מסורות הגננות

תולדות גדולי ישראל ודברי ימי עמינו

פותח הנושא
אברהם העברי
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 308
הצטרף: 12 ספטמבר 2019, 20:00
נתן תודה: 14 פעמים
קיבל תודה: 55 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי אברהם העברי » 28 דצמבר 2019, 21:20

שלחו לי באישי
לא עברתי עדיין
מסורת הגננות.pdf
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


בן המתחטא
מאמרים: 0
הודעות: 88
הצטרף: 02 ספטמבר 2019, 22:20
נתן תודה: 104 פעמים
קיבל תודה: 38 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי בן המתחטא » 28 דצמבר 2019, 22:53

מה מקור דברי הגננות "לושתי יש קרן" וגו'. ובעניי לא ידעתי אלא על זנב.


יעקב שלם
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 1084
הצטרף: 10 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 393 פעמים
קיבל תודה: 322 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי יעקב שלם » 28 דצמבר 2019, 22:57

אברהם העברי כתב:
28 דצמבר 2019, 21:20
שלחו לי באישי

נפלא מאוד

האם יש אפשרות להעלות את זה פתוח?


גבריאל פולארד
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 400
הצטרף: 11 ספטמבר 2017, 20:00
נתן תודה: 661 פעמים
קיבל תודה: 211 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי גבריאל פולארד » 28 דצמבר 2019, 23:04

אבר כיונה כתב:
27 דצמבר 2019, 08:20
image.png
image.png

image.png

מאיר דרך, הרב ישראל מאיר וייל

יום הביכורים בגלל בכורי פירות זה חזקוני פרשת פינחס (אמנם לא כרש"י, אבל עדיין).

יש להוסיף שהרבה גננות מספרות שאחרי שיעקב נשא את לאה, הוא עבד עוד שבע שנים ואחר כך התחתן עם רחל
שו"ר את הקובץ 'מסורות הגננות' שכבר עמד בזה.


גבריאל פולארד
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 400
הצטרף: 11 ספטמבר 2017, 20:00
נתן תודה: 661 פעמים
קיבל תודה: 211 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי גבריאל פולארד » 28 דצמבר 2019, 23:07

פרשת יתרו- יש גננות שמספרות שהשם הגביה את הר סיני. בסוטה ה. מפורש להפך


חלק א׳ ממעל
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 1594
הצטרף: 14 פברואר 2019, 17:02
מיקום: בני ברק
נתן תודה: 150 פעמים
קיבל תודה: 209 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי חלק א׳ ממעל » 28 דצמבר 2019, 23:46

בן המתחטא כתב:
28 דצמבר 2019, 22:53
מה מקור דברי הגננות "לושתי יש קרן" וגו'. ובעניי לא ידעתי אלא על זנב.

כמדו׳ בפי׳ הרמב"ם על אסתר


בן המתחטא
מאמרים: 0
הודעות: 88
הצטרף: 02 ספטמבר 2019, 22:20
נתן תודה: 104 פעמים
קיבל תודה: 38 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי בן המתחטא » 29 דצמבר 2019, 00:39

חלק א׳ ממעל כתב:
28 דצמבר 2019, 23:46
בן המתחטא כתב:
28 דצמבר 2019, 22:53
מה מקור דברי הגננות "לושתי יש קרן" וגו'. ובעניי לא ידעתי אלא על זנב.

כמדו׳ בפי׳ הרמב"ם על אסתר
למיטב ידיעתי הפירוש אינו מהרמב"ם, והוא תרגום מערבית.
צריך לבדוק במקור האם לא נכתבה בערבית מילה שמשמעותה תוספת ובליטה בגוף ויכולה להתפרש גם על זנב והמתרגם (מי הוא?) תרגם קרן.
 


אלי מאירי
מאמרים: 0
הודעות: 170
הצטרף: 14 אפריל 2019, 02:22
נתן תודה: 29 פעמים
קיבל תודה: 27 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי אלי מאירי » 29 דצמבר 2019, 09:14

בן המתחטא כתב:
29 דצמבר 2019, 00:39
חלק א׳ ממעל כתב:
28 דצמבר 2019, 23:46
בן המתחטא כתב:
28 דצמבר 2019, 22:53
מה מקור דברי הגננות "לושתי יש קרן" וגו'. ובעניי לא ידעתי אלא על זנב.
כמדו׳ בפי׳ הרמב"ם על אסתר
למיטב ידיעתי הפירוש אינו מהרמב"ם, והוא תרגום מערבית.
צריך לבדוק במקור האם לא נכתבה בערבית מילה שמשמעותה תוספת ובליטה בגוף ויכולה להתפרש גם על זנב והמתרגם (מי הוא?) תרגם קרן.

