שבועות - זכר ליציאת מצרים

מאן דהו

משתמש ותיק
שאלו את הרבי מגור, בעל ה"חידושי הרי"ם" זצ"ל, מדוע אנו אומרים בקידוש ליל חג השבועות שהוא "זכר ליציאת מצרים ". הלוא ההיפך הוא הנכון: כל יציאת מצרים הייתה למען חג השבועות, עבור מתן התורה, כמו שנאמר: "בהוציאך את העם ממצרים - תעבדון את האלוקים על ההר הזה". אם כן, יציאת מצרים הייתה טפלה לחג השבועות, ומדוע אנו אומרים שחג מתן תורה הוא זכר ליציאת מצרים. והשיב: "והדברים כפשוטם, שכן עד שלא קיבלו את התורה - לא יצאו למעשה ממצרים"... כלומר, הם יצאו ממצרים, אבל מצרים לא יצאה מהם. היו ספוגים בטומאתה, בזוהמתה, באווירתה... והדברים כה נוקבים - אימתי האדם "יוצא ממצרים" - רק בשעה שהוא " מקבל את התורה"..

ובספר אוצרות של חינוך מעשי חיא הביא מהגאון רבי שרגא גרוסברד: מובא בספרים, כל חג נקרא על שם המאורע שנקבע להזכירו, כמו סוכות ופסח . והנה חג השבועות לא נקרא על שם מתן תורה בסיני, מדוע? אין זאת אלא מפני שאותם שבעה שבועות מספירת העומר שקדמו ליום זה הם - המה עיקרו של מאורע מתן תורה . כי באלו מ"ט הימים יצא עם ישראל ממ"ט שערי טומאה ונכנס במ''ט שערי קדושה . כל יום רכש קניין ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, וביום הארבעים ותשע חזרו מחדש על כולם. כך הכשירו עצמם לקבלת התורה, כל יום קנו יסוד נוסף המהווה חלק מן התנאי ההכרחי לעמוד באותו מעמד נשגב . אשר על כן קוראים את החג על שם השבועות הללו , באשר לאמתו של דבר הם עיצומו של יום.
 

נושא למחשבה

משתמש רגיל
השאלה ששאלו את החי' הרי"ם היא שאלה עצומה [ויש"כ שעוררתני, הגיע הזמן לחשוב קצת על מה שאומרים בתפילה...],
והיסוד שאמר החי' הרי"ם ג"כ יסוד נפלא ועצום. וכן פשוט הוא, שבלי התבלין של תורה, א"א להתעלות על כל ההשפעות של תאוות עוה"ז.
אך לא הבנתי האם ואיך התשובה באה ליישב את השאלה. השאלה לכאו' עדיין עומדת במלא עיצומה ---
מדוע לאחר שכבר קבלנו את התורה, עדין אנו ממשיכים להזכיר שענין חג השבועות בא לעורר אותנו לזכור את יציאת מצרים,
הרי כעת שזכינו לקבל את התורה, הרי שכל ענינו של יצי"מ נתגמד וכמעט נעלם, הרי המטרה כבר הושגה.
הן אמת שעלינו עוד להתחזק בעסק התורה וכו', אבל סכ"ס חג מתן תורה הוא חג עצום שראוי לקנות שם לעצמו לזכר קבלת התורה.
 

עניין

משתמש רגיל
עיין בספר החינוך שורש מצוות סיצ"מ:

"משורשי מצווה זו מה שכתוב בקורבן הפסח. ואין מין התמה אם באו לנו מצוות רבות על זה, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו. ועל כן אנו אומרים לעולם בברכותינו ובתפילותינו זכר ליציאת מצרים, לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחידוש העולם, וכי יש אלה קדמון חפץ ויכול, פועל כל הנמצאות הוא ובידו לשנותם, כפי שיחפץ בכל זמן מן הזמנים, כפי שעשה במצרים ששינה טבעי העולם בשבילינו, ועשה לנו אותות מחודשים גדולים ועצומים. הלא זה משתק כל כופר בחידוש העולם ומקיים אמונה בידיעת השם יתברך, וכי השגחתו ויכולתו בכללים ובפרטים כולם."

