ר׳ אלחנן ווסרמן על השואה

תולדות גדולי ישראל ודברי ימי עמינו

פותח הנושא
כפשוטו
הודעות: 54
הצטרף: 04 מאי 2020, 17:12
נתן תודה: 9 פעמים
קיבל תודה: 9 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

ר׳ אלחנן ווסרמן על השואה

שליחה על ידי כפשוטו » 08 מאי 2020, 18:35

ישנו סיפור על הגר״א ווסרמן שהילך ברחובות ברלין, וראה גרמני נושק לכלבו נענה ואמר: ע״ז נאמר ״זובחי אדם עגלים יישקון״ ממקום זה תצא פורענות. ואכן ידוע מה שארע על ידם רח״ל, והוא נרצח בתוך ששת המיליונים הי״ד.
שאלותי הם שתיים: קודם כל, מהו מקור הסיפור? וכן, הרי מעשים כאלו נראים גם כיום ומחזה נפוץ הוא אשר אדם נוהג כן בכלבו (בפרט לאור העובדה שהפסוק מדבר על עגלי ע״ז (הושע יג, ב))?


avih
הודעות: 54
הצטרף: 30 ינואר 2016, 20:00
נתן תודה: 10 פעמים
קיבל תודה: 6 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ר׳ אלחנן ווסרמן על השואה

שליחה על ידי avih » 09 מאי 2020, 20:58

ייתכן שאז היה זה דבר חריג בכך, והם חידשו הדבר. (שעד תקופה זו עיקר הגידול בע"ח היה לצורך עבודה - ואף באותו זמן במקומות אחרים באירופה וכאזורו של הר' אלחנן).
ואף בכל המעשים כעין אלו יש מקום להסתפק בהבנת דבריהם של חכמים - דנראה שלפעמים היה מחמת עוד דברים שהצטרפו להם להבנת הדבר. וכסבא מסלבודקא שהתבטא על תלמיד שאכל סוכר בחוסר נימוס, (לא עומד מול עיני כל פרטי הסיפור) ולא כל אחד שהתנהג בחוסר נימוס לא יצא גדול.


אמונה ובטחון
משתמש ותיק
הודעות: 228
הצטרף: 28 מרץ 2020, 23:22
נתן תודה: 52 פעמים
קיבל תודה: 74 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: ר׳ אלחנן ווסרמן על השואה

שליחה על ידי אמונה ובטחון » 09 מאי 2020, 22:19

בס"ד
רעיון של זובחי אדם עגלים ישקון
נלע"ד שאינה בעצם רחמים על הבע"ח
אלא עומק האסון הוא השוואת הבע"ח לאדם דהיינו שערך הבע"ח
שווה לערך האדם ואין זה מפני חשיבות הבע"ח אלא מפני הורדת ערכו של האדם.
ולכן כמו שבע"ח מפריע לעולם הורגים אותו ואין בזה נקיפות מצפון, כך לו יצוייר שאנשים
יפריעו ליופי העולם אפשר להרוג אותם

סמל אישי של משתמש

פיילוט 0.4
משתמש ותיק
הודעות: 373
הצטרף: 08 דצמבר 2019, 11:02
מיקום: פריפריה צפונית
נתן תודה: 213 פעמים
קיבל תודה: 149 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ר׳ אלחנן ווסרמן על השואה

שליחה על ידי פיילוט 0.4 » 10 מאי 2020, 00:33

את הביטוי לדברים שכתב @אמונה ובטחון ניתן לראות בהרבה דברים שהם דואגים לבע''ח לפני שהם דואגים לאנשים במצבים דומים:
חתולים וכלבים נטושים, דאגה לדובים בקוטב או דולפינים בשבי, צמחונות, וכן הלאה ע''ז הדרך. שהכל מחמת שהושוו אצלם האנשים עם הבע''ח באותה שורה.


