לכבוד יום היארצייט של רחל - י"א אייר

[אברהם העברי]

אני מקפיץ כאן שתי אשכולות שדנים בנושא
viewtopic.php?f=45&t=7346
viewtopic.php?f=45&t=7347
אמנם א"א לעלות לקבר אבל ללמוד לע"נ אפשר

[שאר לעמו]

רחל צריכה שילמדו לעילוי נשמתה? לא נראה לי..

(ומי אמר י"א. שמא בתאריך אחר).

[רוצה לדעת]

רחל צריכה שילמדו לעילוי נשמתה? לא נראה לי..

איתא באלשיך ש"מחצית השקל" הוא לע"נ משה רבינו,
וראיתי פעם בשם מרן הגראי"ל זיע"א שאמר שרואים מכאן שגם משה רבינו צריך עילוי נשמה, כי אין סוף ב"דרגות" ב"עילוי" נשמה, והבן.
 

[שאר לעמו]

קטונתי, אבל הדבר הזה תמוה ביותר. משה רבינו מבחר המין האנושי צריך את העילוי נשמה מאתנו ?! א"א לחזור ע"ז בכלל.
שוב בררתי, ואין זה כזה אלשיך. ופשוט לי שאין כזה רלב"ג, ובכלל אין דרך רלב"ג בכגון דא.

זה מאחד מהספרים הנקראים קיצור אלשיך (ראיתי במהדו' ליון אפשטיין, ה' מגילות עם י"ב פירושים, אבל בקיצור אלשיך המקורי זה לא כתוב). ולא ידוע מי הוא המחבר הלז. בכל מקרה זה לא מקור נאמן (ועצם זה שהוא כך כתב כבר עושה אותו למקור לא נאמן..)

והחודש אשר נהפך וגו ומתנות לאביונים הרלב"ג כתב שמרדכי תיקן להם לישראל שיתנו בפורים מתנות לאביונים. דאיתא במדרש (אס"ר פ"ז) שאליהו הנביא בא אצל משה רבינו וספר לו הגזרה המן, ובקש ממנו שיתפלל להקב"ה לבטל הגזרה. ומשה אמר אם יש איזה בעולם שישתתף עמו בתפלה, ואמר לו אליהו יש צדיק אחד ומרדכי שמו, ואמר משה לאליהו שיאמר למרדכי שיתפלל. ובאותה עת שמרדכי יתפלל גם הוא יתפלל ועל ידי תפלת שניהם היתה הגאולה. על כן תקן מרדכי שבכל שנה בפורים יתנו צדקה ומתנות לאביונים עבור נשמת משה.

[ספר וסופר]

המושג הכללי שעושים דברים בשביל המתים, לכאורה נובע ממה שלמדו חז"ל מהפסוק - 'כפר לעמך אשר פדית', וחז"ל למדו כפר לעמך - אלו החיים, אשר פדית - אלו המתים. מכאן שמתים צריכים כפרה.

וכתבו הראשונים שמזה למדו לנדור צדקה בשביל המתים.

נמצא שכל זה במי שצריך כפרה, וודאי שאין זה שייך אצל אלו שכל מה שיש לנו זה מהם.

[אולי יש עוד מקור, אשמח אם יאירו את עיני]

נ.ב.
אני כותב את זה מזיכרון ישן נושן, שכך עלה בפולמוס שהיה בזמנו בישיבה שלמדתי.
היה מנהג בישיבה, להזכיר כל יום חמישי את כל השמות שהנדיבים תרמו לעל"נ שהיארצייט שלהם חל באותו השבוע.
ובשבוע של ז' אדר, הטיתי אזני, ושמעתי - 'משה בן יוכבד', - לא פחות ולא יותר!...

[שאר לעמו]

לע"נ משה בן יוכבד.. לא יודע אם זה יותר פשע או יותר טיפשות..
במזבח הקטורת כתוב לא תעלו עליו קטורת זרה. וע"ז מתו נדב ואביהוא. אנחנו לא מעיזים לעמוד לפני האבות. זה קטורת זרה.
מספור שהגרח"ס הלוי ביקש לברך יודע נגן שההנאו, והוא ביקש להיות במקהלה של דוד המלך.. הזדעזע הגרח"ס מליונים מילין משם נשרף כבר.

