ראש השנה לעניין אי אמירת תחנון- מה הכוונה?

סבא

משתמש ותיק
רציתי לשאול את מי מביננו שאינם חסידים [ומתוך השאלה יובן בפשטות מדוע לא את החסידים] איך אפשר לקרב לשכלנו, את מה שמבואר בקדמונים שהטעם שלא אומרים תחנון בט"ו בשבט היינו כי נקרא ראש השנה?
ולא הבנתי, וכי גזירה שוה היא שלומדים מראש השנה, וכמה קולמוסין נשברו לבאר מדוע פטור תשעה באב מתחנון עבור שנקרא מועד, ומה נימא הכא?
 

יעבץ

משתמש ותיק
השאלה שאלה.
נראה שט"ו בשבט כבר היה מצויין בזמנם כעין יומא דפגרא, וזו הסיבה לאי אמירת תחנון.
וההיקש מראש השנה הוא כעין הסבר הלכתי. אבל אכן ההסבר תמוה.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
מה פירוש יומא דפגרא, בגלל שלא למדו בחיידר זו סיבה לא לומר תחנון, אז אולי גם בבין הזמנים לא נאמר תחנון?
 

יצחק

משתמש ותיק
זה פשוט מאד, זה לא סתם שט"ו בשבט הוא ר"ה לאילנות, הרי בזמן הזה מתחילה הפריחה השנתית של התנובה של האילנות, גם מעשר בהמה הגמ' בראש השנה דף ח. אומרת שנקבע ר"ה לפי הזמן שהבהמות יולדות, וביותר שאפילו בראש השנה לאילנות זה ראש השנה רק ביחס לפירות אבל ביחס לנטיעה מונים מאלול,
עכ"פ פשוט שתחילת ההופעה של הפירות זה דבר שמביא שמחה ממש כמו שגמר אסיפת הפירות של השנה בחג הסוכות זה זמן שמחה ושם השיא של השמחה שסיימו את הכל וכאן זה התחלה של שמחה שמתחילים את הכל.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אביא שתי מקורות ותראו שאין הדברים פשוטים כל כך-
מרדכי מסכת ראש השנה פרק ארבעה ראשי שנים רמז תשא-
שבקשו לגזור תענית בשני וחמישי ושני ופגע בתענית ט"ו בשבט יש לחוש לר"ה ולדחות התענית או לא כך דעתי נוטה שהתענית נדחה עד השבת האחר ואין קובעין תענית בו ביום שלא מצאנו תענית בר"ה ותנן ד' ראשי שנים הן ותו דקתני בהדי הדדי וכי היכי דשאר ליתא בתענית (*ארבעה) [*הארבע] נמי ליתנהו בתענית ואף על גב דאינהו (נמי) עדיפי מיניה כיון דקתני בהדי הדדי בהא דמיא אהדדי ע"כ:
ביאור הגר"א קל"א סעיף ו'-
ולא בט"ו בשבט. שהוא ר"ה לאילנות וכמו כל ד' ר"ה שהן י"ט:
ומעתה, האם עדיין יש מקום לומר שהטעם הוא משום השמחה בפריחת ולבלוב האילנות?
 

הראני

משתמש ותיק
לא זכיתי להבין קושייתך היקרה,
הנחת הנחה שטעם אי אמירת תחנון הוא רק משום ש'קוראים' לו ראש השנה, ואז הגדלת תמיהתך עד לשמים, עד שחכמי ורבני בית המדרש דפה פלפלו עמך בנושא זה, זה טוען מחמת הפגרא, (וחושבני שמחמת פגרת הלילה טעם כן, והש"ה יכפר ויסלח לו על כך) וזה טוען מחמת שמחת לבלוב הפירות והצמחים, כביכול פתאום העולם נהיה יפה וזורח ואיך נאמר תחנון כשהעולם כה שמח ונחמד, וגם לזה דומני שפריחה אכן יש בתירוץ זה אך לא לבלולב...
והאמת שהפריחה אינה בטו בשבט, ואדרבא עברו כבר רוב גשמי שנה כך בגמ' בבלי מסכתא דראש השנה, אלא שאז עולה השרף באילן וכו'.
ועניין ראש השנה הוא כי אכן כן הוא, ראש השנה הוא לכמה וכמה עניינים, ומה שלא אומרים תחנון הוא מפני שראש השנה זמן שמחה הוא, שהרי התחלת הדבר שמחה היא, וזה ברור לכל בעל נפש, ומה שאין אנו חשים בכך, עד כדי תמיה למה לא יאמר תחנון, יתכן שזה מאותו טעם שאין אנו חשים חרדה עמוקה מיום הדין למשל, או שמחה גדולה בנטילת הלולב, ואם כן השאלה היא עלינו איך לא חשנו וכמתים וכעץ יבש הפך לבנו, תחת היותנו עובדים את ה' בשמחה ובטוב לבב בדורות עברו.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ל @הראני היקר
במקום תשבה אספר מעשה-
פעם שאלו את ר' רפאל וולף אם יש באמתחתו איזו הנהגה ממרן הרב שך בטו בשבט.
הרהר והרהר, ולבסוף מצא- אכן, כל שנה אחר התפילה היה מרן נוהג לשאול, מה קרה היום שלא אמרו תחנון...
מותר לי להניח שלא היה מעשה זה ולא נברא [אם כי לא אפול מהכסא אם אשמע שכן היה], אבל רוח הדברים ברורה.
 

