הספד של נכדו
שביבי אור והתעלות מהשקפתו ואורחותיו של מרן רה״י זצוק״ל
שנמסרו ע"י נכדו הרב גדליה הוניגסברג שליט״א
אני רוצה קודם כל להתנצל שתי התנצלויות, התנצלות ראשונה בפני התלמידי חכמים, איך אני
מעיז לעמוד לדבר בפניכם, על זה הראש כולל אשם.. הוא ביקש ממני.. התנצלות שניה אני בטוח
שאין אחד שהגיע כאן וחושב איזו חוצפה של עיקבתא דמשיחא חוצפה ישגה, שאני מעיז לדבר
על הרב שטינמן, אני אגיד לכם מה התשובה ומקווה שתקבלו, הייתי פעם אצל ר׳ חיים קניבסקי
שליט״א, והגיעה אשה ואמרה שהיא היתה מנקה בבית של אדם גדול אחד, אז הרבנית ע״ה
אמרה לה, יופי שבאת, בואי תספרי לנו סיפורים על אותו אדם גדול. היא סיפרה עליו 3 סיפורים
מאד יפים על אותו אדם גדול, מה רע? היות והיא הייתה מנקה, הסתובבה, היה לה מה להגיד.
אז רבותי אני באתי בתור כביכול ״מנקה״ של הרב שטינמן, זכיתי להיות שם ב״ה, ואני רוצה
לשתף אתכם אני נעמד ליד הארון קודש ומבקש מחילה באתי בתור מנקה..
אני רוצה לפתוח בכמה דברים שזכיתי לשמוע ולראות ואם ירצה ד׳ יהיה לתועלת. יש דברים
שזה נשמע דרגות גבוהות, אבל הוא כל פעם היה אומר, שאני עצמי מדבר על דברים כ״כ גבוהים
אבל בשביל להתרומם מוכרחים לדבר על דברים גבוהים גם אם זה לא שייך לנו..
אני רוצה לספר סיפור שזה נראה לי פתיחה טובה, להראות לכם איך הבית שם התנהל, בנסיעה
הראשונה שהוא נסע לאמריקה עם האדמו״ר מגור ופתחו אז הרבה מוסדות, כל הנסיעה היתה
קודש. הוא נסע לשבועיים, לפני שהוא נסע הרבנית עמדה לידו והכינה לו את המזוודה, שמה לו
שקית קצת פרורי לחם, בשביל הדיסה שהיה אוכל ו 2 חולצות ופתאום קרא לה, אמא לאיפה
אני נוסע, לאמריקה, ארץ שיש בה הכל. לכמה זמן אני נוסע? - שבועיים. תראי איך שאת עוזרת
לי להתארגן את מכינה לי מזודה צריכים פריטים.. אמא, בואי נחשוב, אנחנו בנסיעה ארוכה
לעולם האמת, כמה מזוודות אנחנו צריכים להכין לקחת איתנו, מפה לשם. אם את רואה כמה
אנחנו צריכים להתארגן עכשיו..
במאמר מוסגר ... שחשבתי שם, מי התלמיד האמיתי שלו? אשתו! כי אשתו היתה אשה מאד
גדולה מאד פשוטה וענווה ובאה מבית חשוב, אבל היא התחתנה איתו והצליחה להתאבק ב ו
וללמוד ממנו בצורה בלתי רגילה, עם כל העבודת ד׳ והסתפקות במועט בצורה בלתי רגילה, היא
עצמה טרם שנפטרה היה לה את המחלה בעצמות והתייסרה בצורה בלתי רגילה, את זה אני
עצמי ראיתי ומה היא היתה לוקחת להרגעה כוס מים ו 15/16 טיפות אופטלגין. שאלתי אותה
פעם, למה את לא לוקחת משהו יותר חזק, היא ענתה לי שהיא רוצה לשמר על צלילות הדעת עד
הרגע האחרון שח״ו אני לו יעזוב את העולם בלי שאני ..יוכל להתכונן כראוי ככה חיו שם.
