ספרי שואה חרדיים היכן אפשר למצוא? וחומר קריאה שאינו תורני לת"ב

דורדיא

משתמש ותיק
"בסתר רעם"
של אסתר פרבשטיין
מוסד הרב קוק

מאלף ומומלץ מאד!
 

א. ל. חנן

משתמש ותיק
גם 'שעגת מעונה' - סיפור ענותו וסבלותיו של ר' יעקב מארוקו זצ"ל, הוא מאד אמוני ונפלא.
 

א. ל. חנן

משתמש ותיק
אבל בעצם מה ההגדרה - ספר שואה חרדי ממבט אמוני.
מאמרים, סיפורים, שילוב של שתיהם.
כי יש כמה וכמה ספרי שואה של יהודים חרדים, בכולם במקום כזה או אחר בולט הצורה בה יהודי חרדי מקבל כזו זוועה...
ב'שעגת מעונה' הנ"ל הוא טוען בתוקף שברוב המקרים יכלו לזהות לפי המשפטים והדיבורים מה היה מצבו הרוחני של הדובר לפני המלחמה. [בהתחשב בכך שכולם נראו אותו דבר ורצו אותו דבר - אוכל והנושא כמעט תמיד היה סביב האוכל, ובכל זאת יכלו לזהות]. אבל לפני המוות רובם המוחלט היו מנסים להיתפס באמונה וב'שמע ישראל'.
לדבריו בספר שואה על אדם חרדי נראה איך הוא עבר את הטרגדיה הזו.
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
לצערי הספריות סגורות בימים אלו, במקומינו יש בספריה הציבורית שלשה מדפים של ספרי זכרונות ויומנים חרדיים על השואה, אך איני זוכר את שמותם.
מכולם אני זוכר שקראתי ואהבתי ספר של כותב אחד בשם ''גורא''.

באופן אישי אמליץ יותר מכל על ''שימקה'' של ר''ד זריצקי.
אגב, שח לי ת''ח גדול מתלמידי בעלי המוסר של הדור הקודם שהיה קורא בספר הנ''ל כל תשעה באב.
 

א. ל. חנן

משתמש ותיק
המיוחד בספרי ר"ד זריצקי זה החוד שבו כתובים הדברים. בקירוב כמעט מוחלט לרגש ולשכל של הזוועות והסבל.
מה שלא יכל להיות בהרבה ספרים שנכתבו ממרחק של שנים או רגש.
אגב; הוא עצמו (ר"ד זריצקי) היה גם ניצול שואה?
 

מהרילניק

משתמש ותיק
א. ל. חנן אמר:
המיוחד בספרי ר"ד זריצקי זה החוד שבו כתובים הדברים. בקירוב כמעט מוחלט לרגש ולשכל של הזוועות והסבל.
מה שלא יכל להיות בהרבה ספרים שנכתבו ממרחק של שנים או רגש.
אגב; הוא עצמו (ר"ד זריצקי) היה גם ניצול שואה?
לא הוא היה בסיביר
את ימי מלחמת העולם השנייה עבר בסיביר. לאחר המלחמה עבר לצרפת ועסק שם בפעילות להצלת נוער ניצולי שואה. (ויקיפדיה)
 
 

חיים ושלום

משתמש ותיק
יש את ספרו של הרב סיני אדלר שליט"א "בגיא צלמות"
הרב של אשדוד לשעבר
נמצא באוצר החכמה
 

אלי מאירי

משתמש ותיק
עיקר הבעיה לענ"ד בספרי שואה,
היא העובדה שריבוי הצער והשכול ללא הנקמה הראויה מהווה חילול השם עצום.

אנחנו רגילים לקרא לאנשים שנרצחו בשואה שהם נרצחו על 'קידוש השם'.
אבל בעצם, הם גם נרצחו ונתחלל שם השם!
ארץ אל תכסי דמם!

ולכן הפתרון לענ"ד הוא סיפורים על אמונה יוקדת בגיא צלמוות, על ריקוד בתוך המשרפות ועל הדלקה במחנה הכבשנים.

או לחילופין, ספר שמראה על אפסותם ושיפלותם של הנאצים, מבלי להדגיש את ההשפלה של עם השם.
מה דעתכם?
 

