האם יש חובת תלמוד תורה ואיסור ביטול תורה בתשעה באב?

ישראל הכהן

משתמש ותיק
ידוע שנחלקו בזה אם יש מצות תלמוד תורה בדברים המותרים.
ויש גם ביום זה ביטול תורה.
אשמח לדעת את המקורות לזה.
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
בפשטות נראה שאין חיוב תלמוד תורה,
כי עניינו הוא בשמחה, ובמקום שליבו חפץ. אמנם אם למד בדברים הרעים קיים מצווה קיומית.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
ר' אשר וייס:

הנה נחלקו באחרונים אם יש חיוב במצות ת"ת בת"ב, בספר מטה יהודה בסי' תקנ"ד כתב דאף שמותר ללמוד דברים הרעים בת"ב, אינו מחוייב לעסוק בתורה כחיובו בכל ימות השנה. ומאידך הגר"ח פלאג'י בספרו מועד לכל חי סי' י' חלק עליו ונקט דגם בת"ב יש חיוב לעסוק בתורה וילמוד דברים הרעים, וכ"כ בתוקף מו"ר בשו"ת דברי יציב או"ח ח"ב סי' ר"מ דכיון דמותר ללמוד דברים מסויימים חייב לעסוק בהם דבת"ת אין גדר רשות וכיון דמותר מצווה הוא עי"ש.

אמנם בדברי הראשונים חזינן דאין ת"ת חובה בת"ב, דהלא הקשה הריטב"א במו"ק ט"ו ע"א במה דאמרו אבל חייב בכל המצוות חוץ מן התפילין והלא אסור הוא בת"ת, ותירץ בשתי דרכים: א. דאין למדין מן הכללות ובאמת פטור אף מת"ת. ב. דאכן אף האבל חייב בת"ת ופטר נפשיה בקרי"ש שחרית וערבית עי"ש. ולכאורה יקשה דהלא בריטב"א שם בדף כ"א ע"א ובדף כ"ג ע"א כתב דאבל מותר ללמוד בדברים הרעים דדין אבל כדין ת"ב, ואעפ"כ כתב דפטור מת"ת לגמרי או דיוצא בקר"ש שחרית וערבית, הרי דמ"מ לא הוי כשאר הימים ולא אמרינן דחייב להגות בתורה יומם ולילה כבכל יום ויום. אמנם כבר הארכתי במק"א בעיקר הדין דיכול לפטור עצמו בקר"ש שחרית וערבית ובדברי הריטב"א בנדרים ח ע"א דבאמת אין אדם יכול לפטור עצמו בקר"ש שחרית וערבית, וכל כונת הגמ' אינה אלא דאינו מחוייב ללמוד פרק מסויים זה, (ועי"ש שכתב מתחלה פירוש אחר דבשעת הדחק אכן פוטר עצמו בקר"ש שחרית וערבית, ושוב כתב לעיקר דאינו פוטר עצמו בכך ממצות ת"ת) ולשיטתו ע"כ צ"ל דשאני ת"ב מכל יום אחר, ודו"ק בזה.

ובאמת כבר עמד רש"י בשאלה זו עיין במו"ק כ"א ע"א ד"ה ואסור לקרות "והא דאמר אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין התם שאר מצות בעלמא אבל הני אית בהו שמחה". הרי דגם רש"י הקשה למה לא אמרו דאבל פטור מת"ת ותירץ דפטור מת"ת משום שיש בה שמחת לב משא"כ בתפילין שפטורים מהן מגזה"כ, הרי דגם לשיטתו אבל פטור מת"ת. ואין לדחות דשמא ס"ל דאבל אסור אף בדברים הרעים כשיטת התוס' שם (ד"ה ואסור), שהרי כתב רש"י להדיא דאבל פטור מת"ת משום שמחה ולא מגזה"כ ד"האנק דום" ומסתבר אפוא כשיטת התוס' שם דדין אבל כדין ת"ב וגדר אחד ודין אחד בשניהם, ובשניהם מותר בדברים שיש בהם עצבות, ודו"ק בזה.