"להביא את ושתי המלכה והיתה הארורה שמחה בדבר כששמעה אותו להראות יפיה וכאשר הגיעו אליה נושאי השריון התקשטה והתיפתה ולקחה המראה לראות צורתה בה והכעיר אלקים פניה בין שתי עיניה אמרו חז"ל שבא גבריאל ועשה לה זנב במצחה היינו דבר בולט בפניה ויש אומר שפרשה נדה שזנב בגימטריא נדה ואמר אחד שפרחה צרעת במצחה והיתה היא רואה מה שבפניה וחברותיה לא היו רואות דבר והיו תמהות על כך " (פי' רמב"ם)


מנצפך
מאמרים: 0
הודעות: 77
הצטרף: 22 אוגוסט 2018, 23:17
נתן תודה: 77 פעמים
קיבל תודה: 21 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי מנצפך » 29 דצמבר 2019, 12:20

יש מקור לכך שיהודה המכבי צעק "מי לה' אלי"?
ככה המלמד סיפר בחיידר


מנצפך
מאמרים: 0
הודעות: 77
הצטרף: 22 אוגוסט 2018, 23:17
נתן תודה: 77 פעמים
קיבל תודה: 21 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי מנצפך » 29 דצמבר 2019, 12:22

יש מקור בחז"ל לכך שכשיוסף ירד למצרים הוא השתטח על קברה של רחל, מלבד ספר הישר?


אש משמים
מאמרים: 0
הודעות: 11
הצטרף: 10 יוני 2017, 23:50
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 1 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי אש משמים » 29 דצמבר 2019, 15:02

מתוך https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=32&id=1059
 
ד"ר אריה אולמן                      האם אכן אמר מתתיהו "מי לה' אלי"?
 
כאשר ראה משה את מעשה העגל הוא הכריז (שמות לב, כו): "מי לה' אלי!", ואז "ויאספו אליו כל בני לוי" והם הרגו את המשתחווים לעגל. כבר דורות נפוצה הדעה שלפיה גם מתתיהו החשמונאי הכריז בתחילת המרד "מי לה' אלי", והדעה הזו כה רווחת עד שהיא נתפסת כמובנת מאליה.

אבל בספר המקבים א ב, כד-כז (בתרגום כהנא) כתוב: "וירוץ מתתיהו ויקנא... ויזבחהו על הבמה... ויקנא לתורה כאשר עשה פינחס לזמרי בן סלוא. ויקרא מתתיהו בעיר בקול גדול לאמור כל המקנא לתורה העומד בברית ילך אחרי"[1]; מטבֵע הלשון 'מי לה' אלי' לא נאמר שם. בספר המקבים ב מתתיהו לא מוזכר כלל[2]. ב"מלחמות היהודים" מאת יוספוס פלאוויוס (א, א) מסופר על מעשה הגבורה של מתתיהו, אבל לא מובאת קריאתו. ב"מגילת אנטיוכוס" (ורשא תרי"ג, על פי כ"י לונדון) מובא סיפור מלחמה אחר לגמרי, גם כן ללא הקריאה הזאת. "מדרש חנוכה" נוסח א (ילינק, בתי מדרשות חדר ו) מספר את סיפור נישואי בתו של מתתיהו עם בן חשמונאי (כך!) ללא הקריאה המפורסמת, וגם "מדרש חנוכה" נוסח ב (ילינק, בתי מדרשות חדר א) מביא את שיחת מתתיהו עם חשמונאי (כך!) ואינו מזכיר את הקריאה. נציין גם שספר מקבים א הנ"ל מדמה את מתתיהו לפינחס ולא למשה, כך גם "מגילת אנטיוכוס" (פסוק נה) מדמה את אלעזר בנו של מתתיהו ל"פינחס בר אלעזר די קנאי קנאה ושיזב לישראל". אם כן, אין שום מקור בכתבי חכמי ישראל הקדומים לכך שמתתיהו אמר "מי לה' אלי".

הביטוי "מי לה' אלי" נמצא רק במקור עתיק אחד – בספר יוסיפון[3]. יוסיפון בגרסתו המקורית מתאר את תולדות עם ישראל בתקופת הבית השני עד למרד הגדול[4]. הספר חובר כנראה בשלהי תקופת הגאונים (שנת 953 לספירה) באחת מערי דרום איטליה. כפי שהוכיח פרופ' דוד פלוסר, קיימים שלושה נוסחאות של יוסיפון: נוסח א (נמצא בכתב יד ירושלים משנת 1282, כתב יד ניו-יורק, כתב יד רוטשילד ועוד) המבוסס על כתב היד הנאמן של רבנו גרשום ב"ר יהודה מאור הגולה שלא הגיע לידינו, נוסח ב המעובד והמקוצר במקצת (נמצא בכת"י וטיקן ובמהדורת מנטובה), ונוסח ג המורחב שנערך בערך כמאתיים שנה אחרי חיבור הספר (לפני 1161) באיטליה[5]. עורך נוסח ג לא העתיק את הנוסח הקדום אלא "כתב בעצם את הספר מחדש לפי טעמו ולפי השקפותיו, ואף הוסיף סיפורים חדשים לפי טעם הספרות העממית של ימי הביניים"[6]. על סמך הנוסח השלישי הזה הודפסה מהדורת קושטנטינא, ועליה התבססו כל מהדורות הספר עד סוף המאה הי"ט (מהדורת מנטובה הייתה היחידה ששמרה את נוסח ב עד שנת תרע"ג[7], ואילו נוסח א נשתמר רק בכתבי יד)[8].