ביומיים שלושה האחרונים אשפזו אותה והאופטלגין כבר לא הספיקו לה, המצב היה מאוד
קשה וביום האחרון, הוא ביקש שיבררו לו אם אפשר לבוא אליה ואז אחרי צהריים אמרו
שעכשיו היא ערה, הוא אמר אני רץ, וביקש מכולם לצאת מהחדר והוא נסגר איתה בתוך החדר
רבע שעה ויצא. הראשונה שנכנסה היתה מי שמכיר זה היה הנכדה אשתו של ... ובשנייה שהיא
ראתה אותה, אמרה איך אני שמחה עכשיו, אבא אמר איתי ווידוי, חיכיתי שהוא יבוא. וגם הוא
עצמו היה רגוע ושלו כאילו הוא הצליח במשימה שלו. תמיד הוא אמר שאי אפשר לעשות את מה
שכתוב ברמב״ם, להתוודות עם החולה.. כי החולה יבהל.. איך אתה עושה את זה לאשתך? ככה
הם חיו.
אתה הולך ואומר, ככה ,ככה הם חיו 24 שעות. השווער שלי רבי שרגא שטינמן שליט״א, מעיד,
חיו ככה כל החיים, פעם חמי אמר לי, שאביו, כל פעם אומר לך, שאדם בגיל הזה מותר לו ככה
לחשוב, אבל מאז שאנחנו מכירים אותו, תמיד אמר לנו, מה יהי׳ אתו בשמים.. לפני כארבע
שנים היה לו דלקת ריאות מאוד קשה, כל פעם שהיה לו דלקת ריאות עד שיצא מזה נורא ואיום,
אז הוא היה בטוח שזהו.. והוא התכונן וכו׳ מינה אחראים וכו׳ ואמר ווידוי כל הזמן. הלכתי לר׳
חיים קניבסקי ובכיתי, אמרתי לו, רב׳ה הוא כבר מתכונן. ר׳ חיים אמר, אל תדאג הוא יחיה עוד
שנים רבות.. אמרתי, מה יהיה הוא אומר ווידוי.. ר׳ חיים אמר, מהבר מצווה שלו הוא מתכונן..
מותר לי לשאול, הרי ר׳ חיים נולד אחרי הבר מצווה שלו, והוא ענה לי, תכל׳ס שהחזון איש אמר
לר׳ חיים אחרי שר׳ אל׳ה לופיאן נפטר... שהוא אף פעם לא כעס. אז סיפרתי את זה לרב שטינמן
הוא ענה לי, מספיק לחזו״א בגדלותו, הפעמים אחדות שהוא ראה אותו, יכול להכיר בנ״א,
1
מספיק היה לו את הפעמים שהיה אצלו להבין שהוא לא כעס, השווער שלי אמר זה פשוט שזה
כך..
עוד דבר עכשיו ...נזכרנו, הדרישות שהיה לו מאשתו, הרבנית אמרה לי פעם עליו יש לי ככה
סיפורים, אבל את הכל אני שומרת למעלה.. היא סיפרה לי שהיא רצתה משהו לעשות במטבח
אז היא ביקשה ממנו רשות אז הוא אמר לה בקול גבוה, אבל זה באמת לא נוגע לנו אז הוא אמר
לה בקול גבוה ממש, ׳תדעי לך את יכולה לעשות מה שאת רוצה במטבח, אבל כל דבר שאת עושה
פה ירד לנו שם.. שלא תגידי שלא הזהרתי אותך׳.. אבל לאחרים היה אומר, בשמחה, תבנה
ותרחיב שיהיה לאשתך טוב.. אבל לאשתו הוא ידע שהיא רוצה ללכת בדרכו וזה לטובתה היא
התלמידה הכי גדולה שלו הוא היה כזה גדול עם מידות נעלות.
זכיתי, שבת אחרי השבעה של הרבנית ע״ה, הייתי בתורנות בסעודה לבד בחדר, הוא התנועע על
הכסא וחשב וחשב ואמר לי, כל הנכדים לקחו משניות לעילוי נשמתה ללמוד היא הרי כ״כ
התייסרה בטח כבר טוב לה עכשיו, שם הוא היה....
