איכה אשא לבדי במנגינת איכה


פותח הנושא
אוריאל
משתמש ותיק
הודעות: 1232
הצטרף: 26 יוני 2017, 22:51
נתן תודה: 595 פעמים
קיבל תודה: 409 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

איכה אשא לבדי במנגינת איכה

שליחה על ידי אוריאל » 11 אוגוסט 2019, 17:30

במד"ר איכה, אילו זכיתם הייתם קוראים איכה אשא לבדי [שיש בזה רמז על ריבוי האומה], עכשיו אתם קוראים איכה ישבה בדד.

משמע, שהפסוק איכה אשא לבדי הוא ענין שמח, כדרך שאר הדברים שאמרו שם אילו זכיתם כו', ועל מה ולמה נקבע הנהג לקרוא בתורה פסוק זה במנגינת איכה.


אסף
משתמש ותיק
הודעות: 220
הצטרף: 20 פברואר 2019, 01:36
נתן תודה: 106 פעמים
קיבל תודה: 98 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: איכה אשא לבדי במנגינת איכה

שליחה על ידי אסף » 11 אוגוסט 2019, 22:30

אפשר שבדברים דלהלן תמצא יישוב לשאלתך

"איכה ישבה, שלשה נתנבאו בלשון איכה, משה ישעיה וירמיה, משה אמר 'איכה אשא לבדי', ישעיה אמר 'איכה היתה לזונה', ירמיה אמר 'איכה ישבה בדד'. א"ר לוי משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם ואמר איכה אשא לבדי טרחכם, ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר איכה היתה לזונה, ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר איכה ישבה" (איכה רבתי פרשה א).

א) משמעות המדרש שישנו צד השוה ומכנה משותף בין ג' הזמנים של כלל ישראל - שלוותם, פחזותם וניוולם, והעומדים מן הצד משה ישעיה וירמיה, נוכחים בפעולתו ובהשפעתו של אותו מניע נסתר על כלל ישראל, ומבטאים זאת בהגדרה אחידה בעלת תיבה אחת - איכה. וכן למד השפ"א (דברים) ממאמר חז"ל זה שלכל חטאי ישראל היו שורשים בדורות הראשונים מהם נצמחו הקלקולים הגדולים והשבר של החורבן, ועל זה מעידה תיבה זהה זו של "איכה".

ב) ויש להתבונן בכל אלו השלושה, מה עניינם ומהו אותו שורש משותף המלוה את כלל ישראל מתחילת יסוד האומה ועד לחורבן, ותנו עיניכם בבירה שלא נבנתה והיווכחו שעדיין פורה ראש ולענה. ואף אמרו "כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו" (ירושלמי יומא א א), הרי שאותו שורש עדיין מצמיח ומחדש ענפים ופירות באושים המהווים ביטויים שונים לאותו חטא קדום.

ג) ותחילה יש לדקדק ב'איכה' שאומר משה רבינו שבפשטות נכתב בתוך פרשה שאין בה חטא. דמקרא זה נאמר בדברי משה רבינו אל כלל ישראל בפרשת דברים, בהתייחסו למאורע של עצת יתרו להוסיף דיינים ושרים לשפוט את העם וז"ל הכתוב - "ואומר אליכם בעת ההיא לאמר, לא אוכל לבדי שאת אתכם. ה' אלוקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב", ומברכם משה רבינו - "ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם". ואחר זאת נאמר "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם", ונתפרש קיום עצת יתרו - "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם... שרי אלפים ושרי מאות...".
ופשוט שדרשת חז"ל מיוסדת על יתור הפסוק, שהרי כבר אמר קודם לכן "לא אוכל לבדי שאת אתכם" ומה הוסיף ב'איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם', דבע"כ נשזרה כאן תוכחה על "טורח, משא וריב" שיש בהם. וכן פירש רש"י שנאמרו כאן ע"י משה רבינו ג' טענות על ישראל וז"ל - "טרחכם - מלמד שהיו ישראל טרחנין וכו', ומשאכם - מלמד שהיו אפיקורסין, הקדים משה לצאת, אמרו מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו. איחר לצאת, אמרו מה ראה בן עמרם שלא לצאת, מה אתם סבורים, יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות. וריבכם - מלמד שהיו רוגנים". ויש לבאר מה שייכות טענות אלו בדברים של הנהגת המידות אל החטאים שבפחזותם של ישראל בחטאי ג' עבירות שבזמן ישעיה, ועד החורבן שבזמן ירמיה.
ומלבד זאת יש לשאול, דבלשון אחר במדרש משמע שאותו 'איכה' שאמר משה רבינו מתפרש לשבח. דבפתיחת איכה נדרשים כל פסוקי פרק א' דמגילת איכה מסופו לתחילתו, בהשוואת המצב האידיאלי לו היו זוכים לולא החורבן למצב שלאחר החורבן - "אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה 'תביאמו ותטעמו בהר נחלתך', ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים 'תבוא כל רעתם לפניך'" וכן הלאה לפי סדר תשר"ק של הפסוקים, ומסיים המדרש "אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה 'איכה אשא לבדי', ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים 'איכה ישבה בדד'". ופירש בעץ יוסף ש'איכה' שאמר משה רבינו משקף את רוב המונם של ישראל באותו הזמן, וכנגדו הפכו "איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם". הרי שיש ב'איכה' זה ברכה וראיית טובתם של ישראל, שאנו מצפים לקרותה חלף קריאת 'איכה ישבה בדד', ואינו מבטא ביקורת וטענה על ישראל כ'איכה' של ישעיה וירמיה.