נדיב לב
משתמש ותיק
הודעות: 2729
הצטרף: 27 אוגוסט 2018, 15:46
נתן תודה: 181 פעמים
קיבל תודה: 744 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ר׳ אלחנן ווסרמן על השואה

שליחה על ידי נדיב לב » 10 מאי 2020, 00:37

כפשוטו כתב:
08 מאי 2020, 18:35
ישנו סיפור על הגר״א ווסרמן שהילך ברחובות ברלין, וראה גרמני נושק לכלבו נענה ואמר: ע״ז נאמר ״זובחי אדם עגלים יישקון״ ממקום זה תצא פורענות. ואכן ידוע מה שארע על ידם רח״ל, והוא נרצח בתוך ששת המיליונים הי״ד.
שאלותי הם שתיים: קודם כל, מהו מקור הסיפור? וכן, הרי מעשים כאלו נראים גם כיום ומחזה נפוץ הוא אשר אדם נוהג כן בכלבו (בפרט לאור העובדה שהפסוק מדבר על עגלי ע״ז (הושע יג, ב))?

שלושה גרסאות למקור הסיפור בשלושה ספרים.
בספר 'כתלי בית המדרש' הוא מסופר על רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד, ובספר 'הגיון ליבי' הוא מסופר על ה'סבא מקלם'... (חיפוש קצר ב'אוצר החכמה') אמנם בספר 'לב שלום' פרשת וירא הסיפור מובא שר' אהרן קוטלר סיפר את זה על רמ"מ אפשטיין (ואף זה עדיין לא אומר שבאמת ר' אהרן קוטלר סיפר את זה, אולי גם זה סיפור מולבש).
ראה כאן


נדיב לב
משתמש ותיק
הודעות: 2729
הצטרף: 27 אוגוסט 2018, 15:46
נתן תודה: 181 פעמים
קיבל תודה: 744 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ר׳ אלחנן ווסרמן על השואה

שליחה על ידי נדיב לב » 10 מאי 2020, 00:43

תמונה

האם כדאי להיות כלב בגרמניה? הרב אהרון לוי. הדברות.
אין כל ספק כי התגברה מאוד המודעות לצערם ולסבלם של בעלי חיים. אגודות שונות נוסדו למענם ועמותות בינלאומיות דואגות לזכויותיהם. אך האם חמלה זו מלמדת כי המין האנושי הופך למוסרי יותר? לטוב יותר? לאכפתי יותר? לכאורה נראה שכן. אבל מה אגיד לכם חברים, טוב נו קצת כואב לי להשבית את השמחה אבל אני לא כל כך בטוח בקביעה זו
אמינים בעל כורחם
יהודים של יום כיפור
למען השקיפות הקדושה ובשם סדרי המנהל התקין הריני מצהיר בזאת כי אין בביתי, ברשותי או באחריותי, אף לא בעל חיים אחד לרפואה. לא איגואנה ברזילאית לא איזה גריזלי מתוק ואף לא נחש מחמד, שום כלום!. אין זה אומר שאיני חש חיבה והערכה ליצורים אלו, נהפוך הוא, אני... נו... טוב לא משנה מה אני. בכל מקרה, זה לי זמן רב שאני חש צורך עז לעשות מעשה בענינם של ידידי אלו והם ללא ספק ראויים לו למשהו זה.

האם חשבתם פעם חברים על האפליה הנוראה שנוהגים אנו בהם? האם רק אנו בני האדם ראויים לביטוח רפואי? ומה איתם? הם לא בני אדם? מה הם חיות? האם להם אין זכות להזדקן בכבוד?. לא אכחד כי בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי ולטובה במעמדן של חיות אלו. מספרות נפתחו, חנויות בגדים החלו מציעות להן את מרכולתן האופנתית, בתי מלון וחדרי נופש הוקמו עבורם אפילו ספא ומסז´ים רפואיים מוצעים לכל דכפין על ארבע. אך השבוע נפל דבר - נפל נפל... והשבוע רווח לי - באמת.

