תפילות הספרדים המיוסדות ע"י חכמי הקבלה בדרך כלל מבוססות על כוונות המצוות כתבי האר"י, ושם יש לחפש המקורות וההקשרים.
ואכן כן נמצא בשער הכוונות דרושי הפסח דרוש ט, (כמובן אני מצטט בצורה חיצונית מאד וללא הבנה) שפסח הוא זמן הלידה (כמבואר בנבואת יחזקאל טז שם ששם מקור הפסוק ואומר לך בדמיך חיי) ומולדותיך ביום הולדת אותך, וכל תקופת ספיה"ע הוא זמן הגדילה הראשונית של הילוד. ובתחילה עדין הדם לא נבלע בו. וחיותו מועטת, וזמן ספיה"ע הוא זמן שהדם נהפך לו לחיים. ושם זה מתקשר גם לענין של שבעה נקיים. שדם נעכר ונעשה חלב.