וע"ע בשבלי הלקט הל' שמחות סי' כ"ו שכתב בשם תשובות הגאונים דבת"ב ובימי אבלו אין לברך ברכות התורה, ומוכח מדבריו דפטור הוא לגמרי מת"ת אף דמותר בת"ב ללמוד דברים הרעים כמבואר להדיא בברייתא. ונראה דאף למ"ד דחייב לברך ברה"ת אין זה הכרח משום דמחוייב ללמוד אלא משום דמ"מ אומר פסוקי תורה בקר"ש ובתפלה וכעין נשים דמברכות כמבואר בסי' מ"ז סי"ד וז"פ. (וצ"ל דס"ל להשבלי הלקט דאי"צ לברך ברכה"ת משום קר"ש, והארכתי בזה במק"א).

הרי לן מכל זה דאבל שמותר לו ללמוד דברים הרעים מ"מ אין מצות ת"ת רובצת עליו חובה.

ובאמת צ"ב בד"ז דמכיון דמותר לו ללמוד למה לא יהא מחוייב לעשות כן. ויש לבאר ד"ז בכמה דרכים....

אמנם נראה פשוט דכו"ע מודו דכאשר הוא לומד בתשעה באב ודאי ופשוט דמקיים מצוה, ולא נחלקו אלא אם הוא מחוייב בדבר. ומשום כך נראה לדחות מה שהביא אחי יקירי הגאון רבי חיים שליט"א ראיה מהמבואר בסי' תקנ"ד סי"ב דההולך להקביל פני רבו מותר לעבור עד צוארו במים וכתב שם המשנ"ב ס"ק כ"ג דאף שאין מצוה להקביל פני רבו אלא ברגל, מ"מ יש מצוה אף בזה שמא ישמע ממנו איזה ד"ת, ואת"ל דאין מצות ת"ת בת"ב איך התירו משו"כ לעבור עד צוארו במים. אך באמת נראה דלא משום חיוב בלבד התירו אלא אף במצוה שאינה חיובית, וגם לקבל פני אביו אינו חיוב אלא מצוה (וכך משמעות לשון השו"ע "או לשאר דבר מצוה") וא"כ פשיטא דגם בת"ב יש מצוה אם ישמע ממנו ד"ת מעניני היום ובדברים המותרים, ועוד דאפשר שהולך לקבל פניו בת"ב ויהיה עמו גם בצאת היום וישמע ממנו ד"ת בצאתו, וז"פ.
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבר כיונה אמר:
נחלקו באחרונים אם יש חיוב במצות ת"ת בת"ב, בספר מטה יהודה בסי' תקנ"ד כתב דאף שמותר ללמוד דברים הרעים בת"ב, אינו מחוייב לעסוק בתורה כחיובו בכל ימות השנה. ומאידך הגר"ח פלאג'י בספרו מועד לכל חי סי' י' חלק עליו ונקט דגם בת"ב יש חיוב לעסוק בתורה וילמוד דברים הרעים, וכ"כ בתוקף מו"ר בשו"ת דברי יציב או"ח ח"ב סי' ר"מ דכיון דמותר ללמוד דברים מסויימים חייב לעסוק בהם דבת"ת אין גדר רשות וכיון דמותר מצווה הוא עי"ש.

כמדומני שגם החזון איש אחז שמצוות תלמוד תורה לא פקעה בתשעה באב.
כדעת הגר"ח פלאגי והדברי יציב.
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
הרוגוצ'ובר זצ"ל היה לומד בתשעה באב דברים האסורים ללמוד, ונאמרו בזה כמה ביאורים, שכל אחד מהם יותר תמוה מהשני.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
הרוגוצ'ובר זצ"ל היה לומד בתשעה באב דברים האסורים ללמוד, ונאמרו בזה כמה ביאורים, שכל אחד מהם יותר תמוה מהשני.
הוא סמך על הירושלמי גבי אבל שאם היה להוט אחר התורה או שהציבור צריך לו מותר, ואע''ג דהב''י כתב דלא הביאוהו הפוסקים, הוא סבר דהוא הלכה, וסבר דה''ה בט' באב, ותו לא מידי.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
ידוע שנחלקו בזה אם יש מצות תלמוד תורה בדברים המותרים.
ויש גם ביום זה ביטול תורה.
אשמח לדעת את המקורות לזה.
זה מה שכתבתי בספרי.
 