הראני

משתמש ותיק
הצעה קטנה: אל תבנה את חייך על סיפורים ובוודאי לא על בדותות.
מה שהרב שך אמר על פי משנת הרב וולף לא מעלה ולא מוריד מדבר המופיע בהלכה ומוזכר בפוסקים שבע מאות פעם.
ואם מעשה זה היה הרי שכוונת מרן הגרא"מ שך זצוקללה"ה הייתה ש'למעשה' בהוראה ובהתנהגות למעשה אין שום נפק"מ אלינו, ולכן אין לעשות מזה טרסק ולבטל תורה וכו' בשביל לאכול עוד מנת פאפיה מיובשת שגדלה בכלל באוגנדה...
 

עברי

משתמש רגיל
הראני אמר:
לא זכיתי להבין קושייתך היקרה,

והאמת שהפריחה אינה בטו בשבט, ואדרבא עברו כבר רוב גשמי שנה כך בגמ' בבלי מסכתא דראש השנה, אלא שאז עולה השרף באילן וכו'.
ועניין ראש השנה הוא כי אכן כן הוא, ראש השנה הוא לכמה וכמה עניינים, ומה שלא אומרים תחנון הוא מפני שראש השנה זמן שמחה הוא, שהרי התחלת הדבר שמחה היא, וזה ברור לכל בעל נפש, ומה שאין אנו חשים בכך, עד כדי תמיה למה לא יאמר תחנון, יתכן שזה מאותו טעם שאין אנו חשים חרדה עמוקה מיום הדין למשל, או שמחה גדולה בנטילת הלולב, ואם כן השאלה היא עלינו איך לא חשנו וכמתים וכעץ יבש הפך לבנו, תחת היותנו עובדים את ה' בשמחה ובטוב לבב בדורות עברו.
אז נפתח בברכת ברוכים הבאים לפורום... (בהודעות הקודמות שכחתי..)
לא כ"כ הבנתי את עיקר דבריך.
אני משוכנע שדבר גדול כשהוא מתחיל אזי יש בתחילתו עוצמה, כל התחלה טומנת בחובה את עיקר הדבר.
אבל לא הבנתי מה יש בעצם העובדה שהוא ראש??
אולי דווקא הוא ראש לדברים עצובים?
אולי הוא ראש לדברים הלכתיים שאין ביניהם ולשמחה ולא כלום.
הלא כל עיקרי הדינים התלויים בראש השנה שקובעים שנה חדשה לערלה וביכורים תרומות ומעשרות אין בהם אלא דין לקבוע תחילת שנה להלכה, למה יש בזה סיבה לשמחה?
פשוט הדבר שהחנטה היא היא הסיבה לקבוע פירות שנה חדשה והיא היא מצב שהוא ראש לפירות של שנה זו מאחר ומה שחנט אחר ט"ו בשבט שייך לשנה הבאה לכן יש בזה שמחה.
אז אולי נהיה מוכרחים לחזור למה שכ' הרב "יצחק" שיש כאן סיבה לשמחה מחמת התחדשות החנטה.
דברי הרב יעבץ אכן תמוהים בעיני מה עניין חופש בלימודים לכאן.
 

