פינחס רוזנצוויג אמר:
מקורו קדום מאוד, ועיין תוספתא שבת ו א ב, והוא רמז בעלמא.
זה נראה יותר חידה מרמז.
הלכה א[
עריכה]יוצא אדם בקיסם שבשיניו [ושבסנדלו] לרשות הרבים אם נפל לא יחזיר ואצ"ל שלא [יתן] בתחלה בשבת ר' אליעזר אומר קב של קיטע אם יש בו בית קבול [כתיתין] יוצאין בו ואם לאו אין יוצאין בו הגדמין טמאין ואין יוצאין [בהן].
הלכה ב[
עריכה]יוצאין בפיקרין ובציפה אימתי בזמן שצבען בשמן וכרכן במשיחה לא צבען בשמן ולא כרכן במשיחה אין יוצאין בהן ואם יצאו בהן מע"ש אף על פי שלא צבען בשמן ולא כרכן במשיחה [יוצאין בהן].