הרהורים לט׳ באב


פותח הנושא
חלק א׳ ממעל
משתמש ותיק
הודעות: 1211
הצטרף: 14 פברואר 2019, 17:02
מיקום: בני ברק
נתן תודה: 133 פעמים
קיבל תודה: 139 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

הרהורים לט׳ באב

שליחה על ידי חלק א׳ ממעל » 11 אוגוסט 2019, 15:57

קבלתי:
הם ירדו במורד ההר התלול 
זו הייתה שעת בין הערביים לקראת סוף הטיול המפרך שהתחיל בשעות הבוקר המוקדמות במטרה להגיע אל פסגת ההר התלול, בשני ידיהם הם אחזו חזק במקלות ההליכה  וכשהגיעו לשביל הצר היא צעדה לפניו ונכנסה ראשונה אל השביל. 

ופתאום ברגע אחד של הסחת דעת היא נתקלה ברגלה באבן דרך, איבדה את שיווי משקלה ובתוך שבריר שניה היא הוטחה אל עבר המדרון החלקלק, בעלה שברגע הראשון התאבן, החל ליילל ולזעוק וקבוצת המטיילים היו צריכים לעוצרו בגופם מלרדת אל עבר אשת נעוריו השוכבת ללא זיע במרחק עשרות מטרים ממנו. מדריך הקבוצה לא איבד את עשתנותיו ויצר קשר מיידי עם כוחות ההצלה המקומיים שבתוך דקות ספורות הגיעו לאיזור במסוק ובציוד מתקדם, לאחר כמחצית השעה שנראתה כנצח הצליחו הכוחות להגיע אליה ולאחר קיבוע על מיטת האלונקה היא הוכנסה לבטן המסוק  בנסיעה לעבר בית החולים המרכזי של העיר הסמוכה. צוות בית החולים קיבל במקביל את הדיווח על המקרה הקשה של אשה בסביבות גיל השלושים לחייה עם פגיעת ראש קשה, ו בחדר הטראומה שבקומה השנייה נערכו הרופאים בהתאם עם הציוד המתקדם גם חדר ניתוח שוריין למקרה הצורך. 

בגג בית החולים על מנחת המסוקים הקטן שנועד בדיוק למצבים כמו אלו נחת המסוק הקטן וכוחות ההצלה רצו עם האלונקה לעבר המעלית היישר לקומה שתיים לחדר הטראומה. 

צוות הרופאים החל מייד בפעולות ראשוניות שכללו עירוי תרופות צילום סיטי ופעולות כירורגיות כאלה ואחרות ובמשך כל הלילה נלחמו על חייה. בעלה שהגיע באמצע הלילה לאחר נסיעה של כמה שעות לא עזב את מיטתה כשספר תהילים צמוד אליו וספוג בדמעותיו . 

משנקפו השעות המתח עלה והדאגה החלה לכרסם בליבו, באנגלית הרצוצה שבידו הוא ניסה להתעדכן ולהאזין לשיחות הרופאים שנכנסו ויצאו זה אחר זה ומבין שברי המילים וקטעי השיחות הוא הבין שהם  מדברים על פגיעת מוח קשה ועל ארבעים ושמונה שעות גורליות שבהם יש סיכוי שעוד יקרה נס והיא תתעורר ... ואם לא, מה יהיה?  הוא לא רצה אפילו לחשוב על האפשרות הזאת, רק בתחילת החיים שלו כשכל העתיד עוד לפניהם.  וצביקי הקטן, תמונתו של הבן היחיד והאהוב שלהם צביקי בן השלוש וחצי שנשאר בבית של סבא וסבתא במשך השבוע האחרון כדי לאפשר לאבא ואמא לצאת קצת לנשום אוויר ולאגור כוחות לשנה הבאה צפה ועלתה לנגד עיניו... כמה היה קשה לו לצביקי להיפרד מאמא לפני הנסיעה, הוא עוד זוכר  איך צביקי ממאן לעזוב ומנסה בכל כוחו לאחוז בדש שמלתה של אמא שעה שהם ירדו במדרגות לעבר המונית שחיכתה להם למטה... 