הראני

משתמש ותיק
אבל גם חנטה אינה טעם, כיון שלא כל הפירות חונטים אז...
בגמ' דידן מבואר שאז עברו רוב גשמי שנה, והשרף שבאילן עולה, עיי"ש וברש"י.
איך שאני הקטן הבנתי שעניין השרף עולה, היינו שיש כל בעצים כבר להצמיח את כל יבול השנה, זו לא שמחה של תוצאה- בפריחה וכו', אלא שמחה של התחלת הצמיחה וכח הגדילה של היבול החדש, זה ראש!
 

הראני

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
משמע שחז"ל תיקנו את ט"ו בשבט כיום טוב, כדי שיזכרו הלכותיו המרובות, בדיני ערלה ונטע רבעי, ומעשר שני ומעשר עני, ופירות שמיטה.
טעם מעניין, אך הנ"ל בשאלתו הביא מקורות שטעם מה שאין בו תחנון הוא מחמת היותו 'ראש השנה', לטעם הנ"ל שהבאת אין קשר לעניין זה.
 

יצחק

משתמש ותיק
הראני אמר:
לא זכיתי להבין קושייתך היקרה,
הנחת הנחה שטעם אי אמירת תחנון הוא רק משום ש'קוראים' לו ראש השנה, ואז הגדלת תמיהתך עד לשמים, עד שחכמי ורבני בית המדרש דפה פלפלו עמך בנושא זה, זה טוען מחמת הפגרא, (וחושבני שמחמת פגרת הלילה טעם כן, והש"ה יכפר ויסלח לו על כך) וזה טוען מחמת שמחת לבלוב הפירות והצמחים, כביכול פתאום העולם נהיה יפה וזורח ואיך נאמר תחנון כשהעולם כה שמח ונחמד, וגם לזה דומני שפריחה אכן יש בתירוץ זה אך לא לבלולב...
והאמת שהפריחה אינה בטו בשבט, ואדרבא עברו כבר רוב גשמי שנה כך בגמ' בבלי מסכתא דראש השנה, אלא שאז עולה השרף באילן וכו'.
ועניין ראש השנה הוא כי אכן כן הוא, ראש השנה הוא לכמה וכמה עניינים, ומה שלא אומרים תחנון הוא מפני שראש השנה זמן שמחה הוא, שהרי התחלת הדבר שמחה היא, וזה ברור לכל בעל נפש, ומה שאין אנו חשים בכך, עד כדי תמיה למה לא יאמר תחנון, יתכן שזה מאותו טעם שאין אנו חשים חרדה עמוקה מיום הדין למשל, או שמחה גדולה בנטילת הלולב, ואם כן השאלה היא עלינו איך לא חשנו וכמתים וכעץ יבש הפך לבנו, תחת היותנו עובדים את ה' בשמחה ובטוב לבב בדורות עברו.
ברוך הבא לפורום
אני רואה שלא הבינו אותי בכלל אז צריך להאריך קצת. לא התכוונתי שמי שהולך לפרדסים ימצא שמחה ולבלוב, זה נכון רק ב"תקופת ניסן" ויש ע"ז ברכה מיוחדת שלא חיסר בעולמו כלום וכו' וזה הענין של ברכת האילנות. כעת אנחנו ב"תקופת טבת" שעדין לא כ"כ רואים לבלוב.
ראשית כל יש הגדרה וצורה לראש השנה הזה, אין ספק שזה ראש השנה לאילן מחמת שבזמן הזה מתחילה להופיע החנטה, והאמת היא שעדין אין כ"כ חנטה ומי שילך לפרדסים לא ימצא כ"כ מה לראות אבל מ"מ כעת מתחילה התקופה הזו ולכן זה נקבע כראש השנה.
והנה כל דבר שמציינים כהתחלה של דבר חדש יש בו משום שמחה, לא משום שרואים את זה בעיניים אלא משום הידיעה שיש כאן דבר חדש, אפילו א' בתשרי שהוא ראש השנה יש בו צד שמחה כי הקב"ה קובע בו את השפע שיבא במשך השנה א"כ הוא זמן התחלת וסיבת השפע לכל השנה ודו"ק היטב, וע' ביאור הגר"א ריש סימן תרס"ד שארבעת ראשי השנים הם יו"ט ומכח זה המציא שכיון שהושענא רבה הוא קצת יום דין ממילא הוא גם קצת יו"ט, כלומר הראש השנה הוא סיבת היו"ט, וכעין זה נראה לי פשוט שגם בט"ו בשבט כיון שהוא ראש השנה והוא התחלת השפע של ענין מסוים זה מספיק סיבה שיהיה נוהג בו קצת יו"ט.
 