יעקוב

משתמש רגיל
ספר אם הבנים שמחה הוא המענה לחילול השם. ובהחלט כשיניח ה' לנו מכל אויבנו מסביב נעשה מלחמת השמדה על גרמניה זה כלל לא משנה אם הם עמלק או לא צריך למחות את שמם מתחת השמים בק"ו מעמלק. ונזכה שיתקיים בנו ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל אכי"ר
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אלי מאירי אמר:
עיקר הבעיה לענ"ד בספרי שואה,
היא העובדה שריבוי הצער והשכול ללא הנקמה הראויה מהווה חילול השם עצום.

אנחנו רגילים לקרא לאנשים שנרצחו בשואה שהם נרצחו על 'קידוש השם'.
אבל בעצם, הם גם נרצחו ונתחלל שם השם!
ארץ אל תכסי דמם!

ולכן הפתרון לענ"ד הוא סיפורים על אמונה יוקדת בגיא צלמוות, על ריקוד בתוך המשרפות ועל הדלקה במחנה הכבשנים.

או לחילופין, ספר שמראה על אפסותם ושיפלותם של הנאצים, מבלי להדגיש את ההשפלה של עם השם.
מה דעתכם?

בכל תיאורי החורבן באיכה ובחז"ל מתואר בעיקר הסבל שעבר עם ישראל, ואין דגש על רשעות הגויים. וזאת משום שהרשעים אינם אלא אמצעי ביד ההשגחה העליונה לקיים גזירת הבורא, ואין לנו לנהוג כאותו כלב שמתרגז על המקל החובטו בלא להבחין מי אוחז במקל. 

הגרי"ז גוסטמאן זצ"ל העיד את אשר עיניו ראו ולא זר, כי ביום ט"ו אלול תש"א תפסו הרשעים ימ"ש את רבי חנוך העניך אייגש בעל המרחשת והכוהו מכות רצח, והוא זעק תוך כדי ההכאות את הפסוק "הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי", הכל מאת הבורא יתברך והרשעים הם רק שליחיו. וכך זעק תוך כדי שהרשעים חובטים בו באכזריות כרבי עקיבא בשעתו, עד שיצאה נשמתו. ה' יקום דם עבדיו השפוך מיד הזדים הארורים.
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
אלי מאירי אמר:
עיקר הבעיה לענ"ד בספרי שואה,
היא העובדה שריבוי הצער והשכול ללא הנקמה הראויה מהווה חילול השם עצום.
א. אינני יודע מניין ההמצאה שחילול השם הוא מצב ולא עבירה כמשמעות הראשונים, וא"כ אין כאן מקום לטענת חילול השם, וכי מי חילל ש"ש, הנאצים ימ"ש?!
ב. לו יהי ויש חילול השם. וכי רגשות שפלות של נקמה, המגיעות מתאוות היצור האנושי שאינו מרומם די להתגבר על יצרותיו, וכי זהו הכפרה לחילול השם?!
אדרבה אותם היהודים שהסתובבו אחר השואה ורצחו את הרוצחים מסתבר שעברו על איסור הרציחה גם אם הוא בשביל למלאות את תאוות הנקם.

מלבד זאת לגבי עיקר העניין על ריקודים במשרפות והדלקת נרות חנוכה, אני אישית לא הייתי ממליץ מאחר וכ90% מהסיפורים לפחות הינם המצאות ופרי דמיון הניצולים בלבד. [על סמך ידיעה ברורה בנסיון לאמת את הסיפורים רובם נתבררו כהמצאות ודמיונות. וכך גם מסתבר מסברא.]

לגבי ספר שמראה על אפיסותם ושיפלותם של הנאצים, עוד לא מצאתי את הספר הראשון על השואה שאיננו מראה על שפלותם, הרי אין לך שפלות גדולה יותר מהרציחות והעינויים שעוללו לבני עמנו. [והספרים העיקריים בהם רואים את ההשפלה של עם ה' הם בספרים הציוניים בהם מדגישים את חבורתו של מרדכי אנילביץ' וחבריו שהתאבדו כדי לא ללכת כצאן לטבח וכיו"ב, סיפורים אלו (אף שאיננו דנים אותם כמובן כל עוד לא באנו למקומם) הם אלו המראים על שפלות אנשים מעם ה' שלא היו עסוקים אלא במחשבות של למות בכבוד ושלא ללכת כצאן לטבח.]
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
יעקוב אמר:
ספר אם הבנים שמחה הוא המענה לחילול השם. ובהחלט כשיניח ה' לנו מכל אויבנו מסביב נעשה מלחמת השמדה על גרמניה זה כלל לא משנה אם הם עמלק או לא צריך למחות את שמם מתחת השמים בק"ו מעמלק. ונזכה שיתקיים בנו ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל אכי"ר
מי דן ק"ו זה מעצמו?! ואף מסברא היכן יש כאן ק"ו מעמלק, אשר אין לנו מי שיכול לרדת לעומק דעתם של חז"ל אשר האריכו לבאר גודל קלקולו של עמלק. עד אשר אמרו הקדמונים שכל הרע והקלקולים שיהיו בעולם עד סוף כל הדורות שורשם בעמלק, והיכן יש כאן ק"ו?!
 