הוא עצמו סיפר לי בלוויה של ר׳ משה סולביצ׳יק היה לו קשר מאוד טוב ביניהם עוד בתור
בחורים וכו׳ והוא היה מדבר עליו בהערכה עצומה, אני פעם שמעתי ממשהו שלמד בישיבת גאון
יעקב, פעם הם היו בחו״ל אצל הרב סולביצ׳יק אז הוא שאל אותם, מי אתם, הם ענו, אנחנו
תלמידים של הרב שטינמן.. ׳תלמידים של הרב שטינמן? אין דבר כזה! אתם בכלל יודעים
מיהו... הוא היה איתו בכל המצבים הקשים, הצורת חיים שלהם היתה 24 שעות, סולם מוצב
ארצה וראשו מגיעה השמימה, ר׳ דב לנדו אמר,׳ איש של עולם האמת׳ הינו שואלים אותו, הראש
ישיבה צריך עזרה, כן, לעשות תשובה.. כשהתיסר וכל גופו היה יסורים, מה שהטריד אותו היה
׳תשובה׳..
פעם בשבת שכל גופו היה מלא יסורים, הוא הסתובב סהרורי בחדר, למה א״א להגיד וידו י
בשבת... בהזדמנות אחרת הוא הלך לנחם את בני הרב זלושינסקי, כשהוא נפטר, הוא לא קם
בבוקר.. אז הוא חזר בהתפעלות, שהם סיפרו לו שהיה לו מנהג להגיד ווידוי לפני השינה. איזה
חכם הוא היה, להגיד וידוי שזה נצח נצחים.. בלי וידוי ועם וידוי זה הבדל עצום, תארו לכם
שהוא לא היה עושה את זה.. הוא לא יכל להירגע מהזכות שהיה לו. גם הוא נהג ככה בשני
וחמישי אומרים י״ג מידות עם וידוי אז באותו ליל שבת הוא לא יכל להירגע שבנ״א לא יכול
להתכונן..
בשנים האחרונות כל פעם שהיה נחלש הוא אמר אשמנו בגדנו וכו׳ בשנה האחרונה הוא היה חלש
וקשה עליו הדיבור, לילה אחד שמו לב שהוא ממלמל משהו, אז שמעו אותו אומר ׳כי לא יודע
האדם את עיתו..׳ זה היה בשנה האחרונה זה מראה...
לפני שנתיים הוא אומר לי בתוך חודש אדר, עוד מעט חודש ניסן, אתה יודע מה יש בחודש ניסן,
כתוב שאין בחודש ניסן אין חיבוט הקבר.. המחשבה וההכנה היתה כל רגע. כמה פעמים היה
אומר בליל שבת, אתה יודע הסטיפלער נפטר בליל שבת, הרב שך נפטר ביום שישי, החזו״א נפטר
בליל שבת נראה לי שמה שכתוב ערב שבת זה ליל שבת וכל שבת מחדש...כך חזר.. אני רוצה
לשאול אתכם אם כל חודש ניסן אין חיבוט הקבר אז גם בחנוכה אין אז מסתמא גם בחנוכה
אין...) וכן איתא בפמ״ג( הוא חיכה לזה כ״כ. הוא אמר לי מפורש.
סליחה שאני אומר כאלה דוגמאו,ת סליחה שאנחנו מדברים דברים שלא קשורים אלינו, אמרנו
את זה בהתחלה...ככה הוא היה אומר תמיד מדברים דברים גבוהים..
את חטאי אני מזכיר היום אני היתי זוכה לתת לו את הדיסה עם קצת חלה ופרורים.זה היה
האוכל שלו פעם אחת לא עמדתי בניסיוני )הוא אמר לי אין לך מה לדאוג, אין שום תאוה לדיסה
הזה ( פעם הכנסתי קצת דבש.. שיתן קצת טעם.. הוא בירך מזונות, ומיד אמר לי בפליאה, מה
שמת כאן? למה זה מתוק, מה שמת כאן.. תגיד את האמת. אמרתי, שמתי דבש הוא אמר ״כל
שאור וכל וכל דבש ותקטירו ממנו״ ולא לעשות את זה שוב.. לא עמדתי ביצרי ושבוע אח״כ
שמתי שוב. אחד מבני הבית אמר לי )השילוב של בנ״א לחברו עם עבודת ד׳ זה המדהים( שהוא
אמר לו, ׳אני רוצה לספר לך מה היה היום, גדליה שם לי דבש בדיסה מה עושים איתו, מצד
אחד אני חייב לו טובה, מצד שני כל דבר שיש הנאה בעוה״ז זה עושה חיבוט הקבר..זה כב ר
הספיק לי..׳.