ד) ע"מ להבין מה מבטא 'איכה', יש להביא מדרש נוסף שבו מופיע 'איכה' הקדום ביותר בתורה. חז"ל מפרשים שהקב"ה קונן על אדה"ר כשאמר לו 'אייכה', וקינה זו מקבילה לקינה על ישראל שנאמרה בלשון 'איכה' - "רבי אבהו פתח והמה כאדם עברו ברית, זה אדם הראשון, אמר הקדוש ברוך הוא אדם הראשון הכנסתי אותו לגן עדן וצויתיו ועבר על צוויי ודנתי אותו בגירושין ובשילוחין וקוננתי עליו איכה... אף בניו הכנסתי אותם לא"י... וצויתים... ועברו על צוויי... ודנתי אותם בגירושין... ודנתי אותם בשילוחין... וקוננתי עליהם, איכה ישבה בדד" (ב"ר יט ט).
ומבואר בדברי חז"ל הפגם הנרמז בלשון הזה - "ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה, שנאמר ויקרא ה' אלוקים אל האדם ויאמר לו איכה, אן נטה לבך" (סנהדרין לח:). אותה מינות שנטה אליה אדם הראשון, נתפרשה גם בתחילת המדרש הנ"ל "ויקרא ה' אלוקים אל האדם איך הוית, אתמול לדעתי ועכשיו לדעתו של נחש". קודם החטא לא היתה סתירה והבדלה בין דעתו של הקב"ה לבין דעתו של אדם. דעת האדם היתה מתואמת לחלוטין לדעתו של הבורא, ורצונו מכוון לעשות רצון ד'. כל עוד האדם לא התייחס אל הרע כאל מציאות, הוא לא היה קיים, ואחר החטא "אן נטה לבך" - "לדעתו של נחש", הנחש נכנס לתוך לב האדם ומראה לו שכביכול יש עוד רצונות ועוד מציאויות בחיים מלבד רצון ה' ח"ו.

ה) נמצא שהכל תלוי בלב - לדעתו של מקום או לדעת עצמו. הסטיה הראשונה של אדם הראשון היתה בנתינת מקום ואפשרות למציאות שאינה אמת. אדה"ר הניח את עצמו לנסות ולבדוק אם תיתכן מציאות אחרת שאינה כפי רצונו של מקום, בה יתכן לחיות ולעשות שלא כרצונו של מקום. זאת המינות בה נפגע מתוך דעת אחרת שנכנס אליה.
הקינה "איכה" לכלל ישראל מבטאת את השאלה והזעקה - אייכה - אינכם לדעתו של מקום. אחר שנכנסתם להיות במקומו של מקום בארץ ישראל והקב"ה השכין את שכינתו "בתוככם", האיך עברתם על הציווי ונעמדתם במקום אחר שלא לדעתו של מקום. כך מתפרש "איכה היתה לזונה" ע"י החטאים שהפרידו וסילקו את השכינה מישראל, ובעקבותיהם - "איכה ישבה בדד" מעתה כנס"י עזובה ובודדה, היתה כאלמנה.