ובכן, כך כתוב בנוסח א הנאמן ביותר: "וישלח [מתתיהו] את יהודה בנו בכל ערי יהודה בסתר לאמר: מי בכם עִמי ומי ליי אלי!"[9]. בכתב יד ירושלים (גם אותו ההדיר פלוסר) הגירסה שונה במקצת: "מי בכם מי, ומי לייי אלי"[10]. נוסח ג מביא אימרה מורחבת: "מי בכם ירא יי ומי ליי אלי"[11]. אבל בכתב יד אחד של נוסח א – כ"י ניו-יורק (אדלר 1674) אשר פלוסר עצמו משבחו[12] – נמצא שינוי מהותי: "מי בכם עמי ומי ליי" – ללא מילת "אלי"[13], וקרוב לזה גם נוסח ב (כ"י וטיקן, מהדורת מנטובה) שגורס "מי בכם ליי" בלבד[14]. אמנם פלוסר מפרש את הביטוי הנחקר בדרך קצרה: "ראה חשמונאים א ב, כז (אחרי התנגשות במודיעין). הלשון – שמות לב, כו, ועליה מבוססים גם דברי ספר חשמונאים א"[15], ובכך הוא מניח שהביטוי "כל המקנא לתורה העומד בברית ילך אחרי" זהה למעשה לנוסח "מי לה' אלי". אך אין הכרח להניח שקיים שיבוש גירסה בכתב יד ניו יורק ובנוסח ב; אפשר לפרש את הגירסאות האלה לא כרמז לביטוי של משה בספר שמות - אלא כהפניה למקומות אחרים במקרא, למשל "לה' ולגדעון" (שופטים ז, יח). נוסף על כך חשוב להדגיש שמחבר ספר יוסיפון לעתים קרובות מגוון את תיאור המאורעות בפרטים מושכי לב שהוא המציא בעצמו[16], ויתכן גם שאחד המעתיקים של נוסח א הוסיף את המילה "אלי" לשם אחיזת הסיפור בטקסט התורה.

כאן חייבים אנחנו לשים לב לשני דיוקים חשובים. א. קריאת "מי לה' אלי" נאמרה על פי יוסיפון לפני המעשה במודיעין, בתיאור פרעות פיליפוס. לפי יוסיפון המרד הלאומי התחיל מהתנגדות לאכזריותו של פיליפוס: "נפרוק עול גוי מוקדון מעל עם יהודה"[17]. מעשה המזבח אשר במודיעין מתואר בהמשך[18] ולא משמש עילה למרד, ובתיאור המעשה הזה לא מכריז מתתיהו כלום. ב. הקריאה שלנו מיוחסת ביוסיפון לא למתתיהו אלא ליהודה (אם כי ביוזמתו של מתתיהו). כיצד אם כן נוצרה דמותו המפורסמת של מתתיהו חשמונאי המכריז "מי לה' אלי" על גופתו של המתיוון ההרוג מקריב הקרבן?

ואכן נראה שמיוסיפון עד ייחוס "מי לה' אלי" למתתיהו הדרך רחוקה. את הקריאה הזאת לא מביא רבינו המאירי בספר הקבלה[19], ולא ר"מ זכות בספר יוחסין[20], ולא רבי דוד גנז ב'צמח דוד'[21], ולא רבי יחיאל היילפרין ב'סדר הדורות'[22], ולא וייס[23], גם באנציקלופדיה היהודית "פחד יצחק" בדברים על חנוכה[24] אין מילה על כך. ב'דורות הראשונים' לרבי יצחק אייזיק הלוי לא נמצא כלל תיאור של תחילת מלכות החשמונאים, אך גם בדברי הימים של גרץ[25], וגם בדובנוב "הקצר"[26] ו"הארוך"[27], וגם אצל שולמן[28] וקאסל[29] עניין 'מי לה' אלי' לא מוזכר כלל. המקור היחיד לסיפור המקובל בימינו הוא ספרו של ההיסטוריון היהודי הנודע רבי זאב יעבץ "דברי הימים לעם בני ישראל". כך הוא כותב: "ומתתיהו קרא בקול גדול: "מי לה' אלי", ויברח הוא ובניו וכל יראי ה' אנשי החיל המדברה למען התאזר שם..."[30].