[רוצה לדעת]

קטונתי, אבל הדבר הזה תמוה ביותר. משה רבינו מבחר המין האנושי צריך את העילוי נשמה מאתנו ?! א"א לחזור ע"ז בכלל.
שוב בררתי, ואין זה כזה אלשיך. ופשוט לי שאין כזה רלב"ג, ובכלל אין דרך רלב"ג בכגון דא.

זה מאחד מהספרים הנקראים קיצור אלשיך. ולא ידוע מי הוא המחבר הלז. בכל מקרה זה לא מקור נאמן (ועצם זה שהוא כך כתב כבר עושה אותו למקור לא נאמן..)

והחודש אשר נהפך וגו ומתנות לאביונים הרלב"ג כתב שמרדכי תיקן להם לישראל שיתנו בפורים מתנות לאביונים. דאיתא במדרש (אס"ר פ"ז) שאליהו הנביא בא אצל משה רבינו וספר לו הגזרה המן, ובקש ממנו שיתפלל להקב"ה לבטל הגזרה. ומשה אמר אם יש איזה בעולם שישתתף עמו בתפלה, ואמר לו אליהו יש צדיק אחד ומרדכי שמו, ואמר משה לאליהו שיאמר למרדכי שיתפלל. ובאותה עת שמרדכי יתפלל גם הוא יתפלל ועל ידי תפלת שניהם היתה הגאולה. על כן תקן מרדכי שבכל שנה בפורים יתנו צדקה ומתנות לאביונים עבור נשמת משה.

אלשיך מקונטרס של הגר''ח קרלינשטיין.PDF

 

[שאר לעמו]

מוסיף תמיהה על תמיהה! הוא בעולם האמת יודע את האמת כבר.
פעם שמעתי מתלמיד של הגר"ש אוירבך שאמר לו אודות ספר של קדמון אחד (והוא חשוב, אלא שזו שיטה) שפעם נתנו למילה מודפסת משקל גדול.. בפרט פה שזה נקרא קיצור אלשיך, חושבים מי יודע מה זה.. אין לזה מקור ואין מה לתת לזה הסברים. בפרט שבפני עצמן הדברים כ"כ צורמים.

[ספר וסופר]

לע"נ משה בן יוכבד.. לא יודע אם זה יותר פשע או יותר טיפשות..

זה יהדות שהורחקה ממקורה ת"ק פרסה.

וזה מזכיר לי, מה שראיתי פרסומת לפני כעשר שנים, איזה קופה שפירסמה בזה הלשון:

'תתרום כך וכך, ונתפלל עליך ת ק ט ז [!!] תפילות'.

ולמי שלא הבין, הוסיפו:
'כמנין ואתחנן - ועוד אחד'.

ולמי שעדיין לא הבין הוסיפו:
'תפילה שמזמן משה רבנו לא היתה'. [לא ברירא מילתא, הרי גם בזמן משה זה לא היה].

תחליט אתה אם זה תמימות או טפשות...
יש דברים שלא ניתן ללמוד בישיבה קטנה, בשביל זה צריכים חיידר.

- -
העירו לי שמסתמא זה לא בכוונה, אלא שחיקה מסוימת מכח הקמפיינים למיניהם, ואכן הם הפסיקו מאז את הפרסום.
אולם העיקר זה לא קופות הצדקה, אלא הזהירות שלא להכהות את הרגש האישי בענינים עליונים אלו.

תודה למעירים.

[נדיב לב]

קטונתי, אבל הדבר הזה תמוה ביותר. משה רבינו מבחר המין האנושי צריך את העילוי נשמה מאתנו ?! א"א לחזור ע"ז בכלל.
שוב בררתי, ואין זה כזה אלשיך. ופשוט לי שאין כזה רלב"ג, ובכלל אין דרך רלב"ג בכגון דא.

זה מאחד מהספרים הנקראים קיצור אלשיך. ולא ידוע מי הוא המחבר הלז. בכל מקרה זה לא מקור נאמן (ועצם זה שהוא כך כתב כבר עושה אותו למקור לא נאמן..)