השבוע נתבשרנו כי קופות החולים החלו בשיווק אגרסיבי של מינוי רפואי לידידינו הטובים ביותר. לא עוד נדבות, לא עוד אפליות, מעתה הרפואה החייתית תהפוך שויונית. אם עד היום רק בני עשירים הגרים צפונה מכאן יכולים היו להרשות לעצמם לדהור לרופא. מרגע זה יכול כל כלב או חתול לגשת לבדיקה תקופתית אצל רופאו האישי, וכן, גם אם הוא מתגורר בדרום תל אביב. רפואה לכווולם - על באמת.

אין כל ספק כי התגברה מאוד המודעות לצערם ולסבלם של בעלי חיים. אגודות שונות נוסדו למענם ועמותות בינלאומיות דואגות לזכויותהם. אך האם חמלה זו מלמדת כי המין האנושי הופך למוסרי יותר? לטוב יותר? לאכפתי יותר? לכאורה נראה שכן. אבל מה אגיד לכם חברים, טוב נו קצת כואב לי להשבית את השמחה אבל אני לא כל כך בטוח בקביעה זו.

דייג אוהב דגים?

אירופה הינה ללא ספק החלוצה בדאגה לבעלי חיים ולזכויותיהם, עמוד האש לפני המחנה האנושי. כבר בשנת 1889 נאסרה השחיטה היהודית בסקסוניה ובשוויץ בעקבות פעילותם של אגודות להגנת בעלי חיים ולאנטישמיות קלה. לטענתם, השחיטה היהודית גורמת צער רב לבעלי החיים בעת שחיטתם ולפיכך פעלו במרץ לאוסרה. בנורבגיה התקבל האיסור על השחיטה ב-21 בנובמבר 1929 . ב-14 לאוגוסט 1902 אסר הצאר הרוסי את השחיטה היהודית בפינלנד. מובן מאליו כי גם בגרמניה הנאצית נאסרה השחיטה היהודית. באוסטריה לעומת זאת התקבל האיסור על השחיטה הכשרה בשנת1958 . כיום אסורה השחיטה היהודית במדינות כגון – נורווגיה, שבדיה, שוויץ, והולנד.

האם הפכו אזרחי אירופה לטובים יותר? לחמלתיים ורחמנים? אינני בטוח בכך. כששאלתי על כך את סבתי ע"ה היא...שתקה, כך שתשובה ברורה אין לי, אולי לכם יש?. האין זה מוזר כי דווקא יבשת זו שפעלה רבות כל כך לטובתם של בעלי חיים דווקא היא אחראית למותם של בני אדם יותר מכל יבשת אחרת? האין זה מוזר כי החמלה אותה מגלים אנשים כלפי בעלי חיים מאבדת מתוקפה ועוצמתה כאשר נדרשים הם להשתמש בה כלפי בני מינם?. את ההסבר לכך ניתן למצוא בשני הסיפורים הבאים.

עת ביקר בגרמניה ראש ישיבת סלבודקה הרב הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין זצ"ל, נחשף הוא לחיבתם של בני העם הגרמני לבעלי חיים. היה זה כשיצא לרחובה של עיר בחברת מלוויו. על אחד הספסלים הפזורים לאורך השדירה ישבה אשה גרמניה ומתורבתת היטב אשר החזיקה בידיה את כלבה הקטנטן ו...נישקה אותו. הרב נזדעזע והפטיר מפיו את הפסוק "זובחי אדם עגלים יישקון". לשאלת מלוויו אמר – "במקום בו מנשקים בעלי חיים אפשר ויזבחו בני אדם". אמרה קיצונית, לא? חכו רגע... חכו.