ו) מכאן נבוא לפרש את ה'איכה' שאמר משה רבינו.
מהר"ל (נצח ישראל פ"ט) מביא את המדרש הנ"ל ומבאר שבג' איכה הללו ישנה יציאה מן הסדר וז"ל "כי לשון 'איכה' משמע דבר חדוש יוצא מן המנהג. לכך משה אמר 'איכה אשא טרחכם ומשאכם וריבכם', כלומר שאתם 'ככוכבי השמים לרוב', ודבר זה יוצא מן הסדר ומן המנהג, ובשביל זה היו יוצאין גם כן מן הסדר, שהיו טרחנים מרוב טובה... וזה בעצמו שהיו יוצאים בטוב שלהם מן הסדר הראוי, והוא בעצמו היה גורם חטאם". וכן מפרש את פחזותם וניוולם שבאו בדרך יוצאת מן הסדר הרגיל.
ונראה להבין את דבריו, דהקב"ה משפיע על ישראל רוב טובה ומניחה כחומר הניתן ביד היוצר בידי האדם, שהוא המופקד להוציא וליצור מתוכם את אותם גילויי כבוד שמים שבעולם (כמפורש באורך בנפה"ח ש"א). טובה זה מופיעה כאפשרות להתקדם ולפעול בצורה תואמת לכוונת נותן הטובה, להכיר בטובתו ולהגיע אל התכלית לשמה נברא העולם.
הבחירה העומדת בפני האדם היא מה יפעל ויעשה עם שפע הטובה. מחד יכול לקנות על ידה את תכלית חייו ולבנות עולמות, ומאידך הועמד לפניו צד אפשרי לראות באותה הטובה פוטנציאל לניצול ולשימוש עצמאי במנותק מהמעניק, היינו לחיות עם הטובה בלי נותן הטובה. אדה"ר אף הוא הוכנס לגן עדן לטובה מעולה היוצאת מן הסדר, שלא רק ינהל את חייו בצורה נוחה אלא יפיק מעצמו את המקווה והמצופה ממנו כאדם, ליצור ולבנות עולמות. וכיון שעבר ונשתמש באותה הטובה שלא לפי המכוון ובנפרד מהבורא - נתכנה "מין". אן נטה לבך - לדעתו של נחש, מעתה נראה בעיניו כאילו וכביכול ישנה מציאות אחרת שלא לדעתו של מקום ח"ו.

ז) ה'איכה' של משה רבינו עוסק ברוב טובתם של ישראל, והוא תלוי ועומד בשיקול שוה - אם ישראל לוקחים את הטובה ומביאים את עצמם באמצעותה אל אותה התכלית המכוונת לדעתו של הקב"ה, או שמוציאים אותה לדעת אחרת. אילו זכינו היינו קוראים 'איכה אשא לבדי' בניגון טעמי המקרא ומודים על רוב המונם של ישראל (כאב המתאר את טורח בניו הקטנים ואינו מתכוון כלל לקבול על כך). ואע"פ שנרמזה הביקורת כבר אז, עדיין ניתן היה לתקן את הראיה ולשנות את המבט, ולהוציא מתוך רוב הטובה את המכוון האמיתי. עכשיו שלא זכינו, אנו קוראים בניגון אבילות ומזכירים את הטענות שבדבריו של משה רבינו אודות הטורח המשא והריב של ישראל כגורמים להידרדרות שבהמשך. ההתייחסות אל הטובה מתוך מידות נרגנות ואי אמון בסמכותו של משה רבינו, נובעת מראיה אנוכית והליכה לדעה עצמית שאינה סומכת ואינה מתאחדת עם דעתו של מקום. היא שהביאה לחטאי הפחזות כמו שדורשת הגמ' עה"פ "כי קצר המצע מהשתרע" (ישעיה כח כ) - "מאי קצר המצע מהשתרע, אמר רבי יונתן קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד", והיא אף הביאה לשבר הנורא שבחורבן שמתומצת בקינת איכה ישבה ב ד ד - לבד לבד, מרוחקת ומנודה מדעתו של מקום.
נמצא אם כן, שהמכנה המשותף של ה'איכה' שנאמר ע"י משה רבינו עם קינתם של ישעיה וירמיה מכוון אל אותה הליכה נפרדת של ישראל לדעת עצמם, מתוך הנחה שתיתכן מציאות שחיה לעצמה בתוך עולמו של הקב"ה, ושורשה בהיפרדות של אדה"ר לדעת עצמו בחטא הקדום.

ח) בהבנת שורש אחיד זה שמתעורר ומכשיל את ישראל מראשית שנות שלוותם, ומביאם לפחזותם ולניוולם ועד לניוול הנוכחי בו אנו מצויים כיום, תיתכן התעוררות מחודשת של רצונינו הפנימי לעשות רצונו (כדאי' בברכות יז.) והסכמה גמורה לכוון את דעתינו לדעתו. ומי יתן ונזכה לחזות בבנין הבית ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: הכהן | 5 אורחים