והחודש אשר נהפך וגו ומתנות לאביונים הרלב"ג כתב שמרדכי תיקן להם לישראל שיתנו בפורים מתנות לאביונים. דאיתא במדרש (אס"ר פ"ז) שאליהו הנביא בא אצל משה רבינו וספר לו הגזרה המן, ובקש ממנו שיתפלל להקב"ה לבטל הגזרה. ומשה אמר אם יש איזה בעולם שישתתף עמו בתפלה, ואמר לו אליהו יש צדיק אחד ומרדכי שמו, ואמר משה לאליהו שיאמר למרדכי שיתפלל. ובאותה עת שמרדכי יתפלל גם הוא יתפלל ועל ידי תפלת שניהם היתה הגאולה. על כן תקן מרדכי שבכל שנה בפורים יתנו צדקה ומתנות לאביונים עבור נשמת משה.

אלשיך מקונטרס של הגר''ח קרלינשטיין.PDF

הגר''ח קרלינשטיין זצ"ל מציין לפירוש האלשיך על מגילת אסתר פרק ט פסוק כג. חפשתי שם ולא מופיע.
 

אלשיך אסתר פרק ט כא - כב ואחר שכתב זה - שהוא נוסח המגלה מאיש יהודי עד כה - לשלוח ולהודיע בכל הגלילות את כל הקורות אותם שהוא אומרו ויכתב מרדכי את כל הדברים האלה, שלח עם זה ספרים אל כל היהודים לקיים עליהם, שהוא על עצמם עד תום כל הדור שאירע להם הנס, גם שלא יהיה על זרעם, כי אם שיקבלום הם עליהם חובה, כי עתה על ידי מה שנמצא כתוב בספר מאיש יהודי עד כה יוסרו מלבם החמשה דברים המקילים מעליהם הנס והפורקן וייטב לבם לקבלם חובה. אך ראשונה לא בקש מהם רק על הדור ההוא, וזהו לקיים עליהם כלומר ולא עדיין על זרעם להיות עושים חובה את יום ארבעה עשר אשר החלו בתורת נדבה, וגם את יום חמשה עשר לשושן אשר לא החלו כמדובר רצה לחייבם. וזהו כימים אשר נחו בהם היהודים, שהוא, אלה בארבעה עשר ואלה בחמשה עשר:
ועוד כיוון באומרו כימים וכו', לומר שלא יאמרו הלא עיקר הנס היה בימי הפסח כי אז תלו את המן ואת בניו ויתהפכו הכתבים מרעה אל טובה, והלא אז הם ימי שמחה כי פסח הוא לה', ולמה נחדש עוד ימים אחרים, לזה אמר כימים אשר נחו בהם היהודים שהוא באדר, כי אחר כל הנעשה בפסח לא סר מעליהם אימת מות עד עד הגיעו ימים אשר היו באגרות ראשונות, כי כתב אשר וכו' אין להשיב, וזהו אומרו כימים אשר נחו בהם וכו' והחדש אשר נהפך וכו' למעט חדש ניסן, כי עדיין לא נחו וגם אינו החדש אשר נהפך וכו':

[נדיב לב]

קטונתי, אבל  הדבר הזה תמוה ביותר. משה רבינו מבחר המין האנושי צריך את העילוי נשמה מאתנו ?! א"א לחזור ע"ז בכלל.
שוב בררתי, ואין זה כזה אלשיך. ופשוט לי שאין כזה רלב"ג, ובכלל אין דרך רלב"ג בכגון דא.

זה מאחד מהספרים הנקראים קיצור אלשיך. ולא ידוע מי הוא המחבר הלז. בכל מקרה זה לא מקור נאמן (ועצם זה שהוא כך כתב כבר עושה אותו למקור לא נאמן..)