יצחק

משתמש ותיק
סבא אמר:
ל @הראני היקר
במקום תשבה אספר מעשה-
פעם שאלו את ר' רפאל וולף אם יש באמתחתו איזו הנהגה ממרן הרב שך בטו בשבט.
הרהר והרהר, ולבסוף מצא- אכן, כל שנה אחר התפילה היה מרן נוהג לשאול, מה קרה היום שלא אמרו תחנון...
מותר לי להניח שלא היה מעשה זה ולא נברא [אם כי לא אפול מהכסא אם אשמע שכן היה], אבל רוח הדברים ברורה.
@הראני צודק, הסיפור כאן הוא לא על טו בשבט, הסיפור הוא על הרב שך, שמעתי את זה מהרב א"צ טויב והעיקר חסר מן הספר, הרב שך שאל בבוקר למה לא אמרו תחנון אז אמרו לו טו בשבט, הוא אמר "אה טו בשבט", אח"כ במנחה הוא שוב שאל למה לא אמרו תחנון ושוב אמרו לו שהיום טו בשבט ושוב הוא אמר "אה טו בשבט", כמובן שהוא לא זכר שכבר בבוקר הוא שאל וענו לו.. ובטח גם בשנה הבאה זה היה כך ואף פעם הוא לא זכר, הסיפור הוא מאד מאד אופייני לאיש הקדוש הזה שהיה שקוע כל כולו בתורה, כולם ראו איך שהוא היה חולם בהקיץ במשך התפילות בימים נוראים ובכלל לא אמר פיוטים, אבי סיפר לי איך שהוא היה הולך באמצע התפילה לארון ספרים ופתאום הוא שם לב שכעת מתפללים והיה חוזר למקומו באמצע הדרך..
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
הראני אמר:
שאר לעמו אמר:
משמע שחז"ל תיקנו את ט"ו בשבט כיום טוב, כדי שיזכרו הלכותיו המרובות, בדיני ערלה ונטע רבעי, ומעשר שני ומעשר עני, ופירות שמיטה.
טעם מעניין, אך הנ"ל בשאלתו הביא מקורות שטעם מה שאין בו תחנון הוא מחמת היותו 'ראש השנה', לטעם הנ"ל שהבאת אין קשר לעניין זה.
לא קראת את דברי בקובץ.
הוא אכן ראש השנה לאילנות, כי בו מתחילה לדינא שנת האילנות (להבדיל כמו שיש שנה קלנדרית), וקבעוהו דוקא ביום זה משום שבו כבר החלו לחנוט רובי האילנות.
אלא שעדיין זה לא טעם ל'יום טוב', כמו שראש השנה למעשר בהמה אינו 'יום טוב' (אמנם ר"ח אלול, הוא יו"ט מצד ר"ח שבו).
ודימוהו לראש השנה לעשותו יו"ט, כדי שיזכרו יום זה.
ובקובץ פרטתי מהראשונים, ושכ"כ האדר"ת.
 