שעת ערב בבית החולים האחות הראשית נכנסת ומבקשת מהבעל ומהמלווה היהודי מהקהילה המקומית להגיע לחדרו של הפרופסור מנהל מחלקת הטיפול נמרץ. 

הוא נכנס ברגליים כושלות והתיישב אל מול הפרופסור,  מנהל המחלקה כחכח בגרונו הרים את עיניו מתיקיית המסמכים היישיר מבטו אל עבר הבעל הצעיר והחל לתאר באזנו את מצבו המורכב של רעייתו את הנסיונות שהם עשו ועל המאמצים הגדולים שהם השקיעו, מאמצים שלצער כולם לא קידמו כלל את המצב.. מנהל המחלקה רצה להמשיך את דבריו, להתחיל ולהכין את הבעל הצעיר לגרוע מכל לבשורת האיוב, אך הבעל כאילו התנתק מהשיחה  והחל לבכות הוא דיבר על צביקי הקטן שמחכה לאמא שהיא כל עולמו דיבר ובכה ומנהל המחלקה הקשוח אף הוא לא יכל לעצור את דמעותיו... 

לאחר כמה דקות של בכי מנהל המחלקה מביט אל החלון הפונה לאופק הפתוח והתחיל מדבר ספק לעצמו ספק אליהם, לפני ארבעים ואחת שנה כשסיימתי את תואר הרפואה הראשון שלי נסעתי ליפן להשתלם בשיטת טיפול חדשנית באחד השיעורים נכנס אלינו פרופסור יפני זקן ואמר לנו אני רוצה לגלות לכם סוד, סוד שאני בעצמי הייתי נוכח בו. יש מצבים הוא אמר, בנזק מוחי כשכל הנסיונות להעיר את המוח כשלו שאפשר לעורר את המוח על ידי סערת רגשות קיצונית, הוא המשיך וסיפר על מקרה ביפן שבו הוא טיפל בילד צעיר שלאחר שאפסו כל התקוות והכניסו את האמא להיפרד ממנו שאגותיה הרעידו את קירות החדר אבל לא רק את הקירות  גם את צג המסך שהחל לנוע לכיוון מעלה ובתוך שניות מוח הילד הקטן חזר לפעילות... 

אני, ממשיך לספר מנהל המחלקה בתור צעיר בוגר הפקולטה היוקרתית, בתוך ליבי לגלגתי על דבריו אינני מכיר בספרי הרפואה את המידע הזה ומעולם לא שמעתי במסדרונות הפקולטה שבה למדתי על תופעה שכזאת... 

ואז הוא היישיר שוב את מבטו אל עבר הבעל וכמו התעורר מחלום הוא אמר, דיברת קודם על זביקי הקטן שנמצא ביזראל שמחכה לאמא שלו יש אפשרות להביא אותו עכשיו לכאן? 

הבעל ההמום עדיין לא הבין לאן חותר מנהל המחלקה, אם הוא יבוא לכן תוך שתים עשרה שעות המשיך מנהל ההמחלקה להסביר ננסה להשתמש בשיטה של הפרוסור היפני הישיש ממילא אין לנו כבר מה להפסיד... 

לקראת חצות הלילה שורה של עסקנים שהתגייסו לטובת המבצע המורכב ליוו את צביקי הקטן יחד עם סבא וסבתא לעבר המטוס הפרטי שנתרם לטובת הצלתה של האמא הצעירה 

סבא וסבתא עלו יחד עם צביקי הקטן על המטוס בעצת מנהל המחלקה הם נמנעו מלספר לו על המצב ולשאלתו לפשר הנסיעה הלילית במטוס הם רק השיבו שהולכים לבקר את אבא ואמא. 