חיוב לימוד תורה בט' באב- הטור בסעיף ב, כתב בשם אבי העזרי, דאין לומר ואני זאת בריתי כיון דהכל בטלים בו מדברי תורה, מה שאין כן גבי אבלים דמ''מ המנחמים אינם בטלים, ע''כ, ובהמשך כתב הטור כן אף בשם רב צמח גאון, וכתב שרבינו ניסים גאון חלק ואמר שאומרים כיון שהעם עוסקים בדברים הרעים, ע''כ, ומדברי אבי העזרי ור''צ גאון יש להוכיח שאין בט''ב וכן לאבל חובה ללמוד בו דברים הרעים כבשאר יומי, אלא כדי קביעת עיתים כל שהוא ביום וכל שהוא בלילה, כדאיתא ביו''ד בסי' רמו, גבי חובת מצוות ת''ת דזהו עיקר חובת מצוות ת''ת בשאר ימים, דהא מסתמא אף רבינו ניסים לא חלק אלא מפני שסוף סוף קוראים בדברים הרעים, אבל לא חלק בגדר חובת ת''ת דאפושי פלוגתא לא מפשינן,

ועוד יש להוכיח גבי אבל שפטור מת''ת, מדברי רבינו גרשום (המיוחס בטעות לרש''י) במו''ק כא. ד''ה ואסור, שכתב שאין אבל חייב בת''ת, ע''כ, ומ''מ אכתי אפשר דחייב בעת ביום ועת בלילה, ושבולי הלקט בהל' שמחות סי' כו, הביא להלכה מתשובת אחד הראשונים דבט' באב וכן אבל אסור להם לברך ברכת התורה, ע''כ, ולפי זה ודאי ס''ל דאינם חייבים ללמוד כבכל יום, ומ''מ מה שכתב דאסורים לברך הוא תמוה דהא הם לומדים בדברים הרעים, ומ''מ נפיק לן דבט' באב וכן אבל אינם חייבים ללמוד כבכל יום.


1384 עמודים

הצג קובץ מצורף ספר אור חדש.pdf
 
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
ישראל הכהן אמר:
הרוגוצ'ובר זצ"ל היה לומד בתשעה באב דברים האסורים ללמוד, ונאמרו בזה כמה ביאורים, שכל אחד מהם יותר תמוה מהשני.
הוא סמך על הירושלמי גבי אבל שאם היה להוט אחר התורה או שהציבור צריך לו מותר, ואע''ג דהב''י כתב דלא הביאוהו הפוסקים, הוא סבר דהוא הלכה, וסבר דה''ה בט' באב, ותו לא מידי.

יחידאה בזה,
מסתמא היה עוד גדו"י שהיו להוטים אחר התורה...

וגם סברת הירושלמי צ"ב והרי הטעם שאסרו הוא משום שד"ת משמחי לב ומ"ש להוט.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
וגם סברת הירושלמי צ"ב והרי הטעם שאסרו הוא משום שד"ת משמחי לב ומ"ש להוט.
לא כל דבר המשמח אסרו.
ועוד שמי שלהוט אחריה לא אסרו עליו ללמוד כי זו גזרה שאינו יכול לעמוד בה.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
ועוד שמי שלהוט אחריה לא אסרו עליו ללמוד כי זו גזרה שאינו יכול לעמוד בה.
גם אפשר דבכה"ג אינו בגדר דבר המשמח, אלא כמניעת צער.
 

מענה לשון

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
הרוגוצ'ובר זצ"ל היה לומד בתשעה באב דברים האסורים ללמוד, ונאמרו בזה כמה ביאורים, שכל אחד מהם יותר תמוה מהשני.
הרב @אברך כבר העיר באשכול על הרוגוצ'ובר זצ"ל
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=245490#p245490
והזכירו שם כמה ישובים דחוקים, לדוגמה שסמך על הירושלמי ועוד ביאורים בדרך הזו
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=245506#p245506
 

לוחם מלחמת ד'

משתמש ותיק
לזכרו של הרב ירמיאל קראם
בדרשה בשכונת הר נוף אמר שאין חיוב ללמוד תורה בת"ב, שמע מכך המרא דאתרא הגר"מ ונזעק כנגד הדברים לאחר שנים ראיתי ב'והגית' תשובה של הגר"מ על הענין
 

asmm

משתמש ותיק
באור הלכה סימן תקנג סעיף ב
ואי לאו דמיסתפינא מחברייא הו"א דאפילו ביום ט"ב עצמו היה לנו להקל דבעוה"ר נתקלקלו הדורות וביום ט"ב מטיילין בשווקים ומשיחין שיחת חולין ואפילו היודעים ספר וקצת הלומדים מקילין בזה ופשיטא דבאופן זה טפי הוי עדיף להו ללמוד
 

איש תורה

משתמש ותיק
הרי דמ"מ לא הוי כשאר הימים ולא אמרינן דחייב להגות בתורה יומם ולילה כבכל יום ויום
אף בשאר הימים אינו מחויב אלא לקבוע עיתים ביום ובלילה, וכמפורש ברמב"ם [הל' ת"ת א, ח] ובשו"ע [יורה דעה ריש סי' רמו].
 