אחת התמונות המפורסמות בהם נראה הגאון הצדיק רבי אליהו לפיאן זצ"ל המשגיח המוסרי בישיבת "כנסת חזקיהו", הינה התמונה בה הוא מצולם כאשר מניח הוא קערת חלב לפני חתול קטן. כשנשאל על ידי תלמידיו מדוע ראה לעשות זאת? ענה להם – חתול זה מסתובב סביב הישיבה מזה זמן מה ומסתבר שהוא האחראי הישיר לאי הימצאותם של עכברים באיזור הישיבה. האם אין ראוי הוא להכרת טובה בשל כך?.

בעוד הרב משה מרדכי אפשטיין זועק "זובחי אדם עגלים יישקון" משקה הרב אליהו לפיאן את חתול הישיבה, האין בכך סתירה?. ובכלל מהיכן שאב רבי משה מרדכי אפשטיין את אמירתו הקיצונית?.

על עובדה אחת לא ניתן להתווכח. בעוד חמלתם של אזרחי אירופה הנאורים לא נדדה אל מין האדם ואיפשרה להפוך בני אדם לתת חיידקים, חמלתם של אוהבי האדם מתעוררת גם אל מול בעלי חיים. מדוע?

את התשובה לשאלה זו ניתן למצוא בפרשת משפטים.

שני חמורים ואמת אחת

בפרשה זו מצווה התורה על היהודי שלא להקשות ליבו אל מול צערו של בעל החיים. היא מחייבת אותנו לסייע בפריקת המטען מעל גבו של חמור המצוי באפיסת כוחות ראוי לציין כי חובה זו תקפה גם אם נתמזל מזלו של חמור זה לשרת את שונאינו. וכך נאמר בתורה:"כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו". וכתב בספר החינוך:"משרשי המצוה, ללמד נפשנו במידת החמלה שהיא מידה משובחת, ועובר עליה ביטל עשה, ומראה בעצמו מדת האכזריות שהיא מדה מכוערת, וכל שאינו מרחם אין מרחמין עליו מן השמים, שאין ראוי גופו לקבל הרחמנות".

מצווה נוספת העוסקת במטענו של חמור היא מצוות ההקמה. לא רק לפרוק את משא החמור אנו מצווים אלא אף לעזור בהטענתו מחדש וכך נאמר:"לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו".

לאור זאת ברור כי כאשר ניצבים אנו בפני שתי מצוות אלו בו זמנית, מצד אחד - לפרוק מצד שני – לטעון, מצווים אנו לסייע בפריקה ורק לאחר מכן בטעינה, מדוע? מפני צערו של החמור המתמוטט כמובן. הרי לעינינו כי מתחשבת התורה בצערו של בעל החיים עד שקובעת היא כי קודם הוא החמור הסובל לחמור הממתין להטענתו.

האם מעלים אתם בדעתכם אפשרות כלשהי בה תצווה התורה להקדים את הטענת החמור לפני פריקתו של החמור המתמוטט? נראה שלא, נכון? מה יש? וכי מה יקרה לו לחמורינו השני בזמן בו נסייע בפריקת המשא מעל גבו של אחיו הסובל? ינוח מעט יותר? מצויין. ובכן חברים ישנה אפשרות כזאת. במקרה בו החמור המשווע לפריקת משאו שייך לאוהבנו ואילו החמור הממתין להטענה שייך לשונאינו, במקרה זה מצווים אנו לסייע להטענת חמורו של שונאינו ורק לאחר מכן לסייע לפריקת חמור אוהבינו.

כלב או אדם?

אתם מרימים גבה? שתי גבות? ובכן לשמחתי אינכם מקוריים. שאלה זו נשאלה כבר בבית מדרשם של אמוראי בבל והיא מופיעה בתלמוד הבבלי. התשובה המופיעה שם שופכת אור בהיר על מעמדם של בעלי חיים בעולמינו.תורת ישראל קובעת כי בעלי החיים נבראו כדי לשרת את האדם וכבר ציוה הבורא את אדם וחוה בגן עדן: " פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ".

