אשמח אם יתנן החכמם את דעתם על הנקודה דלהלן ויוסיפו בזה כהנה וכהנה.
בקינה ג' נאמר בכי חנם בכו ונקבע לדורות יען כי היתה סיבה מעם ה', ומכוון למה שאמרו חז''ל והוא בכ''ד בש''ס עה''פ ויבכו כל העם בלילה ההוא דאמר הקב''ה אתם בכיתם בכי של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות, ולפום ריהטא משמע שהפורענות של היום הזה התחילה מאז הבכי של חנם שבכו במרגלים, אבל כאן בקינה משמע דהיתה סיבה מעם ה' על עצם מה שהיתה הבכי' של חנם דווקא במועד הזה, דהיינו שאז חזרו המרגלים והי' הבכי, ובאמת שכן משמע בסוגי' בתענית כט דמבו' התם דתמוז בההיא שתא הי' מלא כדי שתהא הבכיה בעסק המרגלים במועד הזה של ט' באב, והגמ' דורשת ד''ז מהפסוק באיכה קרא עלי מועד לשבור בחורי, והיינו לפי פשוטו שהקב''ה סובב שיהא זה בט' באב שיהא גם החורבן באותו היום והרי מבו' לכאו' דיש זה טעם מוקדם לפורענות דווקא ביום זה, ועיי''ש במהרש''א ח''א דהקב''ה סובב ד''ז משום דהחורבן יש בו עונש גם על חטא המרגלים לאלו שלא היו אז בני כ' שלא מתו במתי מדבר, ובעצם יוצא שהמימרא של חז''ל שאתם בכיתם בכי של חנם כו' אינה טעם על קביעות המועד של ט' באב אלא הוא טעם רק למה שאירעו ב' הדברים באותו הזמן, אבל יש איזה טעם אחר כמוס למה שנקבע המועד דווקא לט' באב, וכנ' שזו כוונת הקינה הנ''ל יען כי היתה סיבה וכו' כנ''ל, ובגמ' בתענית הנ''ל מבו' ע''ז דמגלגלין חובה ליום חייב ופירש''י יום ט' באב שרגילין להיות בו רעות.
ואשמח מאד למקור ע''ז מהו הטעם שט' באב הוא יום מועד לפורענות
בקינה ג' נאמר בכי חנם בכו ונקבע לדורות יען כי היתה סיבה מעם ה', ומכוון למה שאמרו חז''ל והוא בכ''ד בש''ס עה''פ ויבכו כל העם בלילה ההוא דאמר הקב''ה אתם בכיתם בכי של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות, ולפום ריהטא משמע שהפורענות של היום הזה התחילה מאז הבכי של חנם שבכו במרגלים, אבל כאן בקינה משמע דהיתה סיבה מעם ה' על עצם מה שהיתה הבכי' של חנם דווקא במועד הזה, דהיינו שאז חזרו המרגלים והי' הבכי, ובאמת שכן משמע בסוגי' בתענית כט דמבו' התם דתמוז בההיא שתא הי' מלא כדי שתהא הבכיה בעסק המרגלים במועד הזה של ט' באב, והגמ' דורשת ד''ז מהפסוק באיכה קרא עלי מועד לשבור בחורי, והיינו לפי פשוטו שהקב''ה סובב שיהא זה בט' באב שיהא גם החורבן באותו היום והרי מבו' לכאו' דיש זה טעם מוקדם לפורענות דווקא ביום זה, ועיי''ש במהרש''א ח''א דהקב''ה סובב ד''ז משום דהחורבן יש בו עונש גם על חטא המרגלים לאלו שלא היו אז בני כ' שלא מתו במתי מדבר, ובעצם יוצא שהמימרא של חז''ל שאתם בכיתם בכי של חנם כו' אינה טעם על קביעות המועד של ט' באב אלא הוא טעם רק למה שאירעו ב' הדברים באותו הזמן, אבל יש איזה טעם אחר כמוס למה שנקבע המועד דווקא לט' באב, וכנ' שזו כוונת הקינה הנ''ל יען כי היתה סיבה וכו' כנ''ל, ובגמ' בתענית הנ''ל מבו' ע''ז דמגלגלין חובה ליום חייב ופירש''י יום ט' באב שרגילין להיות בו רעות.
ואשמח מאד למקור ע''ז מהו הטעם שט' באב הוא יום מועד לפורענות