היוצא שיציאת מצרים הוי גילוי מלכותו בעולם, ולפי"ז אפשר להבין עניין 'זכר ליציאת מצרים' בשבועות.
[דהיינו חוץ מהגאולה הפרטית של כלל ישראל היה בזה גם מלכות השי"ת על כל העולם.]
 

נושא למחשבה

משתמש רגיל
יש"כ על הדברים,
אתה מזכיר לי ממה שהראו לי פעם יסוד מהגר"א (על רות), שכתב שהענין של קיום המצות שלא ע"מ לקבל פרס, הוא רק אצל עם ישראל ולא כלפי שאר אוה"ע. וזאת משום שמאז יצי"מ נהיינו עבדים להשי"ת, בצורה יותר חדה מאשר המחוייבות הכללית שקיימת לשאר אוה"ע כלפי בוראם ויוצרם. ושעל כן האיך בכלל נעיז פנינו לבקש פרס חלף עבודתנו, הרי את נפשינו אנו חייבים להשי"ת שהצילנו וגאל אותנו מבית עבדים. עכת"ד.
הרי שיש נקודה מיוחדת ביצי"מ שלא קיימת בשום חג ומועד אחר (כולל חג מתן תורה), דרק מחמת יצי"מ נהיינו לעבדי המקום בצורה כ"כ מחייבת ומוחלטת, וזה מוסיף את האלימות והשורשיות בכל מצות התורה.
ולימוד התורה מתוך מחוייבות של עבדות, הרי שהיא בדרגה וברמה הרבה יותר גבוהה מלימוד תורה כתחביב
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
באשכול אחר כתבו תירוצים על הזכרת יציאת מצרים בראש השנה. והעתקתי מה שקשור לכאן

שומע כעונה אמר:
בקונטרס "תפילת מרדכי" ביאר בשם שיח יצחק, שעבדים הרי אינן יכולים לשבח את ד' כל אימת שירצו, ועצם זה שאנו יכולים לשבח את ד' כל זמן שאנחנו רוצים הוא תוצאה של יציאת מצרים ולכן כל "מקרא קודש" דהיינו כל עצם זה שאנו מתכנסים כל אימת שאנחנו רוצים הוא על ידי יציאת מצרים ובזה אנו זוכרים את יציאת מצרים.


הפקדתי שומרים אמר:
טעם יחודי לר"ה ייתכן לאמר עפ"ד החינוך ודוק.
כתב החינוך (בא מצוה כא) "לספר בענין יציאת מצרים בליל ט"ו בניסן כל אחד כפי צחות לשונו, ולהלל ולשבח להשי"ת על הנסים שעשה לנו... משרשי מצוה זו מה שכתוב בקרבן הפסח, ואין מן התימה אם באו לנו מצוות רבות על זה, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו, ועל כן אנו אומרים לעולם בברכותינו ובתפלותינו זכר ליציאת מצרים, לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחדוש העולם, וכי יש א-לוה קדמון חפץ ויכול, ועל כל הנמצאות הוא, ובידו לשנותם כפי שיחפוץ בכל זמן מן הזמנים, כמו שעשה במצרים".

הפקדתי שומרים אמר:
בדרשות הר"ן דרוש א' התיחס לשאלה הנ"ל.
"ולכן אנו מזכירין תמיד בתפלתנו זכר ליציאת מצרים, גם במועדים שאינם נמשכים עם יציאת מצרים כלל, כראש השנה ויום הכפורים, מפני שהענין ההוא הורה שהשי"ת חפץ בנו ומנהיגנו ומורינו הדרך אשר נעלה בה אל העולם העליון".