לאחר ארבע שעות טיסה הם נחתו בשדה התעופה המרכזי, אמבולנס של ארגון המתנדבים המקומי מלווה בניידת משטרה המתינו להם ליד מסלול הנחיתה, צביקי הקטן שישן בידיים של סבא עטוף בשמיכההועבר בזהירות אל אמבולנס המתנדבים ששעט לעבר בית החולים. 

השעה שמונה בבוקר צביקי התעורר... 

בקומה השניה הצוות החל להתכונן להכניס את צביקי הקטן לחדר האמא, מנהל המחלקה ביקש מהאבא להשיג תמונות של אמא ושל צביקי יחד בעיתות שמחה, תמונות אלה, הסביר מנהל המחלקה יוקרנו בחדר בכדי לעורר את ליבו הקטן של צביקי. 

השמועה פרשה כנפיים על הניסיון שעומד להיערך בבית החולים עשרות רופאים כבר תפסו את מקומם בתוך מסדרון המחלקה אוליי הם יהיו עדים לתגלית חשובה בעולם הרפואה גם צוותי תקשורת החלו להתמקם בכניסה לבית החולים. 

פסיכולוגית בית החולים עשתה את ההכנות האחרונות בדרכה ללוות את צביקי הקטן לחדרה של אימו 

דלת החדר נפתחה צביקי הקטן אוחז בידי סבא וסבתא הם צועדים אל תוך החדר תחילה הוא לא זיהה את אמא מבין כל הצינורות והמכשירים אך משהתקרבו הוא פתאום החל לצרוח,  אמא אמא קומי... אמא אמא למה  את לא עונה לי... אמא אני צריך אותך... עין לא נשארה יבשה לשמע הבכיות קורעות הלב של הילד הקטן וכולם בכו יחד איתו מנהל המחלקה סימן לאחות הראשית להפעיל את מיצג התמונות שהביאו מהארץ בהם נראית אמא עם צביקי ביום ההולדת האחרון של גיל שלוש בטקס החאלקה במירון, למראה התמונות שעוררו את ליבו הקטן פצח צביקי שוב בבכיות וצעקות המדדים על הצג החלו לנוע לכיוון מעלה וצוות  הרופאים קפא על מקומו הניסוי בדרך להצלחה, צביקי הקטן הצליח בבכיותיו לעורר את תאי העצב הרדומים של אימו... 

צוות הרופאים עמד וייחל בליבו שרק ימשיך לבכות, שרק ימשיך להתחנן, זה כבר הולך לקרוא הם רואים את המדדים מטפסים במהירות ואת אלקטרודות המוח מתחילות לנוע, מנהל המחלקה כבר החל לספור בליבו את השניות שנותרו... 

ואז לפתע פורצת אל החדר בסערה    אשה מקומית מבוגרת כשבידה דובי ענק שמשמיע קולות רוקד וקופץ ומגישה אותו לצביקי הקטן היא איננה מודעת לעצמת המעמד שאליו נקלעה, ובעיניים דומעות היא מספרת שזה דובי מאוד יקר שהיא קנתה לנכד שלה    שמאושפז בבית החולים לאחר ששבר את רגלו, בדרך למעלית כששמעתי את בכיותיו של הילד הקטן מעבר לדלת לא יכולתי לעמוד בזה הצעקות האלה שברו את ליבי.. היא ניגשת לעבר צביקי הקטן ואומרת קח לך את הדובי הזה נושקת על ראשו ויוצאת מהחדר.. 

צביקי השתתק למראה הדובי הגדול שרוקד ושר הפסיק לבכות והחל לבחון את הדובי כשחיוך קטן עולה על שפתיו. 

מנהל המחלקה הביט בהלם על המדדים שצנחו מיד ועל האותות המוחיים מהאלקטרודות שנעצרו בבת אחת. 