יעבץ

משתמש ותיק
אני רואה שהחברים היקרים לא הבינו כוונתי בעניין 'יומא דפגרא', ע"כ מהחובה לפרש יותר הדברים:
פשיטא שלא התכוונתי לומר שמשום שיש חופש לתינוקות בית הספר לא יאמרו תחנון, ואף אין לי מושג אם ט"ו בשבט היה יומא דפגרא ממש. מסתבר שלא.
מה שכתבתי הוא שהיה מצוין כעין יומא דפגרא, וכוונתי שהיה נחשב ברמה כזו או אחרת ליום מיוחד ו'חגיגי' משאר ימים.
ובהרחבה - כפי שהקדמתי אין בידי תשובה לתמיהה זו שכבר התקשתי בה מימים, ולא באתי אלא להקהות את חריפותה. עצם השאלה הוא מהיכי תיתי לעשות גז"ש משאר ראשי שנים, שאך במקרה חלים בראש חודש ולפיכך אין בהם תחנון. פוק חזי האם משהו חושב בא' אלול על העובדה שהיום ר"ה למעשר בהמה?! אין זה אלא זמן הלכתי שנובע מדיני מעשר שמחייב לקבוע תאריך לשנה חדשה ואכ"מ. ומדוע יהיה שונה גורלו של יום ראש השנה לאילן במובן זה. הרי לא מצאנו שעצם העובדה שיש ביום מסוים 'תחילת שנה' טכנית לכאו' איזה שהוא סיבה למסיבה, ושאר ראשי שנים ג"כ רק הראש חודש שבהם מביא לשמחה ביום זה.
ושאלה זו מבוססת על קו המחשבה הנפוץ בד"כ, שלא מצאנו בזמן חז"ל התייחסות ליום זה מעבר לעניין ההלכתי שבו, ורק בתקופת הראשונים רואים את עניין קביעת תענית ולאחמ"כ ביטול תחנון כציון יחיד ליום זה. ורק לאחמ"כ הפך ליום עשיר במנהגים שונים בקהילות מסוימות ומשם נתפשט וכו' וכו'. נראה שזו התמונה המקובלת פחות או יותר. ובאמת קשה למה החליטו לדמות יום זה לשאר ראשי שנים מבלי שמצאנו איזו שמחה מיוחדת ביום זה.
ועל זה באתי לומר שיתכן ועוד לפני שנקבע עניין התחנון המדובר כבר נחשב יום ט"ו בשבט ליום שנוהגים בו קצת שמחה. וכמו שמצאו בגניזת קהיר שכבר בא"י נתחברו פיוטים מיוחדים ליום ט"ו בשבט, משמע שהתמונה שציירנו מקודם לא מדויקת, ועוד בזמנים קדומים בהרבה ציינו את היום הזה כיום מיוחד.
אם אכן המציאות הפוכה והייחודיות ביום זה קדמה לאי אמירת התחנון עוקץ השאלה פחות בהרבה. אמנם אין לי תשובה למה להשוות לראשי שנים שחלים 'במקרה' בר"ח, אבל יש כאן כעין הסבר הלכתי, שמאחר וראש השנה לאילן נוהג בו שמחה כלשהיא (שהגדרתיה כעין יומא דפגרא) ראוי להשוות אותו לשאר ראשי שנים שגם בהם יש שמחה קצת ולכה"פ להמנע מתחנון.
מהי השמחה ועל מה באה?! זו כבר תהיה שאלה נפרדת. כי מה שקשה לי בעיקר זה לא למצוא סיבה לשמחה ביום זה, אפשר לתת כמה וכמה סיבות כפי שכבר פרטו כאן, אלא להבין איך הדבר הראשון שמוצאים בספרי המנהגים לגבי ט"ו בשבט זה שלא אומרים תחנון - דבר שמחייב לראות ביום זה חגיגיות כלשהיא.
ט"ו בשבט שמח לכולם!
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
יצחק אמר:
וע' ביאור הגר"א ריש סימן תרס"ד שארבעת ראשי השנים הם יו"ט ומכח זה המציא שכיון שהושענא רבה הוא קצת יום דין ממילא הוא גם קצת יו"ט, כלומר הראש השנה הוא סיבת היו"ט, וכעין זה נראה לי פשוט שגם בט"ו בשבט כיון שהוא ראש השנה והוא התחלת השפע של ענין מסוים זה מספיק סיבה שיהיה נוהג בו קצת יו"ט.
אם זכרוני אינו מטעני, הגר"א לא כתב כן על ארבעה ראשי שנים אלא על ארבעה פרקים שבו העולם נדון, ונראה לי שגם מעצם הדברים שהבאת מוכח כן, כי הושענא רבה אינו אחד הראשי שנים.

אגב לידיעת כמה מחברי הפורום כדאי להזכיר שם ע"י שטרודל, כזה: @יצחק.
 

יצחק

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
יצחק אמר:
וע' ביאור הגר"א ריש סימן תרס"ד שארבעת ראשי השנים הם יו"ט ומכח זה המציא שכיון שהושענא רבה הוא קצת יום דין ממילא הוא גם קצת יו"ט, כלומר הראש השנה הוא סיבת היו"ט, וכעין זה נראה לי פשוט שגם בט"ו בשבט כיון שהוא ראש השנה והוא התחלת השפע של ענין מסוים זה מספיק סיבה שיהיה נוהג בו קצת יו"ט.
אם זכרוני אינו מטעני, הגר"א לא כתב כן על ארבעה ראשי שנים אלא על ארבעה פרקים שבו העולם נדון, ונראה לי שגם מעצם הדברים שהבאת מוכח כן, כי הושענא רבה אינו אחד הראשי שנים.