מקובל לחשוב שספר "דברי הימים לעם בני ישראל" נכתב כתשובה 'מסורתית' לספרים של גרץ[31] . דרכו של הרב יעבץ, איש ההשכלה הנאמן למסורת, לסמוך כל עובדה בחיבורו על מקורות נאמנים וידועים - בפרשת מרד החשמונאים בדרך כלל על ספרי המקבים, כתבי יוספוס, מגילת תענית ועוד; אבל את המשפט שצוטט לעיל הוא מביא ללא ציון מקור. יעבץ יכול היה להשתמש בנוסחאות ב (מהדורת מנטובה) ו-ג (שאר מהדורות) של ספר יוסיפון, ולא נותר אלא להניח שהוא לקח את האמירה הזו משם אך שינה את מה שמצא ועירב את הטקסט עם המידע מספר המקבים, וכך נוצרה המסורת החדשה.

אמנם הדעה המקובלת היא ש"שני הכרכים הרביעי והחמישי [של ספרו של יעבץ], הדנים בתקופת הבית השני, אינם מוסיפים עובדות היסטוריות על אלה שגרץ הביא בכרך המקביל של תולדות היהודים"[32]. גם ר' יצחק אייזיק הלוי, בעל "דורות ראשונים", כתב אחרי קוראו את הספר: "כל דבריו הנם ביסודם בנויים על דברי גרץ, וייס וגם גייגר, רק הסגנון שונה"[33]. אמנם יעבץ נהג לצרף את המידע מהספרות המסורתית עם ממצאי ההיסטוריה המדעית. כך הוא מתאר את מטרתו: "לברר דברי הימים הבאים אחריהם [אחרי ימי הבית הראשון] מתוך ספרות עמנו הפנימית [...] ולשית את ספרותנו למקור ולמצורף לדברי-ימינו; ודברי סופרי הנכר, העתיקים והחדשים, לא היו לי רק למילואים"[34]. ראובן מיכאל במחקרו רומז על כך שיעבץ נהג לשנות פרטים מסוימים לשם התאמה טובה יותר עם המסורת. כך שיבח מאוד יעבץ את ההיסטוריון היהודי מימי הביניים רבי עזריה מן האדומים (דה רוסי) וראה את עצמו כממשיכו, והרי עזריה מן האדומים השתמש בביקורת הטקסט של הכרוניקות היהודיות, השווה את הנוסחאות מהבחינה הפילולוגית ואף תיקן כמה מקומות בחישובי שנים[35].

המסקנה היא שזאב יעבץ הוא זה ששילב בתיאור מרד החשמונאים, כנראה מתוך סיבות חינוכיות וספרותיות, שתי מסורות – מעשה מתתיהו ליד המזבח מתוך ספר המקבים א והקריאה "מי לה' אלי" מספר יוסיפון, והדברים שיצאו מפרי עטו הפכו לנחלת הכלל[36].

ננסה לתאר את התפשטות גרסתו של יעבץ בתודעה היהודית. בשלהי המאה הי"ט הפך חג החנוכה ל"חג החשמונאים", "חג המקבים", מעין חג ציוני חדש[37]. האופי הזה התבטא בין השאר במסות, בנאומים, במאמרים וביצירות שרוכזו לבסוף בשני אוספים גדולים – כרך "חנוכה" ב"ספר המועדים"[38] ו"ספר החנוכה"[39] . המדור "חנוכה" ב"ספר המועדים"[40] לא מזכיר את המלים "מי לה' אלי", והצילום של הפסל הידוע של בוריס שץ[41] ב"ספר המועדים" (עמ' 102) נושא את הכותרת "מי לעם [!] אלי!". אבל ב"ספר החנוכה" המצב שונה, ויש לכך סיבה. לפי שמואל דותן[42] , האיש שנתן לחנוכה את צביון החג הלאומי-הציוני הוא מנחם אוסישקין. כבר בראשית דרכו כפעיל ציוני הוא ניסה להנחיל בעם את המשמעות הלאומית של חג זה. כך הוא כותב אל אחד-העם בשנת 1892: "את חג החנוכה הנוכחי [תרנ"ג] יחגגו בני עירי [יקאטרינוסלאב] כחג לאומי לכל דבר: הילדים ישירו 'הנרות הללו' ו'ציון ציון', אחד המורים יקרא לפניהם מעניין דחנוכה ואחרי כן אראה להם תמונות מארץ ישראל ואבאר להם את התמונות האלה"[43]. "ספר החנוכה" נכתב בהשפעת כתבי אוסישקין. האוסף הזה יצא לאור בשנת תרצ"ד, הוא רווי באזכורי גבורת המקבים ומסתמך בעיקר על ספר המקבים (קטעים מספר חשמונאים א יצאו בתרגום העברי כבר בשנת 1901[44], ובשפות אחרות הספר היה נגיש ליהודים מתחילת ההשכלה). בשלושה מקומות באוסף רב-משתתפים זה נאמר "מי לה' אלי", אבל כולם קשורים לא למאמרים מדעיים או תורניים אלא ליצירות ספרות ואומנות[45].

אם נעיין בחוברות ההדרכה לחנוכה של תקופת הקמת המדינה, נגלה שהן נחלקות לשתי קבוצות: אלה המצטטות את ספר המקבים א[46], ואלה המעבדות אותו או המספרות את תוכנו בקיצור. הקבוצה הראשונה אינה מכניסה בפיו של מתתיהו " מי לה' אלי". הקבוצה השנייה חופשית יותר. למשל, החוברת "מגילת חנוכה" מביאה את סיפור המרד בפרוטרוט תחת הכותרת "ספר חשמונאים מסַפר", ומציעה נוסח מעורב של הקריאה: "מי לתורת אלקינו – אלי!". נראה שלפנינו התפתחות עצמאית, פרי שילוב בלתי מכוון של "כל המקנא לתורה העומד בברית ילך אחרי" מספר המקבים, ושל "מי לה' אלי". החוברת הזאת נכתבה בשנת תש"ו, וכבר בשנת תשט"ז בחוברת "דפים לחנוכה" שיצאה לאור מטעם משרד הדתות נכתב: "קרא מתתיהו: מי לה' אלי – להילחם באויבינו ולהכות בהם מכה אחת אפים – ולה' התשועה!"[47]. בהגות הדתית-חרדית על החנוכה לא נמצאו עקבות הקריאה 'מי לה' אלי' במחצית הראשונה של המאה העשרים[48]. נזכיר גם את ארגון הנוער הדתי-ציוני "ברית חשמונאי" שנוסד בשנת תרצ"ד ונסמך במופגן על מסורת החשמונאים ועל מאבקם הדתי, והוא בחר כסיסמתו את המילים מספר משלי (כא, לא) "לה' התשועה"[49] ולא "מי לה' אלי". ניתן להסביר את זה בכך שצביונו הלאומי של החנוכה שכלל את ההתבטאויות "נס לא קרה לנו, פח שמן לא מצאנו" (מ' זעירא), או כפי שכתב הסופר זרובבל (יוסף ויטקין) "לא בתפילות הסתפקו החשמונאים... לא לנסים ציפו הבריונים... את דמם שפכו בעד החופש העממי"[50], נתפס בראשית המאה העשרים כניגוד מוחלט לאופי הדתי של חנוכה.

עם זאת, המסורת החדשה השתרשה מהר בתודעת הציבור. היא מקשרת את חג החנוכה עם המקרא, היא מעצבת את דמותו של מתתיהו החשמונאי כממשיכו של משה רבנו מנהיג האומה, והיא מצרפת את החלוצים ובוני הארץ של ימינו עם לוחמי המקבים וקנאי דור המדבר בקריאה "מי לה' אלי!".


[1] πᾶς ὁ ζηλῶν τῷ νόμῳ καὶἱστῶν διαθήκην ἐξελθέτω ὀπίσω μου . המקור העברי של ספר מקבים א לא נשתמר, והוא ידוע לנו רק בתרגום יווני עתיק, שהוא בשבילנו המקור.

[2] על בעיית המקורות ראה: דניאל שורץ, על המקורות ההיסטוריוגרפיים העיקריים למרד החשמונאים ולמדינתם. ימי בית חשמונאי, תשנ"ו, עמ' 133-146.

[3]נבדק גם החומר שנמצא במפעל המילון ההיסטורי של הלשון העברית באקדמיה ללשון העברית, מדור הספרות העתיקה.

[4] הסיפורים על תולדות יהודי ימי הביניים נוספו אחר כך בגרסה המורחבת; ספר יוסיפון מוכר בדרך כלל בצורה הזאת.

[5]ספר יוסיפון, ערך דוד פלוסר, כרך ב. ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"א, עמ' 46.

[6] שם, מבוא, עמ' 25.

[7] כהנא אברהם, ספרות ההסטוריא הישראלית, וארשה, תרפ"ב, חלק א, עמ' 143.

[8]ספר יוסיפון שם עמ' 46.

[9]ספר יוסיפון שם כרך א פרק טז, שורות 7-8, עמ' 76.

[10]ספר יוסיפון, הנוסח המקורי, צילום כתב יד ירושלים, ערך דוד פלוסר. ירושלים: מרכז שלמן שזר, תשל"ט, עמ' 80bb .

[11]ספר יוסיפון. ורשה, תר"ן, עמ' 45.

[12]ספר יוסיפון, ערך דוד פלוסר, כרך ב, עמ' 19.

[13]שם, עמ' 277.

[14] כהנא אברהם, ספרות ההסטוריא הישראלית, וארשה, תרפ"ב, חלק א, עמ' 148.

[15]ספר יוסיפון, שם כרך א, עמ' 76, הערה 8.

[16]פלוסר מביא דוגמאות לדמיונו המופלג של מחבר יוסיפון בעמ' 161 של כרך ב במהדורת תשמ"א הנזכרת.

[17]ספר יוסיפון, שם עמ' 77.

[18]ספר יוסיפון, שם כרך א פרק טז, שורות 22-35, עמ' 77-78.

[19] רבי מנחם ב"ר שלמה המאירי, סדר הקבלה. ירושלים–קליבלנד, תשנ"ב, עמ' 65.

[20]ספר יוחסין. ורשא, תרל"א, עמ' 16.

[21] צמח דוד. ורשא, תרל"ח, עמ' 28.

[22]סדר הדורות. ורשא, תרמ"ב, עמ' 195.

[23]דור דור ודורשיו, חלק א. ברלין, תרפ"ד (המהדורה הראשונה – 1871), עמ' 108.

[24] רבי יצחק למפרונטי, פחד יצחק. ויניציא, תקנ"ח, כרך ג, דף מג ע"ב – דף מד ע"א.

[25] Graetz H., Geschichte der Juden. Leipzig, 1853-1876.

[26] Dubnow S. Die jüdische Geschichte: ein geschichtsphilosophischer Versuch / autorisierte Übersetzung aus dem Russischen von J.F Berlin : S. Calvary, 1898.

[27] Dubnow S., Weltgeschichte des jüdischen Volkes: von seinen Uranfängen bis zur Gegenwart. Berlin: Jüdischer Verlag, [1925-1929].

[28] קלמן שולמן, ספר דברי ימי עולם: תולדות בני האדם והעתים. וילנה, תרכ"ח.

[29]דוד קאססעל, קורות עם ישרון, תרגם דוד ראדנער. וילנא, תרמ"ו, עמ' 45.

[30] דברי הימים לעם בני ישראל, חלק רביעי. וארשה, תרנ"ב, עמ' 82.

[31] Dinur B.-Z., “Yawitz, Ze’ev”, Encyclopedia Judaica, 1972, v.9, p, 1304; Gartner L.P., “Historiography”, Encyclopedia Judaica, 1972, v.8, p. 562.

[32] ראובן מיכאל, הכתיבה ההיסטורית היהודית מהרנסנס עד העת החדשה. ירושלים, תשנ"ג, עמ' 441.

[33]מכתב אל ר' שלמה זלמן קוטיק משנת תרס"ח, מובא ב: רייכל א' (עורך), אגרות ר' יצחק אייזיק הלוי. ירושלים- תל-אביב, תשל"ב, עמ' 137-138.

[34] , תולדות ישראל, כרך ארבע-עשר. תל-אביב, תרצ"ו, עמ' 191-192.

[35] מיכאל, עמ' 463-464.

[36] "יש להניח שספריו היו נפוצים בעיקר בין חברי התנועה הציונית-דתית "מזרחי" שיעבץ היה אחד ממייסדיה וגם העורך הראשון של בטאונה". מיכאל, עמ' 465.

[37] אליעזר דון-יחיא, "חג מסורתי ומיתוס לאומי: חג החנוכה ומיתוס המכבים בציונות, ביישוב ובמדינת ישראל", בין מסורת לחידוש, תשס"ה, עמ' 581-610.

[38] יום טוב לוינסקי, ספר המועדים כרך ב, ירושלים תשי"ד.

[39] ח' הררי (עורך), ספר החנוכה, תל-אביב תרצ"ד.

[40] על אופיה של החנוכה ב"ספר המועדים" ראה מ"ש אורית בשקין "חג החנוכה בשיח הציוני: על-פי "ספר המועדים"",‫ זמנים 61, 1998, עמ' 38-50.

[41] http://jafi.jewish-life.de/zionismus/pe ... Statue.jpg.

[42] ש' דותן, "מחג החנוכה ל"חג החשמונאים" – צמיחתו של "חג לאומי" ציוני", מחקרי חג 10, תשנ"ט, עמ' 29-53.

[43] י' גולדשטיין, אוסישקין: ביוגרפיה, כרך א. ירושלים, תשנ"ט, עמ' 74.

[44] מספר חשמונאים. ברלין: מ’ פאפפעלויער, תרס"א.

[45] א. מחזה לתיאטרון הצללים "נס החנוכה" מאת עמנואל הרוסי - ספר החנוכה, עמ' 397-416; ב. חלק מן המחזה “Die Makkabäer ” מאת אוטו לודביג (1813-1865) (שתי מערכות ראשונות) שיצא לאור בעיבוד עברי של י' למדן בשם "ראשית המרד" - ספר החנוכה, עמ' 191-201, המילים האלה אינם במקור (Ludwig, Otto, Die Makkabäer, http://gutenberg.spiegel.de/ludwig/makkab/makkab.htm ) אבל הם הוכנסו בעיבוד העברי; ג. כותרת לציור של יהודה אפשטיין (ספר החנוכה, מול עמ' 158) המציג את מקבי הלוחם. ב"אומנות היהודית" של רות בפרק על אפשטיין לא מוזכר הציור "מי לה' אלי", לא במהדורה העברית (ב"ס רות, בעריכת בצלאל נרקיס, האומנות היהודית, תשנ"ו (מהדורה מתוקנת). עמ' 166.) ולא במהדורה האנגלית (Roth, Cecil, Jewish Art: An Illustrated History, Revised edition by B.Narkis, London 1971. p.222 ). הציור הזה מכונה שם "מרד המקבים", “Maccabeens ”. בחוברת "אורות" (חומר לחנוכה, הלשכה הראשית של הקרן הקיימת. ירושלים, תש"ב, עמ' 4) מודפס צילום התמונה הזאת עם כתובת "מרד המקבים, תמונה המעטרת את חדר הרצל במשרד הקרן הקיימת". החוברת הזאת יצאה לאור בלשכה הראשית של הקרן הקיימת, וללא ספק מהדיריה ידעו איך נקראת התמונה בחדר המרכזי שבבניינם. נראה שהכותרת החדשה ניתנה לצילום התמונה רק במסגרת הכנת "ספר החנוכה".

[46]חנוכה, ילקוט לחג האורים והמכבים, ספרון "ידיעות אחרונות", ללא השנה, Printed in Palestine .

[47]דפים לחנוכה, מקורות, הלכות ומנהגות, בעריכת הרב מרדכי הכהן, הוצאת המחלקה להדרכה ולהוי הדתי במשרד הדתות, ירושלים, כסלו תשט"ז, עמ' 4.

[48]ראה דון-יחיא, עמ' 592, 594.

[49]דון-יחיא, עמ' 596.

[50]זרובבל. יזכר (שברי הרעיונות). האחדות 11-12, יב טבת תרע"ב (מובא במאמרו של א' דון-יחיא, ראה בהערות לעיל).


יהודי רציני
מאמרים: 0
הודעות: 104
הצטרף: 13 נובמבר 2019, 00:44
נתן תודה: 8 פעמים
קיבל תודה: 35 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי יהודי רציני » 29 דצמבר 2019, 16:02

מצטרף להנ"ל שיש לדון בדברי העלון הנ"ל, וחלק גדול מהדברים אינם טעות ובודאי לא טעות גסה.


פותח הנושא
אברהם העברי
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 308
הצטרף: 12 ספטמבר 2019, 20:00
נתן תודה: 14 פעמים
קיבל תודה: 55 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי אברהם העברי » 29 דצמבר 2019, 21:19

מנצפך כתב:
29 דצמבר 2019, 12:22
יש מקור בחז"ל לכך שכשיוסף ירד למצרים הוא השתטח על קברה של רחל, מלבד ספר הישר?
גם אם ספר הישר אינו מקור לדעתך מ"מ אין כאן טענה על גננות ישראל
באמת כדאי לפתוח אשכול על אמינותו של ספר הישר ומקורותיו


tkhvu
מאמרים: 0
הודעות: 173
הצטרף: 12 מרץ 2018, 00:49
קיבל תודה: 33 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי tkhvu » 01 ינואר 2020, 08:17

מה המקור לכך שמנשקים את הציצית כל פעם כשאומרים "ציצית" בקר"ש. כך לימדונו בת"ת אולם במ"ב לא מוזכר.


מנצפך
מאמרים: 0
הודעות: 77
הצטרף: 22 אוגוסט 2018, 23:17
נתן תודה: 77 פעמים
קיבל תודה: 21 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי מנצפך » 01 ינואר 2020, 11:16

אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


עפר ואפר
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 558
הצטרף: 28 דצמבר 2015, 19:15
נתן תודה: 229 פעמים
קיבל תודה: 177 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי עפר ואפר » 06 ינואר 2020, 11:42


באופן כללי הגר"ח פלאג'י הוא מקור להרבה מנהגים, כלומר הוא כתב הרבה מנהגים "חדשים" ונתן להם טעם


אבר כיונה
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 250
הצטרף: 01 אפריל 2019, 14:24
נתן תודה: 74 פעמים
קיבל תודה: 94 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי אבר כיונה » 06 ינואר 2020, 15:39

עפר ואפר כתב:
06 ינואר 2020, 11:42
באופן כללי הגר"ח פלאג'י הוא מקור להרבה מנהגים
יפה ללב זה לא הגר"ח פלאג'י, זה הבן שלו


עפר ואפר
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 558
הצטרף: 28 דצמבר 2015, 19:15
נתן תודה: 229 פעמים
קיבל תודה: 177 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי עפר ואפר » 07 ינואר 2020, 09:19

אבר כיונה כתב:
06 ינואר 2020, 15:39
עפר ואפר כתב:
06 ינואר 2020, 11:42
באופן כללי הגר"ח פלאג'י הוא מקור להרבה מנהגים
יפה ללב זה לא הגר"ח פלאג'י, זה הבן שלו

מחילה. הוא ובנו.


פותח הנושא
אברהם העברי
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 308
הצטרף: 12 ספטמבר 2019, 20:00
נתן תודה: 14 פעמים
קיבל תודה: 55 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי אברהם העברי » 14 ינואר 2020, 02:37

לכבוד פרשת השבוע אציין למסורת גננות ידועה ומביכה

משה הונח בתיבה ביאור
"דומם שטה תיבה קטנה על היאור הזך..."
ובכן משה לא הונח ביאור אלא על גדתו בקני הסוף כמפורש בפסוק פעמיים
וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר
וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף
(ואל תביאוני מסוטה יב ששם אי"ז אלא מח' אם סוף היינו שפת ים סוף או סתם אגם והיינו נילוס ופשוט למתבונן)


יהודי רציני
מאמרים: 0
הודעות: 104
הצטרף: 13 נובמבר 2019, 00:44
נתן תודה: 8 פעמים
קיבל תודה: 35 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי יהודי רציני » 14 ינואר 2020, 02:42

אברהם העברי כתב:
14 ינואר 2020, 02:37
לכבוד פרשת השבוע אציין למסורת גננות ידועה ומביכה

משה הונח בתיבה ביאור
"דומם שטה תיבה קטנה על היאור הזך..."
ובכן משה לא הונח ביאור אלא על גדתו בקני הסוף כמפורש בפסוק פעמיים
וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר
וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף
(ואל תביאוני מסוטה יב ששם אי"ז אלא מח' אם סוף היינו שפת ים סוף או סתם אגם והיינו נילוס ופשוט למתבונן)
גם אם הונחה התיבה בסוף מ"מ קנים אלו היו גדלים בתוך המים וכמו שאומרת בת פרעה בסוף כי מן המים משיתיהו, ממילא הוא אכן הונח ביאור אך י"ל כדבריך שהתיבה לא שטה אלא היתה מונחת ומוסתרת בין הקנים.
 


פותח הנושא
אברהם העברי
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 308
הצטרף: 12 ספטמבר 2019, 20:00
נתן תודה: 14 פעמים
קיבל תודה: 55 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי אברהם העברי » 14 ינואר 2020, 03:22

ואיך תפרנס את המילים המפורשות "על שפת היאור"


יהודי תמים
מאמרים: 0
הודעות: 74
הצטרף: 05 ינואר 2020, 02:38
נתן תודה: 15 פעמים
קיבל תודה: 46 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי יהודי תמים » 14 ינואר 2020, 03:47

אברבנאל:
"...ואמר הכתוב ותשם בסוף על שפת היאור ר"ל ששמה התיבה בסוף והוא מקום קנה וסוף הגדל על שפת היאור כי שם בשפת היאור במצרים מקום גדול קנים מתוקים אשר תטוף הנפת מהן והוא הנקרא סוכר ועל שפת היאור הן גדלות לא בתוך היאור והנה בחרה הצדקת לעשות הפועל הזה לסבות האחת לפי שראתה כי בהיות הילד בביתה היה המות בצוארה בודאי ואין עוד מר ממות וגם אליה ולכל ביתה היתה סכנה ממה שהצפינתו לפי שעברה מצות המלך. אמנם בהוציאה אותו מביתה היה ההנצל מן המות אפשר כי לא יודע בן מי הוא העלם אם הוא עברי או מצרי ועל הספק לא ימיתוהו ואם מן המות ינצל הזמן יספיק בהוצאת האמת והנער ידע את אחיו ולזה עזבה המות ההכרחית ולקחה האפשרית. והסבה הב' ששמה התיבה סמוך לשפת היאור כדי שיקל לעוברים לתופשה..."


רז בן ציון
מאמרים: 0
הודעות: 26
הצטרף: 18 ינואר 2020, 19:13
נתן תודה: 10 פעמים
קיבל תודה: 5 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: מחובר

Re: מסורות הגננות

שליחה על ידי רז בן ציון » 22 ינואר 2020, 17:31

ומה בנוגע לחג השבועות מתן תורה??
כל גן שולח כתר לוחות הברית, למרות שבו ביום לא היו שום לוחות, רק שמיעת י' הדברות.
את הלוחות הוריד משה אחרי 40 יום, שברם, ואז עלה שוב 40 יום, ושוב 40 יום.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא

חזור אל “דעת דורות”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: צבי500 | 3 אורחים