אין מעמדם של בעלי החיים זהה למעמדם של הנבראים בצלם אלוקים, לשרתו נבראו הם. רשאים בני האדם להשתמש בבעלי חיים לצרכיהם, לאכילה או לחרישה, לצמרם או לעורם. עם זאת אוסרת תורתנו לצער בעלי חיים ללא צורך. לשון אחר - אם הקולוסיאום הרומאי יהודי היה, לא רק שגלדיאטורים הולכים על שתיים לא היו נראים בו אף לא בעלי חיים ההולכים על ארבע.

עכשיו אמרו נא לי חברים, אם כדי לכסות את גופו רשאי האדם לשחוט בעל חיים, אם כדי לקיים את חייו התירה תורה לשוחטו, אם כדי לקיים את גופו רשאי האדם ליטול את חייה של בהמתו, לצרכי נפשו על אחת כמה וכמה.

הסיבה בגללה מצווה התורה להקדים את טעינת חמור השונא לפריקת חמורו של האוהב היא כאומרם "לכוף יצרו עדיף". כפיית היצר ואכיפת הרצון המוצאים את ביטויים בסיוע אף למי שאיננו חפצים ביקרו לאו מילתא זוטרתא היא וכל כך חשובה כפיית יצר זו עד כי אין אנו נדרשים להתחשב בצערו של בעל החיים המתייסר. לצורך ייצור נעליים כן ולצורך כיבוש היצר לא?

הדאגה לבעלי חיים מצוה היא איך אין היא נובעת משוויונם של בעלי החיים לבני האדם. הדאגה לבעלי החיים מקורה בהכרת הטוב על שנבראו לשרתנו. הפיכת ערך זה לערך עצמאי מסוכנת היא ואפשר שתגרום לו לאדם להעדיף את טובת בהמתו על טובת בן מינו. כיצד ציטט הרב משה מרדכי אפשטיין זצ"ל "זובחי אדם עגלים יישקון". מי שנשיקת כלבו נובעת מתוך העלאת בעל החיים למדרגת אדם לא מן הנמנע הוא שישוב בזמן מן הזמנים להוריד את האדם אל מתחת למדרגת בעלי החיים. לעומת זאת מי שמעלה את דרגתם של בני האדם מעל לבעלי החיים אפשר שחמלתו תזלוג גם אל עולמם של בעלי החיים משרתיו הנאמנים.

תעשו טובה חברים, אם יש לכם כלב או חתול או טיגריס מחמד אל תספרו לו את מה שאמרתי.





נדיב לב
משתמש ותיק
הודעות: 2729
הצטרף: 27 אוגוסט 2018, 15:46
נתן תודה: 181 פעמים
קיבל תודה: 744 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ר׳ אלחנן ווסרמן על השואה

שליחה על ידי נדיב לב » 10 מאי 2020, 00:58

כש"זובחי אדם עגלים ישקון" - רלוונטי מתמיד

כדרכם של סיפורים על גדולי ישראל, גם הסיפור הזה מסופר על כמה מגדולי ליטא, אולם בדרך כלל מייחסים אותו לגאון רבי משה מרדכי אפשטיין זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקה, וכך מספר הסיפור:

כלומר: במקום שבו מנשקים עגלים שם יזבחו לבסוף בני אדם. (כפרפרזה לדבריו של היינה "במקום שבו שורפים ספרים שם ישרפו לבסוף בני אדם" - וסליחה על האזכור של גדול עולם ויהודי מומר באותה נשימה).

לא עברו שנים רבות והנבואה התממשה במלואה. חיות האדם הגרמניות על שתיים אכן זבחו לבסוף בני אדם (תוך שהם ממשיכים לנשק את כלביהם, חלק מהם היו צועקים לכלבים ששוסעו ביהודים: בן אדם הרוג את הכלב!)