אגב לידיעת כמה מחברי הפורום כדאי להזכיר שם ע"י שטרודל, כזה: @יצחק.
בדקתי ואתה צודק, הגר"א (תרס"ד סק"א) כותב את זה על ד' פרקים בשנה, אבל הוא מביא מזה ראיה להושענא רבה וזה כבר סברא דידיה שכל יום דין הוא יו"ט, ואני מבין מזה בפשיטות שכיון שר"ה הוא הזמן שבו נקצב השפע א"כ יש בו התחלה של שפע וכל התחלת שפע הוא סיבה ליו"ט, ומזה אני מבין שט"ו בשבט הוא זמן התחלת החנטה ולכן הוא קצת יו"ט.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
יום תחילת החנטה לא מוזכר במקורות חז"ל כיום דין.
ואין לנו אלא דברי חז"ל, ולא סברות.
 

אח מתקרב

משתמש רשום
יצחק אמר:
זה פשוט מאד, זה לא סתם שט"ו בשבט הוא ר"ה לאילנות, הרי בזמן הזה מתחילה הפריחה השנתית של התנובה של האילנות, גם מעשר בהמה הגמ' בראש השנה דף ח. אומרת שנקבע ר"ה לפי הזמן שהבהמות יולדות, וביותר שאפילו בראש השנה לאילנות זה ראש השנה רק ביחס לפירות אבל ביחס לנטיעה מונים מאלול,
עכ"פ פשוט שתחילת ההופעה של הפירות זה דבר שמביא שמחה ממש כמו שגמר אסיפת הפירות של השנה בחג הסוכות זה זמן שמחה ושם השיא של השמחה שסיימו את הכל וכאן זה התחלה של שמחה שמתחילים את הכל.

רעיון יפה ! ראית את זה באיזה ספר או שזה רעיון שלך ? הטעם הנ"ל הוא מספיק בשביל לא לומר תחנון ?
 

ברוך שאמר

משתמש רשום
הראני אמר:
לא זכיתי להבין קושייתך היקרה,
הנחת הנחה שטעם אי אמירת תחנון הוא רק משום ש'קוראים' לו ראש השנה, ואז הגדלת תמיהתך עד לשמים, עד שחכמי ורבני בית המדרש דפה פלפלו עמך בנושא זה, זה טוען מחמת הפגרא, (וחושבני שמחמת פגרת הלילה טעם כן, והש"ה יכפר ויסלח לו על כך) וזה טוען מחמת שמחת לבלוב הפירות והצמחים, כביכול פתאום העולם נהיה יפה וזורח ואיך נאמר תחנון כשהעולם כה שמח ונחמד, וגם לזה דומני שפריחה אכן יש בתירוץ זה אך לא לבלולב...
והאמת שהפריחה אינה בטו בשבט, ואדרבא עברו כבר רוב גשמי שנה כך בגמ' בבלי מסכתא דראש השנה, אלא שאז עולה השרף באילן וכו'.
ועניין ראש השנה הוא כי אכן כן הוא, ראש השנה הוא לכמה וכמה עניינים, ומה שלא אומרים תחנון הוא מפני שראש השנה זמן שמחה הוא, שהרי התחלת הדבר שמחה היא, וזה ברור לכל בעל נפש, ומה שאין אנו חשים בכך, עד כדי תמיה למה לא יאמר תחנון, יתכן שזה מאותו טעם שאין אנו חשים חרדה עמוקה מיום הדין למשל, או שמחה גדולה בנטילת הלולב, ואם כן השאלה היא עלינו איך לא חשנו וכמתים וכעץ יבש הפך לבנו, תחת היותנו עובדים את ה' בשמחה ובטוב לבב בדורות עברו.

בתוך דבריו הנ"ל כ' כבודו "ואם כן השאלה היא עלינו איך לא חשנו וכמתים וכעץ יבש הפך לבנו".

אשמח שילמדנו מה "השמחה" שישנה ב "אֶחָד בְּנִיסָן – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים". 
 
 

ברוך שאמר

משתמש רשום
סבא אמר:
מותר לי להניח שלא היה מעשה זה ולא נברא

ב' דברים:

  א.  אם לא היה, למה אתה חוזר על כך ?
  ב.  מותר לספר סיפור על מישהו שלרבים מאוד נחשב כגנאי גמור !! ובפרט שאתה אוחז שזו המצאה, אז מלבד שאר האיסורים אין בזה "הוצאת שם רע" ?
  ג.  ראה בתל תלפיות [כרך נ"ז] שמרן בעל האבי עזרי זצ"ל היה אוכל בט"ו בשבט אתרוג [והיו שנים שביקש שיעשו מרקחת מהאתרוג שבירך עליו, וראה ליקוטי               מהרי"ח] וכן אכל תמר ותפוח, וע"ש שהביאו שם כמה הנהגות מהאבי עזרי בעניני ט"ו בשבט.
 