מצפה לגאולה

משתמש חדש
ידוע שנחלקו בזה אם יש מצות תלמוד תורה בדברים המותרים.
ויש גם ביום זה ביטול תורה.
אשמח לדעת את המקורות לזה.
ברור ששאלה זו צריכה להבדק בפן ההלכתי
אבל לכאורה על דרך הדרש אין שום מצווה, כיון שמצוות תלמוד תורה היא להדבק בנותן התורה
ביום זה אנו מצטערים אם נותן התורה על חורבן ביתו, וביום זה הדבקות בנותן התורה היא בצורה אחרת, בצורה של אבלות
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אין סיבה להפוך את האשכול הזה לדיון נוסף אודות שיעור מצות ת"ת, אך עכ"פ אציין ש(כמובן) אין הדברים כה פשוטים [ומוסכמים].
יעוין למשל:
 

איש תורה

משתמש ותיק
אין סיבה להפוך את האשכול הזה לדיון נוסף אודות שיעור מצות ת"ת, אך עכ"פ אציין ש(כמובן) אין הדברים כה פשוטים [ומוסכמים].​
אין שום צורך לדיונים ארוכים, הדברים מפורשים בשולחן ערוך [יורה דעה סי' רמו סעי' א] שכ' וז"ל: "כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל ייסורים, בין בחור בין זקן גדול, אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אישה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה" [ומקורו מרמב"ם הל' ת"ת א, ח].​
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אין שום צורך לדיונים ארוכים
בהחלט, איזה צורך יש בדיונים ארוכים אחר הכרעתו החדה והברורה של הרה"ג '@איש תורה' יושב על מדין פק"ק 'פורום לתורה' יע"א?...
מר גם מקפיד על תיקון חצות מדי לילה, כפי ש'הדברים מפורשים בשולחן ערוך'? וזו רק דוגמא קטנה.
 

איש תורה

משתמש ותיק
אין צורך בדיונים ארוכים אחרי שסוגיא היא מח' בגמ' [מנחות צט, ב], והרמב"ם [הל' ת"ת א, ח] והשו"ע [יור"ד סי' רמו סעי' א] הכריעו מפורשות כשיטה אחת, [והרמ"א [שם] אף הוסיף שבדיעבד אפשר לסמוך על קריאת שמע שחרית וערבית, וכ"ז נגד דקדוקי הברכ"ש [קידושין סי' כז] מהגר"א בריש פאה, ודבריו שם תמוהים מאד, ואכמ"ל].​
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אין צורך בדיונים ארוכים
אם כך, יואיל נא מר למקם את קביעותיו הנחרצות באחד מתשעת(!) האשכולות המקושרים לעיל (ויותר ממה שקישרתי לפניכם פזור בין האשכולות, אלא שרבים הם וא"א לפורטם - על כן יהיו נא בעיניכם כאילו הייתי פורטם). אין שום טעם בהסטת הנושא לנדון זה, שכאמור - כבר נילוש ונטחן מכל זוית.

כמובן, לא שכחנו שכהדר"ג בסברתו החדה יכול הוא שיכריע דברי הברכ"ש. ממש משנה יתרה היא (כלשון הכתוב - דניאל ו, ד).
 

איש תורה

משתמש ותיק
חבל שכבודו לא עוקב אחרי הדברים, אך מש"כ קשור מאד לנידון המתנהל פה, שכן הובאו דברי הריטב"א שאבל חייב בת"ת ואי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית, ומזה הוכח לעיל כי אין חיוב ת"ת רגיל ורק ק"ש שחרית וערבית, וע"כ מן העניין להעיר שכל חובת ת"ת אינה אלא ק"ש שחרית וערבית, [עכ"פ בדיעבד], ולכך אין דברי הריטב"א ראיה כלל, ופשוט.​
 
חלק עליון תַחתִית