2
פעם נכנסתי לפנות בוקר יש לי קביעות שיעור איתו הוא אומר ליד הארון ספרים ורועד אני
שואל למה הר״י רועד אני עומד מול הארון ספרים וחושב יש כאן רמב״ם שו״ע וכמה ש״ס גם
ש״ס חדש הביאו לי מה אני יענה איזה בושות יהיו לי תראה כתוב שמחסים את הפת בליל שבת
שלא יהיה בושתו... ספרים עומדים ואני מבייש אותם יבואו וישאלו אותי היה לך את כל
הספרים מה עשית עם זה אני לא לומד מספיק
הרבנית פעם סיפרה, שאלתי אותה, הרב אהב לקנות ספרים? היא ענתה לי, לא, שאלתי את הרב,
למה אתה לא קונה ספרים, אז הוא ענה לי אני לא מסוגל לראות שיש ספר בארון ולא לומדים
ממנו. מה את רוצה? שאני יקנה ספרים וסתם יעמדו.. לפי זה הכל מובן..
פעם הוא היה אדם מאוד עלומי ושתקן יחסית, הוא לא דיבר מילה, בשנים האחרונות התחיל
יותר לדבר, תמיד היתי נותן לשוער שלי לעבור על הדפים שכתבתי ממנו.. הוא השתומם, מה
קורה כאן שהוא פתאום מדבר.. שאלתיו, אז הוא ענה לי כתוב ׳שאל אביך ויגדך זקניך ויאמר
לך בינו..׳ הוא מרגיש שיש חובה להעביר לדור הבא, פעם הוא אמר לי היום קשה לי לראות וכו׳
אז היום אני מרשה לעצמי לדבר יותר דברי חיזוק.
לילות שבת הוא היה מגיע מוקדם לכולל בירחי כלה, לומד כל הלילה. פעם בליל שבת של חורף
הוא שואל אותי מה השעה אמרתי לו שמונה, הוא אמר, שמונה? פעם היתי מספיק גם לאכול
לישון ללמוד. בשנים האחרונות הוא היה מעביר בחשבונו את כל החיים, כל דבר שעשה, אם
היה בסדר או לא, הוא היה מדבר רבות על אותם שנים שהיה בחו״ל, פעם שאלוהו, למה אתה
כ״כ הרבה מדבר על השנים בחו״ל, ומה היה בא״י? אמר, כשהגעתי לא״י הייתי יותר בישוב
הדעת, אני לא יכול להגיד שיש לי תרוץ על כל דבר שעשיתי שאז היתי יותר צעיר פחות בישוב
בדעת ואני צריך לבדוק כל דבר בשנים שהיה בא״י פחות לחץ כי הכל היה יותר במחשבה..
היה פעם בליל שבת, השעון היה על השולחן, שעון גדול ששומעים את השניות, הוא אמר, ׳אני
רוצה להגיד לך דבר שאני חושב הרבה פעמים, אדם יבוא לשמים הוא צריך לתת דין על כל
החיים, אדם שחי 80 וכו׳ מצד אחד אריכות ימים שד׳ נותן זה מאוד טוב, אבל מצד שני, השנים
מתארכות אז החשבון יותר גדול.. אתה שמעת את השעון? אני יצטרך לתת דין מה עשיתי בכל
שניה.. אני כ״כ מודה לקב״ה, אני יכול לחטוף כל מילה של תורה , זה היה הדרשות בשנים
האחרונות. הוא אמר לי אני בא למקומות ואומר ׳הקב״ה הוריד את הנשמה מכסא הכבוד
בשביל מה? להוריד צלחת מרק זה המושגים?!.
אני חושב .. כולם שמעו מהצוואה הגדולה מי שהכיר אותו זה לא היה פלא זה כ״כ אופיני, אבל
אין ספק שהוא לא ידע את המעמד שלו הרי הוא שיתף פעולה והגיע למקומות וכולם מגיעים
אליו. אמר, ׳כל עוד שהקב״ה יתן לי כוחות אני ילך לחזק מקומות וזה זיכוי הרבים׳. אמרתי לו
פעם אנשים שבאים לשיעור הדף היומי שלי אמרו, שקופת העיר שואלים כל גדול מה להתפלל
אצל ר׳ חיים ולוזינ׳ר וכתבת ׳לזכות לזכות את הרבים׳ אז שאלו אותי בשיעור, אולי לבקש
פרנסה, בריאות, זה מה שמצאת לבקש? אז הוא לא התיחס, אבל הוא ענה, ׳כתוב בחובת
הלבבות אדם יכול להיות מלאך ועדיין לא להגיע לדרגה של מזכה הרבים, אם היו יודעים כמה
זה דבר גדול לא היו שואלים את השאלה הנ״ל, זה משאת חיי׳.
