיקים היה ידוע שההכנה לר"ה בפועל מתחילה מט"ו אב, והיו כמה צדיקים שמאז כבר לא יכלו לדבר איתם), אבל לאמיתו של דבר גם החיים עצמם הם רוחניות למי שלא מסתובב כאן רק כדי לאכול ולשתות,
וחוץ מזה קבלת עול מלכות שמים היא בר"ה, ונכון שמבואר בספה"ק שצריך לשמוח על המלכת השי"ת על העולם אבל מצד שני צריך לתת דין וחשבון על כל הפגם שפגמו במשך השנה בקבלת עול מלכותו, וזה לא קשור רק לתוצאות המשפט רק לעצם הדין וחשבון,
ושבועות הוא יום קבלת התורה וגם יום הדין על רוחניות, וכוונת הרבי ר' ברוך אולי הייתה שמי שמפחד בר"ה מתוצאות המשפט אז שיידע שבשבועות יש יותר ממה לפחד, אבל וודאי ששבועות הוא יום שמח מאוד כדאיתא בגמ' דהכל מודים דבעינן לכם

[מאן דהו]

מכתב מאליהו חלק ב עמד כח כתב: כבר ביארנו במאמר "שורש נצחיות ישראל" בשם מו"ר הרב צבי הירש זצ"ל, שאין הזמן עובר על האדם אלא שהאדם נוסע בתוך הזמן, נמצא שבכל שבועות מגיעים אנו לאותה קדושת הזמן ממש שהיתה לאבותינו בשעת קבלת התורה, יוצא איפוא שבשבועות עלינו לחזור ולקבל את התורה ממש, כי זמן מתן תורה הוא גם עבורנו.

המכתב מאליהו דומה בפירושו לדברי המהרח"ו viewtopic.php?f=35&t=2288&p=68223#p68220

בעצמך כתבת שהמהרח"ו והמכתב מאליהו פירשו אחרת?! viewtopic.php?f=24&t=5612#p68356

[נדיב לב]

מכתב מאליהו חלק ב עמד כח כתב: כבר ביארנו במאמר "שורש נצחיות ישראל" בשם מו"ר הרב צבי הירש זצ"ל, שאין הזמן עובר על האדם אלא שהאדם נוסע בתוך הזמן, נמצא שבכל שבועות מגיעים אנו לאותה קדושת הזמן ממש שהיתה לאבותינו בשעת קבלת התורה, יוצא איפוא שבשבועות עלינו לחזור ולקבל את התורה ממש, כי זמן מתן תורה הוא גם עבורנו.

המכתב מאליהו דומה בפירושו לדברי המהרח"ו viewtopic.php?f=35&t=2288&p=68223#p68220

בעצמך כתבת שהמהרח"ו והמכתב מאליהו פירשו אחרת?! viewtopic.php?f=24&t=5612#p68356

בנקודה שחג השבועות הוא מהלך חוזר של מתן תורה וכמו אז גם בכל חג שבועות הם פירשו דומה. מה שנכתב שפירשו אחרת זה המהלך של הענין ולא התוצאה. הרב דסלר בשם רבו פירש שאדם נוסע בזמן [כאומר חג השבועות דמתן תורה הוא ממש חג שבועות בזמן הזה] והמהרח"ו מסביר שאותו שפע בקבלת התורה נפתח גם בשבועות דזמנינו [אבל אינו דומה שבועות דמתן תורה לשבועות בזמן הזה]