סבא אמר:
בגמ' פסחים קי"ז
אמר רב אחא בר יעקב וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום, כתיב הכא למען תזכר את יום וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו
וברשב"ם שם
בין בכוס בין בתפלה, של שבת בגזירה שוה דפסח, ובשאר מועדים במה מצינו מפסח:
ונראה מכאן שזה איזה חיוב הזכרה, [כמובן שצריך שיהיה לזה איזה קשר] אבל לא שבאמת זה מלמד על המהות של השבת, כמו שהיה משמע לשון הקידוש- "ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו... זכר ליציאת מצריים",
וה"ה לגבי "ותתן לנו" ייתכן כדבר הזה.


הפקדתי שומרים אמר:
שואל ומשיב אמר:
בתפילת ר''ה אמרנו "ותתן לנו...יום תרועה זכר ליציאת מצרים'',
לכאו' תמוה מה השייכות בין יום הרת עולם לבין יציאת מצרים?

(חשבתי לתרץ ע''פ מה שכתב הרמב''ן דברים ה טו והובא בטור רעא אך ברצוני לדעת הסברים נוספים)
השפתי חיים בדיוק עומד על השאלה בקונטרס רינת חיים עמוד תה-תו. (אני יעתיק לך חלק מדבריו מתוך הספר)
תמצית דבריו כל המועדים לזכך ולרומם את כלל ישראל ועי"ז נזכור שכל מציאות עם ישראל נהייתה על-ידי יציאת מצרים לא ככל העמים שנתהוו לעמים מאליהם וכו' כמש"כ "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים" וכו' וזוהי מטרת כל יציאת מצרים ותכליתה להיות עם עובדי ה' ובניו העושים רצונו כמש"כ וכו' "והייתם לי עם סגולה מכל העמים" כדי שאכן נהיה עם ה', נתן לנו הקב"ה את כל האפשרויות, חלק מהן הם ימי המעודים והדין כולל ר"ה ויו"כ וע"י שנתעלה בהם נזכור את יציאת מצרים ומטרתה להיות עם ה' וזה "זכר ליציאת מצרים.


https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=9&t=3011#p35226
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
שאלו את הרבי מגור, בעל ה"חידושי הרי"ם" זצ"ל, מדוע אנו אומרים בקידוש ליל חג השבועות שהוא "זכר ליציאת מצרים ". הלוא ההיפך הוא הנכון: כל יציאת מצרים הייתה למען חג השבועות, עבור מתן התורה, כמו שנאמר: "בהוציאך את העם ממצרים - תעבדון את האלוקים על ההר הזה". אם כן, יציאת מצרים הייתה טפלה לחג השבועות, ומדוע אנו אומרים שחג מתן תורה הוא זכר ליציאת מצרים. והשיב: "והדברים כפשוטם, שכן עד שלא קיבלו את התורה - לא יצאו למעשה ממצרים"... כלומר, הם יצאו ממצרים, אבל מצרים לא יצאה מהם. היו ספוגים בטומאתה, בזוהמתה, באווירתה... והדברים כה נוקבים - אימתי האדם "יוצא ממצרים" - רק בשעה שהוא "מקבל את התורה"..

נקודת ההנחה של השואל היא, שהזכרת 'זכר ליציאת מצרים' בחג השבועות - מורה על כך ששבועות טפל ליציאת מצרים, ולא היא, ובוודאי עיקר מה שיצאו ונגאלו ישראל ממצרים הוא בשביל לקבל את התורה [ובמק"א הובא החינוך שמרחיב להסביר בזה] וההזכרה זכר ליציאת מצרים בשבועות כמו בשאר המועדים, הוא על שום גילוי האמונה שבא לידי ביטוי ביתר שאת ביציאתם ממצרים, והוא הבסיס של אמונת ישראל, כך שאין בהזכרת זכר ליציאת מצרים ללמד על חשיבותו כנגד חג מתן תורה [אם כי ידוע מה שכתב הרמב"ם בראש פ"ח מהלכות יסודי התורה]

.
 
חלק עליון תַחתִית