והחודש אשר נהפך וגו ומתנות לאביונים הרלב"ג כתב שמרדכי תיקן להם לישראל שיתנו בפורים מתנות לאביונים. דאיתא במדרש (אס"ר פ"ז) שאליהו הנביא בא אצל משה רבינו וספר לו הגזרה המן, ובקש ממנו שיתפלל להקב"ה לבטל הגזרה. ומשה אמר אם יש איזה בעולם שישתתף עמו בתפלה, ואמר לו אליהו יש צדיק אחד ומרדכי שמו, ואמר משה לאליהו שיאמר למרדכי שיתפלל. ובאותה עת שמרדכי יתפלל גם הוא יתפלל ועל ידי תפלת שניהם היתה הגאולה. על כן תקן מרדכי שבכל שנה בפורים יתנו צדקה ומתנות לאביונים עבור נשמת משה.

רבי יצחק זילברשטיין משתמש בדברי הקיצור אלשיך לפשוט שאלה. מחודש ת"מ.

חשוקי חמד מגילה דף ו עמוד ב ומתנות לאביונים

אסף חבורה ללמוד משניות לעילוי נשמת אמו ולא אמר להם שזה לעילוי נשמתה
שאלה. ראובן ארגן חברת משניות שילמדו משניות לעילוי נשמת אמו, האם צריכים לומר כל פעם שהם לומדים לעילוי נשמתה, או שאע"פ שהם לא יודעים שהם לומדים לעילוי נשמתה, די במה שהמייסד התכוון לעילוי נשמתה?
תשובה. כתב בקיצור אלשיך (אסתר ט כב) איתא במדרש שאליהו הנביא בא אל משה רבינו וסיפר לו גזירת המן, וביקש ממנו שיתפלל לקב"ה לבטל הגזירה, ומשה אמר לו, האם יש איזה צדיק בעולם שישתתף עמו בתפילה, ואמר לו אליהו, יש צדיק אחד ומרדכי שמו, ואמר משה לאליהו שיאמר למרדכי שיתפלל, ובאותה עת שמרדכי יתפלל גם הוא יתפלל, וע"י תפילת שניהם היתה הגאולה, על כן תיקן מרדכי שבכל שנה בפורים יתנו צדקה ומתנות לאביונים עבור נשמת משה, עכ"ל. והדברים מחודשים. עכ"פ חזינן מהאלשיך שאע"פ שמרדכי לא גילה לעם ישראל למה תיקן מתנות לאביונים, עם כל זה יש בזה תועלת לנשמתו של משה, וכך גם בעניננו אף שהלומדים לא יודעים שהם לומדים לעילוי נשמת האם, בכל זאת כיון שהמייסד עשה זאת לעילוי נשמתה, הרי עולה לנשמתה.
אולם בספר סוכת שלום (כלל ב, לרבי אליהו גוטמאכער) כתב שאם לומדים קבוע לעילוי נשמת אחד, די שיאמרו בפעם הראשונה, אבל אם לומדים פעמים בשביל זה, ופעמים בשביל אחר, צריך לומר בפירוש שהוא לומד לעילוי נשמתו, ואין לומר כיון שהיה במחשבה ללמוד בעד פלוני, קמיה שמיא גליא, שעושה בעבור זה, דהא אמרינן דהמתפלל על חבירו בפניו, אין צריך להזכיר שמו, אבל שלא בפניו צריך להזכיר שמו, עיין שם. אך אין סתירה לדברינו, כי דבריו אמורים באדם שלומד מדעת עצמו, ולא כשלומד תורה על פי יוזמת ראובן שארגן זאת במחשבה מפורשת שיעלה לנשמת אמו, שהכוונה של ראובן מספקת.
לסיכום: יתכן שמספיק במה שהמייסד התכוון לעלוי נשמתה.

[אבר כיונה]

חפשתי שם ולא מופיע.

כמו שכתב הרב שאר לעמו זה לא אלשיך אלא קיצור אלשיך
ויש בו דברים שאין באלשיך
כמו שבקיצור של"ה יש דברים שאין בשל"ה

[גבריאל פולארד]

קטונתי, אבל הדבר הזה תמוה ביותר. משה רבינו מבחר המין האנושי צריך את העילוי נשמה מאתנו ?! א"א לחזור ע"ז בכלל.