אם רק הוא היה ממשיך לבכות עוד כמה שניות על מצבה של אמא,  אם הוא לא היה מתנחם בדובי הצהוב, עכשיו ברגעים אלו הוא היה יכול להיות חבוק בזרועות אימו. הרהר במרירות מנהל המחלקה.... 

ליל תשעה באב תשע"ט 

שוב אנו מוצאים את עצמנו נכנסים לבית הכנסת החשוך והעצוב יושבים על כסא פלסטיק הפוך ומקוננים על חורבן הבית. 

כל כך קיווינו  ששנה זאת תהיה השנה האחרונה בגלות האינסופית, שנה שבה הצרות האישיות המשפחתיות והכלליות שנגעו בכל בית לא השאירו עין יבשה. 

ומשבאו והתקרבו ימי האבל הימים שבהם נתבקשנו אנחנו הילדים לבכות לזעוק ולהתחנן אל עבר השכינה ולהעיר אותה, פתאום משום מקום היא הגיעה אותה הגברת המקומית שלא יכלה לעמוד בכאב שלנו ולראות את הסבל שלנו 

והיא מצידה דאגה ל ה כ ל 

דאגה שמסעדות הבשרים יחליפו את התפריט במנות דגים יוקרתיות  ובתפריט קינוחים אסיאתי ומיוחד. 

דאגה שחנויות האופנה יהיו עמוסות לעייפה בקונים שבקשו להיות בטוחים שוב ושוב שמבצעי החמישים אחוז לא ימשיכו לאחר תשעה באב,  ומשכך דינם כדין דבר האבד. 

דאגה שמקלט הרדיו יפיק ניגונים בליווי מקצב קולי (ביטבוקס בלע"ז) עד שהוצרכנו מידי פעם להקשיב שוב רק בכדי להיות בטוחים שהביצוע המיוחד הזה הוא אכן וואקלי. 

דאגה לדילים משתלמים במיוחד למלונות באירופה שעקב הביקוש הנמוך והחדרים הריקים לפני תשעה באב הוזילו את מחיריהם, דבר האבד כבר אמרנו... 

דאגה לכל מה שנצרך בכדי שחלילה שגרת חיינו לא תיפגע בכי הוא זה! 

ומנהל העולם מביט עלינו הילדים וליבו נחמץ, אם רק הם היו סובלים עוד קצת, בוכים עוד קצת, צועקים עוד קצת, מתחננים עוד קצת, 

הם כבר היו עכשיו עומדים משפחות משפחות חבוקים, בוכים וצוחקים יחד בחצר בית המקדש! 



תשעה באב עצוב וכואב על זה שלא כואב לנו. 

שלום מלאכי 

chalom86@hotmail.com

ערכים:

  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה
  • הרהורים אחרי סוכות
    על ידי יעקב1 » 02 אוקטובר 2018, 00:14 » ב בית המדרש
    2 תגובות
    170 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי יעקב1
    02 אוקטובר 2018, 14:24
  • הרהורים על דעת תורה נשכחת
    על ידי מכל מלמדי השכלתי » 01 אפריל 2019, 01:36 » ב דעת דורות
    64 תגובות
    1638 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי מנהל ג'
    01 אפריל 2019, 21:39
  • הרהורים על ל"ג בעומר
    על ידי חלק א׳ ממעל » 23 מאי 2019, 14:55 » ב אקטואליה
    56 תגובות
    1107 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי ברסלבר (ליטאי לשעבר)
    30 מאי 2019, 01:50
  • הרגשים, מחשבות, הרהורים [מוזמנים לכתוב].
    על ידי עניין » 12 יוני 2019, 03:44 » ב בית המדרש
    13 תגובות
    462 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי עניין
    24 יוני 2019, 03:11
  • ''דברי משה'' או ''משה כתב'' באב''ע על התורה
    על ידי בן אהרון » 24 דצמבר 2018, 14:13 » ב תנ"ך ופרשת שבוע
    37 תגובות
    804 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי האחד בא לגור
    31 דצמבר 2018, 19:52

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 1 אורח