אמרתי לו יש לו ספר מנחת אריאל ובהקדמה הוא כותב אע״פ שאיני יודע כלום.. יום אחד
שאלתי לשאול למה כתבת איני יודע כלום, אני רוצה שתסביר לי יש פה אילת השחר על הסידור
על רוב הש״ס, ימלא פי תהילתך חמש כרכים על כל האגדה והמוסר.. תכתוב איני יודע מספיק..
אז הוא ענה לי המילה האחרונה לגבי אמיתות גדלות התורה נחשב כמישהוא שאינו יודע כלום
ביחס לתורה..
פעם ישב אצלו יהודי שקרא בחוט המשולש שהחתם סופר לפני כל נדרי הוא לא היה מסוגל
ללכת לקחו אותו בכסא, שאל אותו יהודי, אני לא מבין, החתם סופר כזה אדם גדול, מה פחד..
ענה לו הר״י ׳ודאי החתם סופר שיודע מה זה חטא, ויודע כמה הוא פוגם, אז כמה שאדם גדול
הוא יותר מפחד, אני חושב שהוא ידע שהוא גדול, אז איך הצוואה.. זה פשוט , הוא יודע לאיזה
דרגות בנ״א יכול להגיע.. הוא אמר על מילים טובות שאמרתי, ׳בשמים יצחקו עליך, המלאכים
יזרקו אותי׳ הוא תמיד היה אומר שהוא מלא ספקות כרימון, הוא היה אומר את הזמירות ועוצר
למה כתוב ככה ולמה ככה וכו׳. כל דקה נעצר ושאל, פעם הוא אמר זה בטח בשביל הגרמען, אבל
את הזמירות עשו אנשים גדולים.. ר׳ אלחנן וסרמן אמר שאנו חיל רגלי, פרושו שהם עוברים
וממשמשין כל דבר אני חייב להבין עד הסוף. זה הפשט במה שהוא כתב.. ׳בשמים יצחקו עלי׳
3
זה היה כל מילה שניה.. הוא אמר לי כ״כ אני מפחד מה יהיה איתי מה אני יענה על זה, מה על
זה.. אמרתי לו, זה זיכוי הרבים, הוא אמר לי ׳נחומין של הבל נחמתני את הדברים הטובים עלי
אתה יודע לא את הדברים הלא טובים הוא ידע׳, לאיזה דרגות ..
פעם זכיתי לעלות לו חיוך על הפנים, אנשים באו לבקש ממנו מחילה כסדר, פעם הוא אמר לי,
׳אני מוחל על כל מי שדיבר עלי, תנאי אחד אני עושה, את הפקלע אני לא נותן בחזרה, הוי אומר,
החפץ חיים כותב שאם ראובן דיבר על שמעון אז הוא מקבל את הזכויות וכו׳ את זה אני לא נותן
חזרה אני מוחל לכולם את הפקלע שלקחו ממני אני לא לוקח חזרה.. אז לאיפה זה ילך הרי הוא
ביקש מחילה תשליך במצולת .. לא יתכן שאדם שימחל לשני יפסיד אין בזה היגיון, הזכויות שלו
ישאר אצלי, לקב״ה יש בשפע מה קורה שאני מוחל הפקלע שלי הולך לים הזכויות שלו אצלי,
הקב״ה מוחל לכולם. היתי מנחם אותו כשהיה בוכה, שהפקלע שלו מזמן בים ע״פ הנ״ל, הוא
היה מחיך זה היה קצת מרגיע אותו...
עכשיו נרד לארץ, זה מותר לי להגיד, היה לו ארון ספרים בחדר שלו ,במסדרון, ובחדר השלישי.