נכון זה שזה קיצור אלשיך, וגם אם המקור לא נאמן, תמוה לי שאתה קורא לזה תמוה וצורם.
וכי יש סוף למדרגות בעולם האמת? וכי לא שייך להבין שיש עילוי נשמה גם למשה רבינו?
לענ"ד תמוה לומר שאין עילוי נשמה למרע"ה. ואפילו צורם.

[יהודי אחד]

קטונתי, אבל הדבר הזה תמוה ביותר. משה רבינו מבחר המין האנושי צריך את העילוי נשמה מאתנו ?! א"א לחזור ע"ז בכלל.

נכון זה שזה קיצור אלשיך, וגם אם המקור לא נאמן, תמוה לי שאתה קורא לזה תמוה וצורם.
וכי יש סוף למדרגות בעולם האמת? וכי לא שייך להבין שיש עילוי נשמה גם למשה רבינו?
לענ"ד תמוה לומר שאין עילוי נשמה למרע"ה. ואפילו צורם.

ועוד איך תמוה

מי חיבר את קיצור אלשייך?

[ספר וסופר]

זה ודאי שאין ספור עליות יש, וצדיקים אין להם מנוחה וכו' וכו', וכ"ש משה רבנו, שבודאי שכל דבר תורה שנלמד כאן בעולם זה עליה בשבילו, ויש 'התפשטותא דמשה בכל דור וכו' וכו' וכו'.

אולם הביקורת כאן, יוצאת מנקודת מבט של אופי ההתייחסות.

היחס שלנו אל משה רבנו הוא כמשהו שקשור לעצם מציאות הרוחניות של העולם, הוא אחד מעיקרי אמונה, שפרשה מיוחדת בתורה מבארת את מדרגתו - לשני האנשים הגדולים ביותר שהיו בדור הגדול ביותר - שזה אהרן ומרים, ועל זה נאמר - 'מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה'.

המושג 'עילוי נשמה', נתפס במקום נמוך הרבה הרבה ביותר, בסוג תועלת אישית שאנחנו מייחסים לנשמות אחרות, 'תיקון', 'כפרה' 'השגת שלימות' וכדו', זה דבר שהרגש הבריא מזדעזע מלייחס לרוח אפינו משיח ה'.

סתם כך, כדאי לחזק את הענין הזה מבחינה חינוכית, היראה התמימה שהיתה כל הדורות מדמיות התנ"ך בכלל, ומקדושי השם בפרט, והיום אולי בעקבות הקומיקסים הרבים ואולי מסיבות אחרות, יש הרגשה שמשהו דהה בענין הזה.

וכדאי להביא כאן מה שיש בזוהר חדש רות [מב.], תגובה של רבי יוסי בר חנינא, על שאלה שנראית תמימה לגמרי, ותגובתו החריפה צריכה לימוד לעצמה.

רבי נתן שאל ליה לרבי יוסי ברבי חנינא יומא חד וא"ל אליהו הוה ליה ברא או לאו. א"ל מילתא אחרא הוה ביה וכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו [ד"ה א' ט"ז] מאי אל תרעו אל תעשו עצמיכם רעים וחברים לנביאי. והקב"ה בחר בהם והבדילם מישראל לעבודתו והכניסם בהיכלו ק"ו מי שהוא מלאך בשמים אתה שואל עליו.

הוא הרגיש שבעצם השאלה האם לאליהו היה בן או לא, יש כאן איזה פגם של 'אל תעשו עצמכם ריעים לנביאי', ואנן מה נענה אבתרייהו.

[יראתי בפצותי]

זה חמור הרבה יותר מדברי הזוהר, זה הקטנה נוראית של הדורות הקדמונים ומחשבה שהם צריכים אותנו, גם אם נקבל את דברי הקיצור אלשיך, הרי שאין זה לעילוי נשמת, אלא לתת למשה רבנו חלק במצוות שהוא הגורם להם בעולם הזה, וזה כאילו הוא המתקן מצווה זו בעולם הזה וזה טוב מכל חיי העולם הבא, וגם זה לא נראה כלל. אך לומר לעילוי נשמת משה ח"ו ולא תהא כזאת בישראל.