 

נבשר

משתמש ותיק
אחד מן הגולה אמר:
[והספרים העיקריים בהם רואים את ההשפלה של עם ה' הם בספרים הציוניים בהם מדגישים את חבורתו של מרדכי אנילביץ' וחבריו שהתאבדו כדי לא ללכת כצאן לטבח וכיו"ב, סיפורים אלו (אף שאיננו דנים אותם כמובן כל עוד לא באנו למקומם) הם אלו המראים על שפלות אנשים מעם ה' שלא היו עסוקים אלא במחשבות של למות בכבוד ושלא ללכת כצאן לטבח.]
הדבר ידוע שהיה במחלוקת בגטו ורשה בין ר' מנחם זמבא לבין לא זוכר. ודעת ר' מנחם היתה כן להלחם עימם.
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
נבשר אמר:
אחד מן הגולה אמר:
[והספרים העיקריים בהם רואים את ההשפלה של עם ה' הם בספרים הציוניים בהם מדגישים את חבורתו של מרדכי אנילביץ' וחבריו שהתאבדו כדי לא ללכת כצאן לטבח וכיו"ב, סיפורים אלו (אף שאיננו דנים אותם כמובן כל עוד לא באנו למקומם) הם אלו המראים על שפלות אנשים מעם ה' שלא היו עסוקים אלא במחשבות של למות בכבוד ושלא ללכת כצאן לטבח.]
הדבר ידוע שהיה במחלוקת בגטו ורשה בין ר' מנחם זמבא לבין לא זוכר. ודעת ר' מנחם היתה כן להלחם עימם.
דעת רוב רבני הגטו היה נגד. תומכי המרד טענו על תמיכה של הג"ר מנחם הי"ד, והראי' היחידה לזה הם שני עדי ראייה/שמיעה לכאורה שטוענים שנשא דרשה בשבת במניין שהתקיים בביתו ושיבח את המרד. אחרים שהיו מקורבים אליו באותה העת מכחישים מכל וכל וטוענים כי לא היו דברים מעולם.
דבר אחד מוסכם ע"פ עשרות עדים שבימים שלפני המרד יעץ לכל מי שהיה יכול לברוח להגטו. [ולא כדעת אנשי המרד שמוטב להילחם עד הרגע האחרון מאשר לנסות לשרוד ע"י בריחה.]
[אגב אותם עדים לכאורה אף טענו בתחילה שר' מנחם נהרג בעת השתתפות בפעילות המרד, מה שהתברר אח"כ ע"י עדים אחרים שלהד"מ, אלא נרצח בעת שניסה להחליף בונקר ע"י צלף.]
 
 

אלי מאירי

משתמש ותיק
אחד מן הגולה אמר:
אלי מאירי אמר:
עיקר הבעיה לענ"ד בספרי שואה,
היא העובדה שריבוי הצער והשכול ללא הנקמה הראויה מהווה חילול השם עצום.
א. אינני יודע מניין ההמצאה שחילול השם הוא מצב ולא עבירה כמשמעות הראשונים, וא"כ אין כאן מקום לטענת חילול השם, וכי מי חילל ש"ש, הנאצים ימ"ש?!
ב. לו יהי ויש חילול השם. וכי רגשות שפלות של נקמה, המגיעות מתאוות היצור האנושי שאינו מרומם די להתגבר על יצרותיו, וכי זהו הכפרה לחילול השם?!
אדרבה אותם היהודים שהסתובבו אחר השואה ורצחו את הרוצחים מסתבר שעברו על איסור הרציחה גם אם הוא בשביל למלאות את תאוות הנקם.

מלבד זאת לגבי עיקר העניין על ריקודים במשרפות והדלקת נרות חנוכה, אני אישית לא הייתי ממליץ מאחר וכ90% מהסיפורים לפחות הינם המצאות ופרי דמיון הניצולים בלבד. [על סמך ידיעה ברורה בנסיון לאמת את הסיפורים רובם נתבררו כהמצאות ודמיונות. וכך גם מסתבר מסברא.]