בשלמא

משתמש ותיק
יצחק אמר:
אבי סיפר לי איך שהוא היה הולך באמצע התפילה לארון ספרים ופתאום הוא שם לב שכעת מתפללים והיה חוזר למקומו באמצע הדרך..
אם אינני טועה סיפרו זאת על אמצע תפילת הלחש...
 

ברוך שאמר

משתמש רשום
הראני אמר:
ואם מעשה זה היה הרי שכוונת מרן הגרא"מ שך זצוקללה"ה הייתה ש'למעשה' בהוראה ובהתנהגות למעשה אין שום נפק"מ אלינו

מה שכ' בשו"ע שלא לומר תחנון והגר"א כותב משום שזה יום ככל ר"ה שהוא יו"ט אינו "למעשה" ?

"בהוראה ובהתנהגות למעשה אין שום נפק"מ אלינו"

אתה אומר תחנון בט"ו בשבט ?

 
 

ברוך שאמר

משתמש רשום
עברי אמר:
אז אולי נהיה מוכרחים לחזור למה שכ' הרב "יצחק" שיש כאן סיבה לשמחה מחמת התחדשות החנטה.
דברי הרב יעבץ אכן תמוהים בעיני מה עניין חופש בלימודים לכאן.

אז למה לא קבעו ר"ה לתחילת ההופעה של הירקות ? 
 

ברוך שאמר

משתמש רשום
שאר לעמו אמר:
משמע שחז"ל תיקנו את ט"ו בשבט כיום טוב, כדי שיזכרו הלכותיו המרובות, בדיני ערלה ונטע רבעי, ומעשר שני ומעשר עני, ופירות שמיטה.
טו בשבט - כיו''ט.pdf

מאיפה הנ"ל ?
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
הראני אמר:
שאר לעמו אמר:
משמע שחז"ל תיקנו את ט"ו בשבט כיום טוב, כדי שיזכרו הלכותיו המרובות, בדיני ערלה ונטע רבעי, ומעשר שני ומעשר עני, ופירות שמיטה.
טו בשבט - כיו''ט.pdf
טעם מעניין, אך הנ"ל בשאלתו הביא מקורות שטעם מה שאין בו תחנון הוא מחמת היותו 'ראש השנה', לטעם הנ"ל שהבאת אין קשר לעניין זה.
התנא הקישו להיותו כראש השנה.
 

אח מתקרב

משתמש רשום
שאר לעמו אמר:
משמע שחז"ל תיקנו את ט"ו בשבט כיום טוב, כדי שיזכרו הלכותיו המרובות, בדיני ערלה ונטע רבעי, ומעשר שני ומעשר עני, ופירות שמיטה.
טו בשבט - כיו''ט.pdf

אתה הבנת מה שכתוב שם ? לצערי, אני לא זכיתי.

הוא מביא שם מהמרדכי ריש מס' ר"ה [אות תשא]:

"וכי היכי דשאר ליתא בתענית ארבעה [כלומר, הרביעי] נמי ליתנהו בתענית ואף על גב דאינהו עדיפי מיניה, כיון דקתני בהדי הדדי בהא דמיא אהדדי"

זה מה ששואלים כאן. השואל רוצה להבין למה לא אומרים תחנון ? וכעת לאחר הראשונים הנ"ל, עוד יותר קשה, למה דימו רק לענים תענית ותחנון ולא לשאר דברים ?

בשאר התאריכים שם אומרים הלל, למה כאן לא אומרים ?

בר"ח - 
מובא על הגר"א (הובא במעשה רב אות קנ"א) שהיה לובש בר"ח כובע של שבת.

מה עם ט"ו בשבט ? יש מקור ללבוש בגדים מכובדים ביום זה ?

בקיצור: הלל - לא ! בגדי שבת - לא ! יעלה ויבוא - לא ! אז למה לא להתענות ? למה לא אומרים תחנון ?

איך הקובץ הנ"ל יישב לך את הקושיא החזקה ששאלו כאן ?
 
 
חלק עליון תַחתִית