בחדר שלו בדר״כ היה ספרים שיותר היה משתמש, היה במדף במגע יד ׳שערי קדושה׳ דרכו היה
בכל ספר שהיה רוצה היה כותב על הכריכה בענין זה וזה, עמוד פלוני. אחד הדברים שהיה
מסומן בשערי קדושה זה שערי קדושה חלק א׳ שער ו׳.
היה פעם יהודי שהגיע לפני יותר מ 10 שנים עם לבוש ירושלמי, אמר שיש לו משהו אישי, בחוץ
הוא אמר למישהו, היתי נהג של רכב שזרק עליו פאשקוילים, אבל כשהוא נכנס לחדר, הוא היה
לבד ודיבר בקול אז שמעו אותו אומר בבכי, אני הדפסתי ואני היתי הנהג וזרקתי והוא אמר נולד
לי ילד בשנה האחרונה והוא עבר כבר 7 ניתוחים בלב.. )הרב שטינמן אמר לי פעם אנשים באים
לבקש ממני מחילה כסדר לפעמים נזכרים כבר מאוחר...עם כל הענווה..(
אז הרב שטינמן ניגש לארון ספרים וקורא לו בשערי הקדושה ׳אם שכל לך היה לך לחפש מישהי
שיצער לך, כי חיים אני מחפש לך.. ואמר פעם שניה, האיש ביקש סליחה למרות והוא אמר ׳אני
מוחל לך פעמיים׳. כשהוא היה ליד הדלת הוסיף בחיוך, ׳ אבל לאחרים אל עשה את הטובה
הזאת׳
סיפר ר׳ יוסף אריה לורנץ: היה בשנים עברו תקופות שהבזיונות היו נוראות, ר׳ שלמה לורנץ
קרא להנ״ל ואמר אני מבקש ממך לבוא איתי לחזק אותו, תמהתי, איך הוא יכול לחזק את
הרב, ענה לו, גם אדם גדול מהנסיון שככה מבזים אותו, זה לא יכול להיות שזה לא משפיע עליו.
באתי עם אבא שלי, קיבל אותנו ואבא שלי אמר וכו׳ באנו לחזק אז הוא אמר ׳בחיוך ב״ה שיש
ביזיונות הלוואי שיהיה עוד בזיונות זה לא טוב רק בעוה״ב גם בהוע״ז״ בסוף אנחנו יצאנו
מחוזקים..
כשהוא היה גומר את ׳המעביר שינה׳ הוא לא הבין ׳למה מבקשים אל תביאיני לא לידי ביזיון זה
כ״כ טוב, גם כתוב בשערי קדושה.. זה מודפס בשאלה על הסידור, אולי זה בא מחמת העברות?
במנוחה ושמחה הוא כותב, מה אתה רוצה שח״ו מישהו במשפחה ימות עדיף שמישהו יפגע ב ך
ואז אתה חוסך את כל הצרות. הוא אמר לי אני אגיד לך קבלה שעושה בשמים עת רצון, הגמרא
בגיטין הנעלבים...כצאת השמש, שיקחו את הקבלה הזאת ויעמדו בזה׳ וזה אחד הדברים שהוא
אמר.
סיפור מלפני שנה וחצי או שנתיים, היה תקופה מאד קשה שהיה צריך חיזוק, ואדם גדול כתב
מיכתב שיכל לשנות, ככה טענו המבינים, יכול לשנות מאד מאד את כל המצב להגדיל את כולם
וכו׳. אותו אדם אמר, אני מוכן להדפיס אבל בתנאי שהרה״י יסכים, נכנסו לשכנע אותו טובי
המשפיעים והוא לא מסכים בשופ״א. בליל שבת שהיתי שם הגיע אדם שיודע לדבר וביקשתי
ממנו שישאל אותו מה אכפת לו. הוא ניסה לשכנע אותו, אחרי שחשב, ענה לו בשלוש מילים..
שויאג שוואיג שוואיג- לשתוק 3 פעמים.
בעצם זה ממש אחד הדברים הגדולים, אולי בגלל זה הוא זכה להכל, היה את כל הסיבות שכן
והוא לא נתן את הרשות, למרות שזה לא היה נראה שיש סיבה. זה הצוואה הכי חזקה בשבילינו
לשתוק.
)תומלל מדברי חיזוק שנאמרו אחר אשכבתיה דרבי בכולל אברכים שע״י הגר״י רפפופורט שליט״א(
4