תלמיד מחכים אמר:
אנחנו מצטערים מאוד על חורבן הבית,
אך התורה לימדה אותנו שהעולם הזה הוא זמני והבל הבלים,
מה כל כך חשוב באיזה בית שהיה קיים באיזה עולם זמני וחולף,
הרי ביחס לאין סוף ולנצח לכאורה אין לו משמעות?
איך אפשר לההביל את העולם הזה, ומצד שני לתת חשיבות לאיזה בנין?
ובכן, השאלה כפי שהיא, ודאי אינה הנקודה. (וכמו שכבר ציין הרב הכותב עצמו).
אפשר לומר שעיקר השאלה היא, מה המקום הנכון של ענין העבודה בעולם הזה לפני הקב"ה, אל מול הענין של העולם השלם והאמיתי, העולם הבא, שהוא לכאורה יותר גבוה ונעלה.
וביותר מתחדדת השאלה, למה התורה שבכתב כולה, מתייחסת מאוד רק לקיומו של העולם כאן, ומתעלמת לכאורה (לכה"פ לא מפורש) מהענין של העולם הבא והנצחי.
ואולי אפשר לבאר בזה קצת, לקרב קצת את הדברים אל השכל.
שבודאי שקיים עולם נעלה בכל הזמן, אשר הוא עולם רוחני ואמיתי, שבו יש גילוי גמור של הקב"ה.
אמנם עיקר עבודתינו, אשר למענה ברא הקב"ה את העולם הגשמי והשפל, הוא כדי שאותו גילוי עצמו שיש בעולם הרוחני יהיה גם בעולם הגשמי הזה. וכל עבודתינו היא לגלות יותר ויותר את אורו של הקב"ה בעולם, בקיום מצוותיו ובפרסום אמיתת שמו וייחודו.
ודבר זה מתקיים כדבעי רק במצב של גאולה, כשישראל על אדמתם, והמקדש על מכונו, והארץ מלאה דעת את ה' כמים לים מכסים.
אבל כל זמן שעודנו במצב של גלות, אף שהעולם הרוחני הוא מתוקן ושלם, אין את עיקר המכוון בבריאת העולם, אשר הוא יצירת משכן לה', וגילוי אחדותו ואמיתותו, בתוך העולם הזה הגשמי דווקא.
אגב, מקובל לומר שזהו גם ההבדל העיקרי בין דורות הראשונים לדורות האחרונים.
שהרי ידוע מה שאמרו רז"ל על ירידת הדורות, וכגון בשבת קי"ב: "אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רפב"י, אלא כשאר חמורים".
ובברכות כ'. מבואר היטב עומק הענין במאמר חז"ל.
"אמר ליה רב פפא לאביי, מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא, אי משום תנויי, בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי, וכו', ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן, אמר ליה, קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם".
וביאור עומק הענין, שבאמת יתכן שדורות האחרונים יהיה בהם מעלה יתירה בענין של הידיעה והעומק של חלקי התורה, ושיהיה להם השגה בעמקות התורה יותר מבדורות הראשונים, אבל החסרון שלהם הוא שהכל רק ברעיונות מופשטים ובהגיונות עמוקים, והדברים לא יורדים אצלם כלל לעולם העשיה הגשמי, ואינם חיים עם כל הרעיונות העמוקים כדבעי, ואילו דורות הראשונים חיו את חייהם הגשמיים והמעשיים בצורה תורנית ואמיתית, וחיו את התורה עצמה בכל הליכות חייהם.
ובעומק הענין אפשר להוסיף עוד, שזהו כל ענין הגלות והגאולה, שידוע הוא שעם ישראל במהלך הגלות הוסיף הרבה חלקים ועומקים בתורה ובהשגתה, אבל הכל נעשה רק בצורה מופשטת (בצורה של "עולם הבא", עולם גבוה של רעיונות נאצלים, בלא מימוש מציאותי ומעשי), ואילו בתהליך של הגאולה, כל הרעיונות האלו ירדו וישתלשלו לעולם העשיה, ויתממשו במציאות העולם הזה בעצמו.
(ואולי זה נעשה קצת מתחילת הגילוי וההתפשטות של תורת הקבלה, שמחברת את האדם ואת הרגשותיו לרעיונות התורה ולמצוותיה. ואכמ"ל).
ונזכה בקרוב, שתמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, בב"א.