השבוע נוכחתי בתדהמה לראות איך הפסוק הזה עדיין רלוונטי לימינו, שוב, אנשים שמדברים בזלזול על זבח אדם מנשקים עגלים - או במקרה הזה: חתולים.

לפני מספר שבועות מת מעצב על גרמני בשם קרל לגרפלד. לגרפלד היה מעצב על של בתי אופנה עולמיים כמו 'שאנל' ועוד, הוא עיצב גם עיצובים פרטיים לאנשים פרטיים, בין היתר גם לגברת הראשונה של ארה"ב (האישה הזמנית של טראמפ, שספדה לו ברוב רגש).

אולם, הפרט המדהים הוא שאותו לגרפלד שהשאיר אחריו ירושה של 150 מיליון ליש"ט, ולא הותיר אחריו משפחה שתתאבל על מותו אלא חתולה קטנה שוודאי ייללה כמה 'מייאווים' מרשימים לזכרו.

אבל, אין לה הרבה על מה להתאבל. מסתבר שהחתולה הגלמודה, הולכת לזכות בירושה כולה!

החתולה בת התשע מסוג בירמן, ששמה 'שופט', אם ממש התעניינתם, ליוותה את לגרפלד בשנותיו האחרונות והוא סיפר תמיד על הקשר העמוק שיש לו אליה. ומתברר שהחוק הגרמני מאפשר לחלק ירושות מסוג זה, כל עוד ימונה לחתולה איגוד או עמותה.

החתולה המיליונרית כנראה זקוקה לירושה כדי להמשיך את חיי היוקרה אליהם היא הורגלה, שכללו: חדר שינה משל עצמה, מערכת סאונד, תכשיטי יהלומים, שף פרטי וטיסה במטוסים פרטיים.

אין ספק שהיא זקוקה לירושה כולה כדי לא לרדת מרמת החיים אליה הורגלה.

נראה שאפילו הושע הנביא שדיבר על "עגלים ישקון" לא חזה דרדור אנושי (?) שכזה.

תמונה
מיאו... החתולה שופט


ומה עם "זובחי אדם"?

גם את החלק השני אפשר לראות אצל לגרפלד, בראיון לכתב צרפתי בשנה שעברה הוא התבטא בזלזול ובסלחנות כלפי השואה.

שואה, זה בסדר. חתולה - במטוס פרטי.

מישהו ראה אולי את קופסת הטבק של רבי יונתן אייבשיץ עם העכבר בתוכה?

מקור


יראתי בפצותי
משתמש ותיק
הודעות: 204
הצטרף: 27 יוני 2019, 22:08
נתן תודה: 33 פעמים
קיבל תודה: 42 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ר׳ אלחנן ווסרמן על השואה

שליחה על ידי יראתי בפצותי » 18 מאי 2020, 14:57

הנושא הוא לא אהבת הכלב, אלא היחס לחיות כבני אנוש. כשסולם הערכים האנושי הבסיסי משתנה, ורגשות המופנות לאדם מופנות לחיות, לא פלא שרגשות המופנות לשרצים מאוסים מופנות אח"כ לאדם.


אחד מן הגולה
משתמש ותיק
הודעות: 481
הצטרף: 07 אפריל 2020, 03:22
נתן תודה: 30 פעמים
קיבל תודה: 119 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ר׳ אלחנן ווסרמן על השואה

שליחה על ידי אחד מן הגולה » 18 מאי 2020, 15:07

יראתי בפצותי כתב:
18 מאי 2020, 14:57
הנושא הוא לא אהבת הכלב, אלא היחס לחיות כבני אנוש. כשסולם הערכים האנושי הבסיסי משתנה, ורגשות המופנות לאדם מופנות לחיות, לא פלא שרגשות המופנות לשרצים מאוסים מופנות אח"כ לאדם.
הגר"א כתב כך בבי' עניין המרחם על האכזרים סופו להתאכזר על הרחמנים. [אין לי כרגע את לשונו בפני.]
 

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “דעת דורות”