לגבי ספר שמראה על אפיסותם ושיפלותם של הנאצים, עוד לא מצאתי את הספר הראשון על השואה שאיננו מראה על שפלותם, הרי אין לך שפלות גדולה יותר מהרציחות והעינויים שעוללו לבני עמנו. [והספרים העיקריים בהם רואים את ההשפלה של עם ה' הם בספרים הציוניים בהם מדגישים את חבורתו של מרדכי אנילביץ' וחבריו שהתאבדו כדי לא ללכת כצאן לטבח וכיו"ב, סיפורים אלו (אף שאיננו דנים אותם כמובן כל עוד לא באנו למקומם) הם אלו המראים על שפלות אנשים מעם ה' שלא היו עסוקים אלא במחשבות של למות בכבוד ושלא ללכת כצאן לטבח.]
כמה הערות:

1. מי אומר שחילול השם הוא איננו מצב מסוים??
לא אמנע מלהביא לך את דברי יחזקאל:

וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ: (כא) וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה: (כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר השם ה' לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם: (כג) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' נְאֻם השם ה' בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם: (כד) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם: — יחזקאל לו

וגם מהאזינו יכולתי להביא לך פסוקים המתארים שהגאולה תבוא מכך שהשם יתעורר לקדש את שמו ולכך יאסוף שנית לקבץ נדחיו.

ולכן לי פשוט (אשמח אם תחכמנו) שחילול השם הוא מצב, שיש איסור להביא אליו.


2.חוץ מזה אני מתפלא עליך.
להבנתי, נקמה היא מדה ראויה ונכונה, וטובה לשימוש.
וכל התנ"ך מלא ממנה, ויש בה היתר\מצווה בגואל הדם.
וביציאת מצרים, וכי הכל היה רק ללמד את בני ישראל עונשי שמים? או יחוד השם?
בודאי היה שם ענין גדול של קידוש שם השם, והרמת כבוד השם, שהוא "קל נקמות".

והנה הורונו להתרחק מהמדה הזאת מאד במה שנוגע לכבוד עצמנו, אבל במה שנוגע לכבוד השם היא מדה יפה. ועומדת בפני עצמה (וראוי לדיון ענין הקנאים פוגעין בו).
ורק בעולם המודרני הפכה הנקמה לשם גנאי, ושורש הענין הוא לדעתי מהנצרות "הושט לו את הלחי השניה" .
וביהדות זה מופיע בתור שפלות "יתן למכהו לחי ישבע בחרפה".

ולמה בהגיון רגיל של בני אנוש,
אין חילול שם שמים במה שעם השם נתבזה ונתחרף ואין גואל לו?
(וכידוע שהיו שקמו ועשו מעשה על זה)
ולענ"ד, אדרבה, בזה שנכיר שיש פה חילול השם, הרינו עושים ממש "מעשה תשעה באב" ומצפים לגילוי כבודו מחודש.

3. אין לזה קשר למרד.
גם אן שם שמים מחולל, זה לא אומר שיש עלינו חיוב לפתוח במרד שאין לו תקווה. וכמו בחורבן בית מקדשנו, שדעת חז"ל היתה לעשות שלום עם הרומאים ובודאי שלא ללחום נגדם.
 
אחד מן הגולה אמר:
יעקוב אמר:
ספר אם הבנים שמחה הוא המענה לחילול ה'. ובהחלט כשיניח ה' לנו מכל אויבנו מסביב נעשה מלחמת השמדה על גרמניה זה כלל לא משנה אם הם עמלק או לא צריך למחות את שמם מתחת השמים בק"ו מעמלק. ונזכה שיתקיים בנו ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל אכי"ר
מי דן ק"ו זה מעצמו?! ואף מסברא היכן יש כאן ק"ו מעמלק, אשר אין לנו מי שיכול לרדת לעומק דעתם של חז"ל אשר האריכו לבאר גודל קלקולו של עמלק. עד אשר אמרו הקדמונים שכל הרע והקלקולים שיהיו בעולם עד סוף כל הדורות שורשם בעמלק, והיכן יש כאן ק"ו?!
 

למה להיתפס לדברים צדדים לפלפל בהם בכל הרצינות ולדלג על רוח ההודעה, תפתח אשכול שעוסק בק"ו מעמלק כן או לאו ותציע ממרכולתך בהצלחה רבה
 

משה שמחה

משתמש חדש
"נאצישען יאמערטאל"
ביידיש מהרב הגאון ר' פינחס הירשפרונג זצ"ל סיפור האישי שלו הספר נמצא באוצר החכמה
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
אלי מאירי אמר:
אחד מן הגולה אמר:
אלי מאירי אמר:
עיקר הבעיה לענ"ד בספרי שואה,
היא העובדה שריבוי הצער והשכול ללא הנקמה הראויה מהווה חילול השם עצום.
א. אינני יודע מניין ההמצאה שחילול השם הוא מצב ולא עבירה כמשמעות הראשונים, וא"כ אין כאן מקום לטענת חילול השם, וכי מי חילל ש"ש, הנאצים ימ"ש?!
ב. לו יהי ויש חילול השם. וכי רגשות שפלות של נקמה, המגיעות מתאוות היצור האנושי שאינו מרומם די להתגבר על יצרותיו, וכי זהו הכפרה לחילול השם?!
אדרבה אותם היהודים שהסתובבו אחר השואה ורצחו את הרוצחים מסתבר שעברו על איסור הרציחה גם אם הוא בשביל למלאות את תאוות הנקם.

מלבד זאת לגבי עיקר העניין על ריקודים במשרפות והדלקת נרות חנוכה, אני אישית לא הייתי ממליץ מאחר וכ90% מהסיפורים לפחות הינם המצאות ופרי דמיון הניצולים בלבד. [על סמך ידיעה ברורה בנסיון לאמת את הסיפורים רובם נתבררו כהמצאות ודמיונות. וכך גם מסתבר מסברא.]

לגבי ספר שמראה על אפיסותם ושיפלותם של הנאצים, עוד לא מצאתי את הספר הראשון על השואה שאיננו מראה על שפלותם, הרי אין לך שפלות גדולה יותר מהרציחות והעינויים שעוללו לבני עמנו. [והספרים העיקריים בהם רואים את ההשפלה של עם ה' הם בספרים הציוניים בהם מדגישים את חבורתו של מרדכי אנילביץ' וחבריו שהתאבדו כדי לא ללכת כצאן לטבח וכיו"ב, סיפורים אלו (אף שאיננו דנים אותם כמובן כל עוד לא באנו למקומם) הם אלו המראים על שפלות אנשים מעם ה' שלא היו עסוקים אלא במחשבות של למות בכבוד ושלא ללכת כצאן לטבח.]
כמה הערות:

1. מי אומר שחילול השם הוא איננו מצב מסוים??
לא אמנע מלהביא לך את דברי יחזקאל:

וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ: (כא) וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה: (כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר השם ה' לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם: (כג) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' נְאֻם השם ה' בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם: (כד) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם: — יחזקאל לו

וגם מהאזינו יכולתי להביא לך פסוקים המתארים שהגאולה תבוא מכך שהשם יתעורר לקדש את שמו ולכך יאסוף שנית לקבץ נדחיו.

ולכן לי פשוט (אשמח אם תחכמנו) שחילול השם הוא מצב, שיש איסור להביא אליו.


2.חוץ מזה אני מתפלא עליך.
להבנתי, נקמה היא מדה ראויה ונכונה, וטובה לשימוש.
וכל התנ"ך מלא ממנה, ויש בה היתר\מצווה בגואל הדם.
וביציאת מצרים, וכי הכל היה רק ללמד את בני ישראל עונשי שמים? או יחוד השם?
בודאי היה שם ענין גדול של קידוש שם השם, והרמת כבוד השם, שהוא "קל נקמות".

והנה הורונו להתרחק מהמדה הזאת מאד במה שנוגע לכבוד עצמנו, אבל במה שנוגע לכבוד השם היא מדה יפה. ועומדת בפני עצמה (וראוי לדיון ענין הקנאים פוגעין בו).
ורק בעולם המודרני הפכה הנקמה לשם גנאי, ושורש הענין הוא לדעתי מהנצרות "הושט לו את הלחי השניה" .
וביהדות זה מופיע בתור שפלות "יתן למכהו לחי ישבע בחרפה".

ולמה בהגיון רגיל של בני אנוש,
אין חילול שם שמים במה שעם השם נתבזה ונתחרף ואין גואל לו?
(וכידוע שהיו שקמו ועשו מעשה על זה)
ולענ"ד, אדרבה, בזה שנכיר שיש פה חילול השם, הרינו עושים ממש "מעשה תשעה באב" ומצפים לגילוי כבודו מחודש.

3. אין לזה קשר למרד.
גם אן שם שמים מחולל, זה לא אומר שיש עלינו חיוב לפתוח במרד שאין לו תקווה. וכמו בחורבן בית מקדשנו, שדעת חז"ל היתה לעשות שלום עם הרומאים ובודאי שלא ללחום נגדם.


א. לגבי חילול השם, ברמב"ם פ"ג יסוה"ת בהביאו דיני חילול השם לא מובא בתור מצב אלא בתור דין, כמו"כ בשאר דברי הראשונים. ידעתי גם ידעתי כי בנביאים רבו הפסוקים המדברים אודות חילול השם המיוחס בתור מצב. ואולם לא ידוע לי עדיין על מקור איסור להביא לידי מצב של חילול השם. אכן אין לי עדיין סדר בעניין, ואשמח אם תחכמני.

ב. לגבי הנקמה, אני קצת מתפלא, עיין בדברי המפרשים שהביאו על קל נקמות ה' שהוא גילוי מלכותו, שע"י הנקמה מתגלה מלכותו. כל דברי הראשונים מלאים בזה שיציאת מצרים הייתה למען גילוי כבוד ה' ע"י שנוטל נקמה מהקמים עליו. בקיצור, נקמה מובא על הקב"ה שיטול נקמה מן הגויים, ולא על כלל ישראל שינקמו בעצמם, וגם בזה דברים עמוקים הם מהו בדיוק עניין הנקמה של הקב"ה.
ופסוק הוא ביחזקאל (כה,יז) "ועשיתי בם נקמות גדולות בתוכחות חמה וידעו כי אני ה' בתתי את נקמתי בם"
ואולם פשוט לי עכ"פ כי הנקמה איננה מידה ראויה, ונאסרנו באיסור לא תיקום. ומסתמא ע"פ הלכה ג"כ אין היתר לזה לנקום ברוצחי עמנו אם אין בזה דין הבא להרגך וכיו"ב. ובהגיון רגיל של בני אנוש נקמה הוא רגש לאומני מסויים של גאווה, וכמובן שנקמת ה' איננה מרגש הנקם אלא בתור תיקון לעולם, מה שלא שייך כלל בבני אנוש שאינם יודעים בדרכי הקל.
כמובן שעניין גואל הדם שכבר האריכו הרבה מאד לבארו אינו נקמה כפשוטו ואכהמ"ל.
[לגבי המרד לא נאמר אלא שיש בזה מן השפלות של בני אדם.]
 
אחד מן הגולה אמר:
אלי מאירי אמר:
אחד מן הגולה אמר:
א. אינני יודע מניין ההמצאה שחילול ה' הוא מצב ולא עבירה כמשמעות הראשונים, וא"כ אין כאן מקום לטענת חילול ה', וכי מי חילל ש"ש, הנאצים ימ"ש?!
ב. לו יהי ויש חילול ה'. וכי רגשות שפלות של נקמה, המגיעות מתאוות היצור האנושי שאינו מרומם די להתגבר על יצרותיו, וכי זהו הכפרה לחילול ה?!
אדרבה אותם היהודים שהסתובבו אחר השואה ורצחו את הרוצחים מסתבר שעברו על איסור הרציחה גם אם הוא בשביל למלאות את תאוות הנקם.

מלבד זאת לגבי עיקר העניין על ריקודים במשרפות והדלקת נרות חנוכה, אני אישית לא הייתי ממליץ מאחר וכ90% מהסיפורים לפחות הינם המצאות ופרי דמיון הניצולים בלבד. [על סמך ידיעה ברורה בנסיון לאמת את הסיפורים רובם נתבררו כהמצאות ודמיונות. וכך גם מסתבר מסברא.]

לגבי ספר שמראה על אפיסותם ושיפלותם של הנאצים, עוד לא מצאתי את הספר הראשון על השואה שאיננו מראה על שפלותם, הרי אין לך שפלות גדולה יותר מהרציחות והעינויים שעוללו לבני עמנו. [והספרים העיקריים בהם רואים את ההשפלה של עם ה' הם בספרים הציוניים בהם מדגישים את חבורתו של מרדכי אנילביץ' וחבריו שהתאבדו כדי לא ללכת כצאן לטבח וכיו"ב, סיפורים אלו (אף שאיננו דנים אותם כמובן כל עוד לא באנו למקומם) הם אלו המראים על שפלות אנשים מעם ה' שלא היו עסוקים אלא במחשבות של למות בכבוד ושלא ללכת כצאן לטבח.]
כמה הערות:

1. מי אומר שחילול השם הוא איננו מצב מסוים??
לא אמנע מלהביא לך את דברי יחזקאל:

וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ: (כא) וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה: (כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר השם ה' לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם: (כג) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' נְאֻם השם ה' בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם: (כד) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם: — יחזקאל לו

וגם מהאזינו יכולתי להביא לך פסוקים המתארים שהגאולה תבוא מכך שהשם יתעורר לקדש את שמו ולכך יאסוף שנית לקבץ נדחיו.

ולכן לי פשוט (אשמח אם תחכמנו) שחילול השם הוא מצב, שיש איסור להביא אליו.


2.חוץ מזה אני מתפלא עליך.
להבנתי, נקמה היא מדה ראויה ונכונה, וטובה לשימוש.
וכל התנ"ך מלא ממנה, ויש בה היתר\מצווה בגואל הדם.
וביציאת מצרים, וכי הכל היה רק ללמד את בני ישראל עונשי שמים? או יחוד השם?
בודאי היה שם ענין גדול של קידוש שם השם, והרמת כבוד השם, שהוא "קל נקמות".

והנה הורונו להתרחק מהמדה הזאת מאד במה שנוגע לכבוד עצמנו, אבל במה שנוגע לכבוד השם היא מדה יפה. ועומדת בפני עצמה (וראוי לדיון ענין הקנאים פוגעין בו).
ורק בעולם המודרני הפכה הנקמה לשם גנאי, ושורש הענין הוא לדעתי מהנצרות "הושט לו את הלחי השניה" .
וביהדות זה מופיע בתור שפלות "יתן למכהו לחי ישבע בחרפה".

ולמה בהגיון רגיל של בני אנוש,
אין חילול שם שמים במה שעם השם נתבזה ונתחרף ואין גואל לו?
(וכידוע שהיו שקמו ועשו מעשה על זה)
ולענ"ד, אדרבה, בזה שנכיר שיש פה חילול השם, הרינו עושים ממש "מעשה תשעה באב" ומצפים לגילוי כבודו מחודש.

3. אין לזה קשר למרד.
גם אן שם שמים מחולל, זה לא אומר שיש עלינו חיוב לפתוח במרד שאין לו תקווה. וכמו בחורבן בית מקדשנו, שדעת חז"ל היתה לעשות שלום עם הרומאים ובודאי שלא ללחום נגדם.


א. לגבי חילול ה', ברמב"ם פ"ג יסוה"ת בהביאו דיני חילול ה' לא מובא בתור מצב אלא בתור דין, כמו"כ בשאר דברי הראשונים. ידעתי גם ידעתי כי בנביאים רבו הפסוקים המדברים אודות חילול ה' המיוחס בתור מצב. ואולם לא ידוע לי עדיין על מקור איסור להביא לידי מצב של חילול ה'. אכן אין לי עדיין סדר בעניין, ואשמח אם תחכמני.

ב. לגבי הנקמה, אני קצת מתפלא, עיין בדברי המפרשים שהביאו על קל נקמות ה' שהוא גילוי מלכותו, שע"י הנקמה מתגלה מלכותו. כל דברי הראשונים מלאים בזה שיציאת מצרים הייתה למען גילוי כבוד ה' ע"י שנוטל נקמה מהקמים עליו. בקיצור, נקמה מובא על הקב"ה שיטול נקמה מן הגויים, ולא על כלל ישראל שינקמו בעצמם, וגם בזה דברים עמוקים הם מהו בדיוק עניין הנקמה של הקב"ה.
ופסוק הוא ביחזקאל (כה,יז) "ועשיתי בם נקמות גדולות בתוכחות חמה וידעו כי אני ה' בתתי את נקמתי בם"
ואולם פשוט לי עכ"פ כי הנקמה איננה מידה ראויה, ונאסרנו באיסור לא תיקום. ומסתמא ע"פ הלכה ג"כ אין היתר לזה לנקום ברוצחי עמנו אם אין בזה דין הבא להרגך וכיו"ב. ובהגיון רגיל של בני אנוש נקמה הוא רגש לאומני מסויים של גאווה, וכמובן שנקמת ה' איננה מרגש הנקם אלא בתור תיקון לעולם, מה שלא שייך כלל בבני אנוש שאינם יודעים בדרכי הקל.
כמובן שעניין גואל הדם שכבר האריכו הרבה מאד לבארו אינו נקמה כפשוטו ואכהמ"ל.
[לגבי המרד לא נאמר אלא שיש בזה מן השפלות של בני אדם.]
א. אם תעיף מבט בשערי תשובה תמצא את אשר חפשת
ב. לא נכון ההסבר הפשוט לגואל הדם, היא נקמה כפשוטו להשקיט את רתיחת הדם
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
עקביא בן מהלל אומר אמר:
ב. לא נכון ההסבר הפשוט לגואל הדם, היא נקמה כפשוטו להשקיט את רתיחת הדם
נאמר על גואל הדם כי כדי להשקיט את רתיחת הדם יש לו לנוס. ואמנם פירשו המפרשים שהסיבה שיש בזה מקום לנוס שמה הוא מפני כי אין לו דין נקמה כלל, ומעיקר הדין אינו חייב מיתה, ורק משום שיש רתיחת הדם של גואל הדם נתנו לו היתר לרוצחו כל עוד לא נס. אבל אין משם מקור כלל על רום מעלת הנקמה, וכפי שהבאתי שהראשונים פירשו בהדיא את עניין הנקמה אצל הקב"ה שאינו אלא לגילוי מלכותו.
 

אלי מאירי

משתמש ותיק
נראה לי פשוט שענינים 'גילוי מלכותו' ו'קידוש השם' הינם קרובים מאד.
ואכן היטבת לומר, שהשם גילה את שליטתו, וגילה את יכולת המלכות שלו, במופתי מצרים.
כלומר מלבד מה שהאמינו בהשם, שגילה את כל פרטי יכולותיו,
השם נקדש בעונשי מצרים.

ויש בזה עומק נפלא, שהדור הזה לא מבין, ומתקשה לקבל בגלל המוסריות הגויית.
כי יש ענין של עונש.
והוא לא קשור לתיקון האדם, הוא קשור לקידוש השם וכ"כ הבית הלוי עה"ת
שעונש של בי"ד בא לכפר על חילול השם שבמעשה העבירה!
דהיינו לפרסם שיש בעל הבית.
וכן הסביר היטב המכתב מאליהו, שיש וקידוש השם נעשה על ידי הענשת הרשעים.

אמנם נראה מובן, שענין ה"מעשה חילול השם" הוא ליצור מצב של חילול.
אך לא קבעתי 'איסור' בלמידה על השואה
רק אני מתכוין שעל פי הרגש המוסרי הנראה, לא ראוי להכניס בנפשותינו
את עומק המצב הזה, באופן שהנפש תחוש, שנעשה עוול לעם השם.

אמנם נראה שהדרך היחידה 'לאחוז' את ההרגשה הזאת ו'לנתק אותה' מהחילול השם שבה
היא לקרוא להשם לבקש נקמה, ובכך להכיר שלא נסתיימה המערכה
אפילו בתשעה באב, יש כל הזמן קריאה להשם לגלות את ההסתר הזה ולהינקם בהם
וזה תופס חצי מהקינות בערך.
ולכאו' זה כל ענין איכה, 'להתלונן' להשם איך קראתנו כל זאת. איך הגענו לזה.
(אמנם יש לזה גם גוון גדול של חרטה והכרת חומר מעשינו, אבל לא מצאנו התיחסות לנושא כך במהלך היום. שהרי אין וידוי וכדו' רק ביום כיפור יש את עשרה הרוגי מלכות, שם יש ענין של חרטה ואיך התדרדרנו לזה, אבל בתשעה באב עיקרו הבכי על חילול השם. והכאב האישי על זה.)

אמנם זה לא שייך שאנחנו נעשה את זה.
אבל לו יצויר שהיינו בימי המלכים והנביאים,
מאד יתכן שהקב"ה היה מצווה לנו להנקם את נקמתו מאדום.
(הוא ביקש כך בעבר:עמלק, מדין, פלשתים..)

"אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע"
 

שלמה מפשטיאן

משתמש חדש
יעקוב אמר:
ספר אם הבנים שמחה הוא המענה
להתמודדות נכונה גם בשעות הקשו כהשואה והוא כתב הכל בע"פ כשהמחבר הרה"ק מפישטיאן היה סגור לעצמו ונחבא כל זאת הוא כתב בלי ספרים
 
